בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | כנסת חלולה, ח"כים שקופים

תגובות

מבניין הבית העליון של הפרלמנט המצרי היתמר ענן עשן. מאות האזרחים שהצטופפו ברחובות המוליכים אל הבית שלפו את מכשירי הטלפון הסלולרי שלהם והתחילו לצלם. אחרי דקות ארוכות הגיע מסוק שסייר מעל המבנה ההולך ומתכלה באש, וזמן מה אחר כך הגיעה גם כבאית מיושנת.

שום פניקה לא אחזה בצופים, גם לא תחושה של צער או תסכול. "שיישרף הבניין ומי שנמצא בתוכו", פלט מישהו, "הלוואי", ענה אחר. "תזרקו גם את הממשלה לשריפה, ניפטר משניהם במחיר של אחד", אמרה אשה הדורה שהביטה כמהופנטת בבניין נציגי העם.

התיעוב, השנאה, ובעיקר הניתוק מן המבנה, שמייצג את "שלטון העם", לא יכלו למצוא ביטוי הולם יותר. כל זה התרחש באוגוסט 2008. פחות משלוש שנים אחר כך פרצה המהפכה.

הפרלמנט המצרי הוא לא יותר מחותמת גומי שלטונית. כאשר איננו ממלא את תפקידו הראוי, יכול הנשיא לשולחו הביתה. המהפכה במצרים הגשימה את הסיוט של המשטר: היא הפיחה חיים בדמוקרטיה הישירה, זאת שאינה זקוקה לפרלמנט. הציבור קובע מה טוב לו והוא ממשיך להפגין עד שדרישותיו יתמלאו, או עד שיחוסל בידי המשטר.

גם בשדרות רוטשילד, בבאר שבע, בשכונת התקוה ובכביש המוביל לירושלים התעוררה "הדמוקרטיה הישירה". זאת שאיננה ממתינה לנציגי העם שיעשו את עבודתם. איש אינו מחכה לציפי לבני, למירי רגב, לשלי יחימוביץ או למי מ-120 נציגי העם. כי איש אינו מאמין עוד ביכולתם. כנסת ישראל היא מוסד חלול. מכונת חקיקה חסרת תחושות, שמייצרת חוקים על פי גחמות חבריה ללא קשר עם צורכי הציבור. חוקים לאומניים, גזעניים, דמגוגיים, כאלה שיחרטו את שמות יוזמיהם על מצבת הדמוקרטיה, אבל לא יועילו לאיכות החיים של האזרחים.

דמוקרטיה ישירה היא עניין קוסם. הלב יוצא אל הרופאים, המתמחים, הצעירים באוהלים, המבטאים את המיאוס הציבורי מכל מה שרע כאן. גם מי שידו משגת לקנות שתי דירות ולשלם 3,000 שקל לחודש לגן פרטי, מריע למופע המחאה שגורם לנתניהו ולחברי ממשלתו להזיע. הרי גם טייקונים לא אוהבים לשלם יותר בעבור חלב, אבל הם מעולם לא יצאו להפגנות נגד המחירים הגבוהים. הם קובעים אותם. אבל כדי שלא ייצאו אשמים, הם מצטרפים למפגינים. לפתע הם חלק מהעם.

אלא שדמוקרטיה ישירה היא גם ביטוי לפשיטת רגל משטרית. כי לא בטייקונים מדובר, אלא במי שאמור לקבוע את טווח השתוללותם. מדובר ב-120 מתחפשים שנוהגים כמי שאינם שייכים לחברה. בשבוע הבא תצא הכנסת לפגרה. כאילו אין שעת חירום, כאילו אין התקוממות עממית. לוח הזמנים חייב להישמר, החופשות הרי הוזמנו מראש. ובעצם, מדוע שלא ייצאו לפגרה, מדוע שלא יניחו לטייקונים להציע תקציב חדש לממשלה, מדוע שההסתדרות לא תנהל משא ומתן בשם המפגינים עם הממשלה, מה קרה?

זה בדיוק מה שקרה. הכנסת איבדה את משמעותה. פעולה ישירה של אזרחים צומחת כשנציגיהם הופכים לחירשים ואילמים, כאשר הכתובת לאשמה, כמו במצרים, סוריה ולוב, הוא ראש הרשות המבצעת, שאינו צריך לתת דין וחשבון לרשות המחוקקת. הכנסת יכולה לצאת לחופשה, ורק כשיתברר כיוון הרוח, יוכלו חבריה - כלומר נציגינו - לצאת מן השוחות ולהשמיע את נאומיהם.

מה שמתחולל בשדרות רוטשילד ובעשרות אתרים אחרים איננו רק מאבק על מחירי הדירות, הקוטג' או גני הילדים. זהו מאבק על פניו של המשטר, ונגד אפסותם של נציגי ציבור שלא הצליחו אפילו לגבש אופוזיציה. "העם" בישראל לא צריך לקרוא לסילוק השלטון, השלטון הרי יתכופף לנוכח הלחץ ברחוב. הוא איננו עמיד יותר מן השלטון המצרי או התוניסאי. "העם" צריך לבוא חשבון, באופן נוקב ומיידי, עם נציגיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו