בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל 2010: בולעים את הבושה כדי למלא את הבטן

כמעט רבע מיליון משפחות בישראל מתקשות לקנות מוצרי מזון בסיסיים, ולעתים מוותרות על ארוחות. רבות מהן מקבלות סיוע ממאות עמותות המחלקות מצרכים וארוחות - תחום פרוץ שאותו מתכננת הממשלה להסדיר בקרוב. אבל פעילים חברתיים, כמו רבים מהנזקקים, סבורים ששיטה זו מנציחה את הבושה ושיש דרכים עדיפות למלא את הבטן

תגובות

סימונה ראש מחיפה לא שוכחת את ההשפלה, גם לא את המריבה הגדולה שפרצה בינה לבין ילדיה לפני חג הפסח האחרון. היא רצתה להכין ארוחה חגיגית והלכה לבקש מצרכי מזון מאחת העמותות שחילקו חבילות לחג. "היו שם בלגן, מריבות על מקום בתור וצעקות, ?למה היא קיבלה יותר, מה, אנחנו לא משפחות מצוקה?'" היא מתארת. "בתוך כל זה היו מצלמות טלוויזיה, כי העמותה רוצה להראות שכמה שהיא נותנת זה לא מספיק. הייתי בתוך זה, לא היתה לי ברירה - או זה או שלא יהיה לי מה לבשל לחג. אחר כך הילדים לא רצו לדבר אתי. אמרו לי, ?ביישת אותנו. אנחנו מעדיפים לשבת בלי כלום בחג ושלא תביישי אותנו'". מאז היא לא מבקשת מצרכים מעמותות.

לפני שבועיים, ראש נחרדה לקרוא שבשבועות הקרובים יפרסם משרד הרווחה מכרז חדש להפעלת תוכנית לחלוקת מזון לנזקקים. במכרז, שמבוסס על מסקנות ועדה בראשות מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', ייבחר הגוף שעליו יוטל להסדיר את חלוקת המזון לנזקקים, שעד כה עוסקות בה כ-200 עמותות שפועלות באופן עצמאי ובלי תיאום. "כל הזמן אנחנו מנסות לצאת מהמצב הזה של חלוקת מזון ועכשיו אומרים שזאת העזרה שהממשלה תיתן?" תוהה ראש.

ראש, בת 46, היא אם חד-הורית לארבעה. היא וילדיה נמנים עם כ-220 אלף משפחות שסובלות ממה שמכונה "חוסר ביטחון תזונתי". המונח הזה, שנטבע רק בעשור האחרון, מבטא את מצבן של משפחות שמבחינתן הארוחה הבאה אינה דבר מובן מאליו, שפעמים רבות מדלגות על ארוחות או מסתפקות במזון שאינו מזין ואינו בריא. לא מדובר במותרות. לפי משרד הבריאות, עלות סל תזונה בסיסי חודשי למשפחה של חמש נפשות היא כ-2,700 שקל. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כרבע מהמשפחות בישראל מסתפקות בסל שעלותו הממוצעת היא עד 1,685 שקל.

"לתת", ארגון סיוע שמשמש כמסגרת ל-120 עמותות מזון, מפרסם בשנים האחרונות דו"ח עוני אלטרנטיבי, המקביל לדו"ח של המוסד לביטוח לאומי על שיעורי העוני במדינה. הדו"ח האחרון של לתת כלל פרופיל של הנזקקים לסיוע במזון, ולפיו רוב הנזקקים (70%) הן נשים. רק 8% מהנזקקים לסיוע עברו את גיל 65, אם כי הם רבע מהנעזרים בעמותות. חצי מהנזקקים הן משפחות "נורמטיביות" - זוג נשוי עם ילדים - ושליש הן משפחות חד-הוריות. בניגוד למה שמקובל לחשוב, החרדים הם מיעוט מקרב הנזקקים - 11%. רוב הנזקקים הם מסורתיים (40%) וחילונים (27%). ייתכן שהסיבה לכך היא שלחברה החרדית יש ערוצי תמיכה נוספים.

הערבים נעדרים כליל מהסקר, ולדברי שר הרווחה, יצחק הרצוג, מקומם נפקד גם בקרב עמותות המזון. "אולי זה מפני שבחברה הערבית עוד לא הגיע אובדן הבושה. אנשים לא רוצים לגלות שהם נזקקים למזון ונעזרים במשפחה המורחבת", אמר.

בשנים האחרונות גדל ל-35% שיעור העובדים מבין הנזקקים לסיוע מעמותות מזון. ראש היא חלק מהסטטיסטיקה הזאת. היא עובדת כסייעת לגננת, אבל שכרה מחושב לפי שעות ולכן משכורתה אינה יציבה. בחודש טוב היא מגיעה לשכר המינימום.

הסרת הבושה

כל העוסקים בתחום מסכימים שבישראל חוסר ביטחון תזונתי אינו מצב של רעב, בוודאי לא רעב כרוני. ראש אומרת שמושג זה מתאר מצב שבו נאלצה לדפוק על דלתה של שכנה ולבקש שתי פרוסות לחם כדי לתת לבנה הקטן, תלמיד כיתה א'.

חברתה רחל (שביקשה לא לפרסם את שם משפחתה), בת 23, אם חד-הורית לפעוטה בת שנתיים, עובדת במשרה חלקית ולדבריה היא חוסכת מפיה כדי לעמוד בהוצאות שכר דירה ומעון לבתה ולקנות לה חיתולים ואוכל. היא דור שני למצוקה ואינה מקבלת עזרה מהוריה, אבל כשנגמר הכסף רחל הולכת לבקר את אמה ואוכלת אצלה. לפעמים, היא אומרת, "זאת הארוחה שלי באותו יום. בערב אני שותה כוס תה והולכת לישון".

שכנתן אמל, אלמנה שמגדלת את ילדיה לבד, אומרת שלפעמים היא צריכה לבחור בין חשמל לאוכל. היא משלמת מראש על החשמל בדירתה, וכשהכסף נגמר החשמל מנותק. אמל לא מחממת את הבית, משתדלת לחסוך בתאורה, ולפעמים מוותרת על ארוחות כדי להפעיל את מכונת הכביסה.

כנשים יוזמות, הצטרפו שלושתן לקבוצת "שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני", שבה עובדים סוציאליים, אקדמאים ואנשים נזקקים, מנסים למצוא פתרונות יצירתיים למצוקה. חלק מהפתרונות הם מקומיים - ראש אירגנה קייטנת אמהות בקיץ, רחל הקימה מטבח קהילתי בדירתה, ובו היא ועוד ארבע נשים יקנו מצרכים ויבשלו ביחד אוכל שיחולק לכולן. אבל חברי הקבוצה גם מחפשים חלופות מכבדות לחלוקת מזון בעמותות ולבתי תמחוי. במסגרת זו הם חברו למוקד לביטחון תזונתי ולמלחמה בעוני באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, כדי לדרוש מהממשלה לקבל אחריות למלחמה בעוני ולהסיר את הבושה הכרוכה בהזדקקות לתרומות מזון.

בין העוסקים בתחום יש הסכמה גם בעניין הבושה. בדו"ח של "לתת", קבלת מזון מעמותות נכללה תחת הכותרת "התנסות במצבים משפילים", לצד קיבוץ נדבות וחיטוט באשפה. ובכל זאת, אומר ד"ר רוני קאופמן מאוניברסיטת בן-גוריון, "הממשלה רוצה להפוך את הבושה הזאת למדיניות". קאופמן, שהקים את המוקד לביטחון תזונתי ומאבק בעוני בבאר שבע, אומר שרק מחצית מהנזקקים למזון פונים לעמותות. "אחרים מעדיפים לוותר על אוכל ולחסוך את הבושה", הוא אומר. "אנשים עובדים אומרים ?אני עובד, מה פתאום שאבקש אוכל?'"

במוקד המאבק הראשון של הקבוצה עמד חוק ההזנה בבתי ספר. "אנחנו רוצים שהחוק יוחל על כל בתי הספר, ושלא יפריטו את ההזנה", אומרת הדס דיקמן, רכזת שותפות חיפה. "שהאמהות בקהילה יהיו אלה שיבשלו, ולא איזה גוף חיצוני. כך גם תהיה להן עבודה וגם הבישול יהיה בעל גוון אישי יותר".

עד שזה יקרה, עמותת המזון "מאיר פנים" מספקת ארוחות חמות לבתי הספר בירושלים. המנכ"לית, רחל איבנבוים, אומרת שהעמותה נושאת בתשלומי ההורים שידם אינה משגת. הארגון שבניהולה מספק מיליון ארוחות בשנה, והיא לא מתביישת בכסף שנכנס לקופתו ממפעל ההזנה. לדבריה, "אם טייקון יכול להכניס כסף לכיס ולא להסמיק, ודאי שארגון שכל ייעודו לחלק כסף, יכול להרגיש טוב אם הוא מצליח לייצר בסיס כלכלי". דיקמן מסבירה שהעמותות עושות עבודה נחוצה, אבל "אנחנו לא מחפשים את החסד, אלא את הזכות. גם אנשים שמתמודדים עם עוני זכאים לחיות בכבוד וזה אומר דיור, חשמל, אוכל, חינוך ובריאות. ואם הממשלה מעבירה את האחריות לעמותות, אולי ישתפר הביטחון התזונתי, אבל זה ייעשה מתוך גישה של חסד".

שכלול מודלים

ראש וחברותיה מתקוממות על כך שהמכרז של משרד הרווחה לחלוקת מזון הוכן בלי להיוועץ בהן ובשכמותן. "היו צריכים לשאול אותנו, האנשים שזקוקים לעמותות, אם אנחנו מעדיפים חבילות מזון או תלושים ואם אנחנו בכלל רוצים לקבל דברים מעמותות", אומרת ראש. "הממשלה צריכה לקבל אחריות למצב הזה. שיגדילו את הקצבאות ויעלו את שכר המינימום, ומי שזה לא מספיק לו, שהביטוח הלאומי יחלק תלושים. ככה נוכל לקנות לעצמנו את האוכל ולא לעמוד לבקש בצורה משפילה".

שר הרווחה, יצחק הרצוג, נזעק. "התוכנית היא חלק ממסקנות של ועדה ציבורית, ועדת איצקוביץ', שפירסמה קול קורא לציבור לבוא להשמיע את דבריו והיא שמעה הרבה אנשים", אמר ל"הארץ". "אני אישית מסייר במקומות ופוגש אנשים שנזקקים לעזרה מהסוג הזה".

הרצוג מציג את התוכנית כ"מהלך גדול שאושר על ידי ראש הממשלה. זהו מהלך חברתי שמטרתו היא להגיע להסדרה של הנושא, באמצעות כמה גופי-על שיעסקו בעבודה עם עמותות, כדי לפקח על טיב המזון, לוודא שיהיה כיסוי ארצי ולהבטיח את כבוד האדם".

איך אפשר להבטיח כבוד למי שצריך לעמוד בתור לחבילת מצרכים?

"זה לא יהיה הדבר היחיד. אני גם רוצה, כחלק מהמדיניות, לקדם פתרונות אחרים כמו קואופרטיווים של מזון. הבושה תימשך כל עוד זה שוק פרוץ, שכל אחד פותח בית תמחוי ומביא את התקשורת. לכן, חלק מהעניין זה להביא אוכל הביתה לאנשים ולתת כרטיסי קנייה נטענים. המכרז יעסוק בשכלול מודלים, כדי להגיע לכל מי שנזקק. המתנגדים אומרים שישראל עברה מחברה של סעד לחברה של קצבאות, אז שכל אזרח יסתדר. הבעיה היא שזה לא ממצה".

אולי כי הקצבאות ושכר המינימום נשחקו?

"זה לא נכון. בשנים האחרונות הוספנו לקצבאות, אבל הקומץ לא משביע את הארי. בדיון בממשלה הייתי מאוד ברור בדרישה שלי למס הכנסה שלילי ולהעלאת שכר המינימום. בינתיים, עד שזה יקרה, התפתחה התופעה של עמותות מזון".

לפתוח את הלב

הרצוג אמנם מדבר על פתרונות ומודלים שונים, אבל הכיוון ברור. "המטרה היא ליצור מנגנון שיונהג על ידי ארגוני-גג, שייקחו על עצמם את תכנון העבודה מול הממשלה ויבצעו את הפעילות, תוך הפעלת ארגוני החלוקה באמצעות מערכות ממוחשבות וחלוקת סלי מזון", אמר מנכ"ל משרד הרווחה, מנחם איצקוביץ', לכתבת "הארץ" דנה ויילר-פולק לפני שבועיים.

ארגון לתת פירסם את "המיזם הלאומי לביטחון תזונתי" שלו. במיזם, ההולם מאוד את התוכנית הממשלתית, מוזכרת בין השאר האפשרות לתת לנזקקים תלושי מזון או כרטיסים מגנטיים לרכישת מזון ברשתות השיווק, לצד ארוחות בבתי תמחוי וחלוקת סלי מזון. אבל בהערת שוליים נכתב שהכרטיסים הם "כלי משלים בלבד". בארגון מעריכים שמדי חודש נזרקים בישראל עודפי מזון בשווי מיליארד שקל. שימוש במזון הזה מקדם יעדים אקולוגיים וגם חברתיים, ובצד אלה יש הבטחה לשמור על כבודם של הנזקקים. מה רע?

"לאכול שאריות של אולמות זה לא מכובד, זה מה שרע", אומרת רחל. "לא מספיק שאדם צריך להתמודד עם עוני, הוא גם צריך לקבל שאריות שאחרים זרקו? את יודעת כמה פעמים קיבלתי בחבילות מוצרי חלב שפג תוקפם? או שהייתי צריכה לברור שניים-שלושה ירקות שאפשר לאכול מתוך שק שלם? ועל זה את צריכה להגיד תודה רבה".

לא פשוט למתוח ביקורת על תוכנית שנועדה לענות על צורך קיומי דוחק. רוני קאופמן, שחוקר את ההשלכות של חוסר ביטחון תזונתי, מזכיר שב-1967, כשילדה מבית שאן אמרה שהיא רעבה, הממשלה התכנסה לדיון מיוחד כי זה נתפש כדבר בלתי נסבל. המדינה הגיבה אז בתוכניות הזנה בכל בתי הספר ובשיפור מערך הקצבאות. בסוף שנות ה-90, אחרי גל העלייה הגדול ואחרי שנים של פגיעה בקצבאות ושחיקת שכר, שוב דיברו על מקררים ריקים ותמונות של אנשים מחטטים בפחי האשפה ואוספים ירקות רקובים בשוק פתחו את מהדורות החדשות.

אלא שעתה השיח השתנה, אומר קאופמן. "כבר לא אמרו שזה בלתי נסבל ושזו אחריותה של המדינה לדאוג לאזרחיה, אלא דיברו על חמלה בין אנשים ואהוד ברק קרא לפתוח את הלב ואת המקררים לעניים".

לדברי קאופמן, ממחקריו עולה שההשפלה שגורמת קבלת אוכל מארגונים פילנתרופיים כה גדולה, עד שבשכונות המצוקה בבאר שבע כחצי מהנזקקים מוותרים עליו. רחל, סימונה ראש ואמל מסכימות אתו. ראש קיבלה חבילות מזון במשך חצי שנה. לדבריה, החבילה הובאה לביתה פעם בשבוע, דבר שחסך ממנה את ההשפלה שבקבלת מזון בפומבי, במרכזי העמותות. אבל, היא אומרת, "זה עוזר מעט ולא נותן ביטחון תזונתי, כי אחרי חצי שנה מפסיקים את הסיוע בלי קשר לשאלה אם חל שיפור במצבך - או לא. אני מבינה את העמותות, הם רוצים לעזור להרבה אנשים, אבל מבחינתנו זה לא פתרון".

"כולנו היינו בסרט הזה", מוסיפה רחל. "הלכתי פעם עם אבא שלי לבית תמחוי, כשהמצב היה באמת קשה. איך שנכנסנו, ישר התחילו לשאול אותי, ?מה המצב שלך? את עובדת? מכירים אותך ברווחה?' לקחנו את האוכל והלכנו ולא חזרתי לשם".


כמו חדר אוכל בקיבוץ

בית תמחוי - צמד מלים שפעם נלחש בבושה או שחיפשו לו חלופות לשוניות - הוא היום חיזיון נפוץ בכל הערים הגדולות. בבית התמחוי של עמותת "מאיר פנים" בירושלים האווירה מזכירה חדר אוכל בקיבוץ. "דג או עוף?" שואלת מנהלת המטבח, ניקול מירון, ועורכת על מגש צלחת עם אורז וירקות מבושלים ומרק ולחמנייה וקלמנטינה לקינוח.

הלקוחות של בית התמחוי הם רובם גברים בני 70 פחות או יותר, אבל יש גם צעירים יותר ומעט נשים. אשה אחת מחמיאה בקולניות על הבישול, גבר פונה לשכנו וממליץ לו על העוף, אבל הרוב אוכלים בשתיקה, גומרים מהר ויוצאים. איש אינו מרים מבט.

"אני בא לכאן רק לעתים רחוקות, תשאלי מישהו אחר", התחמק גבר אחד. "לא חסר לנו אוכל בבית, אנחנו אוכלים פה רק כשאנחנו מזדמנים במקרה לאזור", אומרת אשה שהיא ובעלה, כך נראה, מכירים את כולם. "רק אל תכתבי את השם שלי", מבקשת אשה מביתר עילית, אם למשפחה חד-הורית שמגדלת לבדה את ארבעת ילדיה. "אם יקראו בעיתון שהלכתי לבית תמחוי, האחים שלי יגידו שאני בושה למשפחה". בדרך החוצה, מירון אורזת לה כעשרים לחמניות בשקית, שיהיה מה לתת לילדים לבית הספר. גם זה, כך נראה, נוהל קבוע.

מירון מכירה את כולם אבל, היא אומרת, "מי שייכנס יקבל ארוחה גם אם הוא לבוש בחליפה ועניבה. רק מי שבאמת נזקק יבוא למקום כזה, ולכן לא חוששים שינצלו אותנו". אשה במדים של אחת החברות לכוח אדם נכנסת ויוצאת עם ארוחה ארוזה לה ולחברותיה, שמנקות את משרדי הביטוח הלאומי בקרבת מקום. "אין לנו כסף לאוכל", היא אומרת בפשטות, "אחד העובדים ראה שבהפסקה אנחנו לא אוכלות והציע לנו לבוא לכאן". מכיוון שהן מתביישות לאכול בבית תמחוי, הן שולחות נציגה שתביא אוכל לכולן. מירון מבינה ומאפשרת את זה.

בחוץ עמד יצחק לוי, גבר כבן 60 שבא לירושלים מהדרום בעקבות הצעת עבודה. זה לו היום השני שהוא בא ואינו מעז להיכנס. "אף פעם לא הייתי במקום כזה", הוא אומר. "אני רעב, אבל אם אני אראה מישהו שמכיר אותי, ייתקע לי האוכל בגרון מהבושה. את רושמת לעיתון? תרשמי שגם ביום שלישי איציק לוי לא אכל", אמר והסתלק מהמקום.


כמעט רעב

כ-220 אלף משפחות בישראל סובלות מ"חוסר ביטחון תזונתי"

חוסר ביטחון תזונתי - מצב שבו משפחה אינה יכולה להשיג באופן קבוע מזון מזין ובריא. כתוצאה מכך עשויה להתפתח תת-תזונה

כ-200 עמותות בישראל עוסקות בחלוקת מזון, באמצעות חבילות, בתי תמחוי ושיטות אחרות

רוב הנזקקים לסיוע תזונתי הם נשים; 35% מתוכם הם אנשים עובדים. על אף שיעור העוני הגבוה בקרבם, החרדים הם רק 11% מהנזקקים

נתונים: המוסד לביטוח לאומי ועמותת "לתת"



בית תמחוי של עמותת ''מאיר פנים'' בירושלים, השבוע. כל העוסקים בתחום מסכימים שבישראל, חוסר ביטחון תזונתי אינו מצב של רעב, בוודאי לא רעב כרוני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו