בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העיר הכי גדולה בעולם היתה פעם בישראל

מקדש מלפני כ-5,000 שנה שהתגלה בתל מגידו מספק את העדות המוקדמת ביותר לעיר במזרח הקדום

תגובות

המקדש מתקופת הברונזה הקדומה בתל מגידו מוכר לחוקרי האתר זה עשר שנים. ב-1996 נחשף קטע ממנו, וכבר אז הבינו החוקרים שמדובר בבניין מרשים ביותר. מאז הצטברו ראיות שחיזקו את ההערכה על ממדיו יוצאי הדופן של המבנה: ב-2000 נחשפו שני בסיסי עמודים גדולים. אבל בקיץ האחרון נחפר המבנה כמעט כולו, ולחוקרים ציפתה הפתעה מסוימת. המקדש, התברר, בנוי על שטח גדול מהמשוער ומרכיביו בנויים מעשה אמן, מחומרים איכותיים.

המבנה - שלפי חרסים ולפי בדיקות בשיטת פחמן 14 של חרצני זיתים שהתגלו על רצפתו, הוקם קצת לפני שנת 3,000 לפני הספירה, בתקופת הברונזה הקדומה 1 - הוא הגדול והמפואר מסוגו במזרח הקדום של אותה תקופה, שנמצא עד היום. מנהלי החפירה, פרופ' דוד אוסישקין ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, סבורים כי הוא וסביבתו הם העדות הקדומה ביותר לראשית העיור באזור.

שניים מקירות המבנה - קיר החזית והקיר האחורי - השתמרו היטב. עובי קיר החזית ארבעה מטרים, וקירות המתחם האחוריים של המקדש נמשכים על פני כ-50 מטרים. האבנים שמהם נבנה אחד מקירות הצד נשדדו עוד בעת העתיקה, וקיר אחר כוסה על ידי שכבות מאוחרות יותר וקלושים הסיכויים לאתרו.

באולם שבין הקירות נמצאו שש אבני בזלת ענקיות, מסותתות היטב, המסודרות בשלושה זוגות. במרכז האולם זוג אבני בזלת עגולות, ושני זוגות של אבנים מלבניות בצדדים. במרכז האולם נחשפה גם שורה של אבני גיר קטנות יותר, באיכות פחותה. לחוקרים לא ברור אם אבני הבזלת היו בסיסים שעליהם הונחו עמודי עץ, או ששימשו מזבחות.

במקום יש שפע של עדויות להקרבת בעלי חיים: על הרצפות ובמסדרונות נמצאו עצמותיהם של אלפי בעלי חיים. כמות העצמות הגדולה, לצד המונומנטליות של המבנה, היו הנתונים העיקריים שהביאו למסקנה שמדובר במקדש. ד"ר פאולה וופניש מהאוניברסיטה של מדינת פנסילווניה בדקה את העצמות ומצאה שמרביתם הם של צאן ובקר - כלומר, בעלי חיים מבויתים, ורק מיעוטם חיות ציד.

באותה תקופה, אומר פינקלשטיין, עשו החברות האנושיות ברחבי המזרח הקדום צעדים ראשונים לקראת אורבניזציה. בנקודות מפתח במרחב קמו יישובים גדולים ומרכזיים, שבהם ישבו השליטים, וסביבם התגוררו איכרים ביישובים קטנים. עדויות לבנייה מונומנטלית וליישובים מרכזיים כגון אלה נמצאו בשנים האחרונות לא הרחק ממגידו - בתל רחוב שליד בית שאן ובבית ירח בסמוך לכנרת. אבל הם מאוחרים יותר, ובשום אתר לא נחשף מבנה המשתווה בממדיו לזה שבמגידו.

כדי להקים מבנה כה גדול נדרש כוח אדם רב - פועלים, מתכננים ומהנדסים, סתתים וחרשים - ושלטון מרכזי החולש על שטח נרחב, שבו יושבים כל בעלי המקצוע האלה ושביכולתו להעמיד משאבים חומריים ניכרים להקמתו.

כדי להמחיש את הצורך בתכנון מרכזי ובכוח אדם רב, מסביר פינקלשטיין כי המקדש הוקם על המדרון הצפוני של הגבעה של תל מגידו. כדי להקים מבנה כה גדול במדרון, היה צורך לשנע כמויות גדולות של עפר שבאמצעותן יישרו את השטח. פעולה כזאת אי אפשר היה לבצע ללא שלטון מרכזי חזק. שלטון כזה נדרש גם כדי להביא למגידו את אבני הבזלת הגדולות, שאינן חלק מהנוף הטבעי של המקום.

האוכלוסייה שמקרבה באו הפועלים שעסקו בהקמת המבנה התגוררה ככל הנראה בקרבה רבה מאוד למגידו. סקר באזור הסמוך לתל גילה כי כל השטח שממזרח לו זרוע חרסים בדיוק מהתקופה שבה הוקם המקדש. בדיקה בעזרת מגנטומטר, מכשיר המאפשר להבחין במבנים מעשה ידי אדם הקבורים מתחת לאדמה, גילתה כי באותו שטח היה בתקופת הברונזה הקדומה 1 יישוב שהשתרע על פני כ-500 דונם - היישוב הגדול ביותר באותה עת בכל המזרח הקדום. המקדש המונומנטלי נבנה בנקודה גבוהה בשולי היישוב, בדומה לאקרופוליס בערי מדינה ביוון ובכל המזרח, וסביבו התגוררו התושבים.

ככל הנראה, שליטי מגידו לא הסתמכו רק על כוח האדם שיכלו לגייס מקרב תושבי עירם. על כך מצביע סקר רחב היקף שעשו החוקרים בכל החלק המערבי של עמק יזרעאל, למרגלות הכרמל. בסקר התברר כי בתקופת הברונזה הקדומה 1 ידע האזור פריחה יישובית, שלא היתה דומה לה בעת העתיקה. פרופ' ארלין רוזן מאוניברסיטת לונדון, המתמחה בחקר אקלים, ערכה מחקר על האקלים באזור בעת העתיקה ומצאה כי בסוף האלף הרביעי לפני הספירה היו במערב עמק יזרעאל תנאים נוחים ביותר להתיישבות חקלאית - שפע משקעים, מעיינות שסיפקו מים להשקיית השדות ואדמה פורייה.

אך לתנאים המושכים שהביאו את המתיישבים לאזור הצטרף עוד נתון, שהביא כנראה לקץ המקדש. תל מגידו, אומר פינקלשטיין, יושב על שבר גיאולוגי. לפי הממצא הארכיאולוגי, המקדש בתל ניטש בשלב כלשהו, אבל במבנה לא נמצאו סימני שריפה או עדויות אחרות לכך שסיבת הנטישה היתה כיבוש אלים.

הגיאולוגים ד"ר שמואל מרקו מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' אמוץ עגנון מהאוניברסיטה העברית מצאו עדויות לרעש אדמה חזק מאוד שפגע באתר והביא לנטישתו. מגידו שבה ויושבה רק 200 שנה מאוחר יותר, בהיקף מצומצם יותר. אבל גם התושבים החדשים לא ויתרו על הפולחן והקימו בתל מקדשים אחרים, שתיפקדו, בזה אחרי זה, עד סוף האלף השני לפני הספירה.



אולם המקדש במגידו. על הרצפות התגלו עצמותיהם של אלפי בעלי חיים. תצלום: פאבל שרגו, אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו