בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרושה: ההנהגה הכי מוסרית בעולם

לא מעט הזדמנויות היו לגלנט לסיים את פרשת הקרקעות. כעת מאוחר מדי. גם אם ייחלץ מהתסבוכת וימונה לרמטכ"ל, הפרשה לא תרפה ממנו

תגובות

בזמנים אחרים היו אומות מכירות תודה למצביאים מסוגו של האלוף יואב גלנט ומעניקות להם לא 35 דונם במושב עמיקם, אלא מושב בבית הלורדים - ויקונט גלנט אוף חאן יונס - ואחוזת אצילים הולמת. כל הדונמים הציבוריים במרחב התכנון המקומי אלונה-מנשה הם כציפורן רגלו של חייל אחד מעשרות רבות, הנפגעים שנאמדו בתכנון "עופרת יצוקה", ושגלנט הציל את חייהם בפיקוד הזהיר והמיומן שלו.

אלא שהזמנים השתנו ואלופים שוב אינם יכולים לקבל בחצי חינם, מתומך נדיב הרוצה לכפר על השתמטותו ממלחמה, איזו חוות שקמים; וגם לא סלחנות ציבורית. ממפקד מנוסה, חריף שכל צבאי, מצפים להבחין בהשתנות הנסיבות, האויב ואף כוחותיו. בכך נכשל גלנט בעליל, באופן המעמיד בסיכון חמור את יכולתו למלא את התפקיד שאליו שאף, חתר וכמעט-כמעט הגיע.

לא איש כגלנט יוותר, גם משום אופיו וגם מפני שאין תקדים אמיתי למחסום העומד בדרכו. אמנם היה המעשה במפכ"ל המשטרה רפי פלד, שהבין את רמזיו של בג"ץ והתפטר, אבל לא הרי קיצור כהונה כמניעתה. פלד יהיה רב-ניצב בדימוס לנצח וגם יעקב גנות, שנבלם בשערי לשכת המפכ"ל, יישאר רב-גונדר בדימוס. גלנט, אם ינסו לתקוע אותו על הר נבו, כמטווחי עין מהארץ המובטחת של דרגת רב-אלוף, יילחם עד הסוף המר.

"גם אם הכל יסתדר איכשהו והוא יהיה רמטכ"ל", נד לו השבוע קצין מידידיו, "הוא תמיד ייכנס לחדר ועל כתפיו קוף שקוף. יתעלמו מהקוף ואיש לא יעז לדבר עליו, אבל הוא יהיה שם ויפריע לגלנט להנהיג". יצדיעו לו ויצייתו לפקודותיו, אבל לא תהיה יראת כבוד כלפיו ויחסר אותו רכיב של מופת אישי, שבלעדיו קשה לסחוף אנשים לסכן את חייהם.

תמצית הבעיה אינה התנהגותו של גלנט בשלבים הראשונים של פרשת הקרקעות בעמיקם. אותה אפשר לתרץ באי הבנות, במנהג המקום ובהיתרים שניפקו לו הרשויות ברוחב לב נדיר. אילו פעל גלנט ב-2002, ואם לא אז ב-2005 או ב-2007 ואף ב-2009, בשיקול דעת קר ומיהר להודות ולעזוב, הפרשה היתה צוללת במעמקים כלוחם נועז משייטת 13. לא נמצאו לו פיכחון כזה, יועץ משפטי תקיף או סתם חבר טוב, שיושיעו אותו משגיאותיו.

התעקשותו של גלנט להפוך חטא קדמון לעכשווי חוללה משבר משפטי. עד כה מיעטו שופטי עתירות לפסול מינויים צבאיים בכירים. שני מדדים חשובים בשיקוליהם היו סוג הפגם המיוחס לקצין: מקצועי (אחריות לתקלות ביחידתו) להבדיל מאישי, והזמן שחלף. עניין צבאי מובהק ורב שנים הגדיל את הסיכוי לקבל מבג"ץ קידום בהכשר.

כדי למצוא את ההבדלים אפשר להשוות את החלטות בג"ץ בענייניהם של שלושה תתי-אלופים, מוני חורב, אפי איתם וניר גלילי, כולם בשנות ה-90. מאז עוד התחדדה הרגישות. אחד משופטי גלילי היה יעקב טירקל. כשהחליט למנוע מתא"ל גלילי קידום לדרגת אלוף, השתפך טירקל בדברים על מוסר ועל ערכים. "יהי מחננו טהור", קרא טירקל לצה"ל. הוא הצטרף לדברי השופטת טובה שטרסברג-כהן, שכתבה כי "על צה"ל להצטיין בחוסן מוסרי וערכי חזק ואיתן. נושאי דגל זה הם קציניו ובמיוחד אלו העומדים בראש הפירמידה. מאלו יש לצפות להקרין דוגמה אישית. עם אלה יש להקפיד ולדקדק כחוט השערה".

עדות שקר

אצל גלנט העניין הוא אישי בלבד ומתמקד ברכושו הפרטי. זיקתו היחידה לתפקודו הצבאי היא התגייסות מפוקפקת של היחידה לאבטחת בכירים במטכ"ל להצדקת פילוסה של "דרך מילוט". היבט זה מאיים לסבך את מפקד היחידה אז, אריק אלעזר, סגן-אלוף (עכשיו אלוף-משנה) שהיה גם מפקד יחידת כלבי הלחימה "עוקץ" וכעת הוא מפקד בהצלחה על בית הספר לצניחה ועל מערך ההטסה.

לא זו בלבד שהעניין אישי, אלא שפתרונו כביכול של העניין לפני כשנתיים לא מומש, באופן שהתמיה החודש את שופטי בג"ץ. על כן אין לדבר על חלוף הזמן. וחמור מכל: ייתכן שנמסרו לבג"ץ, בגלגוליה השונים של הפרשה, תצהירים שקריים. אם כך, לא יהיה די בביטול המינוי. היועץ המשפטי או הפרקליט הצבאי הראשי ייאלצו להורות על חקירה פלילית. עדות שקר בבית משפט, בעל פה או בתצהיר, היא גם עבירה על חוק השיפוט הצבאי (סעיף 111). שניים משלושת השופטים בהרכב, אסתר חיות ועוזי פוגלמן, הם במקרה מגדולי המומחים לסוגיות מקרקעין. להם קשה למכור מעשיות. ושופטים לא אוהבים שמערימים על שופטים.

לבית המשפט אין כלים עצמיים לאיסוף נתונים. הוא ניזון ממה שמספקים לו וסומך על הפרקליטות. למרבה הבושה, התברר שהפרקליטות לא בדקה כראוי את הנתונים שמסרה לפני שנתיים לבג"ץ. עכשיו זועמות שתי המערכות, התובעת והשופטת, שבידיהן גורל גלנט.

היועץ וינשטיין, בוגר פרשות מינוי הרמטכ"ל והמפכ"ל, כבר הוכיח בעניינים אלה שאצלו עצמאות אינה בהכרח מפלגתו של אהוד ברק. והשופטת חיות, נשיאה לעתיד של העליון, אינה מן השופטים המתמוגגים למראה מדי אלופים. מי שהיתה בשירות החובה שלה אסתי אבני מלהקת פיקוד המרכז, בתקופתו רבת השגיונות של אלוף הפיקוד רחבעם (גנדי) זאבי, אינה יכולה להיות סוגדת עיוורת לגנרלים.

כוחני וחשדן

מינויים הם לעתים תבנית נוף הממנים. יצחק מרדכי חיפש את עצמו בשאול מופז, אריאל שרון בברק בתחילת שנות ה-80, ולאחר שני עשורים בדן חלוץ. ויולד ברק את גלנט, קצין קומנדו כלבבו: כוחני, התקפי, חשדן, תחבולן, פוליטי. האופן הממודר של מינוי ליאור לוטן לדובר צה"ל בידי גלנט וברק הוא סימן לבאות, שכנראה כבר לא יבואו.

מסתבר שגלנט לא היטיב לנצל את תקופת החפיפה שלו עם גבי אשכנזי ליישור הדורים בנדיבות של מנצחים. לא רק אשכנזי נעלב מהסתרת מינוי לוטן ממנו, גם אלופי המטכ"ל למדו מזוטא זו מה צפוי להם. אם לא היה די בתגובה על מינויו של גלנט בקיץ שעבר, בקרוב צפוי גל נוסף של פרישות. בין השאר, אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט וראש אגף הטכנו-לוגיסטיקה דני ביטון.

זאת, בתנאי שיתממש המיזם שכוחו של ברק הושקע בו זה יותר משנה - גלנט לרמטכ"ל. הממשלה (חוץ מהשר מיכאל איתן) הוצגה ככלי ריק. טירקל ועמיתיו, שמואל הולנדר, משה נסים וגילה פינקלשטיין, השתטו. אבל מעל כולם, הכישלון הוא של ברק. כל מה שהתרחש מאז הודעתו על בחירתו במועמדו לרמטכ"ל, היה צריך להתנהל לפני כן, כתנאי לבחירה. אבל אצל ברק נכתבת השורה התחתונה עוד לפני השורה הראשונה. באו העותרים, וינשטיין, המבקר מיכה לינדנשטראוס ובג"ץ, ולימדו אותו שהוא אינו אחרון כותבי השורה התחתונה.

עכשיו, כשהדילוג מחדרו הארעי של גלנט במשרד הביטחון לבניין המטכ"ל הצמוד נראה קשה עד בלתי-עביר, צריך לפקח על האחראים לכישלון, לבל יקבלו הזדמנות נוספת להפקרות. עם כל חשיבותה של זהות הרמטכ"ל הבא - אייזנקוט, בני גנץ, שלמה ינאי או אלוף אחר שיוכל לייצב את צה"ל מוכה המשבר - חשוב לוודא שההחלטה לא תהיה תולדה של גחמה.

חוץ מהמלצה על ייזום מלחמה, אין הכרעה חשובה יותר של שר ביטחון בישראל ממינוי רמטכ"ל - מה גם שיש קשר בין השתיים. גלנט, בכישוריו הצבאיים, יכול להיות רמטכ"ל. במאזן יתרונותיו וחסרונותיו הוא אינו נופל מהאלופים שהתמודדו על התפקיד. אך מאזן זה לא עמד במרכז שיקוליו של ברק. שר ביטחון שונה, בממשלה שלא שרון בראשה, היה ממנה בוודאי אלוף אחר.

גלנט עלה עם ברק ואם גלנט נופל, מן הדין שברק ייפול אתו. אפילו נגזר שארגונים להפעלת כוח יצמיחו מתוכם אנשים כוחניים ויעמידו אותם בראשם, מוכרחה להיות לכך גדר. ברק מוכן לפרק את הצבא, כמו את מפלגתו, רק כדי להוכיח שהוא הקובע, רצוי בסודיות ובהפתעה. הוא נכשל במבחן התהליך ובמבחן התוצאה גם יחד. על כישלון כזה צריך שר ביטחון לשלם בכיסאו, יחד עם האחראי העליון, ראש הממשלה שהלך אחריו בעיניים עצומות. בראש הצבא המוסרי ביותר בעולם הרי אמורים לעמוד המנהיגים המוסריים ביותר. *



הרמטכ''ל המיועד גלנט. עניין אישי, לא ביטחוני


''הארץ'', 28.10.05. כבר אז פורסמו התלונות נגד גלנט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו