שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

זהירות, מדרגות עולות ויורדות

כשהוזכר בחדשות השם נחמן אנשין, האברך שרצח על פי החשד את בתו התינוקת לפני כשבועיים, נזכרתי בסבא-רבא שלו, הלא הוא "האיש המתוק" - אותו חסיד שעגנון תיאר בהתפעמות את דבקותו הרוחנית, המסוכנת, בסיפור הקצר "השיר אשר הושר", שהתפרסם ב"הארץ" לפני שבעים שנה בדיוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד אסף

"האיש המתוק חזר ובא. חיוכו זרח על שפתיו והזהיב את האבק שבזקנו", כך פתח ש"י עגנון את סיפורו הקצר "השיר אשר הושר", שנדפס לראשונה ב"הארץ" ב-1940. זה סיפור מונולוגי מיוחד במינו המשלב ריאליזם ופנטסיה, ולא בכדי הוא מצא את מקומו בתוך שאר סיפורי "ספר המעשים" ("סמוך ונראה", עמ' 182-185).

בסיפור מתואר בתמציתיות ביקור שערך מוכר ספרים ירושלמי, איש "קהל ברי לבב" - הלא המה חסידי ברסלב - בביתו של המספר. צנום האיש ובעל פנים בינוניות, מסתפק במועט ופניו שמחים תמיד: "תחילתו של אותו איש כך היתה. בן שלושים שנה עלה לארץ ישראל ולמד לסדר אותיות והיה שמח לאכול מיגיע כפיו ולפרנס את אשתו ובניו. אחר ימים קצה נפשו במלאכתו, שרוב הדברים שניתנו לו לסדר לא היתה רוחו נוחה מהם, שרובם דברי שחוק או מחקר. ולעבוד בבתי דפוס של ספרי יראים מלאכתם מרובה ושכרם מועט. עמד ולקח לו קצת ספרים מאותם שאין הפסד בקריאתם ומחזר עמהם בעיר".

"האיש המתוק" מספר על קרוביו שבאמריקה, שעשירים גדולים הם והציעו לו לגור עמם, ואילו הוא בשל אהבת ארץ ישראל שבו דחה אותם בביטול - "העשיר בעשרו והעני בעניו", אמר, "וכאן צחק לו כאילו כל ענין הפרנסה הוא דבר של צחוק".

הביקור עשה רושם רב, והמספר מחליט לסור עם רעייתו וילדיו לבית התפילה של אותם חסידים. בהגיעו לתפילה מתחולל מחזה משונה ומסויט, שבו אותו "איש מתוק" מתגלה בפניו המיסטיות-האקסטטיות: "נשמע פתאום קול לא קול, כקול שעה בשעה שפוקדת את חברתה ופורשת ממנה לעולם. הגבהתי עיני וראיתי את האיש שביקרני היום עומד ופניו כלפי העם. אותו החיוך שהיה זורח בפניו נעקר ונתלש וכפיו קמוצות מתוך חרדה והוא מדבר לעצמו וקולו מקיף את המלים והמלים מקיפות את קולו".

לא נעסוק כאן בפרטיו המעניינים של סיפור זה, שכמעט לא נדונו בין חוקרי הספרות (ד"ר צבי מרק מאוניברסיטת בר-אילן מכין מאמר מקיף על סיפור זה). עגנון הצליח לתאר בו לא רק חוויה מיסטית אינטימית פרטית שלו, אלא גם את כפל פניה של חסידות ברסלב, שמתגלם באיש המתוק: מצד אחד פרצוף תמים, מלא שמחה ואהבה לבריות, שבת צחוק קבועה על פניו; מצד אחר, חוויה מרתיעה של התאיינות נוכח האל ודבקות דתית שמטילה אימה ופחד על הצופה שאינו רגיל בה.

"האיש המתוק" אינו בדיה ספרותית אלא ניתן לזיהוי ודאי. זה ר' מאיר אנשין, שהתפרסם בכינויו מאיר ברסלבר (או מאיר זינקובר, על שם העיירה האוקראינית שבה נולד), והוא דמות מקורית של תלמיד חכם צנוע וחסיד ברסלב של פעם. החוקר והביבליוגרף א"מ הברמן סיפר כי מאיר, שעמד בפני גיוס לצבא הצאר הרוסי, לא רצה להטיל מום בגופו, כמנהג אותם ימים, ושירת כחייל וכנגן בתזמורת צבאית. רק לאחר שהשתחרר, כנראה ב-1902, התקרב לחסידות ברסלב. הוא התחתן אך לא נולדו לו ילדים, ואז התוודע לר' אברהם חזן, דמות חשובה בקרב חסידי ברסלב, שעלה לארץ כבר ב-1894 והיה למנהיגם של חסידי ברסלב בירושלים. חזן נסע בכל שנה לאומן והטיף שם לעליית חסידים לארץ ישראל. רק מעטים שמעו בקולו - אנשין, שהיה אז כבן שלושים וגם האמין כי יזכה בארץ הקודש לפרי בטן, היה אחד מהם. הוא התגרש מאשתו ועלה לארץ בעקבות רבו.

הימים ימי העלייה השנייה. אנשין התיישב תחילה ביפו והתפרנס בדוחק מסידור ספרים והדפסתם בבית הדפוס של אהרן אייתין. בדפוס זה ראו אור גיליונות "הפועל הצעיר" ובתוכם נדפס אז, ב-1912, גם סיפורו של עגנון "והיה העקוב למישור", ואולי לכך רמז עגנון באירוניה כאשר ציין כי רוב הספרים שהדפיס אנשין היו "דברי שחוק או מחקר". אמנם, בין 1909-1910 הדפיס אנשין בירושלים גם כמה מספרי ברסלב, אך דעתו לא היתה נוחה מעסקי ההדפסה ובעצת רבו החליט לפרוש ולעלות לירושלים. הוא נישא בשנית וב-1913 נולד בנו הראשון. מכאן ואילך התפרנס לא מהדפסת ספרים אלא ממכירתם, וכך גם הכירוהו אנשי רוח וספרות כמו ש"י עגנון, גרשם שלום, אברהם יערי וא"מ הברמן, שאת ביתם פקד עם ספריו. ברבות הימים נולדו לר' מאיר שישה ילדים. הוא התגורר בשיכון "כנסת" בירושלים ומת בתמוז תשכ"א (1961) והוא בן 96.

עגנון התפעל מאנשין, והחסיד הצנוע התפעל מעגנון. לדברי גרשם שלום, שהכירו במשך שנים, היה אנשין "אדם בעל נשמה טהורה", שאהב אהבה גדולה את "והיה העקוב למישור". בעיניו, כך גרס שלום, נתפש סיפורו זה של עגנון כהתגלמות האמיתית של תורת החסידות ורוחה; בעוד שבעיני י"ח ברנר היה זה ביטוי דווקא ליצירה חילונית חדשנית שהמסורת היא בו אמצעי בלבד לביטוי אמנותי ("עוד דבר", עמ' 347). שלום, שקנה מאנשין ספרי חסידות לספרייתו הידועה, ציין בכתביו בכמה מקומות ידיעות מיוחדות שרשם מפיו של ר' מאיר.

באיש המתוק הזה הרהרתי השבוע בבעתה, כאשר התברר כי נינו, נחמן אנשין, רצח את בתו התינוקת האומללה בהתקפת טירוף לפני כשבועיים. וכשנמסר כי נוסף לרצחנותו התבטא נחמן אנשין בן ה-23 בנימות משיחיות, נזכרתי בהתבטאות ידועה המיוחסת לצדיק החסידי ר' אברהם יהושע מאפטה (נסתלק ב-1825), שהצביע באומץ על תופעות נפוצות של שיגעון ודיכאון בקרב חסידים במאה הי"ט. לדבריו, הן נובעות מדחף בלתי נשלט לפרוץ את הסדר הדתי הקיים, מחוסר בשלות רוחנית ומאיזון נפשי לקוי, ותוצאתן - נכות רגשית ונפשית.

דומה שדבריו הקשים הולמים גם את המקרה הנורא של נחמן אנשין: "האדם הרוצה לעלות אל ה' ממדרגה למדרגה, בכל מדרגה צריך הוא שיקדימו קריאה מן השמים ליתן לו אותו המדרגה (...) והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים חס ושלום או בעלי מרה שחורה, ומאין נמצא הדבר הזה? (...) כי האנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה', והסולם נעלמה מעיניהם, כי אינם עובדים את ה' יתברך בהדרגה ותופסים דבר שאין שייך להם (...) ויזהר האדם בזה" ("אוהב ישראל", ז'יטומיר תרכ"ג, לקוטים, פרשת ויקרא).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ