שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אודי לבל
אודי לבל

חמישה ביטחוניסטים אשכנזים, חילונים, בעלי עבר או עתיד במפלגות שמאל - האליטה הישראלית האולטימטיבית - קוראים לראש הממשלה לשחרר את גלעד שליט. אלה הם "טובי בנינו" המעניקים לגיטימציה לעסקה. זהו המשך ליוזמות פרסום אחרות, גם עליהן חתומים שלל קצינים בכירים, שקראו לראשי הממשלה לאמץ את היוזמה הסעודית, לכבד את הסכם לונדון או שלא לחדול משיחות קמפ-דייוויד.

שלל גופים וביטויים - ממכתב הקצינים של שלום עכשיו, דרך "המועצה לשלום וביטחון" - הם תוצר מובהק של תרבות מיליטריסטית, שהופכת כל בכיר לשעבר במערכת הביטחון למעצב דעת קהל בעל יכולת להעניק או לשלול לגיטימציה מממשלה מכהנת. כאילו גדודי חיילים מישירים אליו מבט ורק לאחר שיהנהן בראשו ייאותו להתגייס ולציית להוראות הדרג המדיני.

זהו חלק ממורשת הקרב של השמאל הישראלי, שלאחר שלא הגיע לשלטון, המשיך להפעיל את "בכירי מערכת הביטחון" מחוץ לזירה הפוליטית, על מנת להשפיע ולעצב את מדיניותה. שלל מכתבי יוצאי סיירות או טייסים הובילו לנסיגות (לבנון, עזה) כמו גם להימנעות מהפעלת הכוחות, בשל מודעות של בכירים, הנתפשים כמבטאים את רוח הלוחמים וכמעצבים אפקטיביים של עמדות בציבור הישראלי. בכירים לעומתיים לממשלות ימין.

בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה היה מטכ"ל שלם שפעל נגדו. הרמטכ"ל אז, אמנון ליפקין-שחק, הזהיר עם פרישתו, כי "ראש הממשלה הוא סכנה לישראל", ואלוף אורן שחור, שבעודו מכהן כמתאם הפעולות בשטחים תידרך את ראש האופוזיציה בביתו, הסביר כי עמיתיו בצבא "ראו את המהפך הפוליטי כנקודת מפנה לרעה". הוא הבהיר כי "בצמרת צה"ל נשארו כל מי שסייעו ליצחק רבין ולשמעון פרס בהשגת ההסכמים עם הפלסטינים".

אך אט אט הופך צה"ל לצבא שעיקר מפקדיו ולוחמיו יגיעו ממקומות אחרים. בני הציונות הדתית, יוצאי אתיופיה וחבר המדינות, כמו גם הדרוזים ואף הערבים המשרתים - כל אלה הן קבוצות בעלות סדר יום שמרני, נצי, ברובן בעלות זיקה רעיונית-תורנית לארץ ישראל. אם אלה החיילים והלוחמים של היום - ברור כי הם יהיו הבכירים של מחר והם לא יראו ביהודה ושומרון "שטחים כבושים" אלא רכיב בזהות היהודית-הציונית. את הטרור הם לא יתפשו כ"מלחמה בעצימות נמוכה", אלא כאיום קיומי שיש להכריע.

אין זה לפיכך כבר מובן מאליו, שכל בכיר שיפרוש מצה"ל בעתיד ישמש כמשפיע על המדיניות משמאל. שכן אותו בכיר, מה לעשות, עשוי להתגורר מעבר לקו הירוק, להיות חניך גאה של המכינה הקדם צבאית בעלי, אדם ששינן בנערותו את תורתו של הרב קוק ולא של ישעיהו ליבוביץ'.

ומה אז? האם עדיין תתקבלנה שלל התארגנויות בכירים בדימוס באמפתיה ובהבנה? האם תימשך המסורת של המלכת האלופים הפורשים למעצבי דעת קהל מיידיים? או שלפתע יישמעו קולות בדבר הצורך לאזרח את החיים הציבוריים ולא להותיר את הדיון על מלחמות בידי אלופים? השינוי הדמוגרפי עשוי בהחלט להביא לשינוי תרבותי, שיעניק לבכירים המשתחררים "פטור" גורף מהתארחות באולפנים.

העובדה שהציבור הורגל כי לדעתם של גנרלים "יש משקל" - הרגל שאיפשר מודעות נוסח הקריאה לשחרור גלעד שליט - מבהירה מדוע קיימת חרדה מאופיו החדש של צה"ל. שהרי המשאב הולך ואוזל: בעתיד יפרסמו הבכירים עצומות לחיזוק הלוחמים בשטחים.

ד"ר לבל הוא מרצה וחוקר במרכז האוניברסיטאי אריאל ובמו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ