בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החכם משלים פועלו ואינו שוכן בו

הדאו שלו טייל באותה קלות בין שירי יין לכתבי זן, בין הנזיר לפילוסוף. דברים לזכרו של דן דאור (1937-2009)

תגובות

דני נפל. כמו עץ ביער נפל, כמו איתן טבע. בלי שהות פרידה, בלב המעשה, באמצע הבימה. הכל אהבו את דני, וכולנו, כל חבריו ואוהביו נאספנו ללוות את הגוף שבו, עד אתמול, היה דני. והנה, פתאום - קדיש. הכל נראה כה זר ומוזר. אנשי חברה קדישא, הטקס היהודי. גם אני גרפתי במעדר עפר לכסות את הקבר, גם אני הנחתי זר. וללא מלים אמרתי: דני, מה אתה אומר על כל זה? אבל הוא, שאולי צפה בנו מאי שם בעין דאואיסטית, כבר הצטרף בעצמו לבדיחה הקוסמית הידועה "ללא מלים", אותה בדיחה שאף פעם לא רצינו להבין באמת. הדאו שלו טייל באותה קלות בין שירי יין לכתבי זן, ובין הנזיר לפילוסוף; משיכרונם הפקוח של "עלי עשב" ועד הארוס של "מחצלת הבשרים", מהלדרלין ועד אוקטביו פאס, מרמנוג'אן ועד שודיפ סן. דרך רחבת ידיים הלכת, ודרך אל דרכים רבות פרשת גם לנו. יש חברים לעט, יש חברים לראש ויש ללב. הוא היה כל אלה יחד. תם ולא נשלם.

רק לפני שבוע ומשהו ישבנו בקפה מסריק, ושוחחנו על הא ועל דא. דן סיפר לי על מפעל התרגום שהתחיל בו, תרגום "המסע למערב" מסינית לעברית. למה שלא תתרגם את "סיפור שלוש המלחמות", שאלתי. את זה בטוח שיקראו, לפחות בגלל האקשן. הוא הסכים אתי, וסיפר לי בהתלהבות האופיינית לעניינים כאלה על הסרט "הצוק האדום" המבוסס על סצינה מתוך הסיפור. אבל אולי טעינו. אחרי הקרנה קצרה, עוד באותו שבוע, הורידו את הסרט.

ובלי שום סיבה אני נזכר איך הורידו לנו שנים קודם את מועדון "שחיתות" המיתולוגי, אף-על-פי ששם הספקנו עוד שנינו לפזז במרץ. זה היה לפני שהגוף התחיל לבגוד, לאורן של סיגריות ז'יטאן וסיגריות אחרות, כשהיה בעיני כאחד מאותם משוררים סינים עתיקים שהניחו ליין לדבר את מלוא חוכמתו מגרונם.

ואולי חשבתי על זה מפני ששאלת מה דעתי על "האיש היפה" - שירו של סה-מא שיאנג-רו, אותו משורר ומאהב ידוע מתקופת שושלת האן. דווקא השיר הזה, שעם כל ההוללות שבו בכל זאת מקדש את הזוגיות, היה כנראה השיר האחרון שעוד הספיק לתרגם. אמרתי שגם אני חשבתי שהשיר משעשע, ושהגיליון ("תמונות מחיי זוגיות") או-טו-טו יוצא, שבועיים, מקסימום שלושה. ועכשיו אני אומר שאולי, בלי משים, הוא הקדיש כך את התרגום האחרון לאדם הראוי לו מכל, לבת זוגו, גבי. איש רעים היה אבל בו בזמן גם איש משפחה, והכל באותה זרימה שנוגעת וממשיכה הלאה.

באותה פגישה אחרונה הוא דחק בי למהר ולהעביר לך את תרגומי לשיריו של ידידנו, המשורר ההודי שודיפ סן. דן סיפר שהוא מתכנן לנסוע לסיים אצלו בניו דלהי את תרגום ספרו. לרגע לא חדלה רוח המסע לפעם בו, ולא רק המסע הפיסי. אם יש משהו שהחמצתי אתו, הוא שלא הצלחתי להתפנות ולנסוע אתו להודו אפילו פעם אחת. בתחילת השבוע צילצל דן להודיע לי שהתרגומים הגיעו. הכל באותה זרימה, שבה אף הנקרולוג הזה, שאינו משבח ומפרט את כל הישגיו ומעשיו כחובתו של נקרולוג ראוי לשמו, מתבטל מול נקרולוג גדול יותר הראוי שייאמר אחרי הנהר שהיה ועודנו:

החכם מתגורר במעשה שבאי-עשייה,

מנהיג את הלימוד שבאין-מלים.

ריבוא הדברים קמים מתוכו והוא אינו ראשיתם,

מולידם ואינו עושה אותם קניינו,

עושה למענם ואינו בא בתביעות,

משלים פועלו ואינו שוכן בו;

ומשום שאינו שוכן בו,

משום כך לא יחדל פועלו

(ספר הדאו, בתרגומם החדש של דן דאור ויואב אריאל).



דן דאור. תם ולא נשלם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו