שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי בראל
צבי בראל

קשה לדעת מה משפיע על מה - האם העיסוק ברפואה מצמיח מנהיגים בתנועת האחים המוסלמים, או שמא החשיבה הדתית הרדיקלית דוחפת את המאמינים ללמוד רפואה. כך או כך, התוצאה אחת: בהנהגה של תנועת האחים המוסלמים יש יותר ויותר רופאים. גם המדריך הראשי - זה תוארו של ראש התנועה - שנבחר לפני שבוע לכהונתו, הוא רופא. זהו הווטרינר ד"ר מוחמד בדיע, בן 67, ונראה כי לא יוכל להסתפק בכישוריו באבחון מחלות של בהמות כדי לרפא את השבר שמכאיב לתנועה האיסלאמית החשובה ביותר. תנועת האחים המוסלמים מקיימת סניפים ברוב מדינות האיסלאם, מסוריה וירדן ועד מלזיה ופקיסטאן, והיא גם הצמיחה מקרבה את החמאס בפלסטין.

סימני המשבר האחרון בתנועה במצרים ביצבצו דווקא בשל ההצלחה הפוליטית הגדולה שלה בבחירות ב-2005, אז נכנסו לפרלמנט המצרי 88 מחבריה, כמעט פי חמישה מאשר בבחירות שקדמו להן. ההצלחה שנחלה התנועה, שפעילותה הפוליטית אסורה במצרים, ושנבחריה רצו כמועמדים עצמאיים ורק לאחר שנבחרו יכלו לכונן סיעה, הציבה את האתגר המאיים ביותר למשטר של חוסני מובארק. בעוד שאר מפלגות האופוזיציה, כולל התנועה החילונית כפאיה (בעברית: די), שסחפה המוני מצרים, נדחקו אל שולי הזירה הפוליטית, ה"אחים" רק הלכו והתעצמו.

התהליך הזה התחולל לא רק משום שמצרים נעשתה דתית יותר, אלא מפני שכמו בטורקיה, התנועה הדתית הביאה מסר חברתי חדש, מצע שקרא לרפורמה שלטונית ושאיפה להילחם בשחיתות השלטונית. האחים המוסלמים נשענים על מסד מוצק של תומכים בקרב השכבות העניות, שמפלגות השמאל או הליברלים העירוניים לא הצליחו לגייס.

מובארק שם לו למטרה להילחם בתנועה הזאת ולפגוע בתשתית הכלכלית שלה, באמצעות מעצר אנשי עסקים חשובים שהעניקו לה תרומות, כליאת פעילים שהואשמו בהסתה ובפגיעה באושיות המדינה, ומערכה בכלי התקשורת שבבעלות המדינה, שנועדה להכפיש את שמה של התנועה בציבור. בעיתונים אלה מופיע תמיד ליד שם התנועה הכינוי "האסורה" ("אל-מחטורה"), שכבר הפך לשמה השני.

האחים המוסלמים, מצדם, לא נמנעו מתגובה. הפרלמנט נהפך לזירת ההתגוששות הפעילה ביותר בינם לבין המשטר, לאחר שנציגי התנועה הציגו לשרי הממשלה מאות שאילתות המתייחסות לשחיתות, לבעיות חינוך ולסיוע לשכבות מצוקה. כך הצליחו לחולל שיח ציבורי גם בקרב מתנגדיהם וגם במפלגות אופוזיציה אחרות, אשר נאלצו להתחרות ב"אחים" במתיחת ביקורת על השלטון.

שימור או שיתוף

אולם נראה כי דווקא ההתכתשות עם השלטון הציבה לפני האחים המוסלמים אתגר רעיוני חדש. האם עליהם להמשיך ולפעול כדי להשיג עוד ייצוג בפרלמנט? האם לשתף פעולה עם השלטון כדי להשפיע על מהלכיו, כפי שעושים האחים המוסלמים בירדן? האם לפעול בדומה לחמאס, שהחליטה לרוץ לבחירות, הקימה ממשלה ולאחר שזו הוחרמה כבשה את עזה והקימה בה מחוז עצמאי? או שמא לחזור אל המקורות? החזרה פירושה נסיגה מן הפוליטיקה והשקעה ב"הכשרת הלבבות" - הטפה, העמקת החינוך הדתי, גיוס דעת הקהל. בקיצור, דחיית הסיפוק הפוליטי עד שיהיה אפשר לכבוש בסערה את השלטון באמצעות הציבור.

השאלה שבמרכז המחלוקת הנוכחית היא אם לשמור על התנועה או להשתתף בשלטון. השנה צפויות בחירות לפרלמנט ובשנת 2011 יהיו בחירות לנשיאות, ולכן הנהגת התנועה תצטרך לקבל החלטות לאלתר.

על הרקע הזה ניכרו בתנועה חילוקי דעות בעניין בחירתם של המדריך הראשי ו-16 חברי משרד ההדרכה, שהוא האגף החשוב ביותר של התנועה. הבחירות למשרד ההדרכה, מעין הוועד הפועל של התנועה, הפריכו את התפישה שהיא עשויה מקשה אחת ובנויה באופן היררכי, המחייב ציות מוחלט למדריך הראשי.

על עומק המשבר מעידים ויכוחים שגלשו לתקשורת, תביעה משפטית שהוגשה בעקבות הבחירות, מתוך התנגדות לתוצאותיהן, והתפטרותו של ד"ר מוחמד חביב, הסגן הראשון של המדריך הקודם, מהדי עאכף, שפרש מתפקידו.

אבל השבר איננו רק ברמה האישית. הזרם הרפורמיסטי בתנועה, זה שמבקש לקחת חלק בשלטון מתוך שיתוף פעולה עם המשטר, שחותר לקדם את מעמד האשה ושאין לו בעיה עם מינוי נשים לתפקידי שרים, שמוכן לנהל מו"מ עם הממשל האמריקאי ולהגמיש עמדות בנוגע לסכסוך הישראלי-הערבי, מוצא עצמו עכשיו מחוץ לשורות. בציבור כבר נפוצות שמועות על האפשרות שבמצרים תקום תנועה דתית מתחרה לאחים המוסלמים.

פוליטיקה או דת

הווטרינר, שעומד מעתה בראש התנועה, נמנה עם הזרם השמרני. כמי שמתנגד לדיאלוג עם המערב הוא הודיע כי "לתנועה אין אמנם בעיה עם המערב, אבל יש לה בעיה עם המדינות שזרעו את הישות הציונית בלב העולם המוסלמי", כלומר עם ארצות הברית. הוא מעדיף למקד את פעילות התנועה בהטפה ובשמירה על עקרונותיה, על חשבון השותפות עם השלטון.

מבחינתו של מובארק, זו כבר בשורה טובה. השאלה היא אם השינוי בהנהגת התנועה ישפיע על החלטות סניפיה במדינות ערביות אחרות - ובעיקר החמאס. החמאס, כמו מקבילותיה במדינות האיסלאם, מתואמת עם הנהגת האחים המוסלמים בכל הנוגע לשאלות דתיות. עם זאת, לכל סניף של התנועה יש אוטונומיה כמעט מלאה לנהל את יחסיו עם השלטון במדינה שבה הוא פועל.

לפיכך, אם ראשי התנועה במצרים יחליטו שלא להתמודד במלוא העוצמה בבחירות לפרלמנט, אין פירוש הדבר שגם החמאס תמשוך ידה מפעילות פוליטית. כי החמאס רואה עצמה כתנועה לאומית, שצריכה לנהל מו"מ מתמיד הן עם הציבור שלה והן עם מדינות כמו סוריה, איראן וירדן, ולצאת במאבק נגד הרשות הפלסטינית.

כך, בעוד החמאס מקיימת דיאלוג רצוף עם איראן ונהנית מתמיכתה, האחים המוסלמים במצרים נחלקים בין תומכי טהראן לאלה שמצדדים בעמדה הלאומית המצרית, שכרגע רואה באיראן איום.

בנוגע לשאלה המעשית, האם מנהיג האחים המוסלמים במצרים יקבע את גורלו של גלעד שליט או את עתידו של הפיוס הפנים-פלסטיני, התשובה היא שחאלד משעל יכריע, ולא מוחמד בדיע. מובארק ואסד, מחמוד עבאס ומחמוד א-זהאר יקבעו, ולא משרד ההדרכה של האחים במצרים. הפוליטיקה תקבע, לא הדת.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ