בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון קריאה | אדריכלות הנפש

תגובות

האם יצרה אדית וורטון את צ'ריטי ש"הורדה מן ההר" (וגם מן הפאליות), כדמות שתערער על המוצאים היחידים שעמדו לנשים בזמנה לממש את מיניותן - נישואים או זנות? לא מדויק. ראשית, צ'ריטי רואה את עתידה כרוך בגבר, ובלבד שיהא זה ארני, והיא אף הוזה עצמה ככלתו. ושנית, מפגן רגשותיה המצטיין בגחמנות, בהתפרצויות ובחוצפה - ציננו עלי מאוד את דמות הנערה "המהפכנית"; ושום רומן משוחרר לא המתיק לי או טישטש.

בכלל, רגשות הם נבל ברומן הזה, וורטון פורטת עליו למכביר. אך מה באשר להיגיון? לתבונה? או חלילה, להשכלה? בזה צ'ריטי אינה מצטיינת כלל. יתרה מכך, הנערה הלא-סקרנית הזאת, אלא למנעמי הערים הגדולות - ובלבד שלא יהיו "מוסברות", שאז ייפגם התענוג (ראו מקרה הבילוי בנטלטון) - אף מוותרת מרצונה על חינוך.

חינוך טוב, שאולי יכול היה לזכות אותה בגבר כארני, אם לא בו עצמו - היה מונח לפתחה כבת חסותו של מר רויאל. ולא, למשל, לפתחן של בנות הכפר האחרות שייחוסן אינו מוכתם בצל הרים, אך עניותן כן. אבל הבדידות (או אי-הנישואים) - גיבורה עלומה ברומן שמצילה אותו מהיותו ספרות יומרנית של ממש - לצד נרפותה של צ'ריטי עצמה, עושות שתסתגר, ריקנית ומשועממת, בכפר הריק והמשעמם; מצפה לבאות לא-ברורות, שרק בת העשירים המיוחסת אנבל בלץ' מתסיסה בהן ריגושים.

אך ויתורה של צ'ריטי על השכלה עמוק מזה. האלגוריה השקופה עד כדי סטריאוטיפיות של מוטיב האדריכלות של נוף, בתים ובהכרח נפש, שמטילה את נמשליה הדטרמיניסטיים על "קיץ" - ממילא לא נותנת לצ'ריטי סיכוי. נתעכב על המיפוי הגיאוגרפי-חברתי-תרבותי שמשמש שלד לרומן (לרבות את ציר הזמנים שלו), ושעליו מתרקמת העלילה. הסיפור נפתח בהשקפתה של הגיבורה, הלכה למעשה, מבית רויאל, הגדול והדהוי, הוא "הבית האדום" (רמז לסקנדלים?), על הכפר דורמר-צפון, השקוע בין כרי מרעה, ולו רק רחוב אחד נטול חנויות. במרכזו הבית המפואר, והלבן כמובן, של משפחת הצ'ארד המייסדת ו"התרבותית", לצד בתים אפורים שבהם הגברים "מצויים בשדות או בחורשות, והנשים בבתים פנימה, מתייגעות במלאכות הבית המשמימות". ובסופו, ושוב כמובן, הכנסייה ובית העלמין.

"המאוס" הזה, בעיני צ'ריטי, מתרענן לפתע על ידי גבר "לובש בגדים עירוניים" שחולף ברחוב, וגורם לה לתהות לראשונה איך נראה כל זה בעיני זר. כאן ממהרת וורטון ליידענו כי גם צ'ריטי היא זרה שהובאה הנה כילדה. אמה היתה בת נטלטון, ש"הלכה עם אחד מההר, ועלתה אליו, וחיה אתו שם ככופרת", דברי מר רויאל הזועם על הרומן הכופר שמתפתח לימים בין הצעירים; משהוא מגלם בבקתת אהבתם שהיא - איך לא? - בלב הדרך שבין הכפר המיושב בדעתו לבין ההר זעוף היצרים.

איומו של ההר על שלוותו המוסרנית של דורמר-צפון אינו נובע על כן רק ממראהו וממזג האוויר הקשה שעליו. אנשי ההר, מושבת פורעי חוק, "בלי בית ספר, בלי כנסייה" - וכאמור דם מדמה של צ'ריטי - הם המפילים את חיתתם על בני הכפר. וכך הם נראים בעיניה בביקור שהיא עורכת עם ארני, בבית שעל מדרונותיו: "כל אורחה ורבעה אמרו שהיא נוכרייה בקרב אנשי הביצה העלובים הללו, החיים כשרצים במאורתם".

ואולם צ'ריטי הלא מתעניינת באמה, בעצמה - למעט ברגע השיא המלודרמטי שבו תשוב אליה הרה, כמשכפלת את סיפורה - רגע בושה במוצאה, ורגע גאה בשונותה. אבחנה שלמדה מהזר. אך עוד טרם הופעתו בחייה, היא סוגדת לטבע: "עיוורת ואטומה היתה לדברים רבים...; אך לכל מה שהוא אור ואוויר, ניחוח וגוון, נענתה כל טיפה מדמה... לא פעם היתה עולה בהר ושוכבת שם לבדה... טובלת בתחושת סיפוק דומם".

למרחב צר זה, הנשלט על ידי מין "פראית אצילה", מתגלגל האדריכל ארני, איש העולם הגדול. ארני מנהל רומן עם אחת, פראית בנשמתה ובורה, ומאורס לאחרת, משכילה ואנינה. אך ראייתו את אנשי ההר חפה ממשפט קדום. הוא גם חוקר את הבתים של מחוז איגל לשם כתיבת ספר. והנה בבית הספרים - הבית הנוסף בכפר, שהוא "היכל ידע", בפי וורטון - הוא מתוודע לראשונה לצ'ריטי. אבל רגע, מה הקשר בין צ'ריטי לבין ספריית דורמר-צפון? "בסך הכל רציתי לחסוך מספיק כסף כדי להסתלק מכאן... אתה חושב שאחרת הייתי ממשיכה לשבת כל יום סגורה במערת ספרים כזאת?" משיבה "הספרנית" צ'ריטי, הסורגת שם, שבמקום אחר מכנה את המקום "בית כלאה" ו"קבר".

אם כן, זמן רב לפני נס ארני, יכולה היתה צ'ריטי ללמוד לעוף מהחור שלה, גוף כנפש! (ג'יין אייר נסעה 69 שנים לפניה, לעבוד!). אך וורטון, אדריכלית מלים ותמרונים, יצרה אותה כאשה החושבת מהבטן. ואם לא די בכך, כי אז את כל מבנה הספר הקימה נגדה.

נקודות למחשבה להמשך הקריאה: מהי עצמאות ומה עונשה; ואולי זה בכלל סיפור על בדידות?; והיש כאן גיבור שבאמת משובב את הנפש (והוא אינו צ'ריטי?)

בעוד שלושה שבועות נתחיל לקרוא בספר "אצל הים" מאת ס' יזהר (הוצאת זמורה ביתן)

מועדון קריאה- לכל הכתבות




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו