בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיא פינס עוזב את בית הוט ופונה לדרך חדשה בערוץ 10. ראיון

אחרי 13 שנים גיא פינס נפרד בכעס מהוט והולך לעשות טלוויזיה בערוץ 10. העיניים הכחולות והבורקות האלה ינצנצו על המסך כמו זוג כוכבים הוליוודיים, אבל מה באמת מסתתר מאחוריהן?

תגובות

גיא פינס יושב על כיסא מוגבה, בחצר מוצלת בבית קפה תל-אביבי ונושך את קצה הקש בכוס הקולה שלו. אחרי כשעתיים של שיחה, שהוצאתה לפועל עלתה בדם ויזע, הוא מגלה עניין עמוק במבנה העתידי של הכתבה עליו. שלוש פגישות מאחורינו, ועדיין לא ברור הניגוד הזה. מחד, האיש הנעים והכריזמטי היושב ממול, מתנסח בבהירות ומסנן משפטי מחץ חפים ממאמץ, ומאידך, עצם קיום המפגשים איתו נדמה כלידת לחץ ארוכה ומלאת היסוסים. לפינס יש כצפוי הסבר פשוט. השבועות האחרונים היו אחת התקופות המסובכות בחייו, לפחות מהבחינה המקצועית. המעבר מהוט לערוץ 10 חתם תקופה ארוכה וסוערת של סכסוך ואי ודאות. ראיון לעיתון, הוא מסביר, היה הדבר האחרון שרצה לעשות.

אבל זו לא הדואליות היחידה שפינס מגלם בתוכו. 13 שנים, נצח במונחים טלוויזיוניים מקומיים, הוא מציג כמעט מדי ערב נוכחות רהוטה על המסך. השגרה הזאת חייבה אותו להיחשף גם בראיונות עיתונאיים ובכל זאת, נדמה שפינס האדם נשאר חידה. פרסונה שהחלה את דרכה כ"בן של", ילד שחקן ואחר כך כתב בגלי צה"ל, והצליחה להפוך את עצמה לאימפריה תקשורתית וכלכלית. אלא שאת המעטה תכול העין וצחור החיוך קשה מאוד לחדור: מי שכמעט כל מכריו מספרים שהוא "גאון מבריק", מכיר כל תרגיל בספר וקורא כל מהלך. כל אמירה שעלולה להתפרש כשחצנות, ממותנת מיד בהומור עצמי או בסיוג. החשש מכישלון התוכנית מלווה באמירה מפוכחת ש"ראש ממשלה לא מוצלח זה יותר גרוע", והוא זהיר בהתבטאויותיו גם כאשר הוא מתמודד עם שילוב קטלני של שיחת לילה ארוכה אחרי יום עבודה שלא נגמר וכוס גדולה של קמפרי.

כל ההיסוסים, הביטולים והאי-זמינות נובעים מחוסר ביטחון, פחד מחשיפה או שאלה פשוט גינוני דיווה?

"נשמע שאת מבשלת פתיחה לכתבה ככה. לא היה לי צורך בכתבה בעיתון, אני עושה את זה כי זה חלק מכללי המשחק שאני מאמין בהם. בן אדם חשוף חייב להיחשף, זה חלק מהעניין ואני לא נהנה להרגיש קשה להשגה, גם אם אני כזה לפעמים. זה בפירוש היה שבוע עם הרבה רגשות ועם הרבה עבודה, ואני מנסה לעבוד בראש מערכת של הרבה מאוד אנשים שהיו בעצמם במתח גדול. זה שאני קצת מפונק? נו, יש דיוות גדולות ממני".

קשה לפקפק במתח ובאמוציות שאיתן התמודד לאחרונה פינס. הוט, עוד בגלגולה הראשון כחברת ICP, היתה ביתו הטלוויזיוני הראשון והיחיד כמעט, למעט גיחות לא מוצלחות פה ושם, כמו התוכנית "אין ואאוט" בערוץ 2. פינס, היום בן 42, נחת בכבלים באמצע שנות התשעים אחרי שמונה שנים בגלי צה"ל ותקופה בעיתון "העיר". "ערב טוב" בהנחייתו היתה אחת מתוכניות הדגל של הכבלים, אם לא הבולטת שבהן. הצלחתה והשתכללותה מסמלות במידה רבה את השינוי שעבר על הטלוויזיה ובוודאי את מהפכת תרבות הבידור והפנאי שהתחוללה בארץ.

אבל הרומן הממושך הסתיים סופית ביום רביעי בשבוע שעבר, אז הגיש פינס את תוכניתו האחרונה בכבלים. פחות משבוע אחר כך, ביום שני האחרון, עבר לשדר את "ערב טוב עם גיא פינס" בערוץ 10. הנימה המרירה שנלוותה להגשת התוכנית האחרונה, יכלה ללמד על הקרבות העזים שהתחוללו מאחורי הקלעים.

מי מספר אחת

החיכוכים בין פינס להוט החלו עם הקמתו של ערוץ הבידור הישראלי באמצע 2005, על ידי המפיק חיים סלוצקי, מקורבו של מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, שהוא גם מבעלי המניות בהוט. "מהרגע הראשון לא היתה שם חיבה וזה קשור לאישיות של המעורבים", מספר אדם המכיר מקרוב את ההתנהלות בין הצדדים. "גיא, כנראה מסיבות מובנות, חשב שאם כבר מרימים ערוץ בידור, הוא היה צריך להרים אותו. היו הרבה מאוד ניסיונות לקרב בין הצדדים, לחמם את היחסים, וזה לא עבד. פינס עשה פרצופים ובעיות, לא הסכים לשום שיתוף פעולה, לא נתן להשתמש בארכיון שלו ולשדר את התכנים שלו ב-ynet (לאתר החדשות ולהוט הסכם לשיתוף פעולה) ובסוף זה התפוצץ. אפשר להגיד שפינס הרוויח את האנטגוניזם שהוא עורר די ביושר".

סיבוב ראשון לקרב בין פינס להוט התקיים ב-2007 סביב חידוש החוזה שלו, כאשר חברת הכבלים החלה לדרוש שישתף פעולה עם ערוץ הבידור. בסופו של דבר החליטו הצדדים לחדש את החוזה לשלוש שנים נוספות, במתכונת הקודמת. אולם אלו נקטעו באחרונה, עם החלטת הוט לפרק את החבילה לטובת הקמת מערכת חדשות בידור חדשה, כחלק מערוץ הבידור.

פינס נע בכיסאו באי נוחות כשהוא נשאל על כך, כמעט חרד לומר משהו שיתחרט עליו. "הכתובת היתה שם על הקיר כבר די הרבה זמן", הוא שוקל באטיות כל מלה. "לשיטתי, מאוד ברור מה היה. אנחנו לא רצינו להיות משודרים בערוץ הבידור. אני לא רציתי להיות חלק מהדבר הזה, שהוא מפעל של אדם אחד, שהוא לא בדי-אן-איי העיתונאי שלי. לא התאימה לנו החתונה הכפויה הזאת איתם. אין לי עניין לנהל עם הוט חנוונות או פנקסנות. היתה לי תקופה מאוד טובה וכמו בגירושים, זה בדרך כלל לא נגמר יפה כי כשלכולם טוב יחד לא מתגרשים".

מה היה מונח על הכף, גאווה? כסף?

"לא היה עניין של כסף. לא נוהל שום משא ומתן, אף צד לא הציב איזושהי דרישה. זה כן עניין של כוח, מי יהיה חדשות הבידור של ישראל. זה קרה מאוד מהר, אנחנו הבהרנו שאין לנו עניין להיות חלק מהמנגנון של ערוץ הבידור, גם במחיר של לא להיות שם".

בינתיים, נראה שבין הצדדים נותרה טינה ודם רע בכמויות שיכולות לפרנס אופרת סבון. תשדיר הפרומו של פינס בערוץ 10 הציג אותו ואת חבורת המנחים, הכתבים והסיידקיקים שלצדו במראה מצוחצח ומצודד. הוט עקצה בחזרה עם תשדיר לפיו "תוכנית מובילה מחפשת מנחה צעיר ורעב", אף שהמותג "ערב טוב", כמו גם מערכת התוכנית, עברו עם פינס לערוץ 10. גם באפלולית המסעדה, קשה לפספס את עווית העלבון שנמתחת על פניו של פינס כשהדבר מוזכר. זו כנראה גם הפעם היחידה בשיחה שמבטו מופנה הצדה במבוכה, ולא ננעץ בביטחון בעיניים שממולו.

הפרומו שהוט עשו לתוכנית החדשה העליב אותך?

"העליב אותי הפרומו, כן. נראה לי שזה העליב יותר את כל מי שמסביבי, לפי כמות התגובות שקיבלתי, והעליב אותי השקר שהיה שם, שזו אותה תוכנית. תוכנית מובילה שמחפשת מנחה חדש ורעב - זה שקר. אין תוכנית מובילה שמחפשת מנחה, והיה בפרומו הזה משהו קטנוני, כפוי טובה ומאוד מאפיין התנהלות של תאגיד גדול בלי נשמה".

תראה את התוכנית החדשה שהכבלים יעלו?

"אני מניח שכן, בשביל לראות מה קורה שם. אני לא רואה את עצמי בתחרות איתם. מה שאנחנו עושים בערוץ 10 יישפט בלי שום קשר למה שהם עושים".

אם הדברים היו תלויים רק בו, אומר פינס, יכול להיות שלא היה ממהר לחדש את התוכנית. הוא פינטז על חצי שנה של מנוחה, טיול בעולם או בטלה מרוכזת בבתי קפה, אבל לדבריו התהפוכות הכניסו בו אדרנלין, והוא החליט לבסוף שאת מפעל החיים שלו הוא מעוניין להמשיך. לכן נחת בערוץ 10, אחרי משא ומתן שהגיע לשלבים מתקדמים עם ערוץ המוסיקה (ערוץ 24) וזכיינית ערוץ 2 קשת, ונפל לבסוף כי "הרגשנו שנצטרך להתפשר ולרבע מדי את המעגל, לעבור לסקר יותר מוסיקה ישראלית, בשביל לעשות את זה". אך גם בערוץ 10 ייאלץ פינס להתאים את עצמו, ולהתייחס יותר לשיקולי רייטינג ופנייה לפלח אוכלוסייה רחב, מהם היה משוחרר במידה רבה בכבלים.

"זה מאוד מטריד", הוא מודה. "אני לא בא לערוץ 10 עם הצהרה שאני הולך לכבוש את הפריים-טיים. מבחינתי, אני רואה בתוכנית שלנו אופציה נעימה לסגור איתה את הערב. אני לא מציב לעצמי מספרים של רייטינג להתמודד איתם. אני גם לא יודע להגיד מה יהיה בעתיד, יכול להיות שיהיה שינוי ואני לא אתאבל אם תימצא לנו רצועה אחרת בעתיד, מוקדמת יותר או מאוחרת יותר".

זה נשמע כאילו אתה מקדים תירוץ לכישלון.

"אני ממש לא רוצה שזה יישמע ככה. אני חושב שהקהל של ערוץ 10 מתאים מאוד, ואני מקבל תגובות מעניינות מאנשים. יש פה הזדמנות מעניינת, ומעבדה מסוימת שיש בערוץ 10, כי הוא יכול לאפשר לעצמו מרחב של ניסוי וטעייה שבערוץ 2, עם חרדת הביצוע האיומה שיש בו, לא יכול. אני לא מכין לעצמי אליבי לכישלון, אני מציאותי".

ומה יקרה אם הניסוי הזה, בערוץ 10, לא ילך?

"זה תמיד יכול לקרות".

הביוב עולה על גדותיו

הגישה הנונשלנטית מטעה. על אף שנדמה שפינס היה תמיד חלק מהמיינסטרים והפריים-טיים, דרכו למעמד הנוכחי היא תוצאה של דבקות במטרה ובתפקיד, שאינם אופייניים בשוק המקומי. פינס מעיד על עצמו שגם היה ילד לא אופייני. אביו דן פינס ואמו ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין, התגרשו בילדותו, והוא גדל לסירוגין עם אמו בתל אביב ועם אביו ברמת השרון. כילד השתתף בהצגות תיאטרון וכשהיה בן תשע אפילו זכה בפרס על משחקו בסרט טלוויזיה. אמו כנראה אחראית לכך שלא טיפח את הנטייה הטבעית למשחק, אחרי שנלחמה, לדבריו, שלא ילמד בבית הספר לאמנויות, תלמה ילין.

"אני חושב שהייתי ילד מאוד לא שגרתי", הוא מספר בחיוך. "תחומי העניין שלי היו כימיה ולטינית, היתה לי מעבדה בבית ואספתי חיות משונות. ילד כאפות. כנראה שבגלל זה השקעתי גם הרבה מאוד אנרגיה בלהתחבר עם האנשים הנכונים כדי שלא לחטוף, ופיתחתי חוש הומור שידע להוציא אותי מבעיות".

חנון.

"שאלת ותצטרכי להתמודד עם התשובה. לא היו לי פוסטרים של כוכבים על הקיר, הייתי שומע רשת ב', אפילו לא גלי צה"ל".

בכלל רצית להיות שחקן?

"אני חושב שכן, אבל אמא שלי תמיד היתה נורא מודאגת שאתקבע כמישהו שצריך להיות שחקן בגלל מי שהיא".

בתיכון למד בבית הספר עירוני ד' בתל אביב וגר אצל אביו ומשפחתו החדשה ברמת השרון. זה היה גילוי ראשון של עצמאות, אחרי שסירב לעזוב את העיר ולעבור לבאר שבע עם אמו שהתמנתה למנהלת התיאטרון בעיר, "וזה היה לא קל". אמו היא גם האחראית על הקריירה שבחר בסוף, אחרי שהציעה לו שישתתף בבחינות לגלי צה"ל. פינס, שפזל למודיעין, התקבל, ובסופו של דבר שירת בתחנה כמעט שמונה שנים, בתפקידים שונים במחלקת התרבות.

"ממש בתחילת הצבא עברתי לגור לבד וחזרתי לתל אביב", הוא מספר. "זה נראה לי אז נורא טבעי, היום זה נראה לי כמו ילד קטן שעובר לגור לבד בעיר, בהתחלה בדירת מרתף איומה בדיזנגוף שהיתה מוצפת בבוץ כשהיה יורד גשם חזק. היא היתה יותר נמוכה מקו הביוב העירוני, אז היתה בה משאבה וכל פעם שהיו מורידים את המים בשירותים היה מתחיל מין טרטור כזה. יום אחד חזרתי הביתה וגיליתי שהיתה איזו תקלה והבית היה מוצף ב-30 סנטימטר של מי ביוב ובוץ והכל נהרס, כולל הטייפ שלי בגלי צה"ל וכל רכושי עלי אדמות, שהיה מועט ביותר". אחר כך חלק דירה עם הזמרת והמוסיקאית שרון בן עזר, לימים פוליאנה פרנק, לימים אליוט, והמשיך להחליף דירות ככל שהתקדם בתחנה.

"גיא הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שראיתי בקריירה שלי, שנמשכת כבר 35 שנה", נזכר מולי שפירא, עד לאחרונה מנהל מחלקת התרבות בגלי צה"ל. "הוא היה כתב יוצא מן הכלל, עורך טוב, מפיק טוב ורכז מערכת טוב. הוא הגיע, מה שנקרא מהבית, עם מנעד ידע רחב מאוד בכל תחום והוא גם פרפקציוניסט. בתחנה הוא התבלט מעל אחרים ממש מהרגע הראשון, כי הוא תמיד היה גם עצמאי מאוד. מין חתול שנופל על הרגליים".

כמעט מפתיע לגלות שכשהגיע לגלי צה"ל, פינס בכלל לא התכוון ללכת לכיוון של סיקור התרבות ומעולם לא סימן כמטרה את כס קיסר הבידור הישראלי. "היה לי ברור שאני רוצה להיות כתב לענייני מפלגות. זו היתה המטרה שלי בחיים בגיל 18", הוא מודה. "היתה תקופה שעשיתי רק חדשות בגלי צה"ל, צבא, פוליטיקה... ואז במחלקת התרבות רצו אותי ועשו איזה תרגיל שבמהלכו עברתי אליהם, והתחלתי ליהנות מזה מאוד. אולי הייתי שם שנתיים יותר מדי", הוא אומר ומבטו נהיה מהורהר. "אני נשאר הרבה זמן במקומות".

הדבר הגדול הבא

את התחנה עזב לטובת עריכת מדור התרבות של עיתון "העיר", שם הכיר את מי שתהיה אשתו, רותי רודנר, ואז הגיעה נקודת המפנה, כששוק הטלוויזיה התעורר עם עליית ערוץ 2 וכניסת הכבלים. בתחילת שנות התשעים, כשפינס הנחה פינה בחדשות המקומיות בכבלים, הוא נאלץ להכריע בין שתי הצעות עבודה. "כבר הייתי ברשימת העובדים של חדשות 2, ועדיין רציתי להיות כתב לענייני מפלגות או משפט, למרות שלא ממש הבנתי מה זה, כמו ילד שאומר שהוא רוצה להיות מכבי אש", הוא צוחק, "ואז הגיעה הצעה מחברת ICP, שעשתה תוכניות לכבלים". ההצעה הפכה להחלטה ופינס הגיש עם חבורה שכללה את גיל קופטש, מיכאלה ברקו וספיר קופמן את "שעון קיץ", תוכנית יומית על תרבות ובידור. אחר כך הגיש תוכנית דומה עם יעל אבקסיס, "בידור הערב", וכשהיא ירדה מהמסך, התברג ב"ערב טוב".

"הוא פשוט פנומן, היה מהתחלה ונשאר כזה", משתפכת אבקסיס. "הקסם של גיא הוא בחידתיות שלו וממה שאני מכירה, הוא אישיות מרתקת. הכל קטן עליו וזה היה ככה מההתחלה. התחלנו להגיש ביחד את 'בידור הערב' ואפילו הספקנו לנסוע פעמיים לקאן. שם היה לי מאוד ברור מה ההבדלים בינינו. הוא תמיד צלח בקלות את הראיונות, את כל ההתנהלות בעולם הזה ומאוד מהר הבנתי כמה אני לא מנוסה וקטנה בהשוואה אליו. הוא גם תמיד ידע לאלתר ולפתור בעיות, להפיק בעצמו, לכתוב, לראיין, זה מההתחלה היה שם".

אלא שההצלחה בתפקיד, שבאה כנראה די בקלות, רק מחזקת את סימני השאלה סביבו. את "ערב טוב" החל להנחות ב-97'. היום, כמעט 2,200 תוכניות אחר כך, הוא עדיין שם, פותח בספירה חדשה בערוץ מסחרי. נדמה שמי שרצה להיות עיתונאי רציני המסקר מפלגות, בחר ברגע אחד מסלול חיים. למרות שלא חסרו התבטאויות בעבר על הרצון לזוז מהמשבצת, לעשות דברים אחרים, הוא דווקא נאחז בה בכוח.

השניות אינה מוגבלת רק להחלטה הזאת, אבל נדמה שהיא מייצגת יפה את השסע בדמותו. פינס, והוא מודה בכך ללא שום התלבטות, מעולם לא דמיין את עצמו ממשיך לעשות את "ערב טוב" במשך 13 שנים, והמונה עוד דופק. הוא גם מודה ש"היו עליות וירידות" במידת הרצון שלו לעשות את התוכנית, ונזכר בראיון מלפני כעשור, שבו סיפר שפשוט מאס "בעיסוק בהבלים". "הרגשתי שאני נורא תקוע, ויותר מזה, הרגשתי שזה נורא לא קול לעשות אותו הדבר הרבה זמן, מה שנראה לי אז הרבה זמן", הוא אומר עכשיו.

אולי זו תחושה שאתה מנצל רק חלק מהיכולות שלך? דיברת בכמה הזדמנויות על רצון לעשות דברים אחרים, סאטירה, תוכנית אירוח.

"פעם היה נראה לי שתוכנית אירוח זו המטרה, שזה איזה מוצר-על טלוויזיוני. כבר הרבה זמן שזה לא נראה לי ככה. לא מרגשת אותי המחשבה לשבת באולפן ולהצעיד אלי קורבנות".

זה יכול להיות גם משהו כמו "מצב האומה" של ליאור שליין, או "מועדון לילה".

"אולי. לפעמים אני חושב שאולי יכולתי לעשות את זה, אבל הרבה דברים שחשבתי על החיים השתנו, ואני לא חושב שתוכנית אירוח יותר נעלה מדברים אחרים. לא אגיד שאין ימים שאני לא מקלל את כל העולם ואת מה שאני עושה, ושונא את האנשים שאני עובד מולם, אני לא אגיד שאני לא שואל את עצמי שאלות. אבל הרבה מההצהרות שלי בראיונות לאורך השנים היו כי הרגשתי שאני חייב להגיד משהו. תמיד השאלות היו באיזו טרוניה כי מה, לא נמאס לך, מה הדבר הבא וכאלה. פעם חשבתי שלכתוב ספר זו המטרה, אבל אני חושב שספר של עמוס עוז או דויד גרוסמן זה מצוין ואני לא בטוח שספר של גיא פינס זה רעיון טוב. אני לא בטוח שיש לי משהו שבוער בי או כישרון כתיבה מדהים".

פינס אולי מוותר על כיוונים חדשים בטלוויזיה, אולם הוא דווקא הצליח להגשים את שאיפתו להפוך למפיק טלוויזיה, שעליה הצהיר לא פעם בראיונות, ובתוך כך לשדרג משמעותית את מצבו הכלכלי (ראו תיבה). אולם התהייה מה מדביק אותו לכס המגיש עדיין נותרת לא פתורה, כאשר הוא מתוודה שאילו אירועי החודשים האחרונים לא היו מתגשמים, בוודאי היה מפנה את המקום בתוך שנים ספורות.

"יש חברות הפקה שכשהן מצליחות הן מאבדות את הדרך", מסבירה סמנכ"ל התוכן היוצאת בהוט, קרני זיו. "גיא היה חלוץ ובנה את עצמו בעיתוי מאוד מוצלח. הוא ידע לעשות עבודה מדויקת, סיזיפית וקשה, ובמובן הטוב הוא לא איבד את הדרך. מרחפת מעל זה השאלה אם הם לא מסוגלים לעשות משהו אחר, אם הוא לא מסוגל להתפרס לדברים חדשים, ואין לי תשובה על זה. יש לי כבוד למי שיודע איפה היתרון שלו ומחליט להתמקד בזה. לגיא יש עוד יכולות, אבל כרגע ההחלטה שלו היא שהוא מתמקד במה שהוא עושה".

"רותי אשתי ניהלה מערכות במשך תקופה מאוד ארוכה", מהרהר פינס בקול. "לפני חצי שנה היא החליטה שעכשיו היא רוצה ללכת לכיוון שבער בה, של כתיבה, והיא עושה את זה ועובדת על שתי סדרות. אני מעריץ אותה על היכולת לעשות את הסוויץ' הזה. אצלי היו תמיד דיבורים עם עצמי".

ומה הדיבורים האלה אומרים לאחרונה?

"אני חושב על הסרט האחרון של וודי אלן, 'מה שעובד', שזו פילוסופיית החיים של הגיבור שם - לעשות את מה שעובד. אני אומר את זה, ואני הרי לא יושב בבית וסורג. אני מוצא את עצמי נאבק על הדברים שחשובים לי במה שאני עובד, מהפוליטיקה הפנימית ועד הניקוד בכותרות בתוכנית, באותה עוצמה כמו שהייתי פעם. זה משמח אותי, כי מבחינתי אני לגמרי שם. זה ממלא את חיי באותו אופן שזה היה בעבר, ואין לי איזה הר סיני כזה שאני אומר לעצמי שלשם צריך להגיע".

אולי התוכנית, הנוחות בעשייה שלה, והנוחות הכלכלית שהיא מאפשרת לך, הם כלוב זהב, שאין מה שיגרום לך לברוח ממנו.

"במידה מסוימת כן, וכעיתונאית זו תיאוריה שאת צריכה לדבוק בה. בן אדם צריך כל הזמן לשאול את עצמו אם הוא עושה דברים רק כי נוח לו. אני לא מזלזל בזה, כל מה שאמרת נכון. נוח לי כלכלית, נוח לי מקצועית ויש לי את הטריטוריה שלי. אם הייתי יותר סובל אני מניח שהייתי מחפש דרך אחרת, וכנראה לא סתם יצירות מפתח של אמנים נכתבות ברוב המקרים בשלב חיפוש הדרך שלהם. אני לא מזלזל באנשים שסובלים בשביל אמנותם, אבל כנראה בגלל זה אני לא אמן. אני לא מזלזל באנשים שמקריבים את הנוחות האישית שלהם לטובת משהו שבוער בעצמותיהם, אבל הם אנשים מסוימים ובוער בהם משהו מסוים. הם הם, ואני אני. אני לא מאמין בלסבול, ולא נראה לי שיכולתי לחיות חיים כאלה. אני רוצה להרגיש נוח עם עתיד ילדי והעתיד הכלכלי שלי וזה בפירוש חלק מהשיקולים".

ואתה לא מרגיש שאתה כבר יכול לאפשר לעצמך להסתכן?

"אם הייתי מוצא תרופה לסרטן, אם זה היה עומד זה מול זה, הייתי אומר לעצמי מה פתאום להגיש את חדשות הבידור. אבל להגיד לעצמי, 'מה פתאום להגיש את חדשות הבידור כשאתה יכול להגיש טוק-שואו?' זה לא שם. אני מניח שהתבגרתי והשלמתי".

קשה לפיצוח

חלק גדול ממכריו וגם עובדים לשעבר ובהווה, מתקשים לפענח את פינס. זו לא רק הנטייה ללגלג ולהיקסם בעת ובעונה אחת מהתחום שאותו הוא מסקר ביד רמה כבר שנים, אלא גם התנהלות עסקית קשוחה מאוד והגנה קנאית על מקומו, מול חביבות וחברותיות, פתיחות מעוררת השתאות כמעט. לאלו יש להוסיף דיווחים על חוש הומור מושחז וחסר בושה מול זהירות מתישה כמעט בכל התבטאות, וסגנון הגשה טלוויזיוני שרחוק מעוקצנות.

"הוא מאוד ריאליסטי וזה מנחה אותו בבחירות שלו", אומר אדם שמכיר אותו מתחילת דרכו. "נכון שהוא כאילו באור הזרקורים, אבל בפוזיציה הזאת הוא בוחר מה לחשוף והוא בכל זאת נמצא באיזה צל. השיקולים הם עמוקים ומשמעותיים ונובעים מרצון שלא להיחשף יותר מדי".

"אני מודה שלא הצלחתי לפצח אותו", אומר גם עובד ותיק לשעבר בתוכנית. "אני לא יכול, גם אחרי היכרות די ארוכה, להגיד מי האיש ואיזה צד באישיות שלו הוא הצד הקובע. הוא תמיד היה נחמד ואדיב, אבל לא עובר איזה גבול אישי". עובד נוסף בתוכנית מעיד ש"גיא הוא לא אדם שחוצה גבולות. הוא לא כל כך מתחבר והוא מאוד קורקטי. לא נוצרת מערכת יחסים אישית. מהצד אפשר להגיד שיש שם אדם מאוד מקצועי שיש לו דמות על המרקע ודמות בחיים. הן לא מתערבבות".

ההתרשמות הזאת נכונה כנראה גם למי שמכירים את פינס בזווית העסקית. "הוא לא איש ששם הכל על השולחן", אומר בכיר בתעשיית התקשורת. "הוא טאלנט בעצמו ומפיק, עורך, הוא נהנה להיות סלב בעצמו באותה מידה שהוא מפוכח וקצת מזלזל בעולם הזה. יש שם גינוני דיווה וחוסר ביטחון והוא בעיקר עושה מה שטוב לגיא פינס".

המעניין בכל זה הוא שפינס, למרות הכל, מצליח לשמר תדמית חיובית, של איש נעים ורחוק מאנטגוניזם. אלון שטרוזמן, מי שהיה סמנכ"ל בהוט וכיום מכהן בתפקיד בכיר ברשת פוקס העולמית, מנסה להסביר: "קשה למצוא רפש על גיא", הוא אומר. "הוא באמת בחור טוב. מישהו שבחוכמה ובעבודה קשה עשה משהו מעצמו, בנה את עצמו והוא לא רב עם אנשים".

"אני לא מחפש עימותים", מודה פינס. "יש אנשים שההתנהלות שלהם מחפשת עימותים. לא שאני לא מעורב בעימותים, אני מניח שאם הייתי יותר מתמסר, הרומן עם הוט היה ממשיך. מצד שני אני בשום צורה שהיא לא שש אלי קרב באופן יזום כדי להראות למי יש יותר גדול".

החביבות שלך בולטת על הרקע המשפחתי שלך. אמא שלך נחשבת לאשה שההתנהלות שלה הפוכה משלך והיא מושכת אליה אש והרבה ביקורת.

"באופן מפתיע אמא שלי ואני לא אותו בן אדם. אמא שלי חוטפת הרבה בגלל מי שהיא. אני חושב שבמקרה שלה אי אפשר להפריד את היכולות שלה וההצלחה המקצועית שלה מהאש שהיא מושכת. אני גם טיפוס שונה מאבא שלי כמו שאני שונה ממך. זו השוואה שמעניין לעשות, אבל היא אחרת ואנחנו באמת לא מתנהלים אותו דבר בעולם".

בינתיים נדמה שאין תחום שבו פינס הולך בעקבות הניסיון המשפחתי. הוא נהנה מנישואים ארוכים ושלווים ושני ילדים, אנה בת השמונה ודוד, שיהיה באפריל בן שלוש. "ביני ובין רותי יש המון המון דברים משותפים באופי", הוא מעיד. "הבסיס עצמו חזק מאוד. זה גורם לנו לצלוח את השחיקה המתבקשת שיש לאנשים אחרי הרבה שנים ביחד, קריירות וילדים. כל מי שמדבר על זה ככה, אחר כך מתפרק ברעש", הוא צוחק. "אני נורא מבין למה זוגות מתפרקים ושנינו לא מקדשים את ערכי קדושת המשפחה, הפכנו להורים רק כשהבנו שאי אפשר לדחות את זה יותר. לא היתה לנו אידיאליזציה של משפחתולוגיה עם מחשבות על חמישה ילדים שיתרוצצו לנו בבית. אנחנו מעריצים את הילדים שלנו בלי שום קשר ולפעמים יותר מדי. אני חושב שהתפוררות של נישואים לא קשורה לפיתויים שיכולים להופיע בעבודה הזאת".

אתם פאוור-קאפל ששורד את המהמורות.

"אני שמח שכך ובתקופה האחרונה במיוחד. בתקופות של התלבטות ושינוי אנחנו בסופו של דבר מקבלים את העצה הסופית זה אצל זה, ואחרי כל השנים האלה זה מעודד. יש לנו את המשחק הזה, לשבת במסעדות ולהסתכל על זוגות שלא מדברים. שאתה רואה שכל אחד יושב עם עצמו, זוגות שיכולים חצי שעה לשבת זה מול זה ולא להחליף מלה. זה פחד. להרבה זוגות שאני רואה מסביבי נשאר לדבר על הילדים ועל ביורוקרטיות של נישואים".

העובדה שההורים שלך התגרשו כשהיית ילד, משפיעה על האופן שאתה מתנהל בו היום עם המשפחה שלך?

"אין קשר, אני חושב, בין איך שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו ואיך שגידלו אותנו. אנחנו כל כך עובדים בלתת ביטחון לילדים שלנו לעומת מה שהיה בעבר, שאני קצת מקנא בהם במובן הזה. אני לא מדבר אפילו ברמה החומרית. זה ברמת המודעות, תשומת הלב לפרטים, אני לא חושב שמישהו ידע עלי כשהייתי ילד עשירית ממה שאני יודע על הילדים שלי, על מה שעובר עליהם. אני לא מדמיין את הילדה שלי עוברת את הכביש לבד, לא מסוגל לדמיין בכלל. זה דגם שונה של הורות".

בעצם, ההחלטה להביא ילדים לחלוטין לא היתה ברורה מאליה בשבילכם. זו היתה ממש החלטה.

"עשינו טבלאות בעד ונגד וכאלה, ממש ככה. ההחלטה שלנו להפוך להורים היתה על דרך השלילה, האם אנחנו יודעים להגיד שאנחנו לא רוצים ילדים? כי אם אנחנו לא יודעים להגיד את זה, אנחנו יכולים להחליט שכן להקים משפחה. מצד שני אני כן מרגיש היום בהרבה מאוד פעמים שזה כן משהו הרבה יותר אמיתי מהמון דברים שנראים לך בזמן אמת כמו דברים חשובים. עוד תוכנית, עוד הפקה, איזו רקיחה של משהו. מהבחינה הזאת משהו במנגנון הביולוגי הזה של ילדים... אני כאילו מדבר על זה מהצד, והם בפערים גדולים מכל דבר אחר. אם יש דבר שמסוגל לעורר באשכנזי הציני המריר שבי אמוציות - זה הם. אם יש דבר שיכול לגרור אותי למעשי אלימות זה ההגנה עליהם. יותר מכל דבר אחר שיש לי".*


דברים שנחשבים לשטויות מה התרומה של גיא פינס להרס התרבות בישראל?

כמעט שלא ניתן להפריד בין ההצלחה שלה זכתה "ערב טוב", לבין התמורות שעבר שוק הבידור והתרבות בארץ ובעיקר האופן שבו כלי התקשורת מסקרים את התחום. כניסתו של התחום עמוק יותר ללוחות השידורים, כמו גם עצם העובדה שתחת הכותרת "תרבות" נכנסים נושאים שבעבר היו רכילות צהובה גרידא, קשורה באופן הדוק למהפכה התקשורתית שחלה עם עלייתם של הערוצים המסחריים, הכבלים, הלוויין והאינטרנט, אך סגנון הסיקור של תחום הבידור והתרבות הוכתב במידה רבה על ידי "ערב טוב". מצד אחד, היא היתה נושאת הלפיד, ומצד שני, זו התוכנית שצריך להכות, ודי להזכיר את 11 השנים הרצופות שבהן זכתה בפרס תוכנית הבידור הטובה ביותר בטקסי הטלוויזיה.

"היום, כולם מתעסקים בנושאים האלו הרבה יותר", אומר פינס. "זה קרה בין היתר אחרי שהכנסנו אותם למיינסטרים הלגיטימי". פינס מתנסח בצניעות, אך לא ניתן להקל בתרומתו ובהשפעתו. אחריו צצו מתחרים כמו התוכנית המקבילה בלוויין, "Y בעשר" שהפכה ל"Y בערב", ערוץ הבידור הישראלי, ואפילו שבועוני הטלוויזיה "פנאי פלוס" ו"רייטינג". כולם נכנסו באיחור למשבצת שפינס היה הראשון לזהות. מעניינת במיוחד היא גם ההשפעה על מהדורות החדשות ה"רציניות". נושאים שבעבר נחשבו מוקצים מחמת קלות הדעת - מכוכבי הזמר המזרחי ועד צילומי קטלוג בחו"ל - הפכו לבני בית רצויים במהדורות של שמונה.

"זה לא נהיה קל יותר למצוא את הקול שלך בים התרבות והבידור", מסכים פינס. "בחדשות אולי יקראו לזה תרבות והם יעשו את הכתבה על ההצגה החדשה בתיאטרון, אבל בסוף הבוסים שם רוצים לראות את הכוכב. הם יסקרו את פסטיבל ברלין, אבל מה שמעניין אותם זה עופר שכטר עושה צחוקים על השטיח האדום. אפילו הם רוצים בסוף את בר רפאלי על שער 'ספורטס אילוסטרייטד', ובאיזשהו מקום, הרגלי הצפייה שיצרנו משמשים היום את כולם. מצד שני לא צריך לשפוט את התקשורת היום בראי העבר. הדברים משתנים, הקהל משתנה והטכנולוגיה משתנה".

וזה למרות שאלו דברים שנחשבו לשטויות עד לשנים האחרונות.

"אני חושב שאנחנו יודעים לטפל בחומרים האלה של בידור, ככה שאנשים לא מרגישים כמו מעריצים מתבגרים של כוכבניות. אפשר להרגיש נוח עם החומרים האלה וללמוד מהם על מה מדברים בעולם ויש גם את הפאן והצחוקים שבזה. זה נכון שכולם מתעסקים בזה והתחרות היא קשה. חדשות ערוץ 2 למשל יוצאים לקרב מולנו על כל קטלוג של הלבשה תחתונה כדי לקבל בלעדיות. זה ממש כך".


אז מה יוצא לו מזה

לפי הערכות, עלות תוכניתו של פינס בערוץ 10 היא כ-3 מיליון דולר בשנה. אמנם נראה כי זהו סכום גבוה, אך פינס צפוי לשדר כ-170 תוכניות בשנה (ארבע תוכניות שבועיות במשך כעשרה חודשים, בלי לספור את תוכנית הלקט השבועית) - סכום של 17 אלף דולר לכל תוכנית. בראיון ל"דה-מרקר טי-וי" אמר פינס כי קשה לקבוע תקציב לתוכנית כזו, מאחר שמרכיביה משתנים תדירות לפי האירועים ולא כוללים כמות קבועה של צילומי שטח ועריכה. הוא הוסיף כי ימים יגידו אם המעבר מהכבלים לערוץ פתוח יביא לשינוי התקציב הנדרש להפקת התוכנית.

חברת ההפקות "גיא פינס תקשורת" הוקמה ב-2004, והיא מוחזקת בבעלות משותפת של פינס וסוכנו אביב גלעדי. מלבד הפקת "ערב טוב", החברה מפיקה תוכניות ספיישל בתחום, כמו הסרטים על הכדורגלן חיים רביבו ועל הפקת הקטלוג של חברת "פוקס" בכיכובם של בר רפאלי ונועם טור. החברה עוסקת גם בתחום התוכן הסלולרי, ולפני מספר חודשים אף השיק פינס אתר של חדשות בידור המעלה חומרים ששודרו בתוכנית. עמוד המעריצים של פינס בפייסבוק, שהוקם רק לקראת סוף ינואר, כבר מונה למעלה מ-11 אלף חברים.

תוכנית ההשקה של פינס בערוץ 10 ששודרה ביום שני, השיגה רייטינג של כ-9.4% מכלל האוכלוסייה, נתון גבוה לערוץ 10 שמתקשה להשיג לאחרונה רייטינג דו-ספרתי. זהו גם נתון הגבוה פי שניים עד שלושה ממה שהשיגה תוכנית הלילה של ליאור שליין ששודרה באותן שעות. פינס וערוץ 10 הביעו, כצפוי, שביעות רצון מהנתונים.

אופיר בר-זהר

ג'קט, חולצה, אבנט: בוצ'לי - אופנת גברים טריינינג: נייקי, אוסף פרטי, גיא פינס נעליים: אברהם, כיכר המדינה סטיילינג: עמית אפשטיין איפור: נור לי הראל לוקיישן: דיוויד אינטרקונטיננטל - The Mediterranean New Suite צב, כיסא, בקבוק: Hermintage (אפי סלע)



פינס עם אשתו רותי רודנר. בלי אידיליזציה של משפחתולוגיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו