טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתלאות בלי-קץ בדרכו של הומרוס

תגובות

איליאדה, מאת הומרוס, תירגם והוסיף מבואות אריה סתיו, הוצאת אריה ניר, 2009, שני כרכים, 1068 עמודים

עם פרישתו לגמלאות החליט יוסף נבו (האובן) לתרגם לעברית את היהלומים השחורים של הספרות הקלאסית: ה"איליאס" (או ה"איליאדה" כפי שנהוג לכנות אותה בעברית) וה"אודיסיאה" של הומרוס, ה"אינאיס" של ורגיליוס, "מסע הארגונאוטים" של אפולוניוס מרודוס. המקורות לתרגומיו היו תרגומים לאנגלית ולגרמנית מן המאות ה-18 וה-19. מבחינה ספרותית, רמת תרגומיו היתה של חובב מתחיל; מבחינה מקצועית (הבנת הטקסט ועולם הטקסט) היא היתה מביכה. מפעלו של נבו היה ראוי להערכה רבה אילו נשאר בתחומי מכתבתו, אבל אבוי: הוא הגיע לידי המו"ל המנוח ירון גולן, ומשם לחנויות הספרים - וגם לספריות האוניברסיטאות בארץ.

בראשית היה יוסף נבו, ועכשיו - אריה סתיו. ב-2005 יצא סתיו במתקפה בת שבעה ספרי תרגומים משירת העולם, עבי כרס ומהודרים. מאז, בתוך ארבע שנים, הספיק סתיו לתרגם בהיקף כזה המקנה לו את התואר "מתרגם ביוני". ב-2006 תירגם את "שירת הניבלונגים" ואת "עלילות אבירי השולחן העגול", ב-2007 תירגם את שלושת חלקי "הקומדיה האלוהית" של דנטה ואת "שירת אל-סיד", ב-2008 תירגם את "שירת הנסיך איגור", את "שירת קוסובו" ואת "בייוולף", וב-2009 הספיק לתרגם מבחר מן הסגות האיסלנדיות ואת ה"איליאדה" בשלמותה! מלאכה כזאת, אפילו עשרה מתרגמים מיומנים וזריזים לא היו מצליחים להספיק לתרגם - כהלכה - בפרק הזמן האמור. ככל הידוע לי, סתיו אינו שולט בכל השפות שמהן הוא מתרגם.

ה"איליאס" וה"אודיסיאה" הם שני שירי עלילה ארוכים ומופלאים, מן הפסגות הרמות ביותר בתרבות העולמית (לא רק בספרות העולמית), ונהוג לייחס אותם למשורר הומרוס, שפעל במחצית השנייה של המאה השמינית לפני הספירה. ה"איליאס" מספר על השנה העשירית במלחמתם של היוונים בבני טרויה, מלחמה שהחלה לאחר שפריס, בנו של מלך טרויה, חטף את הלנה, אשתו של מנלאוס, מלך ספרטה שביוון. ה"אודיסיאה" עוסק במסעותיו של אודיסאוס, אחד המפקדים הבכירים בצבא היווני, לאחר הניצחון על טרויה, ועל ניסיונותיו במשך עשר שנים לשוב לביתו.

שני שירי העלילה האלה, יחד עם התנ"ך והברית החדשה, הם מאבני היסוד של התרבות המערבית. התרגום הפואטי הראשון שלהם לעברית מיוונית עתיקה ראה אור ב-1924 בתרגומו הגאוני של שאול טשרניחובסקי (ב-1996 ראה אור תרגום טוב של ה"אודיסיאה", מעשה ידיו של אהוביה כהנא, אך זה תרגום בפרוזה). מכל מקום, עברו 86 שנים, ואין צורך לומר עד כמה השתנתה העברית. רב הצורך איפוא בתרגום חדש, ולפיכך הסתערתי על שני הכרכים של סתיו.

אך עוד לפני שפתחתי את הספר התחלתי לראות את הבעיות. על הכריכה כתוב "איליאדה", ומתחת הכיתוב ביוונית, Ilias, אבל שום רמז מי המחבר. כך גם בכל עמודי הפתיחה, עד המבוא. האם יש סיבה מיוחדת להעלים את הומרוס? המבוא עצמו ארוך מאוד, בערך 180 עמודים, ערוך ונראה טיפוגרפית כמו מבוא לבני הנעורים לפני חמישים שנה, והוא מופת לכתיבה חובבנית ומטעה, ורצופה שגיאות ביוונית (למשל, בעמ' 113 מופיעה המלה menin ולא menis; בעמ' 115 kera ולא ker; בעמ' 178 מנו ולא מנון, ועוד ועוד).

האם אריה סתיו שולט ביוונית? הנה תשובתו: "היוונית ההומרית שבידי... דלה למדי" (עמ' 196). תשובה כנה, ללא ספק, ומדויקת. אבל אם "היוונית ההומרית" שבידי סתיו "דלה למדי", אולי היוונית המאוחרת שלו טובה יותר? התרגומים השגויים לשירי אלקיוס, ספפו וסטסיכורוס, בעמודים 181-182, מוכיחים שגם היוונית הזאת של סתיו דלה מאוד. בהמשך דבריו הוא כותב "בשום פנים לא הייתי נוטל על עצמי את תרגום ה'איליאדה' ללא סיוע לשוני של מומחים בדבר" (עמ' 196). המומחים הם ד"ר חוה ברכה קורזקובה מאוניברסיטת בר אילן, ועוד מומחה מן האוניברסיטה העברית, ה"מעדיף להישאר בעילום שם". אני מבין אותו.

בעמ' 190 מספר סתיו שבחר ליצוק את משקל ההקסמטר הדקטילי שבמקור ליאמבים ולאנפסטים. האין זה תמוה שגם ב-2010 יש עדיין מי שטורח לכופף את העברית המודרנית אל תוך הסד הזר של מוסיקה לא לה? אחר כך מוגש תרגום מילולי לשבע השורות הראשונות ביצירה, החושף טעויות של מי שהיוונית העתיקה זרה לו. את השורה השנייה ביצירה (oulomenen, he muri, Akhaiois alge etheke) הוא מתרגם מילולית: "(הזעם) המחריב שאסון הוריד על אכאים רבים מספור" (כלומר, הוא הבין muriois Akhaiois, ולא, כפי שצריך, muria algea). זה תרגום מוטעה, שכן התרגום הנכון הוא (אם להשתמש בלשונו של סתיו): "(הזעם) המחריב שאסונות אינספור הוריד על אכאים" (ובתרגום טשרניחובסקי: "אף האבדון, שהמיט מתלאות בלי-קץ על אכאים"). בשורה 5 הוא מתרגם את המלים oionoisi te pasi במלים "לעופות ולכולם", וצריך להיות, כמובן, "ולכל העופות". וכך הלאה, לא רק במבוא, אלא לאורך כל הספר, דוגמאות אינספור, שכולן יחד גורמות "מתלאות בלי-קץ".

מפעלו התרגומי של אריה סתיו הוא מגדלור אפל של חובבנות מסוכנת, כי אחרי שהעיתון הזה יושלך לפח האשפה, הספרים ימשיכו לשכב בחנויות הספרים ובספריות, ולא יהיה שם שלט שיזהיר את הקונים מפניהם. היא מסוכנת מפני שרבים מאוד הסיכויים שישתמשו בספרים האלה כספרי קריאה בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה. היא מסוכנת כי לא ירחק היום שבו לא יפרידו בין תרגומיו של סתיו למפעלי התרגום המפוארים בדורנו (מתחום התרבויות העתיקות) של יואל הופמן בשירת ההייקו וספרות הזן, של דן דאור בספרות הסינית, של ש' שפרה בספרות המזרח הקרוב הקדום ושל אהרן שבתאי בדרמה ובשירה היוונית העתיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות