בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה התוכנית של אופרה ווינפרי?

האשה שבתמונה בטח לא האמינה ש-27 שנים אחרי שהתצלום הזה צולם, יעצור כל העולם כדי להתבונן בה מגישה את הטוק-שואו שלה בפעם האחרונה. היום, כשהיא האשה השחורה העשירה והמפורסמת ביותר בעולם, אופרה ווינפרי יכולה לנוח. אז זהו, שיש לה תוכנית אחרת

תגובות

גם השנה לא תקבל קיטי קלי כרטיס ברכה לחג המולד מאופרה ווינפרי. קלי, המתמחה בכתיבת ביוגרפיות רצחניות על שועי עולם בעודם בחייהם - אין אחד מהם שלא איים לתבוע אותה, ואיש לא מימש את האיום עד כה - פירסמה אחת (באביב שעבר) גם על אופרה ווינפרי. אחרי שטענה כי ג'קלין קנדי-אונסיס עברה טיפול במכות חשמל נגד דיכאון, שפרנק סינטרה וננסי רייגן הרבו להיפגש ל"ארוחות צהריים" ארוכות וחשאיות בבית הלבן ושג'ורג' וו. בוש הסניף קוקאין בקמפ דיוויד בעת כהונת אביו כנשיא, התפנתה קלי לטגן במחבתה הרותח את המיליארדרית השחורה הראשונה בעולם, שבילדותה נאלצה ללבוש שמלות שסבתה תפרה לה משקים של תפוחי אדמה.

האדמה היתה אמורה לרעוד ואופרה ווינפרי היתה מיועדת לשקשק ולהיכנס לכוננות ספיגה, והעולם כולו ציפה לאירוע בסדר גודל של קינג קונג נגד גודזילה, אבל הגילויים החדשים במחקר המקיף של קלי לא הביאו את הסחורה. בהנחה ש"סחורה" זה לא כותרות כגון: אופרה היא אשה קרה ולא נחמדה, עם התקפי קטנוניות שאינם עומדים בקנה אחד עם פרצי הנדיבות המוגזמים שלה; היא לא טרחה להגיע למסיבת הפרידה מעובדת ותיקה ששירתה אותה למעלה מ-30 שנה; היא נוהגת לדבר על עצמה בגוף שלישי ("אופרה לא עושה מדרגות", במובן אופרה עולה רק במעלית, ואם אין מעלית, יש בעיה) וטוענת שהיא אחת השחקניות הגדולות ביותר בתולדות הסרט המדבר; עוזרי הפקה משתחווים בפניה כדי להנעילה והאמבטיות בבתיה הרבים נוצקות לפי הזמנה כדי להתאים בדיוק לקווי המתאר של גופה. קלי הודיעה כי יש בידה עוד גילוי מרעיש אחד - זהותו האמיתית של אביה הביולוגי של ווינפרי.

אבל באקט חסוד ומגוחך של "התחשבות אנושית" בקורבן התורן שלה, הסבירה מחסלת הסלבריטאים כי היא תסכים לחשוף את המידע רק אחרי שאמה הקשישה של ווינפרי תספר לבתה את האמת במו פיה. אותה אם, לדברי קלי, אמנם חיה ברווחה במילווקי, קונה כובעים ב-500 דולר האחד ונהנית משירותיו של נהג פרטי, אבל טייקונית התקשורת מחזיקה אותה ברצועה קצרה ואפילו לא נתנה לה את מספר הטלפון שלה. כדי לדבר עם בתה, ווינפרי האם מתבקשת לעבור דרך מזכירות ועוזרים אישיים.

אופרה ווינפרי אמרה פעם שהחליטה לא להביא ילדים לעולם לאחר שלא זכתה לאהבת אם. אמה לא התראיינה לספרה של קלי, לפי הוראות מפורשות מאופרה, שגזרה שתיקה מוחלטת על כל מי שרק יכלה. חוזי הסודיות הנוקשים שכל עובדיה נדרשים לחתום עליהם הם מהנודעים לשמצה בתעשייה. עד מהרה גילתה קלי על בשרה שגם אויביה של ווינפרי מעדיפים שלא להסתבך איתה, ושהחפצים ביקרה מרכיבים צבא שלם - ברברה וולטרס, דיוויד לטרמן, לארי קינג, צ'רלי רוז ואחרים, כולם סירבו לארח את קלי בתוכניותיהם כדי לקדם את ספרה, ואפילו לא טרחו להכחיש שהסיבה האמיתית היחידה לכך היא ש"אופרה לא תאהב את זה".

ורנון ווינפרי, בעל מספרה שגידל את אופרה כבת, אף על פי שלטענתו אינו אביה, לא חשש להתראיין לקלי, וכמו בני משפחה אחרים הצהיר למעשה כי אופרה ווינפרי פיברקה רבים מהסיפורים על ילדותה, כולל אלה על הדוד ובן הדוד שהתעללו בה מינית במשך שנים; יש המשערים כי אותו דוד היה אביו של התינוק שווינפרי ילדה בגיל 15, ושמת בגיל שבועיים. קלי לא הצליחה לאשש או להפריך את ההשערה.

ומי זאת גייל?

גם אם אין תשובה לשאלה מי האבא, לאיש אין ספק מי הבוס בסיפורה של אופרה ווינפרי, שהקימה אימפריה אדירה בעשר אצבעות שאפתניות עד שהפכה לאשה השחורה העשירה בתבל. אותו ורנון ווינפרי, שאופרה הקטנה קראה לו "אבא", אומר עליה: "העולם אולי מעריץ את אופרה, אבל היא ואני ואלוהים יודעים את האמת, והאמת מביישת שניים מאיתנו".

יכול מאוד להיות שלעולם לא נדע את האמת. לכאורה אופרה ווינפרי, בת ה-57, שנולדה וגדלה במיסיסיפי, סיפרה על עצמה הכל במשך השנים וחשפה כל צלקת ביוגרפית אפשרית, ירדה ועלתה מאות קילוגרמים לעיני האומה, אבל למעשה מעט מאוד אנשים, אם בכלל, יודעים את האמת כולה ומכירים את האשה האמיתית שמאחורי האגדה והמותג. בעיניה של קיטי קלי, הסוד המזעזע ביותר הקשור באופרה ווינפרי הוא שיש לה כל כך הרבה סודות, ושהדלתות הסגורות בעולמה רבות מאלה הפתוחות.

באמירה הזאת יש גם סוג של הודאה בכישלונה המקצועי של קלי לפענח את אותם סודות, וגם משהו מקומם, שהרי למי מאיתנו - דלפונים כבעלי ממון, מפורסמים כאלמונים - אין סודות, ומדוע נגזר על ווינפרי לסבול מחוסר פרטיות רק בשל תהילתה?

קלי מנסה לסנגר על עצמה בטענה שאופרה משווקת את עצמה כספר פתוח, כמודל של "מה שאתם רואים זה מה שיש", אבל למעשה מה שאנחנו רואים לא מתחיל להתקרב אפילו למה שהיא באמת.

הסוד ה"כבד" ביותר שציפו מקלי לגלות הוא כמובן זהותה המינית של ווינפרי, המאורסת ב-18 השנים האחרונות לאיש העסקים סטדמן גרהם (האיש המשעמם ביותר בתבל, לטענת קלי) - ואולי הקשר ביניהם הוא רק עיסקה קרה? - אך נראית בכל הזדמנות צמודה עד בלתי נפרדת מגייל קינג, העורכת את הירחון הפופולרי הנושא את שמה של ווינפרי, ושהיא (ווינפרי) היא נערת השער הקבועה והיחידה שלו - מגלומניה? איזו מגלומניה? ענווה היא בכלל קונספט זר לווינפרי ככל הנראה. בין ציטוטי העבר שלה, שהיא תעדיף לשכוח: "אני באמת אוהבת את עצמי", וגם: "אני יודעת שאנשים באמת באמת אוהבים אותי, אוהבים אותי, אוהבים אותי".

השמועות על ווינפרי וקינג, בכל מקרה, חוצות יבשות. בהופעה של לילי טומלין בסידני לפני כחודש שאלה אותה אשה בקהל אם היא שכבה עם אופרה ווינפרי. "השתגעת?" ענתה טומלין, "גייל היתה מכסחת לי את הצורה". הקהל צחק, אבל טומלין התעשתה ומיהרה להגן על עצמה מפני תביעות אפשריות או סתם מפני הבל פיה הרושף של אשת הדרקון. "אני מתבדחת כמובן, ברור שאופרה לא לסבית, מה פתאום!" אמרה בטון שכולו קריצה גדולה.

ווינפרי הכחישה תחת כל מיקרופון רענן שיחסיה עם קינג (שפעם, בצעירותה, השאירה לה ווינפרי המלודרמטית מכתב התאבדות שבו ביקשה שתאכיל את החתול שלה, עד שהחליטה שהיא אוהבת מדי את החיים מכדי לוותר עליהם) נושאים אופי לסבי. "אני אפילו לא בערך לסבית או כמעט לסבית", אמרה בראיון דומע לברברה וולטרס, שווינפרי הודתה כי בתחילת דרכה חיקתה אותה "כמו משוגעת". "ואילו הייתי לסבית, למה הייתי צריכה להסתיר את זה? זה מטורף, לא כך אני מנהלת את חיי... גייל היא האמא שלא היתה לי, האחות שכולם היו רוצים שתהיה להם והחברה שמגיעה לכל אחד. היא האדם הטוב ביותר שאני מכירה".

ווינפרי, שסיפרה בהרחבה על בחירות העבר האיומות והאומללות שלה בגברים שהשפילו אותה, על רומן שניהלה עם גבר נשוי ועל אהוב שקיבל אותה גם כשהקריחה כתוצאה מתאונת פרמננט מצערת, גילמה כזכור את הפסיכולוגית של אלן דג'נרס בפרק היציאה מהארון בסדרה "אלן" (מה שחידד את המסר ששום אירוע משמעותי באמריקה אינו שלם בלי אופרה), והחתימה את רוזי אודונל, אחת הלסביות הבולטות והקולניות ביותר בסביבה, להגיש תוכנית אירוח בערוץ הכבלים החדש שבבעלותה.

אודונל עצמה אמרה בעבר שווינפרי וקינג מפגינות עוצמה רגשית הדדית של זוג לסבי. קלי מאמינה שווינפרי היא א-מינית, ששומרת את כל החום והתשוקה שלה אך ורק לעבודתה, אך מוסיפה שאם היא בכל זאת לסבית, אין שום סיכוי שבעולם שתצא מהארון אי פעם. אם הדבר נכון, ווינפרי תוכל להוסיף לרשימת הישגיה גם את התואר "הלסבית המשפיעה ביותר בעולם".

בכל מקרה אי אפשר לקחת ממנה את תרומתה העצומה לנראותם של הומואים ולסביות מוצהרים בטלוויזיה, לאחר ששילבה רבים מהם לאורך השנים בתוכניותיה, כמשתתפים קבועים או אורחים מיוחדים.

כשצופה באולפן העירה פעם בקול שנמאס לה מהומואים ולסביות, השיבה ווינפרי שלה נמאס מהטרוסקסואלים שמתעללים בנשים.

אין בעד מה, ברק

מעניין ומרענן להיזכר שהקריירה המדהימה של מלכת היופי לשעבר, שבגיל 19 קיבלה הזדמנות לקרוא חדשות בתחנת טלוויזיה מקומית, לא היתה מורכבת אך ורק מהצלחות.

תוכנית האירוח שלה, "המופע של אופרה ווינפרי", עלתה לאוויר ב-86'. בפברואר 88', כעבור שנה וחצי בלבד, ושנים לפני שווינפרי שאלה את מייקל ג'קסון למה הוא תופס במפשעתו כל הזמן, נקלעה הקיסרית המתחילה של המסך הקטן למה שכינתה "הראיון הגרוע ביותר בחיי". המרואיינת היתה אליזבת טיילור, בחליפה סגולה על ספה פרחונית במלון בל-אייר. כשווינפרי שאלה אותה על חיי האהבה שלה, שעמדו במרכז ספרה האוטוביוגרפי החדש של אלילת הבד, נעצה בה טיילור מבט רצחני וסיננה, "זה לא עניינך".

שבועיים לאחר מכן, אותה סרבנית וידוי סיפרה הכל בתוכנית של פיל דונהיו, שווינפרי פחות או יותר מחקה מהמפה. כישלון הראיון של ווינפרי עם הסלבריטאית הגדולה הראשונה שהסכימה להיפגש איתה, עורר חשש (קצר מועד, כידוע ולמרבה ההקלה) שווינפרי תמשיך להיתקע עם נושאים צהובים כמו "נשים שאלרגיות לבעלים שלהן", "עקרות בית שמחלטרות בזנות", "קרובות משפחה שגונבות גברים" ולהמשיך לשאול כוכבי פורנו אם לא כואב להם שם למטה כתוצאה ממאמצי ההתפרנסות שלהם. אבל זה לא קרה, והגברת הפכה עם השנים לפייה שמשנה חיי אנשים עם כסף, פרסום, תובנות על החיים ועצות לשיפור עצמי, ממטירה מאות מכוניות ליושבים בקהל, מוציאה למרואיינים שלה מטוס פרטי על תקן מונית כדי שיגיעו לאולפן, וגורמת לטום קרוז לכרוע ברך ולקפוץ על ספה.

החיבוק המטאפורי של ווינפרי התגלה לעתים כנשיקת מוות. אחרי שהביעה תמיכה בלתי מסויגת במיה פארו, שהאשימה את וודי אלן בין היתר בהתעללות מינית בבתם בת השבע, התחסלה למעשה הקריירה של פארו, בעוד זו של אלן אפילו לא נשרטה. וזמן קצר לאחר שווינפרי הכריזה בקולי קולות במגזין שלה ש"ספיידרמן" הוא מחזמר משגע, שהיא כבר לא יכולה לחכות להצגת הבכורה, ושהיוצרת שלו, ג'ולי טיימור, פשוט מהממת, הוכתר המיוזיקל פה אחד כאסון הגדול ביותר בתולדות ברודוויי, הצגת הבכורה הרשמית עדיין לא התקיימה וספק אם תתקיים, וטיימור נבעטה מההפקה בבושת פנים.

כלומר, גם אופרה ווינפרי הממליכה מלכים - תשאלו את ברק אובמה - מזניקה מכירות של כל דבר שהיא מזכירה ולו בחטף ומחדשת את השפה האמריקאית גם בלי להתכוון ("וא-ג'יי-ג'יי", שם החיבה שלה לוואגינה, חדר בקלילות לכל מילוני הסלנג החדשים, כמו גם ל"סאות'פארק" כמובן, שם סיפרה ווינפרי על כאבי הווא-ג'יי-ג'יי שלה בעקבות מרואיין שמכר לה שקרים, בפרפראזה על פרשיית ג'יימס פריי וספרו "מיליון רסיסים קטנים"), אינה כל-יכולה בסופו של דבר.

המחזמר "הצבע ארגמן" שהיתה אחד ממפיקיו הרבים (אם כי הוא עוטר בכותרת המבטיחה "אופרה ווינפרי מציגה") אמנם החזיר את ההשקעה, אבל ירד מהבמות בינתיים ונחשב לאכזבה מסחרית, למרות קידום המכירות המסיבי-אגרסיבי שווינפרי תרמה לו ללא ליאות בתוכניותיה, כהרגלה, בין היתר כאשר פנטזיה בורינו, זוכת "אמריקן איידול" לשעבר, נכנסה לנעלי השחקנית הראשית ואיווררה שוב בחסותה של ווינפרי את סיפורי הילדות האיומה, העוני המרוד והבערות שמהם באה, ההתעללויות שעברה וההתמכרויות שמהן סבלה. איפה עוד היתה מוצאת בורינו מראיינת שתהנהן בראשה ברמת "גם אני הייתי שם, יקירתי"? (אופרה היתה מכורה בין היתר לקראק, קוקאין וכמובן לאוכל).

"הצבע ארגמן" מבוסס כזכור על ספרה זוכה פרס הפוליצר של אליס ווקר (שהיא אגב לסבית שאינה חוששת לעסוק בלסביות ביצירתה). גם הספר "חמדת" זכה בפוליצר, והמחברת שלו, טוני מוריסון, היא כלת פרס נובל. בשביל פחות מזה ווינפרי כנראה לא יוצאת מהמיטה.

הפרויקט השאפתני משנת 98' של העיבוד הקולנועי של הספר, הוכיח סופית שמגע הזהב של ווינפרי אינו חסין מפני חלודה, ושלא תמיד היא יכולה להביא את מעריציה אל השוקת, ובוודאי לא להכריח אותם לשתות. חרף תוכניות שלמות שהקדישה ווינפרי בלי בושה לסרט, הקהל הרחב בחר להישאר בבית והפסיד תצוגת משחק מרשימה של ווינפרי, שגם הפיקה (ג'ונתן דמי מ"שתיקת הכבשים" ביים). הסרט עצמו הפסיד כ-30 מיליון דולר - בוטנים וגרעינים מבחינת ווינפרי, ובכל זאת הכישלון הזה כאב וצרב במיוחד.

"חמדת" היה ציפור נפש שלה שנרצחה, חלום חיים של ווינפרי שלא זכה לאהבה - ולאוסקרים - שהיה ראוי להם בעיניה. היא הרגישה שהקהל שלה בגד בה, והתנזרה ממשחק "אמיתי" עד ההודעה שיצאה באחרונה, כי בקרוב תופיע בתפקיד הראשי, של בעלת בית בושת בקונגו, בעיבוד הטלוויזיוני למחזה עטור הפוליצר - הוא שאמרנו - "Ruined".

ההרס שבכותרת מתייחס לנערות הצעירות המתגלגלות לבית הבושת לאחר שחיילים מקומיים התעללו בהן מינית והפכו אותן ל"סחורה פגומה", נושא המוכר היטב לווינפרי, ששוב תהיה המאמא (כך נקראת בעלת הבורדל) שכולן היו בנותיה.

הערוץ עוד ירוץ

במתכוון או בטעות הפכה אופרה ווינפרי קורבנות או התקרבנות מכל סוג שהוא לסמל סטטוס בארצות הברית. בתרבות הקורבן, אם אתה לא קורבן של משהו, אתה לא קיים, או לפחות לא ממש מעניין. בזכותה או בגללה כל מפורסם וכל אלמוני הוא קורבן מוצהר של הורים גרועים, אהבה קשה ומה לא. אם יש דבר כזה גלוריפיקציה וגלמוריזציה של קורבנות, כמעט כל זכויות היוצרים על כך מגיעות לווינפרי.

גם קיטי קלי לא הצליחה להסביר מה הפך את אופרה ווינפרי למה שהיא היום - קדושה בלתי מעורערת של העת החדשה, שלכוחה ולהשפעתה כמעט אין גבולות. הרי יש מראיינים מוכשרים ממנה, יוצרי תוכניות מקוריים ממנה ובוודאי מנהיגים רוחניים - ואופרה היא בהחלט סוג של מנהיגה רוחנית, לפחות בעיני עצמה - מרשימים ממנה. מה יש בה, דווקא בה, שהביא אותה עד הלום, מעבר לחוש העסקי הגאוני שלה, או לכימיה החד-פעמית שלה עם המצלמה ועם קהלה?

מתישהו מן הסתם עוד תיכתב עבודת הדוקטורט שתנסה למצוא תשובה אמיתית לשאלה. בינתיים ברור רק שבניגוד לנשים מצליחות כמו הילרי קלינטון או מרתה סטיוארט, ווינפרי הצליחה לא להינזק תדמיתית ולו פעם אחת. בניגוד למרתה סטיוארט, ווינפרי לא יודעת לאפות עוגות, אבל היא בהחלט מצטיינת בלאכול אותן, לרוץ לספר על זה לחבר'ה ולהשאיר את העוגות שלמות.

וכך, בשבוע הבא, תשודר באמריקה התוכנית האחרונה של "המופע של אופרה ווינפרי", שתסגור בדיוק ב-25 במאי גם 25 שנות שידור ותרד מהמסך. אבל אל דאגה, ווינפרי כבר עסוקה מעל הראש בערוץ שלם.

ההרפתקה של ערוץ הכבלים החדש, שווינפרי סיפרה שיותר מלילה אחד התעוררה שטופת זיעה קרה בגללו ושאלה את עצמה "מה עשיתי?" היא הפרק החדש והמסקרן באחד הסיפורים המופלאים של עסקי השעשועים לדורותיהם.

חודשי חייו הראשונים של OWN (אופרה ווינפרי נטוורק), שהושק בינואר, על חורבותיו של ערוץ הבריאות של דיסקברי, אינם מבשרים טובות. נתוני הצפייה דלים, וצופים רבים התלוננו על עודף שידורים חוזרים ומחסור בתוכניות חדשות. בקרוב יעלו בערוץ שתי סדרות דוקו-ריאליטי, על ניסיון הקאמבק של הזמרת שנאיה טוויין, המתאוששת גם מגירושים קשים (נשמע קצת ערוץ 24, לא?) ועל חייו של צ'אז בונו, בנם של סוני ושר שנולד כבתם צ'סטיטי. ווינפרי מרגיעה את הרוחות ואומרת שהילד הזה - הערוץ שלה, לא צ'אז - ילמד ללכת וגם לרוץ אם רק יתנו לו הזדמנות ותמיכה. רוצי, אופרה, רוצי. כאילו שמישהו יכול לעצור אותך.*



אופרה וינפרי, שיקגו, 1984. מעט מאוד אנשים, אם בכלל, מכירים את האשה האמיתית שמאחורי האגדה והמותג


עם חברתה גייל קינג. השמועות עליהן מסרבות להרפות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו