שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

37.8 אחוזים של "שירה"

תגובות

רצוני להעיר על טעות נפוצה אצל העוסקים ביצירת ש"י עגנון, שגם פרופ' דן לאור נתפש לה במאמרו "כשמנפרד הרבסט פגש את שאול אדלר בגן הציבורי ברחביה" ("תרבות וספרות", 24.6). לאור כותב: "את ?שירה' החל עגנון לכתוב בשנות הארבעים המאוחרות. במשך השנים פירסם רק פרקים יחידים מתוך הספר".

בשנים 1948-1954 פירסם עגנון 38 פרקים של "שירה" ובהם רוב פרקי הספר הראשון (24 מתוך 29 הפרקים שבספר השלם) ועוד 14 פרקים מפרקי הספר השני (מתוך 25 הפרקים שבו) - ובסך הכל יש בפרקים האלה 198 עמודים מתוך 524 העמודים (נטו) שבספר השלם במהדורתו הראשונה משנת 1971, כלומר 37.8 אחוזים של כלל הספר השלם. אם כן בחיי עגנון נתפרסמו לא "רק פרקים יחידים", אלא קרוב לשתי חמישיות של הספר.

ועוד טעות מבקש אני לתקן בדבריו של לאור. הוא כותב: "את ?שירה' החל עגנון לכתוב בשנות הארבעים המאוחרות". הנכון הוא שעגנון החל לפרסם את פרקי "שירה" ב"לוח הארץ" לשנת תש"ט, שראה אור בסתיו 1948. אבל תחילת כתיבתו של הספר היתה כעשר שנים קודם לכן, כלומר שנות השלושים המאוחרות.

אחת העדויות לכך היא "שירה: פרקים מן העיזבון", שפירסמה אמונה ירון, בתו של עגנון, בכרך "קובץ עגנון" (הוצאת מאגנס, תשנ"ד, שאחד מעורכיו, דרך אגב, הוא דן לאור). שם, בעמ' 10, אמונה ירון כותבת: "הפרק הקדום ביותר הוא הפרק המספר על הרופאה יוזיפינה קרויטמאיר (...) את קדמותו של הפרק אפשר להכיר הן מן התוכן והן מן הסגנון. סיוע לקביעת זמנו של הפרק נוכל למצוא בהזכרת שמו של הסופר דוד ישעיהו זילברבוש שנפטר בשנת 1936. וכך כתב עגנון שם (כלומר, בפרק שפירסמה אמונה ירון): "זילברבוש היה סופר זקן שכבר מת לפני שלוש שנים". ויש עדויות נוספות שפרק זה, שאמור היה להיות תחילתו של הרומאן "שירה", אכן נכתב בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת.

ראובן מירקין

האהבה לא עזרה

כותרת מאמרה של רות אלמוג ב"תרבות וספרות" מ-8 ביולי היתה: "האהבה ניצחה את הפלצות". הכותרת התייחסה לחייו של אנטון צ'כוב, בעקבות ספרה של אירן נמירובסקי, שיצא בהוצאת כתר.

אמנם כותרת כזאת הולמת את חייו של צ'כוב, אבל היות שהמאמר עסק בכתיבתה של נמירובסקי עליו, היא נראית קצת שלא במקומה כאשר יודעים מה עלה בגורלה של נמירובסקי.

נמירובסקי כתבה את הביוגרפיה על צ'כוב תחת הכיבוש הגרמני, בשנים 1941-1942. יש להניח שהבחירה בצ'כוב לא היתה מקרית. נמירובסקי נולדה בקייב, עברה לצרפת ולמדה בסורבון ספרות, והיתה בקיאה הן בספרות הרוסית והן הצרפתית. יש להניח שבחרה לכתוב על צ'כוב דווקא מתוך שאיפה לחזור ל"תרבות האם" שלה, לאחר שהתרבות הצרפתית שאימצה בגדה בה.

מכאן שמתבקש לציין שחייה של נמירובסקי, שקיבלה אהבה רבה, גם מחבריה הרבים שנמנו על האינטליגנציה הצרפתית, וגם מהקהל הרחב שצפה בסרטים שהופקו בהוליווד על פי ספריה - כל האהבה הזאת לא עזרה לה בעת שניסו היא ובני משפחתה להימלט מגורלם כיהודים שאינם זכאים לחיות, כפי שנקבע על ידי הגרמנים, שנעזרו במשטרה הצרפתית. אף אחד לא בא לעזרתה מלבד המו"ל שלה, שהמשיך לשלוח לה כסף בהסתר, ואף דאג למלט את בנותיה לאחר שהיא ובעלה נשלחו לאושוויץ ונרצחו.

יהודית ענבר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ