שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסקרנים והגיבורים

חיים גורי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים גורי

למקרא דבריו של דן לאור על הרומאן "שירה" של ש"י עגנון (במלאות ארבעים שנה ליציאתו לאור), נתקפתי ברגשת לב מרובה. מסופר שם, בין השאר, על מחקריו ומעשיו של הפרופסור שאול אדלר, מומחה בעל שם לפרזיטולוגיה רפואית, שעסק בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת בחקר מחלות טרופיות בסיירה ליאונה שבאפריקה, כיצד הזריק לגופו את טפילי המחלות כדי לבחון מקרוב את אופן פעולתם. המעשה הזה, הנאצל והאמיץ כל כך, ריגש מאוד את מנפרד הרבסט, גיבור הרומאן, ובעת הפגישה ביניהם כרע האיש על ברכיו ונשק את ידו של הפרופסור אדלר.

הסיפור הזה הזכיר לי נשכחות. בימי חופשת הקיץ בילדותי הייתי מבלה רבות בביתו של דודי דן אנקורי, במושב כפר ויתקין. באחת הפעמים, בשנת 1935, ואני בן 12, הצטרפתי לחברי המקומיים לסיור בגבעות הכורכר שמדרום למושב. היו שם מערות רבות שנכנסנו אליהן בחיפוש אחר דורבנים. לא ידענו את הסכנה שבדבר. כל הילדים ואני ביניהם נדבקו ב"קדחת המערות", שאף כינוה "הקדחת החוזרת". סבלתי ימים ולילות מחום גבוה, שהרעיד את גופי, ללא רחם. שלוש התקפות חוזרות ונשנות פקדו אותי. גם חברי התייסרו כמוני.

אז נודע גם לי כי הרופא האזורי ד"ר שיבר, לימים ד"ר שיבא, שעל שמו קרוא בית החולים הגדול בארצנו, נכנס אף הוא, מלווה בפרופסור שאול אדלר, גדול החוקרים, אל המערות הללו כדי לבחון מקרוב, על גופם, את טיב המחלה ההיא, הלא נודעת. שני הרופאים האלה, הסקרנים עד תום והגיבורים, לקו אף הם במחלה הקשה ההיא ובקושי נחלצו ממנה.

סיפור מערות כפר ויתקין משלים את סיפור סיירה ליאונה שבאפריקה ומאיר באור יקרות את האנשים והמעשה. אילו יכולתי הייתי גם אני כורע ברך ומנשק את ידיהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ