בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספרייה הלאומית בירושלים סופגת ביקורת מכל עבר

ספרים נדירים ויקרים המוצעים לחלוקה לכל דורש, תקציב המושקע במקומות לא נכונים ועובדים וחוקרים ממורמרים. הספרייה הלאומית בירושלים, עד לפני כמה שנים מוסד מחקר יהודי מהחשובים בעולם, סופגת אש מכל עבר. ההנהלה: השינוי הכרחי, מברכים על הביקורת

תגובות

לפני כשלושה שבועות השתרך תור ארוך עד להפתיע בכניסה לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. הממתינים לבדיקת השומרים נראו כאילו הם בדרכם לשוק - מצוידים בסלים, עגלות, שקים ותיקים. המטרה: מבצע חלוקת הספרים של הספרייה הלאומית, שבו חולקו לציבור 30,000 ספרים בשלושה ימים.

בשעה הראשונה הוצבו הספרים בארגזים על שולחנות, אבל בגלל לחץ הקהל הורדו הארגזים לרצפה. הספרים נחטפו על ידי ההמון: חלקם נפל לרצפה ואחדים נקרעו. הנהלת הספרייה הסבירה שאלה עותקים כפולים ומשולשים של ספרים המצויים באוספי הספרייה, ושאינם שייכים לנושאי הליבה של הספרייה - יהדות, איסלאם וארץ ישראל.

אבל א', חוקר המכיר היטב את הספרייה הלאומית, שנכח בחלוקה, גילה אמת אחרת. הוא אסף 45 ספרים, כולם קשורים בנושאי הליבה של הספרייה. אחדים מהם היו ספרים נדירים, שלא זו בלבד שעותקים נוספים שלהם אינם מצויים בספרייה הלאומית, הם גם לא מצויים ברשותה של אף ספרייה אחרת בארץ.

בין הספרים שאסף החוקר היה, למשל, תרגום ייחודי לבולגרית של "טוביה החולב" לשלום עליכם, בהוצאת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית, משנת 1949. ספר נדיר אחר שהתגלגל ברחבה מחוץ לספרייה היה עותק מהמהדורה הראשונה של תרגום גרמני לספר של צ'רלס דרווין מ-1872 - עותק בעל ערך היסטורי וכספי לא מבוטל.

בין הבאים היו גם סוחרי ספרים. רבים מהספרים שחולקו מצאו את מקומם בחנויות הספרים המשומשים בירושלים ובתל אביב. "זה היה מחזה מחריד", אמר על חלוקת הספרים ד"ר אברהם דוד, שעבד בספרייה במשך 30 שנה וכיום מתנדב בה, "כמו עיט שעט על הפגרים, התנפלו וחטפו וזרקו את הספרים (...) זה ביזיון, חילול הקודש. הם לא מיינו את הספרים, פשוט מילאו ארגזים והפקירו אותם".

חלוקת הספרים נעשתה זו פעם השנייה השנה. תכליתה היתה דילול עומסי הספרים בספרייה, על העלות כספית הכרוכה בקטלוגם ובעיית האחסון שלהם. בעקבות התלונות על היריד השערורייתי הקים דירקטוריון הספרייה ועדת בדיקה פנימית, שתבדוק את הכשלים שנפלו במיון הספרים לחלוקה. אבל לדברי אנשים רבים שהספרייה יקרה ללבם - בהם עובדים ותיקים של המוסד, הקוראים הקבועים שלה ואנשי אקדמיה ורוח - האירוע הזה חשף את אופיה האמיתי של הנהלת הספרייה הנוכחית.

לטענת המבקרים - אנשי ספר שהתראיינו ברובם לכתבה בעילום שם, וששמותיהם המלאים שמורים במערכת - הספרייה איבדה את דרכה כמוסד לאיסוף ואצירת אוצרות התרבות, וכספריית המחקר החשובה בעולם לתחומי היהדות. הביקורת גורפת מאוד ונוקבת, היא כוללת טענות על אופי הניהול, תוכניות הקמת הספרייה החדשה, יחס המנהלים לעובדים, ובעיקר על יחסם של המנהלים לספרים.

"בעיניהם, כל ספר במחסן צריך היה להוכיח שהוא חף מפשע, שיש לו זכות להישאר. בעיני זה הפוך, הספרים זכאים להישאר כל עוד לא הוכחה ?אשמתם'", אומר א', החוקר שאסף את הספרים. בהנהלת הספרייה מודים שהיו כשלים במיון הספרים לחלוקה, אך דוחים את הביקורת ומדגישים שהדוברים הם קבוצה קטנה שמבקשת "לשמור לעצמה" את הספרייה הלאומית כמוסד אליטיסטי וסגור.

"עד היום שירתה הספרייה 200-300 חוקרים. היא הופכת למוסד שישרת 700 אלף איש", אומר גורם בהנהלה. "אם אתה אחד מה-200, ברור שתהיה לך ביקורת".

מקום שני

הספרייה הלאומית, שנוסדה לפני 120 שנה כמעט, היתה למוסד בעל אוספי ספרים, כתבי יד ומסמכים מהחשובים בעולם, במיוחד בחקר היהדות והאיסלאם. אבל עד לפני כשלוש שנים היא סבלה מבעיות תקציב ותשתית חמורות. עיקר הבעיה, קבעו כמה ועדות מומחים, היתה העובדה שהספרייה היתה למעשה מחלקה באוניברסיטה העברית.

בשנים האחרונות החלו שני תהליכים, העתידים להפוך את המוסד הישן למוסד אחר לחלוטין: הכנסת חוקקה את חוק הספרייה הלאומית, שהוציא אותה מידי האוניברסיטה והפך אותה לחברה לתועלת הציבור - בבעלות הממשלה, האוניברסיטה ומוסדות העם היהודי. בה בעת החליטה קרן "יד הנדיב" של משפחת רוטשילד להוציא לפועל את רעיון חידוש הספרייה הלאומית.

במסגרת זו הוחלט להקים לספרייה מבנה חדש ומפואר במגרש המצוי בין מוזיאון ישראל למשכן הכנסת בקרית הממשלה בירושלים. השינויים הובילו להחלפת דרג ההנהלה בספרייה ולשינויים מבניים עמוקים. ההנהלה החדשה מציגה תפישה חדשה לחלוטין בעניין מקומה ותפקידה של הספרייה הלאומית. לטענת מבקריה של הספרייה, המלים "הנגשה", "דיגיטציה" ו"נראות" החליפו ערכים ישנים של שמירת אוצרות הספרייה וטיפוחם, כשם שיועצי ניהול ותדמית החליפו ספרנים ואנשי האקדמיה בשורות ההנהלה. לטענת חוקרים ועובדי האוניברסיטה, הספרייה הלאומית כבר איבדה את מעמד הבכורה שלה והפסידה למתחרה העיקרית שלה - ספריית אוניברסיטת הרווארד בארה"ב.

"כבר היום, כמעט כל חוקר של מדעי היהדות יעדיף לעבוד בהרווארד ולא בספרייה הלאומית", אומר מ', חוקר שמכיר היטב את שתי הספריות. "תן לי כמה שעות ואני מוצא לך 50 ספרים מתחומי הליבה שהספרייה בירושלים לא מחזיקה".

לדברי עובדים בספרייה, אף שהשינויים הביאו לשפע תקציבי, הוא מושקע במקומות לא נכונים. הם מצביעים בעיקר על שורת אירועי תרבות שהספרייה החלה להפיק בשנה האחרונה, שהקשר שלהם לייעודה העיקרי קלוש. כך, למשל, בשנה האחרונה אירח הלובי של הספרייה את הזמרים נורית גלרון וקובי אוז, וכן ערבי ג'אז ובירה לסטודנטים.

"כשיש לך חמישה אירועים בחודש, הספרייה הלאומית הופכת חברת הפקות. כל המוסד מגויס, כל הזמן, לאירועים האלו. זה בא על חשבון דברים אחרים", טוען אחד העובדים הוותיקים בספרייה. "הדברים האחרים" הם קטלוג אוספי הספרייה, למשל. ההנהלה החדשה ירשה ערימה של מאות אלפי ספרים שהתקבלו למחסני הספרייה, שם הם מוחזקים בתנאים מחפירים. מעולם לא נמצאו התקציב והזמן לקטלג אותם ולצרפם לאוסף הספרים. לטענת העובדים, כדי לסגור את הפער הזה מפעילה הנהלה לחץ רב על העובדים לעמוד במכסות של ספרים לקטלוג.

מקטלגי הספרייה הלאומית נהנו בשנים עברו ממעמד יוקרתי, ונחשבו המקטלגים הטובים ביותר בארץ. יתר הספריות האוניברסיטאיות נסמכו עליהם. העובדים טוענים כי בתקופה האחרונה איכות הקטלוג נפגעת ועמה שמה של הספרייה הלאומית. העובדת הבכירה ביותר בספרייה, שפרשה והיתה למבקרת החריפה של ההנהלה הנוכחית, היא ד"ר אסתר ליבס.

במשך 30 שנה כמעט היתה ליבס "שומרת החותם" של האוסף החשוב ביותר בספרייה - אוסף גרשם שלום. האוסף, המחזיק עשרות אלפי ספרים וכתבי יד בנושאי קבלה ויהדות, חלקם נדירים ויקרים ביותר, נתון לטענתה בסכנה תחת ההנהלה החדשה.

לפני כחצי שנה היא עזבה את הספרייה בטריקת דלת. "הרגשתי שאם אשאר שם, אקבל התקף לב", היא אומרת. לדבריה, הניתוק בין האוניברסיטה לספרייה הלאומית הוא בכייה לדורות. "חזון הספרייה הלאומית, כפי שההנהלה הנוכחית מציגה היום, הוא מגוחך. זה שואו-אוף. המחקר נמצא מבחינתם במקום האחרון. בינתיים מוציאים המון כספים על אירועים ציבוריים, מזמינים זמרים: גלרון ונתנאלה. זה נהדר, אין לי שום דבר נגד זה, אבל מייבשים את המחקר ויורדים לחיי העובדים. הגישה שלהם היא, שכל מה שהיה לפני שהם באו הוא רע", היא אומרת.

החשש הגדול ביותר שלה נוגע לשלומו של האוסף. לדבריה, למרות הגידול בתקציב, פחת מספר העובדים המקצועיים באוסף. מועסק בו היום סטודנט שמשתכר לפי שעה, שמתחלף מפעם לפעם. "זה אוסף עם קודים ומפתחות. אם בכל רגע מתחלף ספרן, זה מאוד לא בטיחותי", היא אומרת.

ליבס וחוקרי קבלה מחו גם על כוונת ההנהלה לפזר את אוסף שלום בין מדפי הספרייה העתידית. באחרונה חזרה בה ההנהלה מכוונה זו ואוסף שלום יהיה היחיד שישמר גם בספרייה החדשה, בחטיבה אחת. במכתב שכתבה ליבס לפני עזיבתה למנהל הספרייה, אורן וינברג, היא הביעה את זעמם של העובדים הוותיקים על ההנהלה החדשה: "באיזו זכות מוסרית אתם באים להרוס את אוצרות העם היהודי (...) הגעתם לכאן בדעה שכל מה שעושים כאן הוא פסול. ויש כאן אנשים נפלאים וידענים מופלגים. אבל אתם לא רואים זאת. אתם עובדים באופן סכמתי שרירותי כושל ובעיקר טפשי (...) חסרה לכם אהבת הספר ואהבת התרבות, פתיחות והקשבה ואמפתיה".

רוח מול מוות

אחד הוויכוחים הנוקבים מתנהל על מה שמכנה ההנהלה "פתיחת הספרייה לקהלים חדשים". לפי ההנהלה, הספרייה במתכונתה הישנה שירתה קהל מצומצם של חוקרים ואוהבי ספר מושבעים. מיקום הספרייה, במעמקי קמפוס גבעת רם, הוסיף על הסגירות שלה, וכעת יש לפתוח את שעריה ("הפיזיים והווירטואלים", על פי אמנת הספרייה) לקהלים חדשים.

יו"ר הנהלת הספרייה, דוד בלומברג, בעבר מנהל בנק ירושלים, נחשב דמות המובילה את מהלכי השינוי. בלומברג נוהג לומר שחלומו הוא שמבקרים רמי דרג יבואו לבקר בארץ ויילקחו לביקור בספרייה הלאומית מיד אחרי הביקור המסורתי ביד ושם, בבחינת החיים והרוח מול המוות.

אבל לא רק ראשי מדינות אמורים לבוא לבניין החדש, אלא גם תיירים, בני נוער וסתם אנשים שנפשם צמאה לספר. מבקרי השינוי תוקפים את הגישה הזו. "הם רוצים להוריד את הספרייה למכנה המשותף הנמוך ביותר. השאלה היא במה צריכה הספרייה לעסוק. בעיני היא צריכה למלא את התפקיד המרכזי שלה - איסוף של כמה שיותר ספרים וכתבי יד", אומר ד"ר אברהם דוד.

"אין לי שום עניין לסגור את הספרייה לעצמי, אבל האמת היא שלרוב האנשים אין מה לחפש שם. זה לא מקום שקונים בו שלושה במאה", אומר ב', חוקר שהועסק בספרייה. "יש משהו נכון דווקא בצניעות של הבניין, בכך שהוא יושב בתוך הקמפוס עם הטבע מסביב וביחסי הגומלין עם הסטודנטים".

"אני מאוד שמח שבאות קבוצות, אבל זה היה גם בבניין הנוכחי. הספרייה לא צריכה לחפש את הנראות הזו ליד הכנסת, מקום חסר תרבות. רק אנשים שלא חשים שהם שווים בזכות עצמם ואינם מבינים את גודל תפקידם זקוקים לנראות הסמלית הזו", מוסיף א'. "מה הבסיס לטענה שהספרייה היום סגורה לציבור? כל מי שרוצה בא", אומר עובד ותיק. "הספרייה פתוחה, באים אלינו תלמידי תיכון, בחורי ישיבה ממאה שערים ופנסיונרים".

מבקר חריף נוסף של השינוי בספרייה הוא הסופר חיים באר, שמגדיר עצמו "פטריוט של הספרייה הלאומית". הוא תרם לספרייה את הארכיון האישי שלו ואלפי ספרים. אבל לנוכח המתרחש בה אומר באר שהוא מתחרט. "כשאני רואה שיש ספרים שנזרקים, אני תוהה למה לי לתרום. האירוע הזה גרם לי אישית צער רב מאוד. אם הייתי יכול לקחת את הארכיון בחזרה הייתי לוקח".

תפקיד הספרייה הלאומית, לדבריו, הוא להיות "פורט נוקס" (הבנק הפדרלי של ארה"ב) של התרבות היהודית והישראלית. "בראש ובראשונה זו צריכה להיות כספת. בייחוד אחרי הגורל היהודי של השמדת כל כך הרבה ספרים. היום יש תחושה של הפקרות. הספרייה הפכה להיות ?מתנ"ס לאומי'. החשש הוא שזו אינדיקציה למהלכים רבים נוספים שיהיו בעתיד".*

תגובת הנהלת הספרייה

"ברור לנו לגמרי שתהליך שינוי כל כך משמעותי, שמטרתו פתיחת אוצרות הרוח של מדינת ישראל לציבורים רחבים, לא יכול להתקבל ללא התנגדויות. אנחנו חשופים לביקורת ואפילו מעודדים אותה", אומר מנכ"ל הספרייה, אורן וינברג.

לדבריו, "בשום אופן איננו רוצים להפסיד את החוקרים. לכן הספרייה הגדילה פי ארבעה את תקציב רכישת הספרים שלה: מ-2.5 מיליון ל-10 מיליון שקלים. אנחנו מתייעצים עם החוקרים כמעט בכל צעד". בנוגע לחלוקת הספרים, אמר וינברג כי "חוסר המשאבים לאורך שנים גרם לכך, שבמחסני הספרייה הצטברו 650 אלף ספרים שלא נגעו בהם מעולם ושהיו בתנאים לא ראויים. מתוכם יש כמה עשרות אלפי ספרים שאינם רלוונטיים לספרייה ואינם צריכים להיקלט בה. בחרנו לא לזרוק ולא למכור את הספרים אלא לחלק לציבור. תוך כדי התהליך הגיעו שתיים-שלוש תלונות. עקב כך הקמנו צוות בדיקה דירקטוריוני, שידון במדיניות העקרונית ובהערות לתהליך הזה. יש לזכור את הפרופורציות: עד היום קיבלנו רשימה של 40 ספרים, מתוך 30,000 שחולקו, שאולי לא היו צריכים לצאת מהספרייה".

בנוגע להאצת הקטלוג והיחס לעובדים אמר וינברג: "אנחנו מעריכים כל עובד של הספרייה, אבל דפוסים מסוימים של עבודה יצטרכו להשתנות. יש אנשים מסוימים שנדרשים עתה לעבוד יותר משעבדו בעבר, אבל אנחנו לא יורדים באיכות ולא מתפשרים. בתוך חמש שנים, עד שנעבור לבניין החדש, יהיו כל אוספי הספרייה מקוטלגים ברמה הגבוהה ביותר".

בנוגע למופעים שמארחת הספרייה: "בשנה האחרונה קיימה הספרייה יותר ממאה אירועים, בהם סמינרים מחקריים, ימי עיון וגם מופעים וקונצרטים. אנחנו מנסים ליצור אירועים רב-תחומיים שמשלבים את אוספי הספרייה ועוסקים בהם. מאוד נוח למבקרים להתמקד בשלושה-ארבעה אירועי מוזיקה, אבל מה לעשות שגם נורית גלרון וגם קובי אוז שרים זמר עברי, ואלה בדיוק החומרים שיש בארכיון הצליל הלאומי בספרייה".

בנוגע לשמירה על אוסף שלום: "הדירקטוריון החליט שהאוסף היחידי שישמר כיחידה אחת בספרייה החדשה הוא אוסף שלום. היום יש באוסף שני ספרנים ועוזר. פרופורציונלית, זה הצוות הגדול ביותר ביחס למספר הספרים והקוראים". *



המונים מסתערים על הספרים שחילקה הספריה, לפני שלושה שבועות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו