בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על השחיטה: מאחורי הקלעים של ההכשר החזק ביותר בישראל

הכל התחיל כשבכיר בעדה החרדית נעץ סכין ארוכה בתעשיית הכשרות המוכרת ביותר שלה, בד"ץ העדה החרדית. הוא האשים במשתמע את אנשיה ברדיפת בצע ופיקפק בכשרות העופות היוצאים ממשחטתה. בעדה לא שתקו

תגובות

השבועון "העדה" הוא ביטאונה של העדה החרדית הבדלנית, המונה כמה אלפי משפחות, המתגוררות כמעט כולן בירושלים ובית שמש. בחודש האחרון הוקדשו שלושה מגיליונותיו לדברי שבח מפליגים על "מערכת השחיטה דעדתנו". הכתבות, כולל "תיעוד מצולם מרתק במיוחד", היו שיר הלל שהוקדש למשחטה אחת במישור אדומים, שבה מומתים רבבות עופות מדי יום. המשחטה שייכת למערכת הכשרות החזקה, "בד"ץ (בית דין צדק) העדה החרדית".

הכתבה הראשונה תיעדה ביקור במשחטה של מנהיג "העדה", הרב יצחק טוביה וייס, ותוארו בה "ההתפעלות והנחת ששבע מרן שליט"א". בכתבה אחרת סופר על "בהמה שנדנדה ראשה בשעת השחיטה", על "בהמה שהתנגדה לשחיטה", ועוד סיפורים מהווי השוחטים. ובכתבה שלישית, מונולוג של הרב הממונה על ועד השחיטה של העדה החרדית. לא לחינם נשתלה בכל משפט שני המלה "הידורים" - שמה של המשחטה.

הקמפיין העיתונאי של העדה החרדית מזכיר את ההודעה לעיתונות של שרי אריסון - ש"הבנק חזק" - אחרי שהועלו חשדות נגד מנכ"ל בנק הפועלים. אבל דבר בכתבות לא הסגיר את גודל השערורייה שממנה מתאושש "בד"ץ העדה החרדית", השייך אמנם לפלג קנאי בשולי החברה החרדית, אך חדר כמעט לכל מטבח בישראל. מדובר בגוף המעסיק כ-1,500 עובדים, ולפי הערכות מגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה.

באחרונה, כשנראה היה שנוצר עימות בין ש"ס ו"העדה" על גיורי הצבא, איימו פקידים מטעם ש"ס ברבנות הראשית להגביר את הפיקוח על אימפריית הכשרות והשחיטה. לפי החוק, הרבנות ממונה על ההכשרים, אבל היא מעלימה עין לרוב ומאפשרת להכשרים הפרטיים לפעול. הידוק הפיקוח היה פוגע קשות במוניטין ובחופש הפעולה של בד"ץ העדה החרדית, שאינו מכיר בסמכות המדינה או בסמכותה הדתית של הרבנות הראשית.

ההכשר הזה התבסס במשך השנים כסימן היכר. גם כיום, חרדי נחשב מי שמקפיד לאכול מזון בהשגחת בד"ץ העדה החרדית. בהמשך התחזקו מתחרים ותיקים ונכנסו חדשים, אבל עדיין אין ארגון שמאיים על ההגמוניה שלו. ההכשר של בד"ץ העדה החרדית נחשב למחמיר ביותר על פי ההלכה האשכנזית והספרדית, ונוצר סביבו הקונסנסוס הרחב ביותר.

בסקר "מותגים" מ-2009 התברר ש-98% מהחרדים אוכלים מזון בהכשר בד"ץ העדה. אלה שנמנעים הולכים לשחיטה פרטית ומפקחים אישית על התהליך. השוק רק גדל, בין השאר משום שגם דתיים לאומיים מקפידים כיום על ההכשר הזה. הצרכן החילוני, שכמעט אינו נותן דעתו על ההכשר, קונה מוצרים בהכשר הבד"ץ רק מפני שהם על המדף.

בשר קפוא

השערורייה פרצה לפני חודשיים, בעקבות תקלה פעוטה יחסית באטליז הפועל בתוך סופרמרקט "אושר עד" בירושלים. נמכרו שם נתחי בשר ארוזים, שהוצגו כנתחים טריים ממשחטת "הידורים" בהשגחת בד"ץ העדה. בכיר בוועד השחיטה של העדה, הרב דוד שווימר, חשד שהבשר, שהגיע ממשחטה בהשגחת הבד"ץ, נלקח מנתח קפוא, ובניגוד להוראות ארגון הכשרות נחתך ונארז מחדש באטליז. בדיקה הוכיחה שכך אכן היה. בעיני המעורבים, הבעיה לא היתה בהצגת הבשר כטרי, אלא בפרצה שהתגלתה באבטחת הכשרות של משגיחי העדה, המעניקים הכשר רק לבשר הנמכר בתוך אריזות שנאטמו במפעל וסומנו בהולוגרמות מיוחדות.

בעקבות הגילוי הכריז הרב משה ברנדסדורפר, רב חשוב בחסידות תולדות אברהם יצחק המשתייכת לעדה החרדית, על "חשש טריפה" בסופרמרקט ועל כשל מערכתי בבד"ץ. הוא הסתמך גם על שווימר. שווימר, איש המערכת, שימש משגיח ראשי מטעם העדה במשחטת "גלאט עוף" באזור התעשייה עטרות מצפון לירושלים, אף היא בפיקוח בד"ץ העדה החרדית. היתה לו בטן מלאה על נוהלי הכשרות במפעל השני שבפיקוח הבד"ץ, "הידורים".

ההאשמות של שווימר זרעו פאניקה בציבור החרדי. הרבנים דרשו שיתנצל ואיימו: "אם לא נקבל את זה בכתב לא יוכל ועד השחיטה להמשיך לתת משכורת לאיש אשר מפרסם על הבד"ץ שמאכילים נבלות וטריפות".

שווימר לא התנצל. הוא ביקש להוכיח כי התקלה בסופרמרקט אינה מקרית והטיל ספק בכשרות העופות היוצאים מן המפעל. את הספק הוא ביסס על מה שכינה "שלטון הפחד" שמשליטה, לטענתו, הנהלת המפעל על השוחטים, "עד שנתונים הם בלחץ אימתני ובאיום תמידי לפטר אותם ממשמרתם אם לא יספיקו די העבודה ומחמת איום זה אף יראים להטריף (להגדיר כטרף, י"א) עוף שאינו כשר".

הדברים נכתבו לבד"ץ, בתשובה לדרישתם כי יחזור בו מהאשמותיו. באותו מכתב, על פני חמישה עמודים, הוא הוסיף כי איום תמידי מרחף על השוחטים ובודקים (שו"בים) והמשגיחים מהנהלת ועד השחיטה, "ויראים לסור מהוראתם הנוגדת לעתים כל דת וכל דין תורה ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות, תחת שיסורו השו"בים והמשגיחים להוראת הרבנים".

נימוק נוסף שהעלה היה שאחד מבעלי הידורים הוא אינו שומר תורה ומצוות, ולדברי שווימר הדבר מעורר חשש, שהרי "אצל אחד שאינו שומר תורה ומצוות מן הנמנע מלהשגיח כל העת שלא יבוא לידי רמאות".

כך, לראשונה בתולדות בד"ץ, מטיל בכיר מבפנים דופי בסמל מקובל בעולם האורתודוקסי כולו, ובשנים האחרונות מקובל גם על חלק גדל והולך של חובשי כיפות סרוגות, הדורשים ומקבלים מזון בהכשר מהודר גם בצה"ל. כעת מנסה העדה למזער את נזקי ההתנגשות בין האימפריה העסקית המודרנית שלה ובין נוקשותם ומזגם הלוהט של כמה מאנשיה, אנשי היישוב הישן מירושלים.

אחרי ששלח את המכתב עזב שווימר את תפקידו כמשגיח. בה בעת החלו קהילות שלמות להימנע מקניית מוצרים בהשגחת הבד"ץ. הראשונה היתה חסידות תולדות אברהם יצחק, שהרב משה ברנדסדורפר הוא מבכיריה ושווימר קשור אליה בקשרי משפחה. אליה הצטרפו קבוצות קטנות השייכות לנטורי קרתא. ואז ניחתה מכה נוספת, כשהאדמו"ר מאמשינוב, מנהיג חסידות הזוכה להערכה רבה בציבור החרדי כולו, קרא לחסידיו שלא לאכול בשר שבא משתי המשחטות, גלאט עוף והידורים. בעדה החרדית אומרים שזה שבר גדול, חסר תקדים בתולדותיה.

הבעלים של מפעל הידורים ורשת המרכולים החרדית "בר-כל", הרב מנחם כרמל, אמר בתגובה ששקל להגיש תביעת דיבה נגד שווימר, אבל חזר בו. "אמרו לי שהקדוש ברוך הוא נותן שכר למי שבולם את פיו, אז התאפקתי. עברתי על המכתב ברפרוף, אין לו שום בסיס בשום נושא שהוא. הכל דברים מצוצים מהאצבע".

לדבריו, הפרשה נובעת בעיקר מתחרות עסקית בין "גלאט עוף" ל"הידורים", וממלחמת עולם בעולם הכשרות והצרכנות החרדי, על מחירי המזון ובעיקר מחירי הבשר. "יש כאן עניין אידיאולוגי, כי מפעל הידורים בא להוכיח שאפשר למכור עופות בהכשר מהדרין שהוא רק קצת יותר יקר. אנחנו מוכיחים שלא צריך לעשוק את הציבור על בשר בהכשר מהדרין".

כרמל גם אמר מה שלא מעזים להגיד בעדה החרדית, שהיה לשווימר אינטרס לפגוע במפעל, מפני שהוא קרוב משפחה של בעלי "גלאט עוף", שם היה משגיח. העסקה של משגיח - סמכות מפקחת שאמורה להיות עצמאית - במקום שהוא בעל עניין בו, בעייתית כשלעצמה. אבל עניין זה עשוי להביך את ועד העדה שאיפשר את העסקתו שם.

הרב שווימר סירב להגיב לדברים בכתבה.

חזרה לשגרה

באורח מוזר סירבו רבני העדה, לכל אורך המאבק, לנהל משא ומתן עם הרבנים שהאשימו אותם או קראו להתרחק ממוצריהם. תחת זאת הגיבו בפשקווילים לוחמניים וניסו לשדר עסקים כרגיל באמצעות כתבות התדמית בשבועון "העדה".

העיתונאי שמואל חיים פפנהיים, בעבר עורך "העדה", סבור שההתנהלות הזאת שגויה. "במקום להפגין כוח, היה צריך לבוא לרבי מאמשינוב, להקשיב לטענות שלו, להסביר ולתקן. במקום זה אמרו ?מיהו בכלל, לא צריך להקשיב'".

גורם במערכת הכשרות של העדה אומר ש"כל חברה גדולה סובלת מבעיות. בתנובה לא היה סיליקון? השאלה אם דבר כזה פוגע תלויה באיכות המוצר. נכון שהיה לנו יותר קל אם לא היתה אצלנו קיצוניות רבה כל כך. אם היו יושבים ברוגע ומסבירים, אולי ניתן היה ליישב את המחלוקות. אצלנו יש אנשים חמומי מוח שמחפשים מחלוקות". לדברי אותו גורם הפרשה פגעה בתחילה בהיקף הייצור במשחטות, אבל "היום כמעט חזרנו לשגרה".

לדברי איש פרסום חרדי, העדה אמנם ניהלה את המשבר בכוחניות אופיינית, אבל אין ודאות שתשלם על כך מחיר. "קשה לקבוע מה מביא את הצרכן החרדי להיות נאמן למוצר כלשהו, וזה כולל הכשר. מי שאוכל רק בד"ץ העדה החרדית לא יתחיל לאכול מחר כשרות אחרת. המעמד שלהם נבנה כרגע מהעובדה שאין להם תחליף, בדמות בד"ץ אחר, אין עדיין גוף כשרות שנהנה מקונסנסוס כזה".

ממה נבנה הקונסנסוס? התשובה נוגעת כנראה לכך שהקנאות, אף שהיא בשוליים, נתפשת כחרדיות האותנטית, הלא מתפשרת. גורם בשוק הכשרות אמר ש"הכוח שלהם הוא בעיקר בציבור החרדי הלא-קנאי, זה שלא שייך אליהם. מה זה חרדי? חרדי זה אחד שאוכל בד"ץ, גם אם יש ארגוני כשרות מוקפדים יותר. בד"ץ הוא עדיין משהו שמשנה, בעיקר כהגדרה עצמית". *

כשר, כשר יותר, כשר מאוד

יותר מ-30 גופים פרטיים מספקים השגחה ואישורי כשרות לבתי עסק ומפעלים בארץ ובחו"ל, שרוצים הכשר מחמיר יותר מזה של הרבנות הראשית. לכאורה, הרבנות היא הגוף היחיד המוסמך מטעם המדינה לקבוע כשרות ואמורה לפקח על הגופים הפרטיים. אך לרוב הפיקוח רופף, אם הוא קיים בכלל. הנה כמה מההכשרים הפרטיים הבולטים:

בד"ץ העדה החרדית הגוף הגדול, הרווחי והפופולרי ביותר בקרב צרכני ההכשרים המהודרים, מעניק השגחה לאלפי בתי עסק ויצרנים, בהם תנובה, אסם וטמפו

בד"ץ הרב לנדא הכשר השייך לרב העיר בני ברק, משה יהודה לייב לנדא. הקליינט הבולט ביותר שלו היא חברת קוקה קולה

בד"ץ מהדרין ארגון מקומי מרחובות, בהשגחת הרב אברהם רובין, שהפך לתאגיד ארצי. בין היתר מפקח על מוצרי החלב של שטראוס, על הכשרות ביקבי כרמל, טירת צבי ועוד

בד"ץ יורה דעה בפיקוח הרב שלמה מחפוד, בולט במיוחד בתחום ההכשרים למשחטות ומפעלי בשר ומקובל בעיקר, אך לא רק, על הציבור הספרדי

בד"ץ בית יוסף בחסות הרב עובדיה יוסף, המנוהל בידי בנו משה, ומקובל בעיקר על הציבור החרדי-ספרדי. בין לקוחותיו מרכולים, מפעלי בשר, מסעדות ואולמות שמחות



חרדים בירושלים. לדברי איש פרסום חרדי, ''קשה לקבוע מה מביא את הצרכן החרדי להיות נאמן להכשר כלשהו''


פשקווילים שפורסמו בפרשה, נגד ''הידורים''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו