בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שחיטה כחוויה אנתרופולוגית: השומרוני הטוב, הישראלי הנדחף

היו שטיפסו על רכב כיבוי אש, אחרים התחזו לקציני צה"ל. חמושים במצלמות משוכללות ותעצומות של חוצפה, פשטו אלפי ישראלים על הר גריזים כדי לראות - ובעיקר להראות לחברים בפייסבוק - שהם היו שם, בטקס קורבן הפסח של השומרונים

תגובות

בסופו של דבר, זה הכל עניין של שיווק. בעידן האוכל הארוז והגישה שאומרת "זה בסדר לאכול סטייק, רק אל תספרו לי על הפרה", ספק אם אלפי ישראלים היו מחכים שעות בתור רק כדי לראות עשרות גדיים נשחטים, נתלים על אנקולים, עורם מופשט ונזרק לאש, מדיף ריח שומן שרוף.

אבל כאן יש שומרונים, וזו לא סתם שחיטה אלא שחיטה ממותגת כחוויה אנתרופולוגית, שונה, טקס מימים ימימה, חו"ל במרחק נגיעה מהבית. ואלפי ישראלים מוכנים לדחוף ולהידחף בשביל צילום של שומרוני לבוש לבן משסף את גרון הגדי.

בשנים האחרונות, בשל הרגיעה הביטחונית שמאפשרת לישראלים לנסוע לשומרון, נהפך זבח הפסח של השומרונים אירוע חובה, במיוחד לבתי ספר לצילום. הזבח נעשה כל שנה באביב, במועד משתנה, לפי לוח השנה השומרוני. בשנה שעברה היה השיא: יותר מעשרת אלפים איש גדשו את ההר ועשרות האוטובוסים נאלצו להוריד אותם במרחק קילומטרים מהיעד. הזבח נפל השנה על ערב פסח, כך שמעטים יחסית העדיפו את השומרונים על סיבוב מבצעים נוסף ברשתות השיווק.

התפילה החלה בשעה שש וחצי בערב. המהדרין באו שעות קודם לתפוס מקום על הטריבונה, שמאפשרת תצפית טובה על המתחם. צ'ו מיפאן נמצא פה משעה שלוש. הוא בא לישראל לשבועיים ושמע על הטקס באינטרנט. כדי להגיע להר גריזים נסע באוטובוס לשכם ומשם במונית פלסטינית אל ההר. בצד ימין אחז במצלמת וידיאו ובצד שמאל במצלמת סטילס. כשקרבה שעת הטקס, הוא התאכזב לגלות שישראלים נדחפים מול המצלמה והורסים לו את הזווית.

אבל הקרב האמיתי היה על הכניסה למתחם עצמו, המוקף גדר ומיועד לאח"מ שומרונים בלבד. בכניסה עמדו שומרים בני העדה, שצרו עליהם עשרות אנשים שביקשו להיכנס. זו היתה שעתו היפה של הישראלי המכוער: צעירה אחת מירושלים זיהתה מרחוק זקנה שומרונית המתקשה ללכת. היא ניגשה אליה, אחזה בידה וליוותה אותה פנימה. אחר כך נשארה שם עד סוף הערב, מצלמת בטלפון הנייד את הכבשים השחוטות. ישראלים אחרים התחזו לעיתונאים, לאורחים, לקצינים בצה"ל ומה לא - העיקר להיכנס.

השומרונים מאסו בישראלים. אשר, שומרוני ג'ינג'י מחולון, קילל, חסר אונים. "לא צריך את הכאב ראש הזה, לכו הביתה", התחנן לכמה אנשים שעמדו בדרכו. "אבל אנחנו אורחים שלכם", טען מישהו. "אתם לא אורחים שלי, לכו", השיב.

שומרוני אחר הציע לגבות בשנה הבאה כסף. שלא לציטוט הודו בכירי העדה שהסיפור כבר יוצא משליטה. מתחם ההר לא בנוי לארח אלפי בני אדם ואין די זוויות צילום לכולם. זה מביא למחזות סוריאליסטיים. כמה צעירים טיפסו על רכב כיבוי אש פלסטיני, אחרים עלו על גג אחד הבניינים. הבניין, שאינו בנוי לשאת משקל כזה, הוקף בגדר תיל. זה לא עצר איש. היו אורחים שדפקו על דלתות בתים פרטיים וביקשו רשות לצפות בטקס מחלונותיהם.

כמעט כולם הצטיידו בחצובות ומצלמות משוכללות. חבורות של אנשים נושאים תעודות-צלם מטעם עצמם, גדשו את ההר. זה הביטוי של הלוך הרוח האומר שאין ערך לחוויה שלא צולמה בווידיאו, נשלחה מיד כהודעת מולטימדיה לחברים והועלתה לפייסבוק. צלמת אחת שניסתה להידחף למתחם הסגור אמרה שהיא חייבת לצלם. השומרוני השיב לה: "יש הכל ביו-טיוב". זה היה דו שיח של חירשים.

הסופרת והמבקרת סוזן סונטג כתבה שבצילום חובבים מבקשים להנציח את היפה ובצילום מקצועי מבקשים להראות את מה שלא רואים. כיום, כשכל אחד מחזיק מצלמה כל הזמן, ההבחנה הזאת עברה מן העולם. כיום יש ז'אנר חדש של צילום: אני שם. אני, ושומרונים מאחורי. אני, והגדי הולך. אני, והגדי נשחט. אני, והגדי תלוי.

וכמו בכל דבר ביהודה ושומרון יש לטקס ממד פוליטי. קהילת השומרונים נמצאת על פסגת הר גריזים, רגלה האחת נטועה בשכם הפלסטינית ורגלה האחרת אצל היהודים. שני הצדדים אוהבים לחזר אחר השומרונים.

וכך ניתן היה לראות בטקס ערבוב מוזר, שלא יימצא בשום מקום אחר ביהודה ושומרון המופרדת: בשורת המכובדים ישבו, זה לצד זה, האלוף עמי שפרן, ראש אגף התקשוב, לצדו מושל שכם ג'בריל בכרי, ולצדו יוסי דגן, ראש היחידה האסטרטגית במועצה האזורית שומרון.

בהמשך ישבו מפקד המשטרה הפלסטינית בשכם, עומאר אל-בזור, יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, מפקד מרחב שומרון במשטרה נצ"מ קובי שבתאי, ומפקד אוגדת איו"ש, תא"ל ניצן אלון. על כולם ניצח ראש מינהל תיאום וקישור שכם, פארס עותלה.

העוינות בין המשטרה למתנחלים התחלפה בחיבוקים חמים. יוסי דגן ומושל שכם לחצו ידיים וניהלו סמול-טוק וכולם גינו את הטבח באיתמר. בשנה הבאה יפגשו כאן שוב, לזבח הפסח.



הכהן הגדול של השומרונים בטקס קורבן הפסח


גדי מובל לשחיטה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו