בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב מוסף הארץ | גורל עיזבונו של פרנץ קפקא הגיע לבית המשפט

פרנץ קפקא היה מרגיש בבית בדיון המשפטי על גורל עיזבונו הספרותי, שנערך בשבוע שעבר ברמת גן

תגובות

"נדמה היה לו לק' שנכנס לתוך אסיפה. קהל צפוף של אנשים מאנשים שונים - אף אחד לא שם לב לנכנס - מילא את השטח של חדר בעל גודל בינוני, ששני חלונות לו ויציע מקיף אותו סמוך לסיפונו - היציע אף הוא היה מלא מפה לפה אנשים, שיכלו לעמוד שם רק בכפיפת הראש, כשקודקודם וגבם לחוצים אל התקרה" (מתוך "המשפט" של קפקא, בתרגום ישורון קשת)

האולם הקטן בבית המשפט למשפחה ברמת גן התקשה להכיל את כל מי שביקש להיכנס בשעריו ביום שלישי שעבר. בשעה עשר בבוקר הצטופפו בתוכו, בדוחק רב, האחיות חוה הופה ורותי ויזלר, בעשור השמיני לחייהן, הכוכבות הבלתי מעורערות של הדרמה הזאת; סוללת עורכי דין מחויטים, שמכנים זה את זה "אדוני" ו"גברתי"; ספרנית שקטה מהספרייה הלאומית בירושלים; דוקטורנטית נלהבת מחיפה; נציגת היועץ המשפטי לממשלה, שבקרוב תצא לחופשת לידה וכעת מדריכה את המחליפה שלה ("אל תדברי עם עיתונאים, מותר לך לומר להם רק בוקר טוב"); גבר חמור סבר מטעם ארכיון הספרות הגרמנית בעיירה הקסומה מרבאך שעל גדות נהר נקר; צלם של עיתון נורווגי, כתב של תחנת רדיו גרמנית, נציג מטעם בי-בי-סי הבריטי, וכותב שורות אלה ש"אחראי לכל הקרקס הזה", כפי שחזרו וטענו האחיות באוזני כל מי שהסכים לשמוע.

"פה זה קפקא?" - ניסה עוד מישהו להידחק לאולם, אך נהדף בידי אחרים, שחסמו את פתח הדלת. כאן זה אכן "קפקא". וליתר דיוק, האולם שבו מתנהל באטיות ישראלית אופיינית משפט העיזבון של המנוחה אילזה אסתר הופה, מזכירתו וחברתו של הסופר מקס ברוד, שהיה חברו הקרוב של פרנץ קפקא.

בצוואתו הורה קפקא להשמיד את כתבי היד שלו, אלא שחברו מקס ברוד לא שמע בקולו, והקדיש את חייו להוצאתם לאור. ב-1939 הוא נמלט מפראג לתל אביב, כשעמו מזוודה ובה כמה מכתבי היד האלה. ברבות השנים הם התגלגלו לארכיונים ולאספנים, אך חלקם נותר בידי מזכירתו, אסתר הופה, שמתה לפני שנתיים והורישה את שארית העיזבון הזה לבנותיה, חוה ורותי. בית המשפט נדרש להכריע בעתידו של העיזבון הספרותי, לאחר שהספרייה הלאומית בירושלים דרשה לקבל אותו לידיה. מהצד השני של המתרס נמצאות האחיות הופה וארכיון הספרות הגרמני, שמבקש לקנות אותו מהן.

בחזרה אל אולם המשפט. השופטת טליה קופלמן-פרדו ניסתה לעשות סדר בבלגן. "אי אפשר לקיים כך דיון", הטיחה בנוכחים. "נדמה לי שהייתי ברורה", הרימה את קולה.

"המישמש רב, כדאי לעשות סדר בעניינים, אנחנו קצת מפגרים בחומר", פתח עו"ד עודד הכהן, בא כוחן של האחיות הופה, שבא לדיון ממשרדו הירושלמי כשהוא רכוב על אופנוע כבד. "אנחנו רוקדים ריקוד לא ברור", העירה בהמשך עו"ד הילה נודל-כספי, המייצגת את היועץ המשפטי לממשלה. "זה קרקס, תרשום, זה קרקס, זה תיאטרון", מילמלה מהספסל האחורי רות ויזלר, האחות המבוגרת מהשתיים.

עד מהרה התגלתה אחת הסיבות המרכזיות, אך בפירוש לא היחידה, לתסבוכת. לפני חודשיים עברו בתי המשפט להשתמש במערכת מחשוב חדשה כחלק מפרויקט שאפתני המתקרא "בית משפט ללא נייר". מסמכים רבים בתיק העיזבון של קפקא פשוט נעלמו מצג המחשב.

"זה אמור להיות במחשב", שבה ואמרה השופטת קופלמן פעם אחר פעם, רק כדי לגלות שאולי לא כדאי לסמוך על מחשבים כשדנים בתיק שגיבורו כתב את הרומנים הגדולים שלו במחברות רבות, בכתב יד צפוף. דקות ארוכות הוקדשו לחיפוש המסמכים האבודים במערכת המחשוב של בתי המשפט. בסופו של דבר איבדה גם השופטת את סבלנותה ותרמה הערה קפקאית משלה: "אם זה הוגש אך לא נסרק, אין לי איך להתייחס לזה".

נסרק או לא נסרק, עורכי הדין ומנהלי העיזבון נדהמו לגלות שכמה מהדו"חות שהגישו בחודשים האחרונים למזכירות בית המשפט כלל לא הגיעו ליעדם, ונעלמו בדרך. "אני רק רואה במערכת שמשהו הוגש, אך לא רואה מה הוגש", אמרה השופטת.

עו"ד דן נובהארי, המייצג את מנהל העיזבון של אסתר הופה, שיתף את הנוכחים באולם בתסכולו מהביורוקרטיה המשפטית שאליה נקלע. "אני מגיע פעם אחר פעם בעצמי לבית המשפט כדי לוודא שהחומר שאנחנו מגישים ייקלט במערכת. ביקשתי באופן אישי מאחד הפקידים להכניס את המסמכים פיזית לתיק, אך הם לא הגיעו ליעדם".

לא רק המסמכים חסרים. גם ההחלטות שבית המשפט כבר קיבל נשארו על צג המחשב בלבד. "כבר נתתי צו לפתוח את הכספות", נזעקה השופטת, "האם עלי לתת צו נוסף לביצוע החלטה שכבר נתתי? אני לא צריכה לדון פעם נוספת בעניין שכבר דנתי בו".

נציגת היועץ המשפטי, עו"ד נודל-כספי, הוסיפה שמן למדורה. "ההחלטות לא מקוימות כאן", קראה אל השופטת, שנזפה בתורה בעו"ד שמואל קסוטו, מנהל העיזבון של אסתר הופה: "נתתי החלטה והיא לא בוצעה". אלא שבסיפור הקפקאי הזה, קסוטו היה אחד היחידים שמילא אחר החלטות בית המשפט והצליח במקום שבו נכשלו כל קודמיו שהתפטרו או פוטרו בזה אחר זה - לקבל את המפתחות לכספות שבהן נמצאים כתבי היד.

קסוטו אף הגיש ארבעה דו"חות מפורטים שסיכמו את פעילותו, אך אלה, כמו מסמכים אחרים בתיק, נעלמו. "כולם קיבלו העתקים מהדו"חות חוץ ממני?" השתוממה השופטת, בעודה מנסה, בלי הצלחה, לאתר את המסמכים האבודים על צג המחשב הסורר.

תכולת הכספות הפכה עד מהרה לעניין החם ביותר בדיון. חמש או שש כספות שהיו בבעלותה של הופה פזורות ברחבי תל אביב ובציריך. איש אינו יודע מה בדיוק הן מכילות ומעטה סמיך של מסתורין אופף אותן. "אני מנהלת כבר ארבעה דיונים על תכולה שאיני יודעת מהי וזה לא מוצא חן בעיני", פסקה השופטת. "אני מנהלת דיון אחר דיון על דברים עלומים ושום דבר לא קורה".

התברר כי קיים חוב כספי - דמי שכירות שלא שולמו לבנקים - המעכב בינתיים את פתיחת הכספות. גודלו של החוב נשאר עלום, כפרטי מידע רבים נוספים בפרשה. ואז צצה בעיה טכנית נוספת: בחדרי הכספות של הבנקים אין מקום שיוכל להכיל את כל החבורה הנכבדה שביקשה להיות נוכחת במעמד המרגש של פתיחת הכספות.

"זה לא ייגמר עד שלא נפתח את הכספות ונדע מה יש שם", אמרה עו"ד נודל-כספי, בניסיון נואש להחזיר את הדיון לפסים רציונליים. "עד שלא נעשה זאת, אף אחד לא יוכל לטעון טענה עניינית לזכאות על תכולתם. צריך לשבור את מעגל הקסמים הזה, שאנחנו לא יוצאים ממנו, ויפה שעה אחת קודם".

אלא שנודל-כספי עצמה הוסיפה נדבך משלה למעגל הקסמים הקפקאי. "היועץ המשפטי", כך סיפרה, "עומד על הדרישה לבצע גם בדיקה של רכוש העיזבון שנמצא בדירת המנוחה. הבנתי שיש ארגזים שלא נפתחו ורובנו לא יודעים במה מדובר".

"שקר, שקר", מלמלה חוה הופה בשורה האחרונה של האולם. "יש גם כספות על הירח", הוסיפה אחותה בציניות.

"אני סקרנית באמת. מה יכול להיות בכספות?" העירה לפתע השופטת ועוררה מחדש את הדיון על תכולתן. "מדובר בניירות בכתב יד, שגילם בן 80 ל-100 שנה", אמר עו"ד סער פלינר, המייצג את ארכיון הספרות הגרמנית שמתנגד לפתיחת הכספות. "טיפול בנושא כזה דורש מומחיות בכתבי יד. זה לא שפותחים את הכספת עם נוצה, ומנקים אותה... יש חשש לפגיעה בתכולתן".

השופטת הגיעה להחלטה. "לאחר למעלה מחצי שנה ולאחר מספר לא מבוטל של דיונים, לא נבדקו הכספות. יש להתקדם לסיום ההליכים. מנהל העיזבון יתאם עם הבנקים מועדים לבדיקת תכולת הכספות", פסקה. אלא שאז התברר שכשעורכי דין רבים כל כך מעורבים בעניין, אין זה פשוט לתאם מועד מוסכם לאירוע החגיגי.

בינתיים עבר הדיון מהעיסוק בתכולתן הספרותית של הכספות האבודות אל הכסף שנמצא בהן. "אין לי כסף לחיות, אני רוצה את הרנטה של אמא שלי", צעקה חוה הופה. "זכותי לחיות. אתם שקרנים, מדברים שטויות וחסרי תרבות. לפחות תתנו לי לחיות. סבלתי מספיק בחיים שלי, סבלתי מספיק". לרגע נדמה היה שהתהפכו היוצרות וחוה ה' ניצבת עתה במקומו של יוזף ק', גיבור "המשפט" של קפקא - הרומן שאמה מכרה ב-1988 את כתב היד שלו לגרמניה תמורת שני מיליון דולר.

בשלב הזה התברר, כי בכספות נמצאים גם כשלושה מיליון שקל - לטענת האחיות אלה כספי הרנטה שאמן קיבלה מגרמניה. עו"ד קסוטו, מנהל העיזבון, ביקש מהשופטת לשחרר חלק מהכסף לטובת הבנות. עמיתו, עו"ד הראל עשוואל, היה נחרץ יותר. "מדובר בדיני נפשות. חד משמעית, חיי אדם". כשנשאל במה דברים אמורים התברר שחייה עוד לא בסכנה: "להופה יש עיקולים מטעם העירייה והיא צריכה להחזיר הלוואות לבנק".

קסוטו ביקש מהשופטת לשחרר כחצי מיליון שקל כדי להקל על מצוקתה של חוה הופה. "זה לא מספיק! אני חייבת הרבה כספים", היא נזעקה ממקומה. "בסוף הכל יגיע אליכן", הוא מיהר להרגיע אותה.

"המנוחה מכרה בחייה כתבי יד תמורת כסף", הזכיר לנוכחים עו"ד יוסי אשכנזי, בא כוחו של מנהל עיזבון ברוד, את האופן שבו התעשרה אמן של האחיות. עם זאת, גם הוא הוסיף כי הן זכאיות לחיות בכבוד והביע את הסכמתו לאפשר להן לקבל חלק מהכסף שנמצא בכספות.

"כספי הרנטה לא שייכים לאף אחד! הגרמנים שלחו לנו אותם", קראה הופה. "האם מדובר ברנטה או בכספים שהתקבלו ממכירת כתבי היד?" תהה עו"ד מאיר הלר, המייצג את הספרייה הלאומית. "זה רנטה טהור. מהגרמנים. אלא אם כן תערערו גם על כך שאנחנו הבנות של אמי", ענתה הופה. "כל הכספים - זה הנאצים של גרמניה", הוסיפה אחותה. "זה לא הנאצים, זה הגרמנים", תיקנה אותה הופה. "זה בית משוגעים", סיננה האחות ויזלר, והשופטת סיכמה: "מה שיפה בתיק הזה הוא שאתם לא מפסיקים להפתיע אותי".

בהפסקה אפשר היה להבחין בבירור בשני המחנות שהתגבשו במשפט הזה. מחוץ לאולם הדיונים התגודדו האחיות לבית הופה, נציג ארכיון הספרות הגרמנית ומנהלי העיזבון של אמן. בצד השני של הרחבה הסתודדו נציגי הספרייה הלאומית בירושלים, נציגת היועץ המשפטי לממשלה ומנהל העיזבון של מקס ברוד. ישראל מול גרמניה, ברוד מול הופה. ומה עם קפקא? את האינטרס שלו שום עורך דין אינו מייצג בתיק הזה.

אחרי ההפסקה הציגו האחיות הופה לבית המשפט מכתבים היסטוריים שמוכיחים, לטענתן, כי מקס ברוד העניק במתנה את כתבי היד של קפקא לאמן, אסתר, והיא מצדה העבירה אותם במתנה אליהן. אם זה נכון, איש מלבדן לא יוכל לטעון לבעלות עליהם. נורית פגי, שכותבת עכשיו את הדוקטורט שלה על ברוד, הזדעקה לשמע הדברים. מהתיק הקטן שלה היא שלפה העתק ממכתבו של ברוד, שמתוארך ל-1952 ובו הוא מעניק כביכול את כתביו במתנה להופה, וטענה שיש לבדוק אם כתב היד מזויף.

פגי, גרפיקאית בהכשרתה, גילתה בגיל מאוחר יחסית את אהבתה לספרות. כעת היא משלבת בין שני תחביביה. "האות הזאת גדולה מזו שלידה, פה יש מחיקות, כאן יש צורת כתיב שונה", הסבירה את דרישתה לשלוח את המכתב לבדיקה של גרפולוג. בסופו של דבר השופטת התרצתה, והמכתב אכן ייבדק בקרוב על ידי מומחה חיצוני. "עוד מישהו שיחלוב לנו את הכסף", התמרמרה האחות ויזלר.

יומיים לאחר הדיון התערב בעניין גם בית המשפט המחוזי בתל אביב, והורה לעכב את פתיחת הכספות. "חיכינו 40 שנה, מאז מותו של דוקטור ברוד", אמר עורך הדין של האחיות, "מה בוער לכם?"



הופה, ביציאה מבית המשפט


איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו