בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירי השולחן הכפול

ההפרדה בין המינים, הנהוגה אצל החרדים באוטובוסים ובקופות חולים, מחלחלת לתוך הבתים. יותר ויותר משפחות מפרידות בין גברים ונשים בארוחות שבת וחג. פשוט עורכים שני שולחנות בסלון, או שהנשים אוכלות במטבח

תגובות

מיד בהיכנסה לדירה של קרובי משפחה בירושלים, שאליהם הוזמנו היא ובעלה לסעודת חג, הבחינה ד' בזווית עינה בשולחן במטבח, שהיה ערוך לסעודה. בסלון הדירה לכד מבטה שולחן נוסף: גדול ומכובד, שהיה ערוך בכלים מהודרים אף יותר. "שמים אותנו במטבח", אמרה ד' לבעלה בנימה מבודחת ובקול רם במכוון, כדי שדבריה יגיעו לאוזני המארחים. "פני המארחת החווירו", היא מספרת. "כאילו דרכתי על עצב רגיש. לדבריה, המארחת שאלה בפליאה, "את רוצה באמת שבעלך יישב אתך במטבח?" ופסקה: "השולחן מיועד לנו, הנשים". האירוע הזה התרחש בשביעי של פסח, אבל קרוב לוודאי שגם בחג השבועות נערכו בבתים רבים שני שולחנות.

עוד לפני ששמעה את התשובה, ד' חששה שאכן, הסיבה לכפל השולחנות היא הרצון להפריד בין גברים לנשים ולא מצוקת מקום. זו לא היתה הארוחה הראשונה, לדבריה, שהיא ובעלה נאלצו לאכול בנפרד. בשנה האחרונה, היא מספרת, בעיקר בארוחות חג או שבת מרובות אורחים, נשלחה לא פעם עם הנשים לשולחן נפרד, מקביל לשולחן המרכזי, שבו ישבו הגברים. לעתים קרובות, היא אומרת, כשהסלון בבית המשפחה צר מלהכיל שני שולחנות, הנשים נשלחות אחר כבוד למטבח.

ד', בשנות ה-40 לחייה, נישאה לא מכבר בשנית. ילדיה נשואים ואינם סמוכים עוד אל שולחנה. "הסברתי למארחת שאני נשואה טרייה, שאני עדיין רוצה לשבת יחד עם בעלי ליד שולחן החג", היא אומרת. "אבל היא הביטה בי כאילו היא חוששת שאעשה סקנדל. בסוף ריחמתי עליה והלכתי לשבת עם הנשים במטבח".

גם בעלה של ד' מתרעם על ההפרדה. בני הזוג שייכים לציבור הליטאי בירושלים. הם מתנגדים חריפים להפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי, בעיקר באוטובוסים, תופעה שהם מייחסים להקצנה שפשתה בחברה שלהם ושאינה לרוחם. עתה הם מביעים חשש שאין מי שיעצור מגמה זו, הממשיכה לנגוס במרחבי חיים נוספים. הפעם, הם טוענים, ההפרדה חודרת גם למרחב הפרטי, אל תוך הבתים.

מכיוון שהם אינם מחזיקים ברכב משלהם, ד' ובעלה משתמשים לעתים מזומנות בתחבורה הציבורית. כשהם נאלצים לנסוע באחד מ"קווי מהדרין" (אוטובוסים שבהם יושבות נשים מאחור, בנפרד מהגברים), למשל, כדי להגיע לאחת השכונות שקווים אלה מרובים בהן, או למחוז חפץ חרדי אחר מחוץ לירושלים, שקל יותר להגיע אליו בקווי המהדרין מאשר באגד, הם מתעקשים לשבת יחד בספסלים הקדמיים באוטובוס.

לדבריהם, כמה פעמים נתקלו במחאות קולניות, עד כדי צעקות, בתגובה להתעלמותם מנוהגי ההפרדה. אבל לרוב עוזבים אותם בשקט. לעומת זאת, אומרת ד', בבית של אנשים אין מקום להתנגדות. "כשאת מוזמנת ומושיבים אותך במטבח, אין לך ברירה אלא לציית. את האורחת".

הפרדה בין המינים בחינוך ובבתי הכנסת היתה מאז ומתמיד עיקר חשוב בחברה החרדית. היא נעשתה מטעמי צניעות. על כך היתה הסכמה מקיר לקיר בכל הזרמים החרדיים. את הרחבתה למרחבים ציבוריים נוספים - אולמי שמחות, אוטובוסים, קופות חולים ורחובות בירושלים במועדים מסוימים - הוביל הציבור החסידי.

גיס וגיסה

מהחצרות החסידיות, חסידות גור ידועה בהקפדתה על הפרדה בין המינים, עד כדי פיקוח בתוך המשפחה, ואפילו במישור של היחסים בין בני הזוג. כך, למשל, אצל חסידי גור אדוקים, בני זוג לא ייראו הולכים ביחד ברחוב, אלא הגבר הולך בראש והאשה הולכת במרחק כמה צעדים אחריו. מגבלות אלה מתבטאות גם בפיקוח מחמיר במיוחד על יחסי אישות. לא במקרה החלה ההפרדה באוטובוסים לפני כעשור, בקווים מירושלים לריכוזי חסידות גור בבני ברק ובאשדוד.

הד"ר בני בראון, מומחה לחקר ההגות היהודית והחברה החרדית באוניברסיטת בר אילן, אומר ש"בחסידות גור מקפידים על כך שלא תהיה שפה משותפת בין גברים ונשים, ואפילו בין איש ואשתו". נטיית לבה של החסידות היא להקפיד על הפרדה מוחלטת, במיוחד בין הצעירים. כך, בחורי ישיבות לעולם לא יהיו נוכחים בבית שמתארחות בו נשים, גם אם האורחות הן ממשפחת כלה צעירה שהתארסה עם אחד האחים. הם גם לא נוכחים בחתונות חבריהם, אלא יבואו רק לחופה. גם מקפידים מאוד להימנע משיחות בין גיס לגיסתו.

לדברי בראון, הנהגות אלה החלו בדרישה למה שקרוי בגור "קדושה". האדמו"ר המיתולוגי של גור, ה"בית ישראל" רבי ישראל אלתר (ששלט בחסידות גור מקום המדינה ועד 1976), ביקש למסד אותה בתוך המשפחה. "זה לא בדיוק מטעמי צניעות", מבהיר בראון, "כי באותה תקופה, למרות ההנהגות הללו, נשות גור היו אלגנטיות ומטופחות".

לדברי נאוה וסרמן, שכותבת עבודת דוקטור על גור באוניברסיטת בר אילן, בהמשך לאידיאולוגיית ההפרדה, ה"בית ישראל" גם אמר שראוי להנהיג שולחנות נפרדים לגברים ונשים. אבל לדבריה, לא כולם קיבלו את ההנהגות הללו ואין נורמה אחידה, אלא הדבר משתנה ממשפחה למשפחה. "בכל מקרה", אומרת וסרמן, "אין הכוונה שהאשה צריכה לאכול במטבח".

אבל לדברי חסיד גור, שהעדיף להתראיין לכתבה בעילום שם, במקרים של ארוחות מרובות משתתפים, הנשים יושבות במטבח כשאין מקום אחר. בכל מקרה, כאשר מפרידים את הנשים והגברים, הגברים מגישים לעצמם את הארוחה. הנשים לפחות לא עומדות עליהם לשרתם.

כלות וחתנים

בציבור החרדי, חסידי גור נחשבו תמיד עופות מוזרים בשל ההנהגות הקיצוניות הללו, והיו מושא לבדיחות. ברבות השנים התרופפו ההנהגות הללו בחסידות, ובשנים האחרונות, לדברי ד"ר בראון, מתקיים דיון פנימי בנוגע אליהן.

אבל בינתיים חסידויות אחרות, כמו "סלונים" ו"תולדות אהרן", הושפעו מאורחותיהם של חסידי גור והחלו להקפיד על הרחקות דומות בין איש לאשתו. כמו כן, אומר בראון, אצל משפחות חסידיות רבות יש הפרדה בין השולחנות כשאורחים באים. סוגיית ההפרדה בין נשים לגברים הופכת לרלוונטית בבתים חסידיים כאשר המשפחה הגרעינית מתרחבת ונוספים כלות וחתנים.

על פי ההלכה, גיסים אינם בני משפחה מדרגה ראשונה. לכן, למשל, אסור להם לשמוע את שירת נשות המשפחה וחל עליהם איסור "ייחוד", כלומר אסור להם להימצא ביחידות עם בנות המשפחה, מה שמותר לאחים ולדודים. ואמנם, במשפחות החסידיות, גיסים וגיסות לא יעמדו או יישבו יחד ויפטפטו, הם ישמרו מרחק.

א', אשה חסידית המתגוררת בירושלים, השיאה בשלוש השנים האחרונות את שלושת ילדיה הגדולים. כשאירחה לראשונה את חתניה וכלותיה החדשים לסעודת חג, היא אומרת, "היה דרוש תכנון מראש". לדבריה, ישיבה אקראית סביב השולחן אינה באה בחשבון, כי גיסה לא תשב ליד גיס. לכן, היא קבעה כללים: "הבן הגדול שלי יושב תמיד ליד בעלי, אחר כך ילדיו ולבסוף אשתו. לידה אושיב את אחת הכלות ולידה את בעלה ולידו בן משפחה אחר שלידו תשב אשתו, וכך אשתדל לא להפריד בין הזוגות".

א' אומרת שלעולם לא תשלח את הנשים לשבת במטבח. אם אין די מקום, היא תעדיף להגביל את מספר המשתתפים. יש משפחות שבהן הסדר אקראי, אבל "פשוט לא מתיישבים גיס מול גיסה", כפי שמעיד החסיד מגור. באחרות הסדר נקבע בדרך כלל על ידי אם המשפחה, אבל משפחות שונות מחזיקות במנהגים שונים.

כשהתכוננה לאירוח המשפחה באחד החגים, החלה א' לפקוח עין ולבדוק מהם הנהלים הנהוגים בבתי חברותיה ושכנותיה. כך, למשל, שמעה מחברה טובה, הנוהגת לארח בארוחות חג בחורי ישיבה שאינם מבני המשפחה, שהיא מסדרת את השולחן בצורת ח' - המשפחה הגרעינית בראש, בצד אחד יושבים בחורי הישיבה ובצד השני צעירות המשפחה.

שכנה, שלה 14 ילדים, סיפרה לא' שהיא מסדרת שולחן ארוך שיוצאים ממנו שולחנות קטנים: שולחן לכל בן או בת שנישאו עם ילדיהם. חברה אחרת סיפרה שאורח שהיא הזמינה לא מזמן לארוחה חגיגית התנה את בואו בהפרדה בין נשים לגברים. "אמרתי, ?מה פתאום שאשב במטבח? אני רוצה להיות שותפה בשולחן שבת'". למותר לציין, שהאורח לא בא.

לנוכח הקושי בתכנון סדרי הישיבה, מודה א' שנוח יותר להושיב את כל הנשים יחד, בירכתי השולחן. "זה נוגע גם לשיחות נשים ושיחות גברים", היא אומרת. "לפעמים קורה שאשה תקועה בין הגברים וזה לא נוח. לי קרה כמה פעמים שהייתי צריכה לנקוע את הצוואר כדי להאזין לשיחות הבנות שלי". לדבריה, "יש חלוקה ברורה: גברים מדברים בדברי תורה, נשים בדרך כלל מדברות על ענייני נשים: ילדים, קניות, בגדים, רכילויות. אם כי יש נשים שמשתתפות בדברי תורה".

את ד' מקומם הניסיון הזה להצדיק את ההפרדה בנושאי שיחה ייחודיים לנשים ולגברים. "תמיד מציגים את הנשים כאילו הן טיפשות", היא אומרת, "כאילו, מה יש להם בחייהן? ילדים וחיתולים, בגדים ורכילות. רק הגברים מדברים על דברים חשובים. ואני אומרת, שאם היו נותנים לנשים להתערב בשיחה, הן היו יכולות גם להביע דעה בענייני פוליטיקה ובטח בדברי תורה. מה, נשים לא הולכות לשיעורים? לא לומדות?"

ד' רואה בדאגה את התפשטות ההפרדה החסידית גם בבתים ליטאיים. בעלה, י', סבור שהציבור הליטאי, המושפע מהציבור חסידי גם בתחומים נוספים, כמו הסגידה לרבנים, מתחיל להיפתח לרעיונות ההפרדה. ד' רואה בהפרדת השולחנות ובשליחת הנשים לירכתי השולחן או למטבח גם סימפטום של דיכוי נשי. "כששולחים את הנשים למטבח, מלמדים את הבנים הקטנים לזלזל בנשים", היא אומרת.

בעלות הבית, לטענתה, מובילות את ההפרדה בשולחנות, והגברים לא מוחים. "כאילו ?סוף סוף יש לנו חופש מהנשים'", היא אומרת. אחרי החוויה המפוקפקת של ישיבה בנפרד בחג, החליטו ד' ובעלה שיבררו בעתיד את סידורי הישיבה, ויוותרו על האירוח אם הוא כרוך בהפרדה. *



חתונה בחסידות צאנז. ההפרדה החסידית הגיעה גם לבתים ליטאיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו