${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשמה החדשה שלי: יעל נעים בורחת מהמרוץ אחר הצלחה

12 שנים בצרפת הפכו את יעל נעים מאמנית צעירה ומפוחדת שמתגעגעת הביתה למוסיקאית מגובשת שנטועה עמוק בפאריס, מקליטה את שיריה בביתה הפרברי ובורחת מהמירוץ אחרי ההצלחה. כעת, אחרי שזכתה בתואר זמרת השנה בצרפת ומכרה כמה מיליוני דיסקים, אפילו נמצא מי שיפיץ את אלבומה בישראל

תגובות

תחילת החודש שעבר ישבו בני משפחת נעים בביתם שברמת השרון וכססו ציפורניים. אותה שעה, מרחק אלפי קילומטרים משם, נכחה הבת יעל בטקס פרסי המוסיקה בפאריס כלשצדה הפרטנר המוסיקלי שלה, דויד דונאטיין, וחיכתה לגלות אם תוכתר לזמרת השנה בצרפת. בין המתמודדות על התואר היתה גם אחת, פאם פטאל מקומית עם רזומה עשיר, שמכרה למעלה משבעה מיליון אלבומים והתחתנה עם אחד הגברים הנחשקים בעולם. אלא שאפילו ג'וני דפ לא יכול היה להשפיע על ההכרעה, וברגע האמת לא היה זה שמה של ונסה פאראדי שנשמע באולם, אלא שמה של יעל נעים.

"לא העזנו בכלל לקוות", משחזרת נעים את הרגעים שלפני הזכייה. "מאז שהכרתי את דויד הוא שינה בי משהו; כל פעם שניסיתי לתכנן דברים הכל קרה הפוך וסתם התאכזבתי, אז עכשיו אני משתדלת להגיד תודה על מה שיש וזהו. אני מנסה גם לשמור על מרחק רגשי כדי לא להיפגע, אבל אני מוכרחה להודות שבדקות שלפני הזכייה פתאום קלטתי שאני נורא רוצה לזכות ושאם זה לא יקרה אני אתבאס. למזלי זכינו. זה היה מאוד מרגש ושנינו פשוט רצינו לבכות".

לשיא הזה קדם שיא נוסף, שהוביל לפריצה הגדולה של נעים. ב-2008 אנשיו של סטיב ג'ובס בחרו בשיר "New Soul", מתוך אלבומה השני הקרוי על שמה, להוביל את הקמפיין העולמי למקבוק אייר, הלפטופ הדקיק של אפל. באותה שנה נעים ודונאטיין זכו בפרס אלבום השנה הצרפתי בקטגוריית מוסיקת עולם. נעים מכרה 800 אלף עותקים מהאלבום ושני מיליון עותקים מ"New Soul", שגם הגיע למקום השביעי במצעד הסינגלים האמריקאי; ההישג הגדול של אמן ישראלי או צרפתי בארצות הברית אי פעם. על הבמה בפאריס בחודש שעבר נעים הודתה לבני משפחתה, שאת שאגות השמחה שלהם ככל הנראה שמעו לכל אורך רחוב סוקולוב, ועלתה לשיר בליווי מקהלת גוספל את "Come Home", השיר שפותח את אלבומה השלישי, "She Was a Boy", שעליו זכתה בפרס.

במובן מסוים, השיר הזה, שמושר באנגלית, עוסק בגעגועים ובקושי שעמם מתמודדת משפחתה של נעים נוכח החלטתה להשתקע בפאריס. ובתרגום חופשי: "אני עפה רחוק ככל האפשר כדי להיות חופשייה/ עבדתי קשה כדי לבנות את עצמי לבדי/ זה קשה לעשות תמיד את מה שאתה רוצה/ אומר לי 'בואי הביתה'/ 'בואי הביתה'".

בעבור נעים, הבחירה להישאר בפאריס לא תמיד היתה מובנת מאליה. כשמקשיבים לשיר הזה בהשוואה ל"פאריס" - שיר בעברית שפתח את אלבומה הקודם שיצא ב-2007 וסיפר על ההתמודדויות הלא פשוטות שחוותה בשנותיה הראשונות בעיר - ניתן לראות את התהליך שעברה מהרגע שבו הגיעה לעיר לפני 12 שנה ועד היום; מבחורה צעירה ומפוחדת, שסונוורה מפיתוי התהילה, נחלה אכזבה קשה והתגעגעה הביתה, למוסיקאית מגובשת שיוצרת בתנאים שלה ושורשיה ניטעים מחדש בעיר זרה, או חצי זרה.

הבגידה בציפיות

נעים נולדה בפאריס לפני 33 שנה לאב אמן ואם קוסמטיקאית, שניהם יוצאי תוניסיה. בגיל ארבע עברה עם הוריה ושני אחיה לרמת השרון. בילדותה נהגה לנגן שעות על הפסנתר שקנה אביה ובגיל תשע נרשמה ללימודים בקונסרבטוריון. היא למדה במגמת מוסיקה בתיכון אלון, מקום שנותר קרוב ללבה עד היום ואותו היא נוהגת לפקוד בכל ביקור בארץ. בזמן שירותה בלהקה צבאית היא נשלחה מטעם הצבא לשיר במופע צדקה בפאריס וגנבה שם את ההצגה. בפעם השנייה שבה הופיעה באירוע דומה, בתום השירות, פנו אליה מפיקים שישבו באולם וביקשו לשמוע עוד.

היא השמיעה להם סקיצות של שירים וארבעה ימים לאחר מכן כבר היה בידה חוזה הקלטות מחברת EMI. וכך, בגיל 21, הותירה נעים מאחוריה את המשפחה והחבר ועברה להתגורר לבדה בפאריס. היא חשבה שתחזור לישראל בתוך כמה חודשים, אבל העבודה על התקליט התארכה ובמקביל היא התקבלה למחזמר "עשרת הדיברות" של הבמאי היהודי-צרפתי אלי שוראקי שהיה להצלחה גדולה.

ב-2001 יצא אלבומה הראשון, "In a Man's Womb", ולמרות העבודה הרבה שנעים וחברת התקליטים השקיעו בו, הוא נחל כישלון; ברדיו לא השמיעו את השירים ומעט מאוד אנשים קנו אותו. באותה תקופה נעים נפרדה מבן זוגה זה חמש שנים, שככל הנראה מאס במערכת יחסים שמנוהלת בשלט רחוק, והיא נותרה בעיר האורות בעלטה גמורה.

"בתקופה שכתבתי את 'פאריס' הייתי מאוד אומללה", היא משחזרת בבית קפה סמוך לבית הוריה. "אני חושבת שזה מאוד לא בריא להיות במקום מסוים בחיים ולרצות להיות במקום אחר. סבלתי נורא וקלטתי שאני נמצאת כבר ארבע שנים בפאריס בזמן שאני רוצה להיות במקום אחר, ומצד שני לא עוזבת. אז אמרתי לעצמי שאם אני רוצה לתקוע שורשים איפשהו ולצמוח, אני צריכה להשלים עם המקום שבו אני נמצאת או פשוט ללכת למקום אחר.

"אז קיבלתי את ההחלטה האמיתית להישאר, ומרגע שהחלטתי הרגשתי טוב. יצרתי קשרים יותר עמוקים עם אנשים, נולד הקשר עם דויד וכל הדברים הטובים התחילו לקרות. מהשלב הזה פתאום למשפחה שלי היה קשה. הם הבינו שזה סופי, שאני יוצרת קשרים שמחייבים אותי להישאר. ואז נולד 'Come Home'. אבל השיר לא מדבר רק על לעבור למקום מסוים מבחינה פיסית, אלא גם על התהליך הזה שבו אתה שם את הציפיות של אנשים אחרים בצד ומשלים עם מי שאתה".

נעים אכן בגדה בציפיות; לא רק שעזבה את ישראל, בהמשך היא התפטרה מהמחזמר, אמרה שלום לחברת התקליטים וויתרה על המרדף אחרי הצלחה מסחרית. "אני חושבת שהבנתי מהר מאוד שהאנשים בחברת התקליטים הם לא האנשים שאתם אני צריכה לעבוד מבחינה אמנותית, אבל הייתי כל כך מסנוורת מההצלחה שהסכמתי לזה וסבלתי מאוד. הרצון להצליח גם השפיע על המוסיקה, שהיתה מאוד בוסרית. אז עזבתי הכל ומתוך הריק הזה הבנתי שמה שהכי חסר לי זה מוסיקאים".

לדבריה, "בארץ הייתי תמיד בחברת מוסיקאים ובפאריס בכלל לא הכרתי את הסצינה, אלא הייתי מוקפת באנשים שהמוטיבציה העיקרית שלהם היתה להתפרסם ולהתעשר. אז הצטרפתי לאיזה גיג בתור פסנתרנית ושם הכרתי את דויד שניגן בכלי הקשה". המפגש הזה התגלה כמכריע. הוא אהב את הקול שלה, היא אהבה את הנגינה שלו ואת התשוקה האמיתית למוסיקה שקצת אבדה לה, והשניים החליטו לצאת לדרך משותפת. במשך שנתיים וחצי הם הסתגרו בדירתה במרכז העיר ועבדו.

הוא היה זה שהתעקש שמבין מאות השירים שכתבה תתמקד באלו בעברית. "זה את", אמר לה, "תתחילי מזה". תכלית העבודה לא היתה ברורה. לאנשים מסביב שתהו מה תוליד ההתמקדות בשירים בעברית, הם השיבו כי הם עמלים על אלבום שייצא בישראל. נעים כתבה והלחינה, דונאטיין עזר בעיבודים ובהפקה ובסופו של דבר נולד האלבום "Yael Naim" שכלל גם כמה שירים באנגלית. אחד מהם היה "New Soul". לאחר שגובשו 13 שירים מתקתקים ואינטימיים, שמשלבים בין פופ, ג'ז ופולק, הם חברו לחברת תקליטים קטנה שהפיצה את האלבום. ההצלחה היתה מיידית. נעים מילאה אולמות ספוגי היסטוריה כמו "לה סיגל" ו"אולימפיה", השתתפה באינספור תוכניות אירוח והופיעה ברחבי העולם.

בעוד שבין האלבום הראשון לשני שלה היתה הפסקה ארוכה של שש שנים, הפעם נעים ודונאטיין לא התמהמהו ונכנסו במהרה לעבודה על האלבום החדש. גם את "She Was a Boy" הם התעקשו להקליט בבית של נעים, אך זו כבר לא היתה אותה דירה קטנה ברובע ה-11, אלא בית עם גינה בפרבר מרחק 15 דקות נסיעה מהעיר.

"עברנו, זאת אומרת עברתי לגור במקום קצת יותר גדול, אז היה לנו יותר חופש בעבודה. יכולנו להקליט תופים קצת יותר בנוח ושכרנו מרימבה, שזה כלי קלאסי ענק שלא היה נכנס לדירה הקודמת. גם ציוד ההקלטה היה הרבה יותר טוב ונתן לנו חופש להשקיע יותר זמן בעיבודים.

"נראה לי שבבית אפשר להקליט הכל גם אם אין לך ציוד מדהים, והיתרון של הבית בניגוד לאולפן זה שאתה יכול לשבת כל יום כל היום ולהקליט עוד פעם ועוד פעם ולנסות המון דברים. אתה יכול לחקור יותר ולהגיע למשהו שאתה ממש שלם אתו כי ניסית את כל האופציות. באולפן אתה צריך להחליט מהר, הכל עולה כסף, אתה לא באינטימיות כי יש סאונדמן או מישהו שמסתובב שם. בבית יוצאת מוסיקה אחרת".

הטעות בתחילת המשפט - "עברנו" במקום "עברתי" - מובילה לשאלה אם הזוגיות שלה ושל דונאטיין גלשה אל מעבר לאולפן ההקלטות. נעים טוענת שלא ושומרת על הדיסקרטיות שמאפיינת את כל הראיונות עמה בכל הנוגע לחייה האישיים: "אנחנו לא זוג ואני באופן כללי לא מדברת על החיים הפרטיים שלי כי זה נראה לי לא מעניין. מה גם שאמנים בדרך כלל נפגעים מחשיפה כזאת בסופו של דבר".

מלבד התנאים המשופרים בהקלטת האלבום החדש, באיזה אופנים ההצלחה השפיעה על אורח חייה? "מזהים יותר ברחוב. אבל מה שנעים זה שאף אחד לא מציק, זה נשאר מאוד דיסקרטי. מעבר לזה ניהול הזמן הוא אחר. כשאתה בלי הרבה עבודה אז אתה באופן מסוים יותר חופשי אבל אולי גם מתוסכל. כרגע אין לי כמעט זמן לדברים שלא קשורים במוסיקה, אבל זה לא שונה בהרבה מכל בן אדם שעובד קשה.

"אני מרגישה שבאופן מסוים החיים ממשיכים די כרגיל, אבל בלי דאגות לפרנסה. אחר כך זה מאפשר לפצות את עצמך בחופשות במקומות שלא יצא לך להגיע אליהם. לאחרונה נסעתי לאיי סיישל, למרות שזה היה יוקרתי לי מדי. אני מעדיפה את האווירה המשוחררת יותר שיש בתאילנד, אבל היה לי רק שבוע אז הייתי חייבת למצוא מקום שחם בו והוא לא רחוק מדי".

יותר מצחיק ממתסכל

הראיון עם נעים נערך בזמן חופשה בארץ לרגל חג הפסח. היא מגיעה בלבוש הצבעוני האופייני לה; שמלה קיצית עם פרח ורוד בדש ועגילים ירקרקים. היא מדברת במבטא צרפתי ומדי פעם נעלמת לה העברית. בין ארוחת הסדר, מפגשים עם חברים קרובים ושיבה אל הטקסים האהובים עליה שחוזרים בכל ביקור - טבילה בים, טיול בשוק הפשפשים, נחלת בנימין ונוה צדק וטיפול קוסמטי אצל אמא - היא נעתרת לכמה משימות יחצניות לצורך קידום שתי הופעות שייערכו ב-27 וב-28 במאי במועדון רדינג 3 בנמל תל אביב, והאלבום החדש שיופץ כאן על ידי אן-אם-סי יונייטד החל ב-11 במאי.

כשזכתה בתואר זמרת השנה בצרפת, מיהרו בארץ לנכס את הזכייה ולהעניק לה את הכותרת השחוקה "גאווה ישראלית". אך עד אז - אף שמרגע צאתו בצרפת בדצמבר נמכרו כבר 90 אלף עותקים - נעים התקשתה למצוא לו מפיץ ישראלי. "זה יותר מצחיק אותי ממתסכל", היא מצחקקת במבוכה. "אולי זה ממקום של הגנה עצמית, אבל לא בא לי להיות בלחץ על שום דבר היום. או שדברים נעשים כי יש סוג של רצון הדדי או שהם לא נעשים. כל דבר גם בא בזמן שלו, אז אני מאוד שמחה שבעקבות הפרס פתאום נזכרו וגילו עניין. מבאס שזה לא קורה בלי כותרות, אבל בסדר, מה אני אעשה".

בעוד ש"Yael Naim" הכיל בעיקר שירים בעברית, "She Was a Boy" מורכב מטקסטים באנגלית בלבד. "בילדות שמעתי בעיקר מוסיקה באנגלית וזה השפיע על הרגלי הכתיבה שלי. כשהגעתי לפאריס התחלתי לראשונה לכתוב בעברית בגלל הגעגועים, וכשהדברים הסתדרו ומצאתי שוב איזון מסוים לא יצאו לי יותר שירים בעברית. אני מניחה שזה בא בתקופות ומקווה שזה עוד יחזור, אבל לא רציתי לכפות על עצמי משהו שלא בא באופן טבעי".

הטקסטים בעברית גרמו לכך ש"Yael Naim" קוטלג כאלבום מוסיקת עולם, אף על פי שמבחינה סגנונית היה רחוק מכך. לעומתו, האלבום החדש רווי השפעות של מוסיקה ערבית (ב"Man of Another Woman", אחד השירים היפים באלבום, נעים אף מפליאה בסלסולים עדינים) ומוסיקה הודית. ניכרת גם שימת דגש גדולה יותר על חטיבת הקצב, ונעים מייחסת זאת לביקור שלה בברזיל שחיזק את אהבתה לדומיננטיות של כלי הקשה. האם ההתפתחות המוסיקלית מעידה על השלמת תהליך ההטעמות שלה בפאריס? האם כעת, כשהיא מרגישה שם בבית, היא פתוחה יותר למגוון הצלילים הרחב שמביאים אתם המהגרים הרבים שמתגוררים בעיר?

"מעניין, לא חשבתי על זה. מאוד יכול להיות. פאריס זה מרכז שמושך אליו המון אנשים יצירתיים. אפילו יותר מארצות הברית, כי יש יותר פתיחות למוסיקת עולם אז יש מוסיקאים אפריקאים, אנשים שעושים מוסיקה ערבית, הודית. עובדים אתי רק חבר'ה שהם לא ישראלים ולא יהודים שלא קשורים בכלל לתרבות שלי. הם פשוט אהבו את המוסיקה ואת הצליל השונה שלה. פגשתי אנשים מכל מיני סגנונות, מהסצינה האלקטרונית, מהמוסיקה האפריקאית, סול, רוק, פופ, הכל. הסצינה ששולטת עכשיו בפאריס מאוד מעניינת.

"מכיוון שתעשיית המוסיקה נמצאת בתהליך של התרסקות כללית ואי אפשר להרוויח המון כסף, זה סלל דרך להרבה דברים חדשים. מהרגע שאתה לא בכביש הראשי יש הרבה דרכים קטנות מאוד ומעניינות שנפתחות, ואנשים התחילו לגלות סקרנות כלפי מה שקורה בשוליים וחלק מהם נהפך פתאום למיינסטרים.

"אמנים כמו אסה (סינגר-סונגרייטרית ממוצא ניגרי - ל"פ), איו (סינגר-סוגרייטרית ממוצא גרמני-ניגרי) או ספלין, שהוא בחור קמרוני שעושה מין שילוב של היפ-הופ ועוד כל מיני דברים שאני מתקשה להגדיר, או 'מוריארטי' (הרכב שחבריו מגיעים מוויאטנם, צרפת, ארצות הברית ושווייץ ומשלב בין מוסיקה צוענית לפולק, בלוז וקברט). המון מוסיקאים שמקליטים בבית ועושים את המוסיקה שלהם באופן עצמאי פורצים החוצה".

גם מבחינה טקסטואלית ניכרת התחושה כי נעים יצאה מהקונכייה התרבותית-חברתית שגזרה על עצמה בשנותיה הראשונות בצרפת. בשיר "I Try Hard", שנשמע קצת כאילו נכתב על ישראל, היא כותבת (בתרגום חופשי): "אני מנסה בכל כוחי ללמוד דברים חדשים/ כדאי שתעבוד קשה על הפחדים שלך/ במקום להילחם יחד לעבוד יחד/ נסה לראות את הסיבות שבגללן אתה מקריב ומשקר... אני רק שומעת אותך אומר/ התשובה היא להתפלל... כל מה שאני רואה זה את הצורך שלנו לחוש שייכות/ אבל כולנו לבד/ מפחדים מהצד השני".

"לא כתבתי אותו על ישראל", היא עונה. "בתור ישראלית, יהודייה וצרפתייה ומישהי שנוסעת הרבה בעולם, התחלתי לראות את אותו דפוס פוליטי בכל מדינה. יש נטייה להזין אנשים בפחד בטלוויזיה. אנחנו בתור יהודים שעברו את השואה יודעים שכשהמצב הכלכלי הוא עדין הכי קל להגיד 'זה אשמתו, מקור הצרות שלכם זה השונה שאתם לא מכירים שהוא מפחיד ומכוער ורוצה להרוג אתכם ולקחת לכם את העבודה'.

"ככה זה כשזה חמור אבל יש גם את הפחד המינורי שמזינים אותך בו במשפחה או בקהילה או בדת. וזה נורא עצוב לי לראות שיש כל כך הרבה תרבויות יפות וכשאתה פוגש אנשים אתה מבין שכל אחד רוצה לחיות את החיים שלו ולהביא פרנסה. הפחד שמטמיעים בנו סוגר אותנו ויוצר דעות קדומות ככה שכל אחד סגור במשפחה שלו, בקהילה שלו, במדינה שלו ואתה נהפך לאומני. זה קצת קלישאה אבל אני לא מבינה איך זה עדיין פועל על אנשים. אני בעצמי הייתי בתוך זה אז אני חושבת שהשיר מדבר על המאבק שלי עם עצמי לצאת מזה לאט לאט".

הרגשת שהיית בתוך זה?

"בטח. כשהסתובבתי בהתחלה ברחוב בפאריס, אם הייתי שומעת נגיד מבטא ערבי הייתי פוחדת, סתם. ועכשיו יש לי מלא חברים ערבים, פלסטינים, ברזילאים ואפריקאים מקסימים. הייתי בסוג של מגננה ואם מישהו קצת העז לבקר משהו שהממשלה הישראלית עשתה ישר חשבתי שהוא רוצה שאני אמות. הייתי מאוד מתגוננת ולאט לאט אתה מבין שאנשים לגמרי רוצים שישראל תתקיים ותומכים. צריך לפתוח את האוזניים ולשמוע טוב טוב מה בדיוק אומרים.

"זה שאנשים מסכימים עם הממשלה או לא, זה לא אומר שהם לא רוצים שנתקיים. כשאתה ניזון מפחד אז אתה בתוך השיפוט וכשאתה קצת נרגע אתה מצליח לפתוח את העיניים ולראות שאפשר גם אחרת. לא הייתי רוצה שישפטו אותי על זה שאני ישראלית או תוניסיאית או צרפתייה או כל דבר אחר. אז השיר הזה הוא על לצאת מקבעונות, לכבות רגע את הטלוויזיה ולחשוב באופן עצמאי יותר".

בראיונות קודמים הדגשת שהיותך ישראלית מעולם לא היה למכשול ושזכית תמיד ליחס אוהד. זה השתנה עכשיו כשיש חרם תרבותי ואמנים רבים מסרבים לבוא לישראל?

"ממש לא. אני יכולה להעיד רק על עצמי, אבל האנשים שעבדו אתי הם לא מהתרבות הזאת. לפני כמה חודשים היתה לנו הופעה בעצרת למען הסובלנות במרוקו והיתה תנועה אחת קיצונית שאמרה שאסור לתת לי להופיע בגלל שאני ישראלית, וישר כל העיתונים המקומיים התנפלו עליהם ואמרו שזו בושה שעוד בכלל שומעים קולות כאלה, ושדווקא בגלל שאני ישראלית אני צריכה להופיע שם".

נושא אחד שעולה לקראת סוף הפגישה מעלה מיד חיוך על פניה: השתתפותה בפרק מיוחד של "משפחת סימפסון" ששודר לפני כשנה, ובו המשפחה הצהובה מגיעה לביקור בארץ הקודש. בפרק, הומר מכתיר את עצמו כמשיח וממציא דת חדשה שבה הוא קורא למוסלמים, יהודים ונוצרים להתמקד במכנה המשותף לכולם, חיבה לאכילת עוף.

נעים דיבבה את דמותה של דורית, מדריכת קרב מגע ואחייניתו של מדריך הטיולים יעקב, שדובב על ידי סשה ברון כהן. "זה היה כל כך כיף וכל כך מצחיק. הקלטנו בסטודיו בצרפת, הם ביקשו ממני לעשות קולות של קרב מגע ואין לי מושג איך עושים את זה אז עשיתי קולות יפאניים מפגרים כאלה".

אהבת את הפרק?

"מאוד. במיוחד את זה שהומר ממציא את דת העוף כי כולם אוהבים עוף".

זה נשמע כמו משהו שיכול להיכנס לאלבום הבא שלך.

"אשכרה!" היא צוחקת, "בואו נאכל כולנו עוף ונחיה בשלום".



נעים. לא העזה לקוות שתזכה בתואר זמרת השנה בצרפת


נעים עם שותפה דויד דונאטיין. הוא התעקש שתתמקד בשירים בעברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#