בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנועת "אם תרצו" כובשת את הקמפוסים בהבטחה למהפכה ציונית

אם זה תלוי ברונן שובל (במרכז התמונה), המהפכה הציונית השנייה תתחיל באוניברסיטה העברית. בתוך שנתיים הצליח מייסד תנועת הסטודנטים "אם תרצו" לגרור אחריו 6,000 פעילים שיוצאים להפגנות תמיכה בחיילים ומסווגים את המרצים על פי "מדד ציונות". אז מי מאשים אותם שהם פשיסטים?

תגובות

ונן שובל מסתובב בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים כמו מדריך תיירים. "יש פה מקום אחד שאני נורא אוהב, רואים משם נוף נפלא", הוא אומר, מפלס את דרכו בזרם הסטודנטים במסדרונות. בסוף הדרך, מול מעקה ברזל שתוחם מרפסת רחבה המשקיפה לעבר חומות העיר העתיקה, נעצר שובל, נפעם. "אתה יודע מה זה סינדרום ירושלים?" הוא שואל בחצי חיוך, "אני עברתי משהו כזה. לא בדיוק, אבל אפשר להגיד שזה בערך מה שקרה לי. פה הבנתי שאני לא לבד, שאני חלק מעם".

שובל, סטודנט חילוני בן 28 מרמת השרון, הוא מנהיגה הצעיר של תנועת הסטודנטים "אם תרצו - המהפכה הציונית השנייה". לפני שנתיים הקים את התשתית האידיאולוגית של התנועה, המגדירה עצמה כתנועה חוץ פרלמנטרית הפועלת "לחיזוק ערכי הציונות בישראל, להבטחת עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל ולקידום החברה הישראלית אל מול האתגרים שבפניה", ומקיימת מערך פעילויות חריג בהיקפו ובתכניו בנוף הסטודנטיאלי המנומנם.

כעת הוא מתהלך מתוח לקראת הבחירות למועצת הסטודנטים בקמפוס הירושלמי. באתר האינטרנט של התנועה התפרסמה קריאה נרגשת: "אנו זקוקים לכל לב יהודי ונשמה ציונית. רכזי ופעילי 'אם תרצו' נקראים אל הדגל - ביום שלישי עושים באוניברסיטה העברית אגודה ציונית וממשיכים את המהפכה הציונית השנייה!!" בינתיים כוללת המהפכה בין השאר הרצאות חדורות אידיאולוגיה בקמפוסים, סיורים לחברון, פרסום סרטים מצוירים לעגניים על פעילות אנשי חמאס והרבה מאמרים כחול-לבן בנושאים כמו חוק הנכבה, שירות בצבא וגילויים חדשים על חייו של הרצל. בזמן מבצע "עופרת יצוקה" בעזה השתתפו מאות פעילים בהפגנות תמיכה בצה"ל, ומדי כמה שבועות הם מתייצבים לצד כוחות הביטחון בהפגנות נגד הגדר בשטחים, עטופים בדגלי ישראל.

"למרבה הצער, בשנים האחרונות נהנות מגמות אנטי-ציוניות משגשוג באוניברסיטאות ומונעות מזכותם של הציונים לשמוע ולהשמיע את קולם", אומר שובל, חותך את המלים כרטוריקן מיומן. "'אם תרצו' היא הגוף היחיד שנותן היום מענה להתפשטות מגמות פוסט ואנטי-ציוניות בקרב קהל הסטודנטים והמרצים באוניברסיטאות שלנו. אבל זו ממש לא מציאות שייחודית רק לאקדמיה - השיח הציבורי בישראל, כפי שהוא מתנהל בשנים האחרונות, חדל מלשרת את מטרות הציונות. בימים שבהם שוחטים פרות קדושות אנחנו רוצים להוליד אותן".

מודל ההצלחה שלו הוא דווקא שלום עכשיו: "הם לקחו לפני 26 שנה רעיונות שהיו מחוץ לקונסנזוס בצורה רדיקלית והיום אלו העמדות של הליכוד והעבודה. הם הפכו רעיונות שהיו בשוליים למרכז. זו בדיוק השאיפה שלנו, להחזיר את הציונות למרכז, שהמשוררים ישוררו ציונות, שהסופרים יספרו ציונות, שהאקדמיה תרצה ציונות ושהארי פולמנים ייצרו סרטים על האתוסים שלנו. כמו שיש סרטים על גלדיאטורים, לנו יהיו סרטים על יהודה המכבי. מה רע בזה?"

כמתבקש, פעילות "אם תרצו" מעוררת פולמוס נוקב, שבמרכזו מופנית כלפי התנועה אצבע מאשימה בהטלת אימה על מרצים וסטודנטים ערבים. זאת בעקבות פעילות התנועה בזמן האחרון שכוללת דרישה מאוניברסיטת תל אביב לפטר את המרצה ד"ר ענת מטר, העומדת לטענתם מאחורי הפצת מסמך עם תמונת חייל צה"ל האשם לכאורה ברצח באסם איברהים אבו רחמה בבילעין; ומחאה נגד הדרישה למנוע את מינויה של אל"מ פנינה שרביט ברוך למרצה באוניברסיטת תל אביב ונגד המרצה לקולנוע ניזאר חסן ממכללת ספיר שהוציא מכיתתו תלמיד שהופיע במדים.

"זה ארגון שהאידיאולוגיה שלו היא שילוב בין ארץ ישראל השלמה לבין האקטיוויזם הביטחוני של מפא"י לדורותיה", אומר אלי אושרוב, עורך עיתון הסטודנטים "פי האתון" באוניברסיטה ופעיל מרצ, "אבל הטקטיקה שלהם לקוחה ממשנתו של ליברמן - וזה אומר לזרוע שנאה, ריב ואלימות. בזמן 'עופרת יצוקה', למשל, היתה הפגנה של סטודנטים ערבים באוניברסיטה, ופעילי 'אם תרצו' קראו לעבר הסטודנטים הערבים קריאות כמו 'נשרוף לכם את הכפר' ו'ניפגש במילואים'. אבל זה לא נגמר שם, כל מרצה שמציע דרך אחרת לחשוב על המציאות כאן מואשם לא בפוסט-ציונות כמקובל, אלא ב'הסתה אנטי-ציונית'. המטרה היא לאיים ולהפחיד כל מי שחושב אחרת מהם או מעז לבקר אותם".

בעד ירושלים מאוחדת

בחמש אחר הצהריים בפתח אולם "הפורום" באוניברסיטה העברית נראתה חבורת "אם תרצו" יותר כמו קבוצת פעילי תנועת נוער. הם התגודדו סביב דוכן קרטון, שעליו ננעצו שני דגלי ישראל, לבושים חולצות מעודכנות עם הדפס דיוקנו של הרצל - אחד ממבחר דיוקנאות של אישים ציוניים בליין חדש שניתן לרכוש באינטרנט. הם מחלקים בגאווה הזמנות למפגש שייערך שעה לאחר מכן עם משה (בוגי) יעלון, השר לעניינים אסטרטגיים.

"הזמנו אותו לבוא לדבר עם הסטודנטים שלנו, אבל היינו יכולים להביא גם את שלי יחימוביץ'", מסביר שובל. "שניהם נמנים עם סוג האנשים שגם אם אתה לא מסכים איתם, אתה לא יכול שלא להעריך את מה שהם אומרים. יעלון ייתן הרצאה בנושא 'אתגריה של מדינת ישראל', אבל מעבר לשיחה על האיום האיראני אני מחפש אצלו את הקומה הנוספת. כמו שאני מכיר אותו הוא בוודאי ימשוך את הדברים לשיחה על ערכים וזה בדיוק מה שאני מחפש".

בעיתון התנועה, שיוצא מדי חודש, ומחולק לעוברים ושבים מתואר חזון התנועה - שרשומים בה כאלף סטודנטים המשלמים דמי חבר אך פעילים בה מעל 6,000 סטודנטים בערבי עיון, הפגנות ופרויקטים קהילתיים. בין השאר נכתב שם: "כממשיכי דרכה של הציונות, התנועה הלאומית של העם היהודי, אנו רואים בזכותנו למדינה עצמאית-ריבונית בארץ ישראל שבירתה ירושלים המאוחדת זכות טבעית נצחית שאינה ניתנת לערעור".

ממתי אי-חלוקת ירושלים והמקומות הקדושים הם מהות הציונות?

שובל: "ברור שיש בנו פטריוטיזם לחבל הארץ הזה. עם ישראל שאף לחזור לירושלים, למקומות הקדושים שבה, לא לקניון מלחה. ירושלים היא הסמל המובהק ביותר של רעיון שיבת ציון והיא האתוס החזק ביותר שמבטא את השאיפות בנות אלפי השנים של עם ישראל לחזור למולדתו. לכן ארץ ישראל וירושלים בלבה היא עקרון יסוד שלנו. אבל יחד עם זה ברור ולגיטימי בעינינו להתווכח על חלוקת ירושלים בהקשר של שכונות קצה".

זו לא הצהרה שמציבה אתכם מיד בצד הימני של המפה הפוליטית?

"הפוליטיקה לא מעניינת אותנו. אנחנו עושים הבחנה בין ציונות כאידיאולוגיה פוליטית לבין פעילות מפלגתית. אנחנו לא קשורים לעבודה, לקדימה או לליכוד. אפילו שכל אחת מהמפלגות האלו פנתה אלינו השבנו להם בלא חד-משמעי. לא נהפוך להיות גוף מפלגתי, פשוט לא מוכנים כי הציונות שייכת לכולם - היא לא עניין של ימין או שמאל".

מה העמדה שלכם לגבי חוק האזרחות?

"באתר שלנו יש מאמר אחד בעד ומאמר אחד נגד. לתנועה אין עמדה רשמית, לכל חבר יש את העמדה שלו".

אבל העמדה הפלורליסטית הזאת מידרדרת לעתים למיליטריזם גס.

"אני מודע לקריאות בהפגנות, לא מכחיש, אבל הן נאמרו בלהט יצרים כנגד קריאות של ערבים כמו 'איטבח אל יהוד'. ולמרות זאת, לדעתי יש בקריאות האלו טעם רע. מודה. כשהיו קריאות כאלו, לא לגיטימיות, ההנחיה שלי היתה להפסיק אותן כי הן לא מסוג הקריאות שאנחנו מייצרים בהפגנות שלנו. ההפגנות האלימות בניעלין הן לא חוקיות וצריך לנהוג כלפי האנרכיסטים המפגינים, שיוצרים שם פרובוקציות ואלימות, כמו שנוהגים במתנחלים אלימים - צווי מניעה".

הכל התחיל בפייגלין

תוך כדי ניהול עוד יום פעילות שגרתי בקמפוס הירושלמי, שובל מספר שהכל התחיל אצלו בהפתעה, בין שירות מילואים מתסכל לבין לימודיו בחוג למדע המדינה. "כמה דברים עוררו אותי, הראשון היה מאבק הסטודנטים באוניברסיטה העברית נגד ההתנתקות. זה היה דבר מאוד חזק. תמיד כשהייתי קטן חשבתי שפיספסתי את כל הדברים הטובים: המחתרות, המלחמות הגדולות. הרגשתי שהכל מאחורי ושנולדתי לתוך עולם מאוד גשמי. תמיד קינאתי בסבא שלי שלחם בהגנה ובסבתא שלחמה באצ"ל. חשבתי שהסיפורים הגדולים נגמרו, ואז באה ההתנתקות והבנתי פתאום שבעצם שום דבר עוד לא נגמר, שמתרחש מולי אירוע אדיר שרלוונטי להיסטוריה הקולקטיווית שלנו".

לאחר ההתנתקות באה גם מלחמת לבנון השנייה. "ישבתי בבור, במקום שבו רואים תמונה יפה על הדרך שבה מתקבלות החלטות על החיים של החברים שלי. הרגשתי שם כבשר התותחים של ההיסטוריה, איך לוקחים את הדור שלנו ואומרים לו: 'יאללה, תתקעו דגל על בינת ג'בייל כי צריך תמונה'. ברור לי שמפקד, שר ביטחון וראש ממשלה צריכים לקבל החלטות קשות, אבל החברים שלי הם לא חיילי שחמט שכשהם נופלים מסדרים את הלוח מחדש. מדובר פה בדיני נפשות".

במשך כמה חודשים החלה קבוצת חברים בהנהגתו של שובל לחשוב בלי שמץ היסוס על מהפכה ציונית שנייה. "השקענו בזה הרבה זמן", הוא מסביר. "התחושה שניסחנו אותה לאט לאט היא שהמהפכה הציונית הראשונה נתקעה. היו הרבה מהפכות במאה ה-19: סוציאליזם, פשיזם, קומוניזם וגם הציונות. אבל התנועות האידיאולוגיות האלו פשוט נגמרו. היה להן כוח ואחרי מאה שנה האינרציה פשוט נגמרה. גם לציונות קרה תהליך דומה, הכוח הגדול שאפיין את המייסדים אזל ואנחנו הבנו שחייבים לעשות התחדשות ערכית ואידיאולוגית. שמוטל עלינו לעשות את זה".

באותם ימים נתקל שובל בספר שהיווה נקודת מפנה בחייו: "המהפכה האמונית" מאת מוטי קרפל, האידיאולוג של תנועת "מנהיגות יהודית" שבראשה משה פייגלין. "פתחתי את הספר וקראתי שהציונות הגיעה למשבר ושהפתרון הוא לזרוק אותה לפח ולצאת למהפכה אמונית. עד אז לא נתקלתי בהגות כזאת, נדהמתי לגלות את הצד הפוסט-ציוני של אדם המתגורר במאחז בת עין, עורך ביטאון המתנחלים 'נקודה'. זה מאוד הכעיס אותי. הצלחתי להשיג את הטלפון של קרפל וביקשתי להיפגש איתו. הוא הסכים".

שובל נסע להתנחלות בת עין ושוחח עם קרפל במשך שעתיים, שעוררו אותו לפעולה נחרצת. "תוך כדי השיחה איתו הבנתי עד כמה הציונות התפוררה, התבהרה לי עוצמה ההתחדשות הפוסט-ציונית מימין ומשמאל. הבנתי שהזרם המרכזי לא מחדש את עצמו, שהוא אפאתי, שיש מצד אחד תסיסה תרבותית מאוד גדולה בשמאל הפוסט-ציוני ומצד שני תסיסה פוסט-ציונית מימין. נדהמתי להבין שאם אפשר לטעון שהשמאל הציוני הוא מרצ שמאלה, אז הימין הפוסט-ציוני נמצא בליכוד".

לאחר השיחה עם קרפל שם לעצמו שובל למטרה לנסח מניפסט ניאו-ציוני ולגרור אחריו אלפי סטודנטים. "ישבתי אז יחד עם החברים שלי ואמרנו רגע, אם אנחנו מסוגלים לשכנע פלוגה שלמה ללכת אחרינו בקרב בדרום לבנון, נצליח למשוך אחרינו גם כמה סטודנטים באוניברסיטה. לא יכול להיות שזה הרבה יותר מסובך. אם שיכנענו אנשים לתת את החיים שלהם בידנו, נוכל לשכנע אותם להתנדב לצו 8 אזרחי. התחלנו להתייעץ עם אנשי עסקים, החלטנו שמה שלא נעשה, גם אם בסוף החלום שלנו ייכשל, לפחות ננהל אותו בצורה מקצוענית.

"רצינו לעשות הסברה, כמו שהסוכנות היהודית עושה בקמפוסים בחוץ לארץ, אבל לעשות את זה פה, בקמפוסים בישראל. אידיאולוגית הצענו אלטרנטיווה לפוסט ציונות מימין, אבל מהר מאוד גילינו שההתמודדות שלנו בשטח היא יותר עם הפוסט-ציונות משמאל, עם חגיגות יום הנכבה באוניברסיטה".

את המימון לפעילות "אם תרצו" משיג שובל בעצמו: "אני מגייס את הכספים לתנועה, ויש לי שלושה מקורות: אנשי עסקים ישראלים שתומכים בנו ומהווים את רוב המימון, יהודים-אמריקאים שעוזרים לנו והסטודנטים עצמם שתורמים. אלף הסטודנטים שהנפיקו תעודת חבר תורמים בין 100 ל-500 שקל בשנה. כל זה מספיק לנו כי בעצם רוב הפעילות שלנו היא ההתנדבותית".

לא קצת נאיווי לייחל למהפכה?

"כשצעירים לוקחים את עצמם ברצינות יש להם יכולת לחולל מהפכות. הבעיה שלנו שכשאנחנו מסתכלים על הרצל ובן גוריון הם נראים בעניינו זקנים, שכחנו שכשהם חוללו את המהפכה הציונית הם היו צעירים מאוד".

פועלים בצורה ערמומית

כחלק מהחזון של התנועה מציע שובל התייחסות גם לציבור הסטודנטים הערבים. "הבעיה עם הסטודנטים הערבים שהם מגיעים צעירים לאוניברסיטאות, חווים תחושת ניכור קשה ותוך כדי הלימודים שלהם הם נסחפים אחרי תנועות קיצוניות", אומר שובל. "נוצרת פלסטיניזציה בקמפוסים. אני חושב שאחת מהמטרות החשובות של אגודות הסטודנטים בארץ היא ליצור פעילות תרבות לסטודנטים הערבים שימנעו את תחושת הניכור ויאפשרו תהליך של התחברות לחברה הישראלית. כמו שדרוזי ובדואי יכולים להיות ציונים, גם ערבי מוסלמי יכול להיות ציוני. לדעתי רוב-רובם של הערבים הם כאלה".

אבל אושרוב לא מתרשם מהושטת היד: "מה שמאפיין אותם זה תודעת קורבן מאוד מפותחת ועמוקה, הם תמיד טוענים שעושים להם דה-לגיטימציה. הם מרבים לטעון שאנחנו, הסטודנטים היהודים, מופלים לרעה באוניברסיטה כי אנחנו משרתים שלוש שנים בצבא והערבים לא. כפתרון לכל בעיה הם תמיד קוראים לקחת את החוק לידיים, למשל הם יוזמים לקראת הבחירות להקים משמר סטודנטים שישמור על נערות יהודיות במעונות בגבעה הצרפתית מפני ערבים. אם אכן יש שם בעיה של ביטחון אישי, גם המשטרה או המשמר האזרחי יכולים לפתור אותה, או שאפשר לפתור אותה בדרכי שלום והידברות. אבל לא באמצעות חבורת סטודנטים עם נשק. הם גלגול היסטורי של 'ברית הבריונים', הם בגיניסטים כאלה, ג'נטלמנים, אינטלקטואלים. הם בעצמם לא ירימו יד, אבל הם מעודדים אווירה של אלימות.

"את הנזק שהם עושים קשה להעריך, גם לציונים וגם למיעוט כמו הערבים. הם מחלישים את הציונות בכך שהם הופכים אותה לסקטוריאלית, מי שלא מסכים איתם מיד מסומן כאנטי-ציוני. הם האשימו למשל סטודנטים מתא מפלגת העבודה באוניברסיטה כאנטי-ציונים, אבל אם לדעתם מפלגת העבודה לא ציונית, אז מי כן? רק אליקים העצני?"

"זו תנועה לאומנית ורדיקלית במסווה של תנועת מרכז ציונית", מסכים בטון כעוס יריב אופנהיימר, מנכ"ל שלום עכשיו. "הם התחילו את הפעילות שלהם באמירות עדינות על כך שהמטרה שלהם היא להחזיר את הגאווה הציונית לעם היהודי, אבל בפועל הם נוטים לקו פוליטי ימני שמטרתו לנפץ כל תיאוריה שלא דוגלת בארץ ישראל השלמה. מה שמקומם אותי יותר מכל בהקשר לתנועה הזאת הוא הניסיון שלהם להתחפש לתנועת מרכז, לא לומר בפועל מה העמדות שלהם - שאינן רחוקות מהימין הקיצוני. הם לא מדברים על ערכי ציונות אלא על פשיזם בשם הציונות, הציונות בתנועה הזאת היא בהחלט מלה נקייה להגדיר פשיזם. לתפיסתם, בשם הציונות אין לפלסטיני זכות להפגין כשנגזלת ממנו אדמתו ולערבי החי בישראל אין זכות לבקר את המדינה. לי ברור שהם פועלים בצורה די ערמומית, ובסוף היום העמדות שלהם קשות מאוד".

שובל מכיר את מבקריו וכלל לא מופתע מעוצמת ההתבטאויות נגדו ונגד תנועתו. "הטענות שאנחנו פשיסטים או גזענים הן מגוחכות", הוא משיב בצחוק מתגלגל. "רק לאחרונה הגשנו בג"ץ יחד עם דרוזים וצ'רקסים על רקע פגיעה בזכויות שלהם. אם היינו תנועה ימנית כמו שמציגים אותנו לפעמים היינו בוחרים את ז'בוטינסקי לסמל, לא את הרצל. ל'אם תרצו' אין בכלל עמדה בנושא המאחזים, למשל, אם היה לנו עניין בזה היו בוודאי רואים אותנו בעמונה או בבית המריבה בחברון".

ומה עם הרעיון להציב משמר סטודנטים במעונות?

"באוניברסיטה העברית יש סטודנטיות שמפחדות ללכת במעונות. לפני שנתיים היו שם סטודנטים שתלו מחוץ לחלונות של החדרים שלהם דגלי חיזבאללה, נעקרו פה מזוזות מדלתות. הרעיון שלנו לתת לסטודנטים להתנדב במשמר האזרחי כדי להגביר את תחושת הביטחון. אנחנו לא מקימים מיליציה, רק רוצים להפיג את החשש של הסטודנטיות. זה לגיטימי".

ציונות זה מגניב?

אחת מהפעילויות השוטפות של התנועה היא הוצאת דו"ח שנתי בשם "מדד הציונות", שבו מדורגים הקורסים על פי מדד הציונות או האנטי-ציונות שלהם. "בשנה שעברה התחלנו לבצע מחקר כמותי שבחן למעלה מ-40 קורסים שעוסקים בצורה ישירה או עקיפה בציונות, בכל האוניברסיטאות הגדולות בארץ", אומר שובל. "בדקנו את הסילבוסים של הקורסים, את מספר החוקרים האנטי-ציונים כמו ברוך קימרלינג ואורי רם לעומת החוקרים הציונים כמו שלמה אבינרי, אמנון רובינשטיין ורות גביזון. הבדיקה שלנו מצביעה על כך שלמעלה מ-80% מהחומרים הנלמדים הם אנטי-ציוניים, לעומת 20% של מחקר פרו-ציוני. אני מוצא הדרה שיטתית של העמדות הציונית מחומרי הלימוד באקדמיה בישראל".

מלבד הסניף הראשי באוניברסיטה העברית פועלים היום עוד שמונה סניפים של "אם תרצו" באוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת בר אילן, מכללת ספיר, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, המרכז האוניברסיטאי אריאל, מכללת עמק יזרעאל והמכון הטכנולוגי בחולון. "בבאר שבע יש ל'אם תרצו' שדה חברתי רחב", מספרת יערה וינקלר, סטודנטית למדע המדינה ופעילה מרכזית בסניף "אם תרצו" בבן גוריון. "הבאנו לאורך השנים הרצאות על מורשת קרב והיסטוריה ישראלית, הרצאות על מלחמת לבנון השנייה ועל גבורה יהודית, הפקנו מסיבות עבריות וחילקנו דגלי ישראל ביום העצמאות. התחלנו בהקמת דוכן אחד קטן והיום יש לנו תא חזק שכולם מודעים לו ולרוח שבה הוא עובד".

"בכל קמפוס יש רכז שמניע את פעילות הסניף המקומי, אבל יש כמובן גם פעילות ברמה הארצית של התנועה", מדגיש שובל. "סיוע לחקלאים בנגב ובגליל, התנדבות בשדרות המופגזת בקסאמים, סיוע לניצולי שואה ועולים חדשים, תמיכה בחיילים בניעלין או אירוח של חיילים בודדים. כל הסטודנטים האלה הם מבחינתי שגרירים של המסר. אחרי שהם מסיימים את הלימודים הם יוצאים לתפוס משרות במגזר הציבורי, ולכל מקום שהם פונים הם באים עם תובנות ציוניות".

עם סטודנטית אחת זה הצליח להם מעבר למצופה: ח"כ ציפי חוטובלי מהליכוד היתה מעורבת בפעילות בבר אילן ובעזרתה הקימה התנועה שדולה בכנסת לקידום הציונות בקמפוסים. "נפגשתי עם רונן כשהייתי סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בר אילן", נזכרת בשמחה ח"כ חוטובלי. "החיבור המשמעותי שלי עם תנועת 'אם תרצו' היה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ומחאת המילואימניקים. התנועה היתה אז גורם מאוד דומיננטי במחאה ולחמנו נמרצות נגד ממשלת אולמרט. התחושה של רונן ושלי היתה שהדור שלנו לא באמת מרגיש מחויבות להיות כאן ושיש התרופפות בקשר ובמחויבות שלנו לרעיון הציוני. מאוד האמנתי אז וגם היום, ברעיון של החזרת ערכי הציונות לחברה הישראלית".

עם כל הלהט האידיאולוגי המיושן והכבד משהו, יש ל"אם תרצו" גם צד אחד פאנקי יותר. "לפני שנתיים התחלנו לייצר חולצות של הרצל. חשבנו שכמו שיש את צ'ה גווארה, גם לנו יש גיבור תרבות משלנו - הרצל", אומר שובל. "כמו שאנשים לא ציניים כלפי הסיפור של צ'ה גווארה, למרות שהרעיונות שלו היו קצת מופרכים הוא הפך לסמל תרבות, אידיאה של צדק חברתי, אותו הדבר עם הרצל, אנחנו אוהבים את האידיאה התרבותית שהוא מייצג והחלטנו להדפיס את הדיוקן שלו על חולצה. זה תפס חבל על הזמן. מכרנו וחילקנו אלפי חולצות".

זה לא נגמר בהרצל.

"היום יש גם חולצות עם דיוקנאות של גולדה מאיר, משה דיין, מנחם בגין, יצחק רבין, שרה גיבורת ניל"י, הרב קוק ואנחנו אפילו מתכננים להוציא חולצה עם שרוול אחד ועליה יתנוסס הדיוקן של יוסף טרומפלדור".

ממש מהפכת פופ.

"כמו שצריך לעשות התחדשות אידיאולוגית לציונות צריך גם ליצור התחדשות שמדברת לדור שלנו. אי-אפשר לדבר בשפה שברנר כתב. זה לא מעניין. לכן צריך לעשות דברים טרנדיים, זה צריך להיות מגניב. זה כבר מגניב, ציונות זה דבר מגניב".*




פעילי 'אם תרצו' בהפגנות בשטחים. תנו לצה'ל לנצח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו