שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מכתב מהעזבון | כל הפרק, יחד עם מטפחת וגרבי משי שקניתי, עלה לי 40 קרונה

במלאות שלוש שנים למותו של המשורר והמתרגם אהרן אמיר, מאבות התנועה ה"כנענית", שלחה אלינו רעייתו, בטין אמיר, מכתב ששלח אליה משטוקהולם ב-1966, המתאר את הטקס שבו הוענק פרס נובל לספרות לש"י עגנון. אמיר היה באותה עת בגרמניה, ונסע לשטוקהולם מתוך כוונה לסקר את המעמד.

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אהרן אמיר

יום שבת בערב, 20.12.66 שטוקהולם בתין שרי לא יאומן, אבל הייתי בפנים!...

קמתי בבוקר ב-8, אחרי 6 שעות שינה. עדיין היה כמעט חושך בחוץ. התגלחתי והתלחמסתי עד אחרי 9. קרוב ל-10 הלכתי ל"גראנד הוטל", שבו מתאכסן עגנון עם המשפחה, והנה את מי אני רואה? - כמובן, את ד"ר לזר ואשתו, שגם הם גרים בארמון ההוא. היה נעים מאוד. לקחו אותי לאכול ארוחת בוקר במקום קטן ונחמד מחוץ למלון, כי לטעום משהו במלון ההוא עולה יותר מדי ביוקר, אפילו בשביל מי שבא על חשבון "מעריב".

הלכתי אל הבת של עגנון והיא אמרה לי שעגנון הלך להתפלל בבית-כנסת ואיננו במלון. חזרנו ב-11:30 בערך. עליתי אל עגנון, יצא חתנו ואמר שהזקן קיבל התקפת-לב קטנה בבית-הכנסת וחזר לפני גמר התפילה ושהוא מתרגש יותר מדי לקראת המעמד החגיגי עם המלך ועכשיו הוא שוכב וצריך לקרוא לרופא. צילצלתי אל השגריר שלנו בשטוקהולם, ואמר שקיבלו מברק שאני בא בלילה אבל אין מה לעשות. אפשר לבקש כרטיס רק במשרד החוץ השוודי, אבל שם פשוט סגור בשבת.

כדי לא להאריך יותר מדי, אגיד רק שעליתי אחר כך שוב אל החדרים של עגנון למצוא שם את המזכיר הראשון של השגרירות שלנו, אדון גבריאלי, והוא אמר לי שהזמינו את פרופ' מלשטרום, אחד המומחים הגדולים ביותר בשטוקהולם, והוא אמר שעגנון במצב המאפשר לו להשתתף היום בטכס אבל מחר עליו לבוא אליו לבית החולים בשביל "קרדיוגרמה", אבל בשבילי יש לו הפתעה קטנה:

הוא היה עם עמוס אילון סופר "הארץ" בזמן שהביאו את המברק בלילה שאני מגיע, ואז אמר לו אילון מיד שאם יראה אותי יגיד לי שאני יכול לקבל את ההזמנה שלו לטכס של פרס-נובל, מפני שהוא החליט לראות את זה בטלוויזיה וללכת אחר-כך רק לנשף של המלך לכבוד בעלי הפרס, ואם אני יכול לסדר לי מהר פרק - אז שאבוא ואקח את הכרטיס ממנו.

השעה היתה כבר אחר 1.30! צילצלתי מיד אל החייט שהשאיל את הפרקים לאילון וגם לד"ר לזר, ואמר שאבוא מיד כי ב-3 סוגרים, ובכלל - הטכס עצמו מתחיל ב-4.

בקיצור: היתה שורה של נסים והחייט - שהוא יהודי, יליד שוודיה, ממוצא פולני בן דוד של טנקוס שהיה מפקד חיל-הים הישראלי - הלביש אותי, תיקן מה שצריך, אפילו ציחצח לי את הנעליים, ובסוף ב-2 אפילו לקח אותי באוטו שלו, עם כל המשפחה, עד למלון של אילון! שם לקחתי את הכרטיס שלו, השארתי את מזוודת הבגדים שלי ובמעלית של המלון פגשתי זוג אריסטוקרטים שוודים שנוסעים גם כן לטכס פרס-נובל והציעו לי להיכנס לטקסי שהזמינו, כי עכשיו אין כל תקווה למצוא טקסי... (דרך אגב, כל הפרק, יחד עם מטפחת וגרבי משי שקניתי, עלה לי 40 קרונה במקום 80-100 ששילמו אחרים שלא הלכו אליו - או במקום 400-500 שמשלמים אלה שקונים ולא לוקחים בהשאלה. ועוד "אגב" אחד: התברר לי, אחרי המכתב הקודם, שבדולר יש 5 קרונה, ולא ½3 כמו שחשבתי קודם. לכן אפילו המלון עולה לי לא 9 דולרים ביום, כמו שחשבתי, אלא רק 6-½6, וזה כבר מתקבל על הדעת.

לפני 4 היינו בבניין הקונצרטים. הטכס התחיל ב-½4 בדיוק ונגמר ב-6 בדיוק - והכל כמו חלום. יוצא מן הכלל! והיית צריכה לראות אותי בפרק! חבל שלא היה מי שיצלם. בכל אופן, לא צילמו אותי במיוחד. אני עדיין יושב עכשיו בכל המלבוש הזה במלון שלי וכותב לך את המלים האלו כי חבל לי להיפרד מזה, ואני שותה לאט לאט מבקבוק של Courvoisier שקניתי במטוס ומעשן לי את סיגריות Sobranie שאני אוהב כל-כך וקונה לי כל פעם שאני רק עולה לאווירון וחושב כמה יפים היינו זה בעיני זו, וכמה היינו מוצאים חן זה בעיני זו, אילו היינו ביחד באולם הקונצרטים השטוקהולמי, מול המלך השוודי והקהל שהוא, בלי ספק אחד החגיגיים, האצילים, הסנוביים והפורמליסטים ביותר שאפשר עוד לכנס בעולם של ימינו... Cherie, Cherie!

הייתי ממשיך ברצון לבנקט, אבל שם צריכים כרטיס אחר ועליו לא רצה אילון לוותר בכלל וחוץ מזה, הזמנה לשם עולה (!) למוזמן לא פחות מ-100 קרונה (60 לירות שלנו...). אם כן, נשאר לנו רק להשתתף מחר באיזו מסיבה שמסדרת אגודת הידידות שוודיה-ישראל ומחר בערב אני מוזמן אצל שוודי אחד מכר שאתו ישבנו, נדמה לי, ערב אחד בבאר של ה-Frankpurter Hof לפני שנתיים, אחד בשם Gawell, שטילפנתי אליו עכשיו. אחר-כך, ביום שני ב-7 בבוקר, לזוז משדה התעופה בכיוון המבורג-ברלין.

ההתחלה עד עכשיו, נהדרת. אמנם הגיע מברק מאדון פאבסט שכבר מאוחר מדי להזמין אצלי מאמר של עגנון וכל זה, אבל אני חושב למכור לו אחר כך דברים אחדים. לא יועיל לו.

בפרק, בעניבת-הפרפר הלבנה, הז'ילט הלבן - אני גומר לכתוב לך, ואחר כך אחזור לחליפה השחורה שלי. זה היה כמו חלום, אבל חצי חלום - כי זה היה בלעדיך...

נשיקות חמות

א.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ