בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה

היחידות המיוחדות של צה"ל ושל המשטרה זוכות ביום-יום לכבוד רב ויוקרה, אך ממעטות להשפיע על תוצאות מלחמות. כדי שזה ישתנה, דרושה חשיבה מחודשת שתאגד את כל הכוחות תחת גג אחד, שיידע להפעילן

7תגובות

בהתחשב בחומרתה, ביותר מאלף הרוגיה, באסונותיה המחרידים (הפלת מטוס נוסעים, פגיעות טילים בבתי חולים ובריכוזי אוכלוסייה), בריסונים שהתאדו בה (נשק כימי), מפתיע כיצד המלחמה הבאה באה והלכה בלא להשאיר עקבות. נשארו ממנה רק סיכומי לקחים במחשבים של רשות החירום הלאומית (רח"ל), העומדת להיבלע במשרד להגנת העורף ותצלומי השר מתן וילנאי המבקר בערבה התיכונה, באתר שאליו יפונו תושבים מופצצים משאר חלקי הארץ.

וילנאי היה השבוע ממלא-מקום שר הביטחון, בהעדרו של אהוד ברק הנופש בחו"ל. לקראת ההשתלטות על הסירה "כראמה" שוחח עם הרמטכ"ל בני גנץ ואישר את תוכנית הפעולה של חיל הים. במלחמה אמיתית, לא משחק מלחמה כמו "נקודת מפנה 5", אמור וילנאי לשמור על עורפו של ברק, שיהיה עסוק בחזית. כך חילקה בתוכה הסיעה הקטנה "עצמאות" את האחריות לשתי הגזרות הלוחמות.

מומחיותם של ברק ווילנאי בתחום הפעולות המיוחדות היא מהמפורסמות. ברק, לא רק כמפקד סיירת מטכ"ל, אלא גם כראש אמ"ן ששידרג את מערך המבצעים המיוחדים. וילנאי, כמפקד סיירת הצנחנים, מפקד מבצע נאג' חמאדי בעומק מצרים ומי שהקים את חטיבת הנשק הנגד-טנקי של מילואי הצנחנים, כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים. מותר לצפות מהם, ומהרמטכ"ל בני גנץ, שהיה מפקד יחידת הקומנדו של חיל האוויר, שלדג, לייעל את גישת צה"ל לראייה כוללת של בניית כוחות מיוחדים והפעלתם במבצעים מיוחדים.

הם טרם עשו זאת. הפיקוד הצבאי הבכיר, שהתכנס השבוע לסדנה, עודנו מרותק כתמיד לצמד אש (מהאוויר, מהים, מתותחים ועוד) ותמרון (של עוצבות משוריינות וממוכנות הפולשות לשטח האויב), ללא קשב מספיק לגורם השלישי, המיוחד, לסיכות היעילות לעתים יותר מפטישים - בעיקר במלחמה בררנית נגד ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה.

מתברר שמי שעובר מצמרת צה"ל לדרג המדיני של מערכת הביטחון שומר על דפוסים שהתקבעו, גם כדי לא להסתכסך עם הרמטכ"ל המכהן ועם אלופים מרכזיים, כגון ראש אמ"ן ומפקד חיל האוויר, ואילו אזרח מובהק שהוא שמרן מדיני, כמו משה ארנס, מתגלה כמהפכן ארגוני וכופה על הצבא לעדכן את מבנהו (מפקדת חילות השדה, פיקוד העורף).

בתרחיש "נקודת מפנה", המלחמה הבאה נפתחה במאמץ של חסן נסראללה להסיח את הדעת מאחריות חיזבאללה לרצח רפיק חרירי, לפי קביעת בית הדין הבינלאומי, המתורגם לפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה, כנקמה על ההתנקשות בעימאד מורנייה. בפיגוע, בעת מסיבת חג, נהרגו 15 ישראלים ועוד 10 מקומיים.

בתגובה, תקף צה"ל מטרות חיזבאללה. לאחר שבוע של איפוק, כביכול, נורו רקטות אל מוצבי צה"ל בגבול הצפון; שלושה הרוגים. בשבועות הבאים היו עוד הפגזות, ירי על סיורים, ניסיונות חטיפה, חדירות לפיגועי מיקוח, עם 11 הרוגים ישראלים - ילדים, אזרחים, חיילים - ועוד שניים בדרום, מירי קסאם. באחת מתקיפות חיל האוויר בלבנון נהרגו שלושה אזרחים סורים. "לא נשב בשקט", הצהיר - כזכור - הנשיא הסורי בשאר אסד.

ואז באו שלושה שבועות קשים, מבשרי הסלמה: טילים לבאר שבע, אשקלון ואשדוד, חמישה נערים נהרגו. מתאבד יצא מעזה לבצע פיגוע בקניון בבאר שבע, 16 הרוגים. איראן הביעה תמיכה במערכה מוסלמית-ערבית "להתנערות מהיישות הציונית הכובשת". כאלף אזרחים מיישובי עוטף עזה ורבבה מאזור באר שבע הבינו את הרמז והתפנו. מטוס נוסעים שהיה בדרכו לאילת הופל בטיל. באחריות לפיגוע התהדרו, בנפרד, שני ארגונים - אחד המסונף לחיזבאללה ואחד לאל-קאעדה. הממשלה, בישיבת חירום, הכריזה על מצב מיוחד בעורף ועל גיוס כללי של צה"ל.

מספר ימים אחר כך נפתחה לחימה בשלוש חזיתות, בנוסף לעורף: לבנון, עזה וסוריה (שהפגיזה את רמת הגולן). בשטחים: פיגועים והפרות סדר. ערביי ישראל יצאו להפגנות המוניות וחסמו צירי תנועה. מאות אלפי אזרחים, כשליש המיליון, התרוצצו מהצפון ומהמרכז לערבה ולבקעת הירדן; אבל במלונות שאירחו מפונים בבאר שבע ובים המלח ובבית החולים איכילוב בתל אביב נהרגו עשרות מפגיעות ישירות ומפיגועי התאבדות, טילים כימיים מסוריה פגעו במטרות צבאיות ואזרחיות בגולן. נפגעו קשה גם תשתיות: חשמל, נמל חיפה, כספומטים. ערי האוהלים בשמורות הטבע, צל קודר של שדרות רוטשילד, איימו לקרוס תחת נטל המפונים, ללא די ביוב וחשמל.

הרכיב הסודי

ב"נקודת מפנה" לא שיחקו את החזית, את הצד ההתקפי של צה"ל, אבל אין עדיין סיבה להניח שמה שהיה בהזדמנויות קודמות הוא לא מה שיהיה, גם אם לא בדיוק באותם צירים, באותן עוצמות, לפי אותן תוכניות מבצעיות. הרי לפי התרחיש, צה"ל גויס על כל מילואיו. המשמעות היא הכנה לפעולה קרקעית גדולה, כדי לשתק את מקורות הירי המתיש את העורף הישראלי. כיבוש כנגד ייבוש. תמהיל כלשהו של תקיפות חיל האוויר, ירי מתותחים יבשתיים וימיים ומעבר-קו של אוגדות בדרכן לתפוס שטח, להשמיד כוחות ולהגיע ליעדים שהנסיגה מהם תותנה בהסדר ביטחוני.

מה שחסר במשוואה הזאת הוא אותו רכיב שצה"ל מטפח בין המלחמות, אך בהן-עצמן מפעיל רק במשורה: הכוחות המיוחדים שלו. סיירת מטכ"ל של אמ"ן, שלדג של חיל האוויר, שייטת 13 של חיל הים. יהיו מי שירצו להוסיף לכך את הימ"מ של משמר הגבול, מגלן ודובדבן. כולן מיוחדות, כולן מיוחסות, חלקים שאינם מתחברים לשלם; נבחרת הכדורגל של ארגנטינה.

יוני הוא חודש האזכור של מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון "הראשונה" (למעשה, היחידה עד כה) גם יחד; יולי - של מבצע אנטבה ומלחמת לבנון "השנייה". הבעיה הגדולה של צה"ל היא שהיכולת של אנטבה כמעט לא באה לידי ביטוי במלחמות.

מה קרה באנטבה? היתה מפקדה אחת, של קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר), שהפעילה לפריצה לבית הנתיבות כוח מיוחד אחד, יחיד ואורגני, ללא חשש מהסתבכות בקרב בין שתי יחידות סמוכות; ועוד נציגויות משתי חטיבות החי"ר של אז. סיירת מטכ"ל בחוד המבצע וכוחות - בעיקר מהסגל, קצינים וסמלים - מהצנחנים ומגולני.

היתה מראש מודעות לחשיבות ההיסטורית ולמורשת הקרב של החטיבות. אילו נערך מבצע אנטבה השנה, על מפקדו היה מופעל לחץ עז לשתף בו גם את שלדג, שייטת 13, הימ"מ וצוותים מחטיבות הנח"ל, גבעתי וכפיר.

שלדג הוקמה חודש לאחר אנטבה, על בסיס גדוד המילואים של סיירת מטכ"ל שפיקד עליו מוקי בצר, ושרידי הסיירות הפיקודיות שפורקו (שקד בדרום, חרוב במרכז ואגוז בצפון), תחילה בכפיפות לקחצ"ר ולאחר שהקחצ"ר נבלע במפקדת חילות השדה - בחיל האוויר. זה היה מימוש חזונו של מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, בני פלד, שרצה לשלוט באמצעים שונים, בהם מודיעין וקומנדו, החיוניים לביצוע משימות החיל - בלי לסמוך על נדיבותם של אחרים, העסוקים קודם כל במשימותיהם.

כוחות השריון שצלחו את התעלה מערבה וכבשו את בסיסי הטילים קרקע-אוויר של הצבא המצרי לימדו את חיל האוויר פרק בענווה. פלד, ואחריו דוד עברי ועמוס לפידות, רצו בכוח יבשתי משלהם, שיעזור לחיל האוויר לעזור לכוחות היבשה.

מתוקף אישיותם של ממלאי התפקיד ובהעדר גורם אחר, נודעה לקחצ"ר סמכות מקצועית על מבצעים מיוחדים. מונח זה התייחס, עד אמצע שנות ה-70, רק לפעולות סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ונבחרות חד פעמיות של צנחנים (בעיקר מהסיירת), באמצעות מסוקים וכלי שיט, בעומק השטח שמאחורי קו המגע עם האויב.

הקחצ"ר הראשון היה רפאל איתן, רפול, שגם פיקד על המבצע בנמל התעופה בביירות בדצמבר 1968. אחריו התמנה עמנואל (מנו) שקד, שתפקידו הקודם היה ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל, ושפיקד כקחצ"ר על מבצע "אביב נעורים" של סיירת מטכ"ל, נבחרת מגדוד 50 של הנח"ל המוצנח והמוסד.

בתום מלחמת יום הכיפורים התמנה דן שומרון, שקיבל גם מעמד של חבר המטה הכללי כדי לפצות את חיל הרגלים על קיפוחו; ולאחר אנטבה התמנה לקחצ"ר אורי שמחוני, לשעבר מפקד סיירת אגוז ומח"ט גולני.

סדר כוחות

סיירת מטכ"ל נועדה במקורה למבצעים חשאיים של השגת מודיעין. את הפעולות האלימות והרועשות של שנות ה-60 המוקדמות, שהיו מעטות עד כדי מריבה בין החטיבות ובתוכן, ביצעו הצנחנים וגולני. עם הזמן, גברו הקשרים האישיים והקרבה למלכות על ההגדרות היבשות. ראשות מחלקת המבצעים נמסרה ליוצאי הצנחנים, מוטה גור ויצחק (חקה) חופי.

מפקד סיירת מטכ"ל, דוביק תמרי, שהיה צעיר מהם, אך כמותם מהבולטים בקציני הצנחנים, ידע איך להשיג לצוותים המבצעיים של היחידה שיבוץ קרבי למבצעים הקטנים (פיצוץ תחנות דלק ליד קלקיליה) והבינוניים (פעולת סמוע) של אז. סיירת מטכ"ל היתה עדיין בעיקר רואה ואינה נראית, אך משום איכות הלוחמים בה שיכנעה שנכון להטיל עליה גם משימות של יורה ונורית.

אבל במלחמת ששת הימים, באשמת זריזותו של חיל האוויר בהשמדת חילות האוויר הערביים בבסיסיהם, נגנזו כמעט כל התכנונים המבריקים שלה. למעט מבצע חשוב אחד נגד הצבא המצרי, גם הוא ללא היתקלות באויב, לא השפיעה הסיירת על המלחמה. בה בעת, שייטת 13 התמקדה - ולא בהצלחה גדולה - במבצעים לתועלת חיל הים. השפעה אסטרטגית, ארכימדית, לא היתה לשתי היחידות הללו. כך יהיה גם במלחמות הבאות, אף שבמלחמת ההתשה השתפרה הפעלתן של סיירת מטכ"ל ושייטת 13, במשותף (האי גרין) או בנפרד.

באותה תקופה עלתה גם רמתן של יחידות אחרות, במיוחד "שקד" בפיקוד דני וולף ואמציה (פצי) חן ו"אגוז". ברק, כמפקד סיירת מטכ"ל, נהג לשלוח קצינים בולטים לתקופת מה ב"אגוז" ולייבא ממנה קצינים כמו בצר.

הכפלת סדר הכוחות של צה"ל בתום מלחמת יום הכיפורים וההכאה על חטא הזנחת החי"ר נתנה לקחצ"ר, דן שומרון והבאים אחריו, עד עמוס ירון בלבנון, גם פיקוד על אוגדה. קומץ קצינים, רובם במילואים, רובם ותיקי הצנחנים, כתבו לה תורת הפעלה במרחקים ובמחשכים. בתרגיל הראשון שלה, בסיני, התמודדה אוגדת הקחצ"ר בפיקוד שמחוני - אז היה מספרה 96 - נגד אוגדת שריון סדירה בפיקוד ברק. שומרון היה השופט.

אבל ביוני 1982, עם אריק שרון מיחידה 101 והצנחנים כשר ביטחון ורפול כרמטכ"ל, הוקפאו שוב התוכניות המרהיבות, ואוגדת ירון פילסה את דרכה לביירות, ללא השראה עודפת.

הקחצ"ר הנוכחי, תא"ל מיקי אדלשטיין, הוא מהקצינים המנוסים והנבונים בפיקוד הצבאי כיום; בקיץ הבא יהיה מפקד אוגדת עזה. אדלשטיין גדל בשלדג, היה מפקד דובדבן ועל סף מינויו למפקד שלדג התבקש לעלות קומה ולכהן כמפקד הכוחות המיוחדים של חיל האוויר (שלדג ויחידת החילוץ 669). הוא מקובל על היחידות המיוחדות, אף שאינן כפופות לו, ויודע איך לקרב אותן לשפה משותפת. ברבות המעברים מיחידה ליחידה, משייטת 13 לחטיבות חי"ר (במיוחד לגולני ולנח"ל), משלדג לגבעתי, מהצנחנים לסיירת מטכ"ל ובחזרה, נפלו חלקית המחיצות הגאוותניות.

סא"ל ש', מפקד סיירת מטכ"ל כיום, הוא הראשון שהגיע לפיקוד על היחידה לאחר שצמח בשלדג, עד לדרג של מפקד פלגה ייעודית, שממנו עבר לתפקיד המקביל בסיירת מטכ"ל. מחיצה אחת שטרם נפלה היא בין היחידות הצבאיות לבין הימ"מ, ששניים ממפקדיה - אליק רון והמפקד הנוכחי, ניצב משנה ב' - עברו אליה מפיקוד על שלדג. אף שהמקצועיות של הימ"מ בתחום חילוץ בני ערובה עולה על זו של יחידות ההשתלטות בצבא, פעמיים בתוך עשור, בקו 300 ב-1984 ובחטיפת נחשון וקסמן ב-1994, הועדפה סיירת מטכ"ל ונכשלה.

הבעיה הכפולה שהרמטכ"ל ושר הביטחון מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח היא כיצד לבנות תורת לחימה אחידה (למעט היבטים ייחודיים, כמו אלה הימיים של שייטת 13) ליחידות שמפקדי הזרועות שלהן קנאים לשליטה בהן, ואיך להפעיל אותן במלחמה, כצנתורים, כשמיותר ומסוכן לבצע ניתוח לב פתוח. נחוץ להן מפקד על במטכ"ל, עם חיבור (ואולי שיוך) לחיל האוויר, במסגרת פיקוד עומק, שיש המציעים לכנותו "גיס" או "להק".

כדי שהיממות העגומות של תרחישי "נקודת מפנה" יתקצרו, נחוצה לצה"ל מתכונת שתבטל את ההבדל בין מבצעים נוסח אנטבה למלחמות הגדולות. עד כה, זה לא קרה מתוכו; עבודת המטה נמשכת, כרגיל כשלא רוצים לשנות. צריך לבוא מעליו דרג שיכפה עליו שינוי. *



שייטת 13 בפעולה. לכוחות המיוחדים דרוש מפקד על תצלום: גיל כהן / דובר צה''ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו