בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רוברטו פטרנוסטרו, למה בן לניצולי שואה מנגן ואגנר?"

שיחת היום

תגובות

לפני כשלוש שנים מונה רוברטו פטרנוסטרו, מנצח וינאי בינלאומי, ויהודי בן למשפחה ניצולת שואה - סבו וסבתו נשלחו לאושוויץ, וכ-80% ממשפחתו נספו, כעדותו - ליועץ, ואחר כך למנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. קשרי הידידות בין פטרנוסטרו לבין קתרינה ואגנר, נינתו של המלחין ריכרד ואגנר והמנהלת של הפסטיבל היוקרתי אותו הקים ב-1876 המלחין עצמו בעיר ביירוית בגרמניה, הניבו לפני שנה פרויקט נועז: שיתוף פעולה בין הפסטיבל לבין התזמורת, באמצעות קונצרט שתנגן התזמורת הישראלית בניצוחו. המוזיקה של ואגנר מוחרמת בישראל מ-1938, עת ביטלה התזמורת הסימפונית הארצישראלית, לימים הפילהרמונית הישראלית, נגינת יצירה שלו, בגלל הפוגרומים נגד היהודים ברחבי גרמניה בנובמבר אותה שנה ב"ליל הבדולח". מאז לא נשמעה המוזיקה של ואגנר בקונצרטים בישראל, וניסיונות לשבור את החרם עוררו תגובה ציבורית קשה. התוכנית של ואגנר ופטרנוסטרו התפרסמה לפני שנה ועוררה תגובה נזעמת אף היא, אבל התגובה לא ריפתה את ידיהם. הבוקר, ב-11, תנגן התזמורת באירועי הפסטיבל את היצירה "אידיליית זיגפריד" של ואגנר, לצד יצירות מאת צבי אבני ומלחינים יהודים שהוחרמו על ידי הנאצים.

איך הייתה החזרה הראשונה אי פעם על ואגנר?

"הלך ממש פנטסטי. ציפיתי מהנגנים שינגנו טוב. אני מכיר את היכולת הגבוהה שלהם, אבל לא שיערתי שנקודת הפתיחה תהיה משובחת עד כדי כך. הכול זרם".

הרגשת תגובה מיוחדת שעולה מהנגנים? שונה מתגובה ליצירות אחרות?

"דווקא לא. מהבחינה המקצועית זה היה כמו לעבוד על כל יצירה אחרת. אבל אחרי החזרה ניגשו אליי כמה נגנים וסיפרו לי איך מבחינה מוזיקלית היצירה השפיעה עליהם. אמרו לי שזיהו במרכיבים מוזיקליים שונים ביצירה, למשל בהרמוניה, את הקשר למוזיקה שהם בדרך כלל מנגנים, במיוחד ביצירות של מהלר. מהבחינה הזאת, של קשר לרפרטואר וההבנה שלו, לנגן ואגנר זה רווח גדול".

התחלת את החזרה בסימפוניה של מנדלסון, בגלל חשש מסוים מלהתחיל בוואגנר?

"לא קושי שמעבר לקושי מקצועי רגיל. היה לנו יום ארוך מאוד, עם טיסה שהתארכה ולילה ללא שינה, ורציתי להתחיל את החזרה ביצירה שכולם מכירים וניגנו הרבה פעמים, לא לקפוץ ישר ללא מוכר. והקדשתי זמן לעבודה על היצירה כי אין לנו זמן. הואיל ולא עבדנו כלל על היצירה הזאת בארץ באנו הנה יום אחד מוקדם כדי להספיק ולהתאמן עליה".

אחת מהביקורות שהוטחה בכם הייתה שאם כבר החלטתם לנגן ואגנר, היה עליכם לעשות זאת בארץ דווקא.

"אני רואה בקונצרט הזה כנקודת התחלה. היו לא מעט שניגנו ואגנר בישראל וניסו לשבור את החרם עליו: זובין מהטה והפילהרמונית, מנדי רודן ותזמורת ראשון לציון, דניאל בארנבוים; אנחנו לא רצינו להתגרות באיש. ולמרות זאת, קיבלתי תגובות מאוד פוגעניות על הקונצרט הזה. אמרו, ולא אנקוב בשמות: מה האיש הזה, הזר, שבא מבחוץ, מנסה לחנך אותנו ולהכתיב לנו איך להתנהג? האם אני זר? המשפחה שלי הגיעה לישראל והשתקעה בה כבר בשנות ה-30. דודי שנולד בווינה ב-1941 בא לישראל והתנדב לצה"ל ב-1967 כדי להשתתף במלחמה. אז הדם שלו היה סמיך מספיק כדי שישתתף במלחמה, ואילו אני נחשב זר? ועוד נקבו במילה 'אאוסלנדר', בעלת קונוטציות איומות בגרמניה. האם דרכון ישראלי יהפוך אותי בן לילה ל'לא זר' ויכשיר אותי? זה לא הוגן".

לא היו לך התלבטויות אישיות, היסוסים אם לנגן את ואגנר עם תזמורת ישראלית?

"הייתי שלם עם כך מלכתחילה, אבל בכל זאת שוחחתי על כך עם בני משפחה וחברים. השיחה הכי משמעותית הייתה עם אמא שלי, אותה ליוויתי ל'יד ושם' כדי לברר מה עלה בגורלה של דודתה. ב-1942 משפחתי רוכזה בבניין אחד בווינה עם עוד יהודים רבים, והדודה ביניהם. אחרי שנלקחה אמי לא ראתה אותה עוד. ביד ושם עלו פרטיה: נשלחה ב-4 במאי 1942, הושמדה חמישה ימים אחר כך במחנה ריכוז ליד מינסק. ובביקור הזה סיפרתי לאמי על התוכנית הזאת. נהדר! הייתה התגובה שלה, כי במשפחתי הייתה אהבה גדולה למוזיקה של ואגנר".

ובכל זאת, תולדותיו של ואגנר רצופות שנאה - הן האנטישמיות שלו, והן השימוש שעשו בו הנאצים.

"האם כל אלה שיצרו יצירות מופת, כמו גרניקה או מתיאוס פסיון היו בהכרח בני אדם טובים? לא. אפילו פושעים פשטו מדים עקובים מדם ופנו לנגן וליצור את המוזיקה הכי נעלה. נכון שמלחינים רבים, ובהם גם ריכרד ואגנר, היו גזענים ואנטישמים, אבל אפשר להבחין בין המלחין ואישיותו לבין יצירתו. בישראל עצמה עושים זאת: קרל אורף שהיה נאצי, מאוד פופולרי בארץ עם 'כרמינה בוראנה' שלו, וכמוהו גם פרנץ להאר, שאין איסור על השמעת האופרטות שלו. ובנימה אירונית: אני לא בטוח שכל אלה שקוראים להחרמת ואגנר מחרימים גם את מכוניות פולקסוואגן או את מוצרי 'סימנס'. לסימנס, כידוע לך, היה מחנה ריכוז משל עצמה".

מה המשמעות העמוקה שאתה רואה בקונצרט הזה, במה הוא שונה מכל קונצרט אחר?

"זו התחלה של פיוס, צעד לדרך חדשה, שאינה חדשה לגמרי, כי הקשר של יהודים למוזיקה של ואגנר, וגם לוואגנר עצמו, תמיד היה חזק. המנצח הראשון של האופרה 'פרסיפל', הרמן לוי, היה יהודי בן של רב, והיה בן-בית כאן בביתו של ואגנר, בפינת הגן בו אנחנו יושבים. כל יום הוא היה בא הנה בתקופה בה ניצח בבית האופרה שכל כך קרוב אלינו. האם אין זה מפליא, ומרגש, שאני משוחח אתך בלב המקומות האלה, ליד ביתו של ואגנר, ובית האופרה שהקים, והקבר שלו, ולא במלון דן ברחוב הירקון בתל אביב?".



רוברטו פטרנוסטרו. ''קיבלתי תגובות פוגעניות על הקונצרט הזה, שאמרו: מה האיש הזה, הזר, מנסה לחנך אותנו ולהכתיב לנו מבחוץ? האם אני זר?!''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו