בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק מנגלה נחשף

תאונת האופנוע באושוויץ, הנישואים לגיסתו, שערות השפם שבלע והטביעה המסתורית. "תיק מנגלה" של משטרת ישראל שנחשף כאן לראשונה במלואו משרטט את חייו ומותו של אחד מגדולי הפושעים הנאצים ומעלה מחדש את השאלה: איך כשלה ישראל בלכידתו, למרות המידע המודיעיני שהיה עליו

3תגובות

"מנגלה הוצא להורג על ידי קומנדו ישראלי", דווח ב"הארץ" בדצמבר 1973 מפי סוכנויות הידיעות. "אלמונים הרגו את מנגלה - כנראה ישראלים", נכתב כמה ימים לאחר מכן, הפעם מפי משטרת ברזיל וסוכנות הידיעות הברזילאית. הברזילאים סיפרו על שלושה אלמונים שחדרו לביתו של הרופא הנאצי הידוע לשמצה בגבול ברזיל ופארגואי, והכו אותו למוות לעיני אשתו וילדיו. "החיפוש אחר שלושת האנשים, שנמלטו לאחר המעשה, נמשך" - הסתיימה הידיעה.

זמן קצר לאחר מכן התברר שאותו "מנגלה" היה בעצם חוואי זקן ממוצא גרמני, שבינו ל"מלאך המוות מאושוויץ" לא היה דבר וחצי דבר. זה לא היה הדיווח היחיד. השמועות על הריגתו או לכידתו של מנגלה מילאו את עמודי העיתונים במשך קרוב לארבעה עשורים.

הניסיונות לאתר, ללכוד או להרוג את מנגלה העסיקו לא מעט אנשי מודיעין, מרגלים, ציידי נאצים, חוקרים ועיתונאים ברחבי העולם. אבל לא רק גופים וארגונים עתירי תהילה כמו המוסד השתתפו בכך. גם משטרת ישראל היתה מעורבת במאמצים. דו"ח פנימי של המשטרה, שחובר לפני 25 שנה והגיע לאחרונה לידי "הארץ השבוע", חושף את המאמץ המודיעיני הרב שהשקיעה בכך המשטרה.

תחת הכותרת "הפושע הנאצי יוזף מנגלה - סיכום", מובא בפרטי פרטים, על פני עשרות עמודים, כל המידע שאספה

המשטרה על מנגלה במשך כמה עשורים. המידע נאסף באופן שיטתי ויסודי מחקירות שעשתה המשטרה, משיחות עם ניצולי שואה ואנשים רבים שהכירו או פגשו את מנגלה ברבות השנים, ומשיתופי פעולה עם גופים ברחבי העולם.

ייתכן שחלקו שימש, תקופה מסוימת, בסיס לניסיונות המבצעיים הכושלים ללכוד את מנגלה, כמו אלה של המוסד בשנים 1961 עד 1963. כך או כך, למקרא הדו"ח קשה שלא לתהות איך קרה שחרף המאמץ המודיעיני הקדחתני והמידע המפורט והמגוון שהצטבר בישראל - היא נכשלה בלכידת אחד הפושעים הנאצים הנתעבים ביותר, שהיה לסמל הרוע ומכונת ההשמדה הנאצית. התשובה נמצאת אולי בתיקים אחרים, מסווגים יותר, ששמורים בארכיוני השב"כ והמוסד ולא נפתחו לציבור.

מפלג חקירות פשעי הנאצים, ביחידה הארצית לחקירת פשעים, טיפל במשך עשרות שנים בכ-2,000 תיקים נגד חשודים כפושעים נאציים. מנגלה, כך נראה, היה אחד השיאים של עבודתו. שנת חיבור הדו"ח, 1986, היתה שנה מכרעת בחקירת מותו של מנגלה. גופתו, שהוצאה שנה קודם לכן מהקבר סמוך לסאו פאולו בברזיל, זוהתה בוודאות בעקבות מציאת צילומי רנטגן של שיניו.

רוב הגורמים הרשמיים שעסקו בדבר הסכימו אז שהמצוד אחר מנגלה הסתיים.

"נחלי דם, להבות אש, תמרות עשן וזעקות אימים ליוו את ד"ר מנגלה - ?מלאך המוות של אושוויץ' - במשך כל ימי שירותו במחנה ההשמדה", נכתב בתחילת הדו"ח. בהמשך מפורטים פרטים ביוגרפיים, רפואיים ואישיים רבים, המשרטטים תמונה מקיפה של האיש וחייו - מהולדתו, דרך פשעיו בשואה ובריחתו לדרום אמריקה, ועד סיפור מותו רב המסתורין.

ב-24 במאי 1943 הוצב מנגלה בתפקיד רופא במחנה אושוויץ, שם שירת עד פינויו ב-18 בינואר 1945. את לימודי הרפואה השלים חמש שנים קודם לכן באוניברסיטת גתה בפרנקפורט.

דיכאון עמוק

דו"ח משטרת ישראל מגלה שחודש לאחר שבא לאושוויץ היה מנגלה מעורב בתאונת דרכים במחנה. "ב-21 ביוני 1943, בעת שנהג אופנוע בתוך מחנה הריכוז באושוויץ, הוא נפצע בתאונה", נכתב בדו"ח. "לא נתגלו כל פרטים על סוג הפציעה - ואולם על פי הרישומים מסתבר כי הוא התייצב לתפקידו הרגיל כעבור ארבעה שבועות אחרי התאונה". שלושה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1943, פירסם בית המשפט של המשטרה הנאצית והאס-אס את החלטתו בתיק החקירה: "מנגלה זוכה מאשמת גרימת התאונה".

בינואר 1945 פינו הנאצים בבהילות את המחנה, בצעדת המוות הידועה. כשבוע לאחר מכן נראה מנגלה במחנה הריכוז מטהאוזן על ידי אחד התאומים שפונו מאושוויץ, ושסבל שם מנחת זרועו של מנגלה.

ארבעה חודשים לאחר מכן, בסוף אפריל 1945, נצפה מנגלה פעם נוספת. ד"ר אוטו האנס קאלר, חברו מימי המלחמה, פגש אותו במקרה. לדבריו, מנגלה "לא רצה להאמין לידיעה ששודרה באותו יום ברדיו על התאבדותו של היטלר". לפי עדותו של קאלר, מנגלה הופיע לפתע ביחידה ששירת בה כקצין רפואה, בזמן הנסיגה מחבל הסודטים, והיה לבוש אז במדי קצין הוורמאכט - הצבא הגרמני - ולא במדי אס-אס.

לאחר כמה שבועות נכנעה היחידה לצבא האמריקאי ונלקחה למחנה שבויים, שם חלקו השניים חדר. מנגלה אימץ אז ארבע זהויות בדויות. אחת מהן היתה של יוזף ממלינג, צייר בווארי ידוע.

החיילים האמריקאים בדקו את השבויים בניסיון לגלות כתובות קעקע, שהיו סימן היכר לאנשי אס-אס. מנגלה, בזהותו הבדויה, לא אותר בין השבויים כי לא היה לו קעקוע. "מנגלה היה שרוי בדיכאון עמוק ואף חשב על התאבדות", נכתב בדו"ח של המשטרה. לאחר כמה שבועות שוחררו השבויים ועמם מנגלה, שהצליח לחמוק מעין האמריקאים.

על גורלו של מנגלה אחרי ששוחרר ממחנה השבויים לא היו למשטרת ישראל ידיעות בדוקות. אשתו אירנה ובנו רולף התגוררו אחרי המלחמה, יחד עם הוריה של אירנה, בעיירה קרובה לגינצבורג בגרמניה. "במשך שהותם בעיירה לא נראה גבר זר מבקר בביתם", נכתב בדו"ח המשטרה. ב-1948 הם עזבו את המקום. "קיימות ידיעות שלפיהן נפגשו בני הזוג מנגלה במקומות סתר בתקופה זו, אבל אין אישור לכך", נכתב בדו"ח.

היה ולא היה

ידיעות על לכידת מנגלה החלו להתפרסם בתקשורת בסוף שנות ה-40. ב-5 בינואר 1947 פירסמה סוכנות הידיעות "ג'ואיש טלגרף" דיווח מוורשה, שהכוחות האמריקאיים בגרמניה הסגירו לפולין קבוצת פושעים נאצים. בידיעה נכתב עוד כי המשלחת הצבאית הפולנית לנירנברג ביקשה מהאמריקאים את הסגרתו של ד"ר מנגלה שנעצר, כביכול, ליד ברלין.

עדות נוספת התקבלה כחצי שנה מאוחר יותר. במכתב ששלחה "הוועדה היהודית ההיסטורית המרכזית של פולין", ביוני 1947, אל הארגון הבינלאומי של יוצאי מחנות הריכוז בווינה, נכתב כי מנגלה הוסגר לפולין בקבוצה הראשונה של הפושעים הנאצים שהיו פעילים באושוויץ. במכתב נטען עוד כי "מסיבות טכניות" לא נקבע תאריך לפתיחת המשפט של מנגלה.

משטרת ישראל הצליחה לאתר בארץ את האיש שעמד אז בראש המשלחת הצבאית הפולנית, שהיתה המקור לדיווחים על מעצר מנגלה. בשיחה אתו הוא סיפר שאת הידיעה על מעצרו של מנגלה קיבל מהנציג האמריקאי המסופח לבית הדין הבינלאומי בנירנברג.

קצין נוסף שמסר פרטים שגויים על גורל מנגלה אותר אף הוא בישראל בידי המשטרה. בסוף אפריל 1947 הוא העביר בקשה לרשויות בווינה לחקור את מנגלה, שנעצר שם כביכול. אבל בשיחה עם המשטרה הוא "לא היה מסוגל להוסיף פרטים" על הפרשה.

לא להתייחס

ב-20 ביוני 1949 עלה מנגלה על סיפון האונייה North King, שהפליגה מאיטליה לארגנטינה. בתיקו האישי נשא מסמכים מזויפים של הצלב האדום הבינלאומי, על שם הלמוט גרגור, מכונאי יליד איטליה. משטרת ישראל לא הצליחה לברר כיצד השיג מנגלה את מסמכי ההגירה המזויפים, אך העלתה השערה שאשת אחד מבני דודיו סייעה לו בכך.

עם עגינתו בארגנטינה, קיבל מנגלה תעודת זהות ארגנטינאית מהמשטרה המקומית. בתוך זמן קצר החל לעבוד כנציג של העסק המשפחתי בדרום אמריקה - חברת "מנגלה" הגרמנית שייצרה מכונות חקלאיות. החברה, שהוקמה ב-1871 בגינצבורג במדינת בוואריה הגרמנית, פועלת גם היום באותו השם. בפרק המסכם את ההיסטוריה של החברה באתר האינטרנט שלה http://www.mengele-agrartechnik.de, אין זכר לד"ר מנגלה ופשעיו.

שבע שנים לאחר מכן, בנובמבר 1956, הופיע מנגלה בשגרירות גרמניה בבואנוס איירס והציג שם את תעודת הלידה המקורית שלו. השגרירות אישרה את אותנטיות המסמך ועל פיו קיבל מנגלה תעודת זהות ארגנטינאית חדשה, הפעם בשמו האמיתי: יוזף מנגלה, תאריך לידה: 16.3.1911, מקום לידה: גינצבורג.

שנים לאחר מכן, כשנשאל השגריר הגרמני בארגנטינה לפשר הדבר, הסביר: "קיבלתי הנחיה ממשרד החוץ בבון לא להתייחס לנושא, מאחר שלא היתה קיימת אז פקודת מעצר חוקית נגד ד"ר יוזף מנגלה, ומשלחת גרמניה גם לא ביקשה את הסגרתו מארגנטינה".

תאומים

דו"ח משטרת ישראל מאפשר הצצה גם לחייה של משפחת מנגלה. אשתו, אירנה, סירבה להצטרף לבעלה בדרום אמריקה. ב-1954 היא התגרשה ממנו וכחצי שנה לאחר מכן נישאה שנית. גם מנגלה לא נותר לבד זמן רב. ארבע שנים לאחר גירושיו הוא נשא לאשה את מרטה מריה מנגלה - אלמנת אחיו. היו אלה נישואיה השלישיים של מרטה. הפעם לפחות לא נאלצה לשנות את שם המשפחה.

האח, קרל מנגלה, היה אחד משני אחיו הצעירים של הרופא מאושוויץ. הוא נישא ב-1920 למרטה מריה אנסמן. היו אלה נישואיה השניים של מרטה, שהיו לה שני בנים מנישואיה הראשונים. שמו של אחד מהם היה קרל היינץ. ב-1948 התגרשה אנסמן מבעלה הראשון ונישאה לאחיו של מנגלה. כעבור שנה קבע בית משפט גרמני כי קרל היינץ איננו בנו החוקי של הבעל הראשון. אחרי שאמו נישאה לאחיו של מנגלה, הוא הוכרז על ידי בית משפט בגינצבורג כבנו החוקי של האחרון וקיבל את שם המשפחה "מנגלה". הנישואים האלה לא נמשכו זמן רב. אחיו של מנגלה מת שנה לאחר מכן, ב-1949.

פרט מעניין נוסף שמתגלה בדו"ח המשטרה הוא העובדה ששניים מאחייניו של מנגלה - שעשה כידוע ניסויים בתאומים - היו בעצמם תאומים. אביהם היה אחיו השני של מנגלה, אלואיס, והם באו לעולם ב-12 במאי 1945, ארבעה ימים בלבד לאחר שגרמניה הנאצית נכנעה ללא תנאי.

מקום בטוח

דו"ח המשטרה כולל גם פרטים חודרניים במיוחד על בריאותו של מנגלה. כך, למשל, ב-1972 הוא אושפז בבית חולים בחשד לגידול במעי הגס. "אחרי סדרת צילומים ובדיקות הסתבר, כי מדובר בסתימה שנגרמה עקב הצטברות כמות גדולה של שערות שבלע, כנראה מהשפם", נכתב בדו"ח.

הרדיולוג שעשה את הצילומים טען שהיה זה מקרה נדיר מבחינה רפואית והחליט לדון בו בישיבת המחלקה. אבל מנגלה סירב תחילה למסור לו את הצילומים, ורק אחרי דיונים ממושכים הסכים להשאיל אותם לכמה ימים בלבד - ואחר כך דרש וקיבל אותם חזרה. למרות הפצרותיו של הרופא, לא הסכים מנגלה למסור את הצילומים לצורכי הדרכה.

הדו"ח כולל גם פירוט רב של האנשים שסייעו למנגלה להסתתר ולהימלט. למשל, גיטה שטאמר, שכונתה בקיצור "גי". שטאמר, ילידת הונגריה, היגרה ב-1948 לברזיל עם בעלה, שחיפש שם עבודה כמהנדס. עשור לאחר מכן רכשו השניים חווה חקלאית, גידלו עצי פרי, קפה, אורז ועדר קטן של פרות.

בשעות הפנאי בילו השניים במועדון יוצאי הונגריה וארצות דוברי גרמנית. שם גם הכירו את בני הזוג גרהרד, יוצאי אוסטריה. כשבילו פעם יחד, הציע להם הזוג האוסטרי להעסיק בחווה אדם ממוצא שווייצי בשם פטר הוכביכלר. השניים נענו ברצון והאיש עבר לגור בחווה ומונה למנהל שלה. בדו"ח המשטרה נכתב כי "פטר סירב לקבל כל תשלום עבור עבודתו ואף עמד על כך שהוא ישלם להם עבור מחייתו והשירותים שהוא מקבל. הוא היה אדם מסוגר בתוך עצמו, לא קיבל מבקרים וסירב בכל תוקף להצטלם. האנשים היחידים שביקרו אותו היו בני הזוג גרהרד, שהביאו לו בהזדמנויות אלו עיתונים וספרים בשפה הגרמנית".

כעבור שנתיים, ב-1963, נתקלה שטאמר במקרה בצילום של יוזף מנגלה בעיתון מקומי. חשדה התעורר בעקבות הדמיון המפתיע למנהל החווה ה"שווייצי" שהעסיקה, פטר הוכביכלר. "באותו ערב אישר פטר בשיחה אתם שאמנם הוא יוזף מנגלה", נכתב בדו"ח, "והראה להם מסמכים על שמו האמיתי. בהזדמנות זו סיפר להם מעט על עברו וקשריו עם אנשי הצמרת הנאצית בדרום אמריקה".

בעקבות הגילוי ביקשה שטאמר לפטר את מנגלה. אבל כעבור זמן קצר הופיע בחווה אדם שהוצג כ"מנהל חברת מנגלה" - העסק של משפחת מנגלה שמקום מושבו בגרמניה. הוא העביר להם 3,000 דולר "לכיסוי הוצאות מחייתו", והסביר שיהיה לו קשה מאוד למצוא מקום בטוח בשבילו.

בשנים הבאות היו חיכוכים רבים בין העובד מנגלה למארחיו. ב-1974 הוזעק למקום פעם נוספת ה"מנהל" של חברת מנגלה מגרמניה. הפעם שילם לבני הזוג 5,000 דולר וביקש מהם לרכוש בית בשביל מנגלה. בני הזוג, מצדם, מכרו את ביתם, בלי לומר על כך דבר למנגלה, עברו למקום אחר והשאירו אותו שם לבד. בתקופת שהותו בחווה קיבל מנגלה מכתבים רבים עם סימון מיוחד. בני הזוג העבירו את המכתבים המסומנים למנגלה בלי לפתוח אותם.

ויכוח קולני

אשה נוספת שסייעה למנגלה להסתתר היתה ליזלוטה בוסרט, ילידת אוסטריה. בשיחה עם נציג משטרת ישראל היא סיפרה כי ב-1977 פגשה בברזיל את רולף מנגלה, בנו של ד"ר מנגלה. זה בא לברזיל בדרכון שגנב מחברו. בעלה של בוסרט הסיע אותו במכוניתם לבית אביו בחווה. רולף העביר אז לאביו 5,000 דולרים ושהה שבוע בחברתו.

בוסרט גם סיפרה למשטרת ישראל על נסיבות מותו של מנגלה, שנתיים לאחר מכן: כבכל שנה בילתה משפחתה את החופשה בחוף ברטיוגה בברזיל. יום לפני מותו בא יוזף מנגלה לביתם והתכונן לשהות שם כמה ימים. בשעות הערב המאוחרות, אחרי שהיא והילדים שכבו לישון, נותרו בעלה ומנגלה ערים ושוחחו. בסביבות השעה 2:00 עוררו אותה מהשינה צעקות שבקעו מהסלון. בין בעלה ומנגלה פרץ ויכוח קולני, שסיבתו לא נמסרה.

המשפחה דבקה בתוכניתה המקורית ויצאה למחרת לטיול בוקר ליערות ולאורך החוף, בחברתו של מנגלה. בשעות הצהריים הם חזרו הביתה ומאוחר יותר ירדו לשחות בים.

בסביבות השעה 17:30 החל הים לסעור. ליזלוטה בוסרט יצאה מהמים עם ילדיה. מרחוק ראתה את מנגלה קורא לעזרה מהמים. בעלה שחה אליו במהירות בניסיון להצילו. אחרי מאמץ רב הצליח להוציא את מנגלה מהים, אף כי הוא עצמו כמעט טבע. בעלה פונה באמבולנס והיא נשארה בחוף הים ליד גופת מנגלה. היא כיסתה את הגופה בחלוק שלה, והזעיקה עזרה. ב-23:00 בא האמבולנס שפינה את מנגלה למכון לרפואה משפטית.

אבל בכך עדיין לא תם העניין. בשל תקלה במכוניתה, נאלצה בוסרט לקחת טרמפ עם האמבולנס שנשא את גופת מנגלה. בדרך למכון הפתולוגי היא ביקשה מנהג האמבולנס לעצור ליד ביתה, כדי להחליף בגדים. בהמשך הדרך פרצה סופת ברקים עזה, שהפילה עץ על הכביש. האמבולנס, שנשא את גופתו של מנגלה, שוב התעכב. בסופו של דבר הגיעו למכון רק בשעה 2:00 בלילה.

המסמכים שהציגה לרשויות היו מזויפים - על שם וולפגנג גרהרד, האיש שהכיר לה את מנגלה מלכתחילה. הרופא התורן לא בדק את הגופה, לא צילם אותה ולא לקח טביעות אצבע. בוסרט ביקשה לשרוף את הגופה, אך נמסר לה שלכך נחוץ אישור המשפחה הקרובה.

הפקיד במכון הפתולוגי ביקש ממנה לזהות את הגופה בתוך ארון הקבורה, אך היא סירבה. היא טענה שהיא מזהה את הארון עצמו ומיהרה לטקס ההלוויה שהתקיים בבית הקברות באמבו, המרוחקת כ-30 ק"מ מסאו פאולו.

גם בהלוויה היא התבקשה לזהות את הגופה. מחשש שמנהל בית הקברות יבחין בחוסר התאמה בין המת למסמכיו, היא ביימה התקף חרדה ועילפון כדי להתחמק מכך. לבסוף נטמן הארון בחלקה כפולה, שבה קבורה אמו של וולפגנג גרהרד האמיתי. מלבד מנהל בית הקברות והקברן לא נכח במקום איש. היא החליטה לא לפרסם ברבים את מותו של מנגלה, ובישרה על כך רק למשפחתו במכתב עם הכותרת "היום האחרון".

מיד לאחר מכן בא בנו של מנגלה, רולף, פעם נוספת לברזיל. חבריו של מנגלה מסרו לו את היומנים שהותיר אביו בביתו. בשנה שעברה נמכרו היומנים במכירה פומבית לנכדו של ניצול אושוויץ.

המסתורין סביב נסיבות מותו של מנגלה נמשכו עוד שנים ארוכות אחרי שדווח על טביעתו. תיאוריות קונספירציה משונות נפוצו והעיתונים התמלאו מדי חודש בדיווחים על אנשים שטענו שמנגלה נראה חי במקומות שונים על פני הגלובוס. ממשלת ישראל אף הציעה פרס כספי של מיליון דולר על ראשו של מנגלה.

תפנית אירעה ב-1985, כשגופת מנגלה הוצאה מהקבר. בהתערבות הקונסול האמריקאי בסאו פאולו אותר רופא השיניים של מנגלה, שמסר לרשויות את תצלומי הרנטגן של שיניו. אלה הושוו לשיירי גופתו וזו זוהתה "בוודאות מוחלטת" כשייכת למנגלה. ב-1992 בוצעה בדיקה גנטית שבה הושווה הפרופיל הגנטי של השלד של מנגלה עם אלה של בנו ואשתו. הבדיקה אישרה סופית את מותו. *



קציני אס-אס במגורי הקצינים באושוויץ, ב-1944. מנגלה עומד שני משמאל


מנגלה - ''מלאך המוות של אושוויץ''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו