בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונפליקט מענג: ביקור בסינטה בר בחיפה

שירות מהוקצע, בשרים מעולים ונדיבות אין קץ הופכים את סינטה-בר בחיפה לחוויה יוצאת דופן

2תגובות

מסעדת "סינטה-בר" החיפאית היא הביסטרו האורבני הטוב ביותר בישראל. זו מסעדה מקצועית, מהוקצעת, שבנוסף לתואר הביסטרו האורבני הטוב בארץ מחזיקה לפחות בשני תארים נוספים. ראשית, זו המסעדה הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית של חיפה. אולי בזמן הפיניקים היתה בחיפה מסעדה טובה יותר. לא יודע, לא בדקתי. בנוסף, זו גם המסעדה האמריקאית ביותר בישראל. אמריקאית לא מבחינת אוכל, אלא מבחינת גישה ללקוח. ואת הנקודה הזאת צריך להסביר.

מסעדות באירופה, בעיקר במעצמות אוכל כצרפת או איטליה, פועלות על בסיס ההנחה שיש מערך חוקים משותף שהסועד והמסעדה מכירים ומכבדים. זה רלוונטי לאופן ההזמנה, לזמן שעובר בין מנה למנה, למספר הפעמים שמלצר ניגש לשולחן וכו'. המלצר לא שואל כל דקה אם הכל בסדר, מפני שכל זמן שגם הוא וגם הלקוח פועלים על פי אותה מערכת כללים, לאף אחד אין בעיה. בארצות הברית, ובמידה פחותה גם באנגליה, שוררת פילוסופיית שירות אחרת: הלקוח קונה את השולחן למשך הארוחה, והוא, ורק הוא, קובע מה יקרה שם. מתי, למשל, תצא המנה העיקרית? האם לנקות את השולחן? האם להביא עוד לחם? האם המלצר ימזוג את היין או שהסועדים יעשו זאת? וכך הלאה. בשיטה הזאת, לפני כל פעולה כמעט המלצר שואל את הלקוחות לרצונם (להכין את העיקריות? עוד לחם? וכיו"ב). הלקוח הוא בעל הבית, המסעדה שם בשביל לרצות אותו.

אחת הבעיות המרכזיות בשירות בארץ היא שאנחנו לא אירופה וגם לא אמריקה. כלומר, מצד אחד, אין לנו מערכת מוסדרת של מוסכמות. מצד שני, אין לנו תפישת לקוח מושרשת שהיא תנאי לשירות האמריקאי. אצלנו, כשכבר מנסים את השיטה האמריקאית, כמעט תמיד זה יוצא מלאכותי ומנדנד. באופן אישי, אני לא לגמרי בטוח איזו שיטה עדיפה. מה שבטוח, כאשר שירות באוריינטציה אמריקאית מבוצע כהלכה, אתה נהנה מאירוח קשוב ומארוחה שמתנהלת בדיוק לפי רצונותיך. וב"סינטה-בר", באופן שאני לא מכיר לו מקבילה אצלנו, אתה מקבל שירות כמו בארצות הברית. אמריקה, ורסאנו.

לביקורת על סינטה בר באתר עכבר העיר

שירות כזה תלוי לא רק באוריינטציה וברצון טוב: הוא גם תלוי באופן מוחלט במקצועיות של המטבח. אתה לא יכול להבטיח מנות עיקריות בעוד עשר דקות, דרגת צלייה של סטייק, אם אתה לא בטוח לחלוטין שהמטבח מסוגל לעמוד בכך. וב"סינטה-בר", ככל הנראה, המטבח הוא מכונה מדויקת ומשומנת. דוגמה? בשולחן שלידנו ישבו שישה אנשים. כשהמנות העיקריות שלהם הגיעו, שלוש מלצריות הביאו את כל שש הצלחות בעת ובעונה אחת. ויש עוד דבר יסודי ששירות אמריקאי מחייב: נדיבות. כשאתה יוצא מתוך נקודת המוצא שתפקידך למלא כל בקשה של הלקוח, אתה יכול לעשות את זה רק אם אתה באמת מתכוון לזה.

וכך, כשאתה מבקש עוד מהריסת הלימונים הכבושים המעולה ב"סינטה-בר", אתה לא מקבל עוד צלוחית, אתה מקבל קערה. באת בשביל ליהנות? אין בעיות: עלינו. המנות גדולות, התוספות נדיבות, ויש למסעדה כמה גינונים קטנים שתורמים לפופולריות שלה (ישבנו ערב שלם וראינו חלק מהשולחנות מתמלאים שלוש פעמים). כך למשל, יש במקום משהו שנקרא "עסקית סטודנט". סטודנטים נהנים מארוחה מובנית במחיר מוזל לאורך כל היום. או, אם ניתן דוגמה אחרת, תכנון המנות הראשונות. "סינטה-בר" היא אחת המסעדות הראשונות שמנצלות את מהפכת הלחמים שעברנו לא כדי לגדוש סלסילה ולגבות סכומי עתק, אלא כדי לתכנן מנות כך שכל אחת מהן תהיה, בעצם, ארוחה בפני עצמה.

סאשימי טונה אדומה (מנתח טורו יפהפה) הוגש עם לחם אגוזים חם. יחד, זו כבר כמעט ארוחה. לצד מנת קרפצ'ו סינטה הוגשה פוקצ'ה מצוינת, עם אותה הריסת לימונים כבושים זכורה לטוב. ושוב, יחד כבר יש כאן כמעט ארוחה בכ-50 שקלים. רוב האנשים שסביבנו, מכל מקום, הזמינו המבורגר. ההמבורגרים נראו נפלא: גדולים, עסיסיים, בלחמניות בוהקות. התקשנו לוותר - מה גם שכל מי שהזמין אותם נראה מבסוט - ובכל זאת, החלטנו לבחור בתפריט קצת יותר מאתגר. לא הצטערנו לרגע.

שני סטייקים מלכותיים

מנה ראשונה של סאשימי טורו הוגשה עם משרת יוזו (מעין אתרוג יפאני) וג'ינג'ר. יוזו הוא פרי שלא קל למצוא, ושווה לעשות את המאמץ בשביל הטעם היפאני (והפרואני - נובו מרבה להשתמש ביוזו) המיוחד. הטענה היחידה שלי למנה (שהוגשה, כאמור, עם לחם בית) היא שמנה כזאת כדאי אולי להגיש עם מקלות אכילה ולא סכין ומזלג.

עוד מנה ראשונה היתה קנלוני במילוי זנב שור ברוטב ציר בשר עם פלפל ארבע העונות וקצת מוצרלה מותכת מלמעלה. אני לא משוכנע שקנלוני הוא התיאור המדויק למנה - זה לא היה בצק של קנלוני. אבל אם נתעלם מהסמנטיקה, זו היתה מנה יוצאת מהכלל. הזנב התבשל שעות ארוכות עד שהבשר נמס בפה, הרוטב היה עשיר ועשה שימוש מושכל ומאופק בארבעת מיני הפלפל (לבן, שחור, ירוק ואדום), כך שהטעם הבולט היה של בשר משובח. טוב הטעם של השף בלט במיוחד בהקרמה. לפעמים יש אצלנו נטייה להסתיר תבשילים תחת גבינה מותכת. זו טעות. הגבינה אמורה להיות בסך הכל תבלין נוסף ומרקם נוסף, וכך בדיוק היא טופלה ב"סינטה-בר". מנה מענגת להפליא, שחידדה את הציפייה למנות הבשר האחרות.

ואלה לא איחרו להגיע: קרפצ'ו סינטה במלח מעושן עם חרדל בתירוש ענבים, קורנישון, מטבל לימון כבוש ופרמז'אן. הבשר היה מאיכות מעולה (טוב, למה אתם מצפים במקום שקורא לעצמו "סינטה-בר"?) והתיאור הארוך, והקצת מבהיל, של המנה בא רק כדי ללמד שהושקעו בה מחשבה. הבולטת מבין התוספות היתה החרדל בתירוש ענבים, חרדל עם טעם ענבים מובהק שהחמיא מאוד לבשר העסיסי. ואז הגיעה פסגת הארוחה: שני סטייקים מלכותיים. הראשון, פילה בקר על מחית שורשים לבנים בציר בקר ויין אדום. נתח הפילה היה כל כך עשיר טעם ועסיסי, הצלייה כל כך מדויקת והשילוב עם מחית השורשים המרירה-מתוקה ועם רוטב הציר החמצמץ כל כך רב-גוני, עד שבעצם נוצר כאן קונפליקט מתמשך: לאכול את הבשר הנפלא לבדו? לטבול ברוטב? לטבול ברוטב ובמחית? מזל שהמנות גדולות (נדיבות כבר הזכרנו?) כך שאפשר היה להתלבט לאורך זמן. התוצאות? בכבוד: קודם כל ביס מהבשר, להתרשם; אז ביס מהבשר ברוטב, להתפעל; ואז ביס מהבשר ברוטב עם המחית, להיאנח. וחוזר חלילה.

וזה, תתפלאו לשמוע, עוד לא היה הסטייק הכי טוב בארוחה. לתואר הזה זכאי סטייק סינטה ברוטב ציר בקר עם מוח עצם. הבעיה עם סינטות, בדרך כלל, היא צורת החיתוך. כדי לנצל את הנתח עד תום, הסינטה נפרסת לרוחב. זו טעות, סינטה קלאסית היא נתח מלבני (כלומר, מאבדים את השוליים) וגבוה. כשהנתח מוגש כך, מעבר לעובדה שזה אולי נתח הבשר הכי יפה לעין, ניתן גם לשלוט בצלייה שלו וליצור שכבות מובחנות בתוך הנתח. החוץ שחום ופריך והתוך בורדו עשיר. יחד, ובעיקר בהתחשב ברמת הבשר הגבוהה וביישון המושלם (ב"סינטה-בר" לא נפלו למלכודת הפופוליסטית של יישון יתר כדי שהבשר יהיה רך), הסינטה הזאת היתה, לא פחות ולא יותר, אחד הסטייקים הטובים בישראל. מנה בשרנית, יפהפייה, עשירת טעם ומעלת ניחוח שמענגת את כל החושים.

לצד הסטייקים הגיעו צ'יפס עגולים בטיגון כפול, שרק בשבילם שווה להצפין לחיפה, והום-פרייס ברוטב פיקנטי שהיו מצוינים גם הם. בקיצור, מסעדה מקצועית, שירות מהוקצע, בשרים מעולים ואוכל נפלא. הלו, זה חיפה?

סינטה בר - כל הפרטים והכתבות

"סינטה-בר". שדרות מוריה 127, חיפה. טל' 8341170-04

חשבון בבקשה

סאשימי טונה אדומה ................................ 52 שקל

קרפצ'ו סינטה במלח מעושן ........................ 42 שקל

קנלוני זנב שור ברוטב ציר בקר ................... 52 שקל

סינטה ברוטב ציר בקר עם מוח עצם אפויה .... 92 שקל

פילה בקר עם מחית שורשים לבנים ............ 128 שקל

מילפיי מסקרפונה .................................... 39 שקל

סן פלגרינו גדול ...................................... 25 שקל

טיפ ...................................................... 70 שקל

סך הכל ................................................ 500 שקל



''סינטה-בר'' בחיפה. אמריקה זה כאן
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו