בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

10.2.1949 סמל המדינה, או שמא תעודת עניות?

היום לפני 61 שנה:

תגובות

"בישיבתה האחרונה ביום ה' עשתה מועצת המדינה מעשה, שישאיר זכר רע לסיום תקופת כהונתו של מוסדנו הפרלמנטרי הראשון, אם אמנם לא יתוקן המעשה במהרה. הכוונה היא לאישור סמל המדינה", כתב גרשום שוקן בעיתון "הארץ", ימים אחדים אחרי אישור סמל המדינה ב-10 בפברואר 1949, סמל שהיה בעיניו "זועה מבחינה אסטטית". "אם סמל זה יתנוסס בימים הקרובים מעל האספה המכוננת ובקרוב מעל צירויותיה של מדינת ישראל בכל ארצות העולם, הרי תהיה בכך הפגנה בקנה מידה עולמי לחוסר הטעם ולחוסר התרבות האסטטית של ממשלת ישראל ושל מחוקקיה", הוסיף עורך העיתון שוקן.

זה לא שמחוקקי ישראל לא נתנו דעתם על בחירת הסמל; זה לא שנמנע הציבור מלהתווכח עליו. אלא שהדיון בסמל, שהחל ביוני 1948 - שבעה חודשים לפני אישורו - התמקד בבחירת המוטיבים שישולבו בו ופחות בצורתם. אמנם הסמל ניתן בידי גרפיקאים מקצועיים, כאשר הכריז הממשל על תחרות פתוחה לעיצובו; אבל למתחרים ניתנה שהות של ארבעה ימים בלבד כדי להגיש את הצעתם. רק בעקבות קולות מחאה, הוחלט להרחיק את תאריך ההגשה הסופי - גם זאת אך בעשרה ימים נוספים. "האנשים שקבעו מועד קצר כל כך, הוכיחו שאין הם מצויים אצל עבודות כאלה, שאינן יכולות להצליח בלי נסיונות רבים", כתב גרשום שוקן, שהתריע: "השאלה העיקרית היא אם עלה בידיו של האמן... ליצור דגל וסמל שיהיו יפים לעין". היחיד שצוטט מטיל ספק באסתטיקה של הסמל היה יוסף סרלין, לימים שר הבריאות.

בניגוד לשוקן ולסרלין היו אנשים, כמו מאיר טרויס, שעצם הרעיון לתת את עיצוב סמל המדינה בידי גרפיקאים נראה פסול בעיניהם. "בראש ובראשונה יש צורך למצוא את הרעיון האורגאני לסימני השלטון של מדינתנו, ולמציאת רעיון זה אינו מוסמך חבר גרפיקאים ואפילו הם מרובים, אלא מוסמכים אנשים שיש להם מושג מעמיק מן ההתהוות האורגאנית של עמנו מחייו הנוכחיים", כתב טרויס ב"הארץ". ואכן, מרבית הדיון הופנה כאמור אל הרעיון ולא אל אופן ייצוגו. "היום המנורה היא בלי ספק הסמל היהודי העתיק ביותר, שאפשר לזהותו כיהודי", כתב מיכאל אבי יונה ב"הארץ" באוגוסט 1948, בשבחה של אותה מנורה, שעתידה לעמוד במרכז סמל המדינה. אך היו לו הצעות נוספות, שנשמעו גם בדיוני הממשלה, למשל, "להעשיר את הסמל בעיטורים צדדיים", דוגמת שבעת המינים; להוסיף את שבעת הכוכבים שהגה הרצל, וגם איזו סיסמה קצרה.

פרשנות אחרת ב"הארץ" הכריזה כי "עניין זה של המנורה הוא אינו ברור כל צרכו. לאיזו מנורה מתכוונים? והרי מנורה היא גם דבר חילוני, שמשתמשים בו יום יום". לדעתו של בעל הטור על הסמל להיות: "איש עברי, גיבור מגיבורי ישראל כשהוא מכתת חרבו למזמרה", ובכך מבטא את "רעיון השלום בין העמים שהטיפו לו נביאינו הראשונים והאחרונים". טרויס, שראה במנורה "מוטיב מעושה", הציע, מצדו, את "שני לוחות הברית בתוך מסגרת מעוטרת".

שוקן דווקא הסכין עם המוטיבים שנבחרו לבסוף - ענפי הזית, מנורת שבעת הקנים והמלה "ישראל". צורתם היא שהטרידה אותו. "המנורה הקטנה נלחצת על ידי שני ענפי זית עצומים, שעליהם דומים יותר לחרבות מאשר לעלי העץ, שהוא סמל השלום. גם החלל הריק מעל למנורה מכוער ביותר, והוא מעיד על חוסר האונים הגמור של מחבר הסמל. המלה ?ישראל' כתובה באותיות המעידות על בורות מוחלטת של בעל המלאכה בענייני טיפוגרפיה עברית. כל זה מוכנס לתוך צורה של פלקאטה, כדוגמת אלה שמשתמשים בהן כפרסים בהתחרויות ספורטיביות".

עורך "הארץ" באותם ימים קינח את ביקורתו בקריאה לתקן מיד את הסמל שהיה ל"תעודת עניות", זאת לפני שייפגעו "שמה הטוב וכבודה של מדינת ישראל בעולם אך ורק משום ששרי הממשלה וחברי מועצת המדינה בורים הם בענייני טעם". הסמל שנגדו יצא הוא סמל מדינת ישראל עד עצם היום הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו