טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנהל המשרד: ראיון עם אנטוניו נטאלי, מנהל מוזיאון אופיצי

למה ידמה יותר בעתיד ביקור במוזיאון - לעיון בספר שירה או להצצה באלבום תמונות בטלפון הסלולרי? זו רק אחת השאלות שעמן מתמודד אנטוניו נטאלי, מנהל מוזיאון אופיצי בפירנצה, שירצה בשבוע הבא בתל אביב

תגובות

אנטוניו נטאלי קם משולחן העבודה שלו, ניגש לחלון ומסיט את הווילון. הנוף שנשקף משם שווה כמעט לכל תמונה יפה המוצגת במוזיאון שעליו הוא מופקד. עמק הארנו, הגבעות הירוקות של פירנצה, כנסיית סאן מיניאטו אל מונטה העתיקה. "כשיש לי ימים קשים אני ניגש לרגע לחלון ומתבונן לעבר הגבעות הירוקות", אומר נטאלי. "שם קבור אבי, שהיה משורר. אני מביט לשם, חושב עליו לרגע ונרגע".

כאשר נטאלי מדבר על יום קשה ב"משרד", אפשר להבין את דבריו כלשונם. זה חמש שנים נטאלי עומד בראש ה"גלריה דלי אופיצי" המוכרת לכל בשמה המקוצר "אופיצי" (Uffizi), היינו "משרדים" באיטלקית. המוזיאון הזה, אחד היפים בעולם וללא ספק המוסד המחזיק באוסף החשוב ביותר של אמנות הרנסנס האיטלקי, אכן נבנה כבניין משרדים. ג'ורג'ו וזארי, אמן החצר של הדוכס קוזימו דה מדיצ'י, תיכנן למענו את המבנה, שהקמתו החלה בשנת 1569.

בית המשרדים הזה, שאיכלס פקידים וכיום מארח פסלי שיש, תמונות מרהיבות והמוני תיירים מרחבי העולם, בנוי בצורת ח' מאורכת במיוחד. זהו כנראה המוזיאון היחיד שלו צורת פרסה שכזאת. שני המסדרונות הארוכים והפרספקטיבה הייחודית שהם מכתיבים הם כמובן בעלי קסם רב, "מכונה גאונית" מכנה נטאלי את המקום. אבל פרקטית זהו מבנה "קשה מאוד" לעבודה, מודה באותה נשימה מנהלו.

הזרם הבלתי פוסק של המבקרים זורם בכיוון אחד לאורך המסדרון הארוך. כל ניסיון לחזור על עקבותיך הוא בעייתי, שלא לומר מסוכן, במיוחד בימי הקיץ כאשר התיירים היפאנים הנוהרים לחזות ב"הולדת ונוס" של בוטיצ'לי עלולים לשטוף את המבקר היוצא מן התלם. המרחבים של מוזיאון הלובר בפאריס, המטרופוליטן הניו-יורקי או ההרמיטאז' של סנט פטרבורג הם לא יותר מאשר חלום רחוק במסדרונות הצרים שהגה וזארי בעבור הפקידות של הדוכס במאה ה-16. זהו סוד יופיו של המבנה וזוהי גם הבעיה שאתה הוא נאלץ להתמודד. אין ולא יכול להיות שינוי דרמטי בצורה שהקנתה לו תהילת עולם, בית משרדים ולא ארמון עתיק או מוזיאון מודרני.

מידות קטנות

נטאלי, יליד 1951, החל לעבוד באופיצי לפני 30 שנה. הוא התמחה בציור הפיורנטיני של המאה ה-16, פירסם חיבורים חשובים בנושא ואצר תערוכות שהיו לאבני דרך בהבנה של התפתחות הציור בפירנצה בשנים הסוערות ההן. לפני כשש שנים קיבל את ההצעה שאי אפשר לסרב לה, לעמוד בראשו של "בית המשרדים" היפה בעולם. למעשה הוא היה אמור לעבור ללמד באוניברסיטת פרוג'ה, אבל רגע לפני העזיבה, כאשר הרגיש "מחנק בגרון", הוצע לו להתמנות למנהל האופיצי. "ביקשתי לישון על כך, אבל התשובה היתה ברורה לי. בבוקר אמרתי שאני מסכים". מאז הוא מופקד על היצירות שהותירו אחריהם ענקי הרנסנס: בוטיצ'לי, ליאונרדו, מיכלאנג'לו, רפאל ומי לא בעצם. אם פירנצה היא בירת הרנסנס, אזי האופיצי הוא בית המקדש שלה ונטאלי הכהן הגדול.

הוא ירצה ביום שני בשבוע הבא בכנס "הצופה כחוטא" בחוג לתולדות האמנות שבפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. מסקרן אותו מאוד לבוא לביקור ראשון בישראל, אם כי הוא מודע לכך כי הפער בין היופי הרנסנסי שעליו הוא מופקד לסגנון הבאוהאוס התל-אביבי הוא גדול למדי.

מודרניות לא מפחידה כמובן את נטאלי. "הייתי מאלו שחשבו שהקמת הפירמידה מזכוכית בלב מוזיאון הלובר היא מעשה אמיץ", הוא נזכר. מעניין מה יהיה לו לומר על כיכר הבימה המחודשת. מכל מקום הוא בא מפירנצה, "עיר שהמידות שלה, כמו המידות של האופיצי" הן קטנות מאוד. הכל צפוף, מדויק, מוקפד באופן שאכן לא מאפשר החדרת פירמידת זכוכית (ומרכז קניות עצום מתחתיה) שפתרה את כל בעיות המקום של מוזיאון הלובר לדוגמה. ואילו לפיאצלה דלי אופיצי, הכיכר הנודעת שאותה מקיף המבנה ההיסטורי שהוא מנהל, "יש הידור משלה" שאסור לשיטתו לגעת בו.

השאלות הרגישות האלו, של חדש וישן, שימור הקיים או שינוי נועז, מלוות את נטאלי יום יום. זה שנים ארוכות המוזיאון עובר שיפוץ, שבסיומו הוא אמור להיקרא "האופיצי החדשים". רק בשבועות האחרונים חנך נטאלי שמונה חדרים המוקדשים לציירים "הזרים" (היינו לא איטלקים), בראש ובראשונה האמנים הפלמים בני המאות ה-16 עד ה-18. את קירות החדרים החליט לצבוע בצבעים עזים (יחסית). "האמת היא שאני קצת עייף מכל החדרים הלבנים שמזכירים בית מרקחת", הוא מתוודה.

הוא הולך כמובן על ביצים, כי אף שהמוזיאון שבראשו הוא עומד בנוי מאבן יפה, הרי במובנים רבים זהו ארמון מזכוכית. כל החלטה, כל שינוי ולו קל שבקלים, גוררים תגובות, מחאות והערות. נטאלי מקבל את הרגישות הזאת: "אנחנו נמצאים באופיצי ולא במוזיאון העירוני של פיומבינו (עיר נמל קטנה בדרום טוסקנה, ס"ה) ואני מרשה לעצמי לומר זאת בלי לפגוע באף אחד כי הרי אני עצמי נולדתי בפיומבינו", מחייך נטאלי.

גאוותו היא על כך שעד כה, למרות העבודות המורכבות, "לא סגרנו ולו פעם אחת את המוזיאון לקהל ולו לדקה". אם כי כאשר ייכנסו העבודות לשלב האחרון והמכריע "ברור שניאלץ לסגור" כמה חדרים. לפי שעה גם המנהל אינו מסוגל להתחייב על תאריך חנוכה למוזיאון המחודש, מכיוון שעל ביצוע העבודות שיביאו להקמת "האופיצי החדשים" מופקדת חברה חיצונית. לנטאלי יש הרבה דברים קשים לומר על התיאום, שבמשך תקופה ארוכה לא התקיים כלל, בין האחראים על העבודות לבין הנהלת המוזיאון. רק כעת, אחרי שערורייה שבמסגרתה הוחלפו כל האחראים על העבודות, נראה כי הפרויקט זז שוב קדימה - הפעם בתיאום עם הנהלת האופיצי. "אי אפשר לעבוד על מוזיאון בלי להתחשב בדעתם של ההיסטוריונים של האמנות שעובדים במקום", אבל כך בדיוק נעשה עד כה. "מדינה מוזרה, איטליה", הוא נאנח. "הרי לא מדובר בהזזת רהיטים מחדר לחדר אלא ביצירת תוכנית מוזיאלית חדשה".

העבודות שהחלו לפני כחמש שנים מתקדמות וקרוב לוודאי שיסתיימו בשנים הקרובות. "מעבר לחזות, שהיא זו שקובעת, נעשתה כאן סדרת עבודות חשובה. אנחנו אחד מהמוזיאונים היחידים, אם לא היחיד, המותאם לתקנות נגד רעידת אדמה". אחרי האסון ביפאן בפרט, ומאחר שאיטליה ניצבת באזור של פעילות סיסמית מוגברת בכלל, הדברים האלו מקבלים משנה תוקף.

מלבד זאת, במסגרת הפרויקט הותקנו למוזיאון מחסנים חדשים שבהם נשמרים האוצרות הרבים מאוד שאינם מוצגים לקהל בדרך כלל. בעיר שחיה תחת האיום המתמיד של נהר הארנו יש חשיבות רבה לכך שהמחסנים האלו ממוקמים גבוה דיים שלא יוצפו אם הנהר יעלה על גדותיו, כפי שקרה בהצפה של שנת 1966, שבה איבדה פירנצה לא מעט אוצרות.

המחסנים האלו שובים את הדמיון. האם מסתתר שם עוד ליאונרדו או שמא עוד מיכלאנג'לו יפהפה? "הרצון שלי, כמו של המנהלים שקדמו לי, הוא לא להוציא עוד ועוד יצירות מהמחסנים. הרי בסוף תמיד העיסוק מתמקד ביצירות המופת, זו המלה שמוצאת חן בעיני כולם כיום. ואפילו במחסנים שלנו אין המון יצירות מופת שראוי שייתלו באופיצי", מודה נטאלי.

לדברים האלו יש להתייחס בעירבון מוגבל, כי נראה שגם מוזיאולוגיה היא עניין של גיאוגרפיה. תערוכה שיצאה בדיוק מהמחסנים האלה ונשלחה לסין היתה שם ללהיט וכבר עתה (עוד לפני שהתמונות הגיעו לבייג'ין) צפו בה כמיליון ו-100 אלף מבקרים. "ואין שם ולו יצירה אחת מחדרי המוזיאון, הכל מהמחסנים", מודה המנהל. אולי העתיד של האופיצי, לפחות בכל הנוגע למספרי המבקרים, נמצא בכלל במזרח.

העיסוק במספר המבקרים הפוקדים את האופיצי מקפיץ את נטאלי. הוא קם, שולף טבלאות ובעיקר משמיע הרהורים נוגים על אופנת הכמות במקום איכות שפושה בכל מקום. "בשנת 2009 קטנה כמות המבקרים אצלנו ב-3.8% ונכתבו על כך מאמרים כאילו מדובר באסון". מובן שבשנה שהמשבר הכלכלי הכה בארצות הברית ובאירופה זו היתה ירידה כמעט מובנת מאליה. "בשבילי זה היה ניצחון אבל נאלצתי להצטדק בתקשורת". ואילו בשנה החולפת (2010), כאשר מספר המבקרים עלה ב-7.8%, "מובן שאיש לא אמר דבר". המנהל סבור כי אלמלא שביתה של עובדי הקופות וסופת שלגים ששיתקה את העיר בדצמבר היה המוזיאון שובר את שיא המבקרים של כל הזמנים, 1.66 מיליון מבקרים בשנה.

"מכריחים אותי לדבר על מספרים, אבל בעבורי הם אינם מבטאים דבר", הוא מוסיף ואומר. הוא מספר כי כאשר הוא מקבל תשבחות על מספר המבקרים במוזיאון שלו שעלה, "החלק הטיפש שבתוכי שמח. אבל החלק השני שאל עד מתי, עד מתי נוכל להכניס עוד ועוד אנשים למוזיאון הזה? הרי יותר מכך פשוט אי אפשר". לטעמו צריך בכלל להגדיל את מספר המבקרים במוזיאונים אחרים, יפהפיים, הפזורים ברחבי פירנצה ואיטליה במקום לדחוס עוד ועוד מבקרים לאופיצי.

ומכל אותם מיליון וחצי מבקרים מה תאמר למבקר היחיד, זה שבא לפירנצה במקרה הטוב ל-48 שעות ואמור להספיק לאכול גלידה, לקנות תיק של פראדה, לראות את פסל דוד השוכן באקדמיה וגם את ונוס של בוטיצ'לי אצלך במוזיאון?

נטאלי נדרך, אולי אפילו מתרגז. "אבל אני אשיב לך, כי אני חייב להשיב לשאלה הזאת. הרי אנחנו גם מנהלים, אמרגנים" ולא רק היסטוריונים מוערכים של האמנות. "למרבה הצער, רוב אלו שבאים לבקר באופיצי באים כי הם חייבים לבוא וכי הם חייבים להצטלם עם הטלפון הנייד אל מול היצירה או ליתר דיוק מול ההוכחה שהיו מול היצירה".

החובה הזאת להצטלם במקום להביט, לרוץ במקום לבקר, מעציבה אותו יותר מכל. "את האחריות לכך אני מטיל על כתפינו אנו. מדוע? מכיוון שאיננו עושים דבר כדי להסיח את הדעת מהיצירות שנהפכו לפטיש".

מי עוד האחראים לכך?

"הטלוויזיה, שגרמה נזקים שאולי רק בעוד 20 שנה אפשר יהיה לתקן" וגם העיתונאים, "ואני אומר זאת דווקא לעיתונאי שכותב על האופיצי. אם את העורכים מעניין דיווח על תערוכה רק אם במרכזה ניצבים קרוואג'ו או לאונרדו, הרי אנחנו שבויים במעגל קסמים. נחש הנושך את זנבו. ואת הדבר הזה חייבים לעצור", הוא מרעים בקולו.

אופיצי דוט קום

בדיוק לשם כך מוביל נטאלי בשנים האחרונות מאמץ להוציא אל מחוץ לגבולות המוזיאון תערוכות בערים הקטנות סביב לפירנצה, פרויקט הזוכה להצלחה רבה ונקרא "העיר של האופיצי". בכל פעם נבחר אמן אחר, מוכר פחות מבוטיצ'לי ולאונרדו, ולו מוקדשת תערוכה מעמיקה במוזיאון קטן הרחק מזרם המבקרים המבקש להצטלם עם הסלולר מול יצירות המופת. "העיר חייבת להבהיר יותר למבקרים שיש כאן הרבה יותר מאשר האופיצי". ועד שזה יקרה התיירים ימשיכו לעמוד בתור ארוך מאוד כדי להציץ, להצטלם ולהמשיך הלאה בריצה.

ואולי התשובה היא הפרויקט החדש של גוגל, שזה כמה חודשים מאפשר לבקר באופן וירטואלי בשורה של מוזיאונים מהמובילים בעולם, בהם האופיצי, ולצפות ביצירות התלויות בהם לפרטי פרטים?

נטאלי איננו מתנגד למיזם "Google Art Project" אך מודה, "אני מדור אחר. אבל כל זמן שזה עשוי טוב אני כמובן בעד". נטאלי, שמעדיף אישית להתבונן ביצירות תלויות על הקיר, מבין כי אי אפשר לעצור את הקידמה. "המדע מתקדם בצעדי ענק, מי יודע, אולי עוד ימציאו מתקן שלוקח אותך מהחדר בבית לתוך המוזיאון", הוא צוחק. אבל אז יצטרכו גם להמציא מתקן שיגדיל את התפוסה של האופיצי פי חמישה ועשרה. לפי שעה יסתפק נטאלי בכך שהמיזם יורחב לעוד מוזיאונים ברחבי העיר כדי שגם הם ייהנו מהכלי הנפלא הזה.

"מה שחשוב לי יותר מכל הוא הדילול של היצירות (באופן שבו הן תלויות על הקיר). כאשר המבקר מגיע לדוגמה לחדר של טיציאן (גדול הציירים הוונציאנים של המאה ה-16, ס"ה), זה בלתי מתקבל על הדעת שבין יצירה ליצירה יפרידו 20 סנטימטרים. זה כמו לקחת ספר שירה ולדפדף במהירות עם הבוהן. זו לא חוויית קריאה".

ההשוואה שעושה נטאלי איננה מקרית. טיציאן הקדיש מחשבה רבה לניסיון להפוך את התמונות שלו ליצירות שיתחרו בשירה כתובה, כחלק מוויכוח שהסעיר את אנשי הרוח של הרנסנס סביב ההשוואה בין שירה לציור. וכך, במסגרת מתיחת הפנים האדירה שעובר המוזיאון, רוצה נטאלי שבין תמונה לתמונה "יהיה המרווח המאפשר לעצור, לחשוב".

מוזיאון כמו ספר שירה או בתור אלבום תמונות על הסלולר? הבחירה של אנטוניו נטאלי ברורה, נותר רק לשכנע את המבקרים.



אנטוניו נטאלי. תערוכות בפריפריה


מבקרים מול הולדת ונוס באופיצי. לצלם בוטיצ'לי ולברוח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות