בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאריאל שרון כמעט בכה

חמש שנים אחרי שנכנס לתרדמת, מכתבים המתפרסמים כאן לראשונה חושפים את עומק המשבר שאריאל שרון נקלע אליו כשהורחק מהפיקוד על חטיבת הצנחנים שהיה בין מקימיה

תגובות

שלשום לפני חמש שנים, אחרי חמש שנים כראש ממשלה, נרדם אריאל שרון לבלי קום. לראשונה במסלולו הצבאי והציבורי, הוא לא התאושש ממפלה. עד אז, כל המראה שלו הסתיימה בהתרסקות, וכל התרסקות - בהמראה. שרון היה אלוף פיקוד הדרום, פעמיים מפקד אוגדה במלחמה, שר ביטחון ולבסוף ראש ממשלה, אך התקופה המכרעת בחייו, כן השיגור לכל אלה, ארכה כשלוש שנים, בין קיץ 1953 לסתיו 1956, מהקמת יחידה 101 והתמזגותה בגדוד הצנחנים 890 ועד לפיקוד על חטיבת הצנחנים 202 (כיום חטיבה 35) במבצע "קדש".

הוא טופח אז בידי הרמטכ"ל משה דיין וראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, שסוכך עליו גם כאשר דיין ויורשיו במטכ"ל התנכרו לו. מוכשר אבל שקרן, אמרו עליו קצינים. שקרן אבל מוכשר, הגיה אותם בן גוריון. האמת היתה תמיד נר לרגליו של בן גוריון, אבל לפעמים הוא הניח לנר לכבות.

שרון היה בוודאי מגחך לשמע הדיווחים על יחסי אהוד ברק, גבי אשכנזי ויואב גלנט. מעשיית בועז הרפז היא כתפילת הדרך לעומת התככים שאפפו את שרון, רובם מבית היוצר שלו ומקצתם נגדו. רעות? אחוות לוחמים? הוא חתר תחת מפקדיו, מאלוף ועד רמטכ"ל, ובתורו - בעקבות קרב המיתלה ב"קדש" - מרדו בו פקודיו, ממג"ד ועד סמח"ט. שניים מהם, מוטה גור ורפאל (רפול) איתן, זכו בתפקיד ששרון נכסף אליו לשווא, רמטכ"ל. שלישי, יצחק (חקה) חופי, היה לראש המוסד.

המשקעים במשולש שר הביטחון שרון, הרמטכ"ל איתן וראש המוסד חופי הידהדו לתוך מלחמת לבנון הראשונה. אז נתקל שרון גם באל"מ אלי גבע, בנו של יריב ותיק שלו, אלוף יוסף גבע.

הדברים ידועים, בעיקרם, אך כמעט לא הופיעו בתיעוד. את החוסר הזה ממלא עכשיו ההיתר לצטט שני מכתבים הקשורים בסיום תפקידו של שרון כמח"ט הצנחנים ובמינוי מחליפו, מנחם (מן) אבירם. "עמדתי זמן מסוים במצב די קשה", התוודה שרון במכתבו לידידו אבירם, חניך מכללה צבאית בצרפת, שבמינויו אחריו תמך. "מצבו ממש טרגי", העיד קצין הקשר של הצנחנים אז, אורי גורן. ובן גוריון, שהיתמם וסייע לשרון "בלי פרוטקציה", מלמד עד כמה המשיך שרון להתסיס את המטכ"ל גם בשנים הבאות.

"גל ביקורת"

"שלום מן", כתב שרון לאבירם ביולי 1957. "אין מקום לדאגה בעניין המינוי. מציע, וזאת בינינו, להסתייג במקצת מהאינפורמציה של (המג"ד אהרן) דוידי לגבי הנעשה בחטיבה. נדמה לי שהוא השתתף בשיחות עם מספר מפקדים שלנו, בהן נמתחה ביקורת על מינויך זה, ומאחר ששנינו מכירים את ?דוידי השועל' טוב שתדע זאת. אתה מכיר את צה"ל טוב כמוני ואתה ודאי מתאר לך את הקנאה ובעקבותיה גל של מתיחת ביקורת על המינוי".

מותחי הביקורת, המשיך שרון, היו "אנשים ספורים, שגם לי בזמן האחרון היו מספר אירועים אתם. הרוח החיה והמארגנת ב'אירועים' אלה היה חקה, שנסתייע בעיקר במוטה ובמקצת בדוידי. (עמדתי זמן מסויים במצב די קשה)".

מינוי גור לסמח"ט, עם עזיבתו הצפויה ("נעלב") של חופי, "עתיד להקל על רציפות הצד המקצועי והכרת האנשים, ומאידך עלול להקשות עליך בגלל אופיו, בגלל הצלחות (ממ"פ לסמח"ט תוך שנה וחצי) שמעבירות אותו לפעמים על דעתו ומביאות להתנהגות שחצנית לא קטנה, ובגלל עמדתו ביחס אליך. אבל הוא חביבו של הרמטכ"ל היום, וזה שהשפיע בעיקר על מינויו".

שרון לא רק פסל במומו; הוא היה חביבו הקודם של דיין. "אני כותב לך את כל הדברים האלה לא על מנת ללכת רכיל", הזדרז להכחיש חשד שלא עלה על הדעת. "באופן כללי, מחוץ לאנשים ספורים, תתקבל פה טוב. הכל תלוי בך. במידה ותגיע מלא מרץ, יוזמה, תגלה מנהיגות ותהיה מוכן אף לעלות על כל מיני פישרים מרימי ראש כאן - הצלחתך בטוחה. ד"ש למשפחה ממני וממרגלית. שלך, אריק".

למכתב שרון קדמה בשבועיים איגרתו של אורי גורן, ידידו מנוער של אבירם. "אריק: מצבו היום ממש טרגי (ללא הגזמה)", עידכן גורן. "הרי הוא הקים את החטיבה והכניס רוח לחימה לצה"ל. לדעת כולנו הוא מתכנן מזהיר ונועז, חריף ובעל מעוף. לי ולכלל הצבא היתה הרגשה שהוא והמג"דים שלו - רפול, מוטה, דוידי - הינם צוות אידיאלי לעבודה. לאחר ?קדש' התחילה פעולת חתירה שקטה ויסודית נגדו דווקא על ידי שלושה אלו, תוך שיתוף מלא ואולי ?ניצוח' שקט ויסודי של חקה".

שרון, לפי מכתבו של גורן, "הואשם על ידם בפחדנות, בהטפה שעל המפקדים ללכת בראש תוך הצגת דוגמה הפוכה מזו ועוד ועוד. ייתכן שבחלקן העובדות שהוצגו היו נכונות, כמו מקומו בקרבות סיני ובעיקר במיתלה, כמו כן עובדות נוספות ששמעתי מפי מוטה, דוידי ודני מט על תקופת 101 ו-890. אך באותו חלק שאני ראיתי היו סיבות אובייקטיביות שהמג"דים לא ראו. היום איש מהם אינו זוכר לו את שפע הטוב שבו והם ?קוטלים' אותו באופן האכזרי ביותר. האיש עשה ללא ספק גדולות. אני מעריצו וחושבני שחבריו המג"דים נוהגים בו בשפלות. הוא מבין שעליו ללכת. העובדה שהליכתו מתוכננת ושם המחליף ידוע משווה לעניין אופי שיגרתי וחיובי ולא של ?פוטש'".

על חופי כתב גורן, "גורם מווסת בין המזג הסוער של אריק לבין המציאות האובייקטיבית. יחסיו עם אריק איומים. אריק נוהג לפגוע בו בהזדמנויות שונות והוא יודע לשאת זאת, אבל בשקט אופייני לגמול לו אחר כך על ידי שיחות עם קציני מטה ואלוף פיקוד (המרכז צבי צור) ועוד ועוד ועוד. הוא אמנם לויאלי בביצוע הוראות אבל בלתי לויאלי לחלוטין באופן אישי".

עדות שקר

עוד בטרם נדרש בן גוריון לעסוק שוב בשרון וביחסיו המתוחים עם הרמטכ"ל החדש, חיים לסקוב, התעוררה בצנחנים פרשת אריק אחר - אריק רגב, סמג"ד 890. רגב, ביוזמה פרטית ובלי לדווח לאיש, פשט עם חייליו על תחנת משטרת ישראל בבית גוברין, הפתיע את השוטרים וכפת אותם. התרגיל היה עלול להסתיים באסון אילו ירו השוטרים.

רגב הועמד לדין צבאי. הדחתו היתה ודאית. המח"ט החדש אבירם התחלחל: הצנחנים יאבדו את הטוב בקציני העתיד שלהם. אבירם הזמין את עצמו לבית הדין והפתיע בעדות לטובת הנאשם. רגב דיווח לו, בדה המח"ט, והוא ששכח להודיע לפיקוד המרכז. השופטים פטרו את רגב מעונש והחליטו לנהוג בחומרה כלפי אבירם.

רגב אכן הצטיין אחר כך כקצין אג"ם של פיקוד המרכז, שניהל את הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ואלמלא נהרג בקרב כמפקד חטיבת הבקעה. ודאי שהיה מתמנה למח"ט הצנחנים ומתקדם לפיקוד הבכיר ביותר.

לשמע הודאת אבירם, ששיקר כדי לחפות על רגב, הדיח אותו לסקוב מתפקידו. בשובו מחופשת סוף שבוע הופתע לקרוא, בפתק שהונח בביתו, שנקבעה לו שיחה עם בן גוריון. "מדוע שיקרת?" שאל בן גוריון את אבירם. "הרי כל העניין היה שרצינו למנות מח"ט שיאמר אמת, לא כמו אריק (שרון)".

רגע לפני חריצת גורלו שאל בן גוריון, כהרגלו, "אבירם, מה היה שמך קודם?" "אברמוביץ. מראשון (לציון)", ענה אבירם.

"באמת? יש לך קרובים שעבדו ביקב?"

"סבא שלי, מרדכי".

"בחור גבוה? אני מכיר אותו!", קרא בן גוריון. אבירם הוחזר לתפקידו, למרבה כעסו של לסקוב, חמק מהדחה, אך את דרגת התקן, אלוף משנה, קיבל רק אחרי שנתיים בתפקיד ולא שנה, כרגיל.

לסקוב פרק על אבירם את תסכולו מההגנה של בן גוריון על שרון. באביב 1959 סירב שרון להשתתף בדיון אצל מפקדו, ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל, יוסף גבע. "אין לי זמן בשבילך", הודיע שרון לגבע, ששלח אותו אחר כבוד הביתה. שרון התמרמר באזני בן גוריון. "אריק מתפאר בפני חבריו שלא אכפת מה עושים במטה, כי יש לו גישה ישרה אלי", כתב בן גוריון ביומנו.

אבל "החרדה" של לסקוב, בלשונו של בן גוריון, היתה "ללא יסוד, אריק לא דיבר כלל על עצמו - אם כי הבינותי שאין הוא מאושר במעמדו ובתפקידו הנוכחי - אלא הרצה על מחשבותיו בדבר צה"ל. המשמעת בצה"ל לקויה, ואריק התוודה שאף הוא בין החוטאים, אבל לימודיו באנגליה העמידו אותו על משגהו. חוסר המשמעת הוא בכל הדרגות, ויש לאחוז באמצעים נמרצים לחזקה".

לא רק גילגולו החדש של שרון כאביר המשמעת - לזולת - קסם לבן גוריון. הוא קרא "להעלות חשיבות הצבא. כשאמרתי שהעם מחשיב את הצבא, אמר: כן, אבל לא הצבא עצמו. זוהי אולי הערה קולעת".

בהזדמנות זו, לפי יומן בן גוריון, פרס שרון בן ה-31 את הגותו הצבאית. "אנו מבזבזים לדעתו זמן וכסף על אימוני חיילים במילואים, יש להשקיע יותר עבודה במפקדים. המפקד קובע. המילואים אפשר יהיה לאמן ימים אחדים לפני הקרב - תמיד נדע שבועות אחדים לפני המלחמה שהיא הולכת ובאה. חיל הים לא דרוש, פרט לצוללות ושייטת 13. זה עולה מיליונים. מוטב להשקיע כסף זה בחיל אוויר. חיל זה נועד לא רק להרוס חיל האוויר של האויב, אלא לתקוף שריון האויב ושאר כוחותיו. יש להקטין מספר החטיבות מ-26 עד 10 או 12 ויש לשכלל אותן".

"כל חטיבה תקבל גדוד שריון, גדוד זחלים וגדוד חי"ר", כתב עוד. "יש להניח כי מלחמתנו תימשך רק שני ימים, כי האו"ם לא יתן לנו יותר זמן, ועלינו להביא בזמן קצר לידי הכרעה. זה אפשר על ידי כוחות מחץ מוגברים: חיל אוויר, צנחנים ושריון, לא נגד שריון האויב - כי זה עולה עלינו בכמותו, ונגדו יעמוד חיל האוויר שלנו, אלא לכיבוש מהיר של דמשק או יעד אחר דומה לו. הפיקודים צריכים לטפל רק בהגנה מרחבית, אולם חטיבות המחץ יש להעמיד ישר תחת פקודת המטה הראשי. הוא יגיש לי רעיונותיו בכתב כעבור יומיים. שיחתו הזכירה לי דמותו של אורד וינגייט".

גם גבע הוזמן לשיחה. להפתעתו, מיעט בן גוריון לשאול אותו על שרון - הוא הסתפק בהצעת גבע למנות את שרון למפקד בית הספר לחי"ר, בה"ד 3 - והתעניין בדעתו על גבולותיה של סוריה. גבע לא זיהה את כוונתו הנסתרת של בן גוריון: לחולל, יחד עם טורקיה (שבמטכ"ל שלה נוהלו מגעים חשאיים עם ראש מחלקת המבצעים אברהם טמיר), מלחמה נגד סוריה שתפורר אותה כישות מדינית ואויבת צבאית. שרון, לפי אזכור "כיבוש דמשק", ידע ממקורותיו יותר.

יומן בן גוריון מתעד שיחה נוספת, עם לסקוב. "דיברתי אתו על אריק. הצעתי לשוחח אתו. יש בו תכונות שליליות וגם סגולות מבורכות. הייתי רוצה שיינתן לו שנס לחזור למוטב, כי הוא חייל חשוב. אמרתי לחיים כי אשוחח אתו על בה"ד 1 ושלושה (בה"ד 3), אבל אשאיר ההכרעה בידי חיים. אולם אני רוצה לדעת יחסו של אריק, וגם אם הוא מבטיח להתנהג כהוגן ולקבל על עצמו דין הצבא. בעשר בא אצלי אריק. הוא שמע על שלוש הצעות ביחס אליו (בה"ד 1, בה"ד 3, מפקד חטיבת מילואים) - אבל זוהי הדחה, שלא בצדק. אמרתי לו, כיצד תוכל לעבוד עם גבע כשאינך נשמע לו. הודה שלא לגמרי היה בסדר, אבל לא מגיעה לו הדחה".

ועוד שיחה, לאחר ימים מעטים. "הזמנתי בבוקר אלי את אריק. הוא הגיש לי תלונה מבוססת על היחס אליו מצד הרמטכ"ל. טענותיו במקצת נכונות. יש בו משהו מווינגייט - חוץ לאופיו המוסרי של וינגייט. אמרתי לו שאני מחייב רבות מטענותיו (לא פרטתי) אבל הוא מתעלם מהבדל שבין צבאנו וצבא בריטי. הם היו צבא אימפריאלי, חלק חנה בסודאן, חלק במזרח הרחוק, חלק באירופה ועוד. צבאנו קטן ומרוכז בארץ קטנה. כל דבר קטן וגדול ידוע לכל איש. יש רכילות. אם קצין יורשה להפר משמעת - מפני סגולותיו החיוביות - יראו בכך פרוטקציה. כבמדינה כבצבא: יש לקחת בחשבון צרכי הכלל וצרכי היחיד. ואני מייעץ לו לקבל הדין באהבה (קבלת הפיקוד על בה"ד 3). תפקידו לא יסתיים בכך. אריק קיבל דברים אלה כמהלומה קשה, וכמעט שבכה". *



שרון, בן גוריון ו''מן'' אבירם. ''רצינו מח''ט דובר אמת, לא כמו אריק'', אמר בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו