בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארול מוריס בעקבות האשה שהואשמה באונס גבר

אחרי שתקף עוולות משפטיות ונכנס למעמקי כלא אבו-רארייב, בחר הבמאי פורץ הדרך להתמקד בסיפורה של אשה שהואשמה באונס גבר. האם "טבלואיד", שיוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הוא גם סרטו התיעודי האחרון?

תגובות

גרדיאן

נערה יפה ותמימה, שהוכתרה פעם בתואר מיס ויומינג, מתארסת עם גבר צעיר ואחר כך טסה ללונדון כדי להציל אותו מידי הכת הדתית שחטפה אותו ושטפה את מוחו, ומקריבה את בתוליה כדי להתעלס אתו בניסיון לשקם את שפיותו. ניסיון שני: בחורה קלת דעת בחולצה שקופה נחושה בדעתה לשכב עם גבר מורמוני, חוטפת אותו ומחזיקה אותו בבקתה בדבון ושם אונסת אותו שלושה ימים רצופים, ואילו הוא שוכב חסר אונים, כבול באזיקים למוט המיטה.

מה קרה באמת? תלוי למי מאמינים. ג'ויס מקיני הועמדה למשפט בלונדון ב-1977. מלבד בית המשפט שפטו אותה גם הצהובונים הבריטיים, אבל היא הגנה על עצמה בכפירה בעצם הרעיון של אשה שאונסת גבר. "זה כמו לנסות לדחוס מרשמלו לתוך מדחן", טענה. ברוכים הבאים לעולם של "טבלואיד", הסרט החדש של אמן הסרטים התיעודיים ארול מוריס, שיוקרן בסוף השבוע בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

אחרי שני סרטים שבהם עסק באימי מדיניות החוץ והמיליטריזם של האמריקאים - האחד על שר ההגנה לשעבר רוברט מקנמרה והאחר על כלא אבו-רארייב שבעיראק - מוריס חוזר לבדוק את הדמויות הצבעוניות שהקסימו אותו בתחילת דרכו, כששוטט באזורים נידחים בפלורידה ובבתי קברות לחיות מחמד בקליפורניה וחיפש סיפורים יוצאי דופן.

בתיאור של מקיני ו"מקרה המורמוני האזוק", כפי שכינו זאת הצהובונים, הוא משלב שני נושאים השולטים ביצירתו: מעמד האמת בתיעוד ההיסטוריה והזיכרון; והדחף והפנטסיה לצלול אל מודעותם של בני אדם.

"שאלת האמת עוברת כחוט השני בכל מה שאני עושה, אבל שזור בכך גם הרעיון שבין שמדובר בסיפור בעל חשיבות ראשונה במעלה ובין שמדובר בסיפור שולי - מתחת לפני השטח יכול להיות סיפור אחר, והוא עשוי להיות עמוק יותר", הוא אומר.

מוריס חוזר לעצמו בסרט הזה במלוא המרץ. הוא מצא את הסיפור, כמו רבים מהנושאים של סרטיו, בין דפי עיתון. אך הדמות המרכזית היא המרכיב העיקרי. "ג'ויס היא מספרת סיפורים טבעית ונהדרת", הוא אומר.

לאחר הקרנת הבכורה העולמית של הסרט בפסטיבל הסרטים בטורונטו ב-2010, מוריס היה מוטרד מכך שכמה מהמבקרים התייחסו אל "טבלואיד" כאל סיפור זניח. "יש דוגמאות היסטוריות לסיפורים כאלה", הוא אומר. "הסיפור של ג'ויס מקיני הוא גרסה של ה'איניאדה'. הרעיון שאשה מרגישה נטושה ודחויה, ובסוף הסיפור היא הורגת את עצמה, הוא אחרי הכל אחת התבניות הסטנדרטיות בספרות".

מוריס - שליצירתו קדמו תנועת הקולנוע הישיר (שנמנו עמה בין השאר אלברט ודייוויד מייזלס) והסרט התיעודי הפעיל (ברברה קופל) - מצטיין במציאת אנשים כריזמטיים ובשחזור אירועים, שהוסיף רובד בדיוני למוסכמות התיעודיות. סרטו פורץ הדרך מ-1988 "הקו הכחול הדק" עסק בסיפורו של גבר שנידון למוות באשמת רצח - והביא לשחרורו של האסיר לאחר שהתברר שהוא חף מפשע. הסרט הזה שינה כליל את תחום סרטי התעודה האמריקאיים. מוריס יצר דרמה מובהקת מסוג חדש, שקל לזהותה כ"מלאכותית" - אם המלה הזאת מתארת נקודת מבט המחוברת לא לתיעוד ההיסטורי אלא לפנטסיות ולתפישות של בני האדם שעל המסך.

מוריס המשיך להתקדם במסלול הסרט התיעודי המעורב ותמיד מצא נושאים מרתקים וחשובים: הממציא של הכיסא החשמלי ה"אנושי" (שגם היה מכחיש שואה), הפיסיקאי החשוב ביותר בעולם (המשותק בידיו וברגליו) וכן הלאה. לפני שצילם את "מהיר, זול וחסר מעצורים" ב-1997 הוא המציא מתקן מצלמה חדש, "אינטרוטרון". זה מין טלפרומפטר המכסה את עדשת המצלמה בתמונתו החיה של מוריס עצמו, מה שמאפשר למרואיין לנהל שיחה כשהוא מיישיר מבט אל הבמאי והעדשה בעת ובעונה אחת. מוריס מאמין שההשפעה המרחיקה של המכשיר בעצם יוצרת מין אינטימיות, צורת פנייה בלתי אמצעית.

בסרט "ערפל מלחמה" מ-2003 החליף מוריס הילוך. רוברט מקנמרה, לשעבר שר ההגנה האמריקאי, לא התכוון לגלות את סודותיו למצלמה. הוא לא היה אלמוני בשום צורה וגם לא אדם שיתמסר לחקירה פסיכולוגית. מקנמרה היה אחד הפוליטיקאים הכי ידועים לשמצה, אדם שהתראיין אלפי פעמים ושמר על סודותיו, איש שהיה יכול לנצל כל סיפור לטובתו. בסרט הזה היה האינטרוטרון בבחינת יריב ראוי.

אחר כך, ב-2008, יצר מוריס את "Standard Operating Procedure", חקירה תיעודית של כלא אבו-רארייב וההתעללות באסירים שם. המבקרים פירשו לא נכונה את מטרותיו והאשימו אותו בשיתוף פעולה עם המענים; היתה תחושה שכל האמצעים הקולנועיים שיצר במשך השנים כדי לעורר מחשבה בקהלו היו פתאום לחרב פיפיות. "אסור להכזיב את ציפיות הקהל", אומר מוריס עכשיו בקדרות. אנשים ציפו להלשנה וקיבלו מיפוי ותיעוד. אנשים רצו הטחת האשמות וקיבלו הרהורים.

ועכשיו מוקרן "טבלואיד". מקיני התפרסמה בלונדון של שנות ה-70: היא גנבה את ההצגה מג'ואן קולינס בתמונת השטיח האדום שלה וצולמה מתגפפת עם מתופף להקת ה"מי" קית מון. ואז, לפני משפטה, היא נמלטה מהמדינה ונעלמה מדפי ההיסטוריה - עד שכתבה מ-2008 על כך ששיבטה את כלבה בדרום קוריאה החזירה אותה אל אור הזרקורים. "מצאתי אותה בעיתון", אומר מוריס. "ואפילו לא בצהובון: ?בוסטון גלוב'. זו היתה כתבה על שיבוט כלבים. בסוף הכתבה אמרו משהו על כך שייתכן שזו אותה אשה שהועמדה למשפט על אונס של מורמוני".

מוריס מפתיע בווידוי מטלטל: "נמאס לי ממה שאני עושה". יש לכך כמה גורמים. קארן שמיר, העורכת שלו זה שנים רבות, מתה השנה, מעט לפני יום הולדתה ה-40: היא נהרגה בדרכה הביתה מהסופרמרקט בידי נהג שנמלט לאחר ששדד חנות מכולת. "זה קשה מהרבה סיבות", אומר מוריס. "אני לא יודע כמה שנים ביליתי עם קארן בחדר עריכה זה או אחר. נורא קשה לתחום את זה". את הסיפור הזה אפילו מוריס לא יכול להבין. "מה זה אומר? לא לצאת מהבית? שכולנו נתונים לחסדה של איזו גחמה?"

מה בכוונתו לעשות עכשיו? "לצלם סרט פיקשן!" הוא שואג. ואכן, הוא עומד לביים סרט דרמטי ראשון, עיבוד קולנועי לתוכנית טלוויזיה על בוב נלסון, שהיה הראשון שהקפיא אדם למטרת שימור והחייאה בשיטת הקריוניקה. כן, זה נשמע כמו סיפור שמתאים למוריס.



מתוך ''טבלואיד''. הסיפור שמתחת לפני השטח


תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו