בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קארי פישר עולה על הבמה ומדברת על הסמים, האשפוזים, הבעלים וג'ורג' לוקאס

המופע של קארי פישר מצחיק יותר אפילו מהמחשבה על כך שהאשה הנרגנת והמרירה שיורה בדיחות על הבמה בברודוויי היתה פעם סמל סקס של דור שלם

תגובות

"כששואלים אותי היום אם אני מאושרת, התשובה הכי כנה שלי היא: בין היתר" (קארי פישר)

לכרוז בסטודיו 54 היתה הודעה מצערת, מעבר לבקשת ה"נא לכבות טלפונים" העגומה כשלעצמה. "למרבה הטרגיות", השפיל את קולו לחצי התורן, "תפקידה של קארי פישר לא יגולם הערב בידי מריל סטריפ. בהתראה כה קצרה הצלחנו להשיג רק את קארי פישר". את המלים האחרונות סינן בייאוש, ואת שמה של פישר כבר ירק בזלזול. אשה בת 53 בפיג'מת משי עלתה לבמה, יחפה ועטופה בחלוק, אמרה: "שמי קארי פישר ואני אלכוהוליסטית", והמסיבה התחילה.

סטודיו 54 הוא כבר מזמן לא אותו מקדש חטאים הדוניסטי, שאנחנו באמת לא רוצים לדעת מה קארי פישר עשתה (גם) בו בשנות השמונים הדקדנטיות. בשנים האחרונות, אחרי שטוהר מריקבונו, הוא מתפקד כאולם תיאטרון, והאירוניה הסמלית שבבחירה בו, דווקא בו, כזירה למופע היחיד של פישר, הכל כך כואב שזה מצחיק וכל כך מצחיק שזה כואב, "Wishful Drinking", לא נעלמה מעינינו. בסופו של דבר, הכל בחיים זה "לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן", כדברי פישר עצמה. לפי התיאוריה שלה, מה שנראה כמו סוף העולם ברגע מסוים בחיים, מצטייר כדבר הכי מטופש, מגוחך או סתם לא מזיק כשמשקיפים עליו מ"לוקיישן" אחר, כלומר ממרחק השנים. ובדיוק בשביל זה היא (ואנחנו) כאן - להשקיף על תאונת הרכבת הקטלנית המכונה סיפור חייה, ולהתפוצץ מצחוק, ביודענו שעכשיו היא מאושרת. בין היתר.

"כולם יוצאים מההופעה שמחים על כך שהם לא אני", הסבירה במפגש עם קהל שהתקיים בנפרד. "עד סוף הערב הזה", אמרה לצופי המופע, "תכירו אותי כל כך טוב עד שתרצו להתגרש ממני. עורכי הדין כבר מחכים בחוץ, אבל אני מזהירה אתכם: לא תראו ממני פרוטה!"

פישר - שחקנית, סופרת, תסריטאית וסלבריטאית שלא מרצונה, שהייתי מוכר כליה או שתיים כדי לשמוע אותה משוחחת עם אוסקר וויילד - לא מבזבזת זמן ומכניסה אותנו ישר לעניינים. היא שרה שיר מתוק על ימים מאושרים, עוברת בין הצופים ובוזקת עליהם נצנצים (אבק כוכבים, לצורך העניין), בעוד שברקע מרצדות על מסך גדול כותרות אמיתיות המגוללות נקודות שיא, כלומר שפל, בחייה - התמכרויותיה לסמים ולמשככי כאבים ("אומרים שדת היא הסם של ההמונים. אני לקחתי המוני סמים באופן דתי"), שהגיעו עד כמעט מוות ממנת יתר; הגבר שנמצא במיטתה ללא רוח חיים; נישואיה הקצרים, הסוערים והקטסטרופליים לפול סיימון (הבמאי מייק ניקולס קרא להם "שני פרחים בלי גנן") והרומן עם אבי בתה שעזב אותה בשביל גבר; אשפוזיה במחלקות סגורות והטיפולים במכות חשמל שקיבלה כדי להתמודד עם הדיכאון הקליני וההפרעה הדו-קוטבית שנלוותה אליו כבונוס ("אמא שלי מבקשת להבהיר בהזדמנות זו שהכל מהצד של אבא שלי") ואם זה לא נשמע לכם מספיק מבדר, יש גם ציטוט מביקורת מלבבת שנכתבה עליה פעם, בזו הלשון: "קארי פישר דוחה ובהמית, ונראה שירשה את האיכויות הגרועות ביותר משני הוריה".

שני הוריה הם כוכבת הקולנוע דבי ריינולדס ("שיר אשיר בגשם") והבדרן אדי פישר ("זמר יהודי נמוך, כמו האיש שאיתו התחתנתי. הממ, מוזר ומעניין"), אצולה הוליוודית רשמית ("בעיקרון אנחנו זבל לבן עם דם כחול", מסכמת הבת) שעוד תזכה להתייחסות הנרחבת הראויה לה. באשר להאשמתה בבהמיות, פישר מספרת במופע שלה על טוקבק שקראה, שתהה מה קרה לנסיכה ליאה המהממת מסרטי "מלחמת הכוכבים", שהיום נראית כמו אלטון ג'ון. "זה פגע ברגשותי", היא אומרת, "בכל ארבעתם. לא זכור לי שחתמתי חוזה עם הקהל להיראות אותו הדבר תמיד - ומה לעשות שבגיל 20 רובנו נראים יותר מהממים מאשר בגיל 50 - אבל אם הפרתי את החוזה, אני באמת מצטערת. לשפיות יש מחיר כבד, ואתם מסתכלים עליו עכשיו. התרופות שאני לוקחת כדי להישאר שפויה ומתפקדת בשביל הבת שלי, אם לא בשבילי, הן לא בדיוק גלולות הרזיה".

"אני אנורקטית כושלת", אמרה פישר והרימה כוסית דיאט קולה לחיי הטוקבקיסטים ושאר הנשמות הטהורות באשר הן. "ג'ורג' לוקאס הרס את חיי", הכריזה בפשטות אפרופו האיש שליהק אותה לטרילוגיה הקולנועית הפולחנית בעודה בת 19, שעליו היא גם מלשינה שאין לו הבעות פנים בכלל ושהוראות הבימוי היחידות שלו היו "מהר יותר" ו"חזק יותר". "67 שנים אחרי עדיין שואלים אותי אם ידעתי שזאת תהיה כזאת הצלחה", היא אומרת, "ואני תמיד עונה שידעתי, אבל לא היה לי מושג איך להתמודד עם כזאת הצלחה". הנסיכה ליאה היתה, בין היתר, לסמל מין מיידי. "מוכר אחד באיזו חנות אמר לי לא מזמן שהוא חשב עלי כל יום מגיל 12 ועד גיל 22. לא שאלתי אותו מה קרה בגיל 22, אבל התעניינתי: כל יום? והוא ענה: ארבע פעמים ביום".

פול ואני

"הלב שלי אלרגי לאשה שאני אוהב" (מתוך "אלרגיות" מאת פול סיימון)

בגיל שנתיים וקצת למדה קארי פישר על בשרה הרך מה מסוגלים מבוגרים מאוהבים לעולל לעצמם ולסביבתם. אביה עזב את אמה (שהיתה "יפה כמו בוקר חג המולד") לטובת ידידת המשפחה, אליזבת טיילור. חורבן בית ראשון. פישר נסע לנחם את טיילור על מות בעלה, מייק טוד (עד כדי כך קרובות היו המשפחות, שאחיה של פישר נקרא טוד). הניחומים הצליחו מעבר לצפוי ולרצוי. "הוא ניחם אותה עם הזין שלו", מספרת בתו הנטושה, "ואז התחתן איתה. תחשבו על אמי בתור ג'ניפר אניסטון ועל אליזבת טיילור בתור אנג'לינה ג'ולי. את אבא שלי קשה לדמיין כבראד פיט, אז על הדימוי הזה נוותר". כשלבילי, בתה היחידה של פישר (ילידת 92' - "היא חולצה מגופי כמו מתוך בניין בוער") היה סטוץ קל עם הנכד של טיילור וטוד, השתיים התלבטו אם מדובר בסוג של גילוי עריות הוליוודי.

אחרי ששני בעליה הבאים של ריינולדס ברחו עם כל כספה, היא אמרה לבתה: "אדי מתחיל להיראות כמו הבעל הטוב". היום, בגיל 81, הוא מעשן חמישה ג'וינטים ביום, ולא מסיבות רפואיות, מה שהביא את פישר להדביק לו את הכינוי "פאף דדי". למופע שלה, היא מגלה, הוא בא יחד עם הדילר שלו. לא מזמן היא תפסה אותו אוכל בטעות את מכשיר השמיעה שלו. "העובדה שאת מבינה שזה מצחיק", אמרה פישר לבתה, "היא מה שיציל את חייך".

לפישר לא היה הרבה מזל עם גברים. פול סיימון היה אהוב נעוריה, והיא חזרה אליו גם אחרי גירושיהם ("ניצחון התקווה על הניסיון, או ניצחון הנוסטלגיה על כושר השיפוט"). "הייתי טובה בשביל חומרים לשירים", היא אומרת, "אבל לחיות איתי היה קשה. הוא התלונן עלי בשירים - ובכל זאת, אם פול סיימון יבקש לכתוב עליכם שיר, אל תעיזו לסרב - וכתב על 'עיני הקפה הקרות' שלי. פעם כשהוא לקח אותי לשדה התעופה אחרי ריב נורא, אמרתי לו שאם המטוס שלי יתרסק הוא יצטער, והוא ענה: לא בטוח".

אבי בתה, כאמור, שכח לספר לה שהוא הומו, ולמעשה האשים אותה בכך שהפכה אותו להומו ("זה כוח-על ידוע שלי") ושגם הקרחת שלו היא בגללה. וידיד גיי אחר, מהסוג הנדיר והמביך - גיי רפובליקאי - בא לביקור מוושינגטון ומת בשנתו, במיטתה. "מה הוא עשה במיטה שלי? סיפור ארוך ומשעמם, אבל בכל מקרה אני לא ממליצה על זה למי שאוהב לארח. אם הייתי עירומה במיטה? כבר 20 שנה אני לא עירומה, ו-15 שנה מתוכן אני אפילו לא הולכת עם שרוולים קצרים".

פישר ידעה מראש מה יהיה משפט הפתיחה של ספרה הראשון, "גלויות מהחיים": "אולי לא הייתי צריכה לתת את הטלפון שלי לבחור שעשה לי שטיפת קיבה, אבל הוא במילא לא יתקשר. אף אחד לא יתקשר אלי יותר אף פעם".

בכל הופעה מזמינה פישר מתנדב לבמה וחובשת לראשו פאה של הנסיכה ליאה, "כדי שלא רק אני ארגיש אידיוטית". בערב שבו נכחתי, היא הזמינה חבר מ"קבוצת המסוממים שלי". החבר עלה לבמה והציג את עצמו במלים: "שמי ריצ'רד דרייפוס ואני אלכוהוליסט". דרייפוס (שנראה היום כמו שלמה בר שביט) הוא השחקן זוכה האוסקר שגילם את הרופא ששטף את קיבתה של האנטי-גיבורה שהובהלה לחדר מיון עם מנת יתר בגרסה הקולנועית של "גלויות מהחיים" (בביצועה של מריל סטריפ, כמובן). שירלי מקליין שיחקה את האם דמוית דבי ריינולדס, שאומרת לבתה: "אני באתי מכלום ועשיתי מהחיים שלי משהו. את באת ממשהו ועשית מהחיים שלך כלום".

"אבא שלי היה מעדיף שיגידו עליו שהוא מכור לסמים ולא דיכאוני", אומרת קארי פישר, "כי זה כאילו יותר רומנטי. אבל יש רומנטיות גם בדיכאון. אני מה שנקרא 'שורדת', מן הסתם. הבעיה עם אנשים שורדים היא שמצפים מהם להיות בצרות כל הזמן, כדי להוכיח את כישרון ההישרדות שלהם, וזה קצת מתיש".

ג'ורג' ואני

"הנסיכה ליאה לא לובשת תחתונים, כי אין תחתונים בחלל החיצון. אם היא תלבש חזייה, החזייה תחנוק אותה למוות" (ג'ורג' לוקאס)

ברוכים הבאים לעולמה המופלא, המופרע, הסדוק והבלתי אפשרי של קארי פישר. עולם שבו היא מוצאת את עצמה, בתור ליאה, כבקבוק שמפו עם ראש מסתובב, קופסת סוכריות, דמות מלגו וגם בובת מין בגודל טבעי, אבל מבטון ("לא ארוטי בעיני. כבר לא"). בכרזה למופע שלה, שהיא גם עטיפת הספר המלווה אותו, נראה ראשה השמוט של הנסיכה ליאה, באותה תספורת ביזאר מהוללת-מקוללת, כוס מרטיני ריקה בידה ולצדה מפוזרים כדורים מהסוג ההרסני.

פישר היא הראשונה לתקוף את תרבות הווידוי האמריקאית, ובעיקר את תופעת הסלבס שמדברים על עצמם ומתערטלים נפשית (לכאורה) לפי הזמנה ובלי הפסקה. "מי שאל אתכם? תסתמו כבר. מה שאתם רואים עכשיו זה אותי מדברת על עצמי מאחורי גבי. בבקשה אל תגלו לקארי, היא תהיה כל כך מושפלת אם היא תדע שעשיתי את זה".

אבל קארי פישר מאמינה ש"אנחנו חולים רק כמו הסודות שלנו", ושצריך לדבר על מה שכואב, להסתכל בעיניים לדיכאון שפוגע באחד מכל ארבעה אמריקאים, להימנע מהכחשה ("זה כמו לבלוע רעל ולצפות שמישהו אחר ימות") והעיקר לא לפחד כלל. הדיכאונים נמצאים בחברה מצוינת, היא מבטיחה ומפרטת - מווינסטון צ'רצ'יל, שקרא לדיכאון שלו "הכלב השחור" (גם פישר העניקה שמות חיבה לשני הקטבים הנפשיים שלה, ש"אחד מהם הוא הארוחה והשני הוא החשבון"), עבור בג'ורג' וו. בוש וכלה בבריטני ספירס ובמדינת קוריאה כולה. גילוי הלב הבלתי מתפשר שלה, כולל התייחסות לתקופות איומות כמו שבוע שלם ללא שינה ("שמעתי את המלאכים שרים") שבו דיממה הזיות והיתה משוכנעת שכל החדשות בטלוויזיה הן אך ורק עליה, הפך אותה לדוברת מבוקשת ועטורת פרסים. "כל חיי רציתי לזכות בפרסים, ועכשיו אני מקבלת אותם על זה שאני חולת נפש מצטיינת. למזלי אין מקצה בגדי ים בתחרויות האלה".

החינוך המשפחתי לא הזיק לגישתה הבריאה לחלקים החולים בחייה. "מסבתא שלי אימצתי שני משפטים מובילים: 'תבכי יותר, תשתיני פחות' ו'זבוב יכול לנחות על חרא באותה מידה שהוא יכול לנחות על עוגה'. אחי גדל באותם תנאים ולא יצא דפוק כמוני, מה שמוכיח שזה לא מה שנותנים לך כמו איך שאתה לוקח אותו". היא ראתה את הוריה על פסגת העולם, וחזתה גם בנפילתם משם. "סלבריטאות היא בסך הכל אלמוניות שקונה זמן. תהילה לא מביאה אושר, ואז מאבדים אותה. הפצרתי בבת שלי, שרוצה להיות גם שחקנית, שלא תשים את כל כספה על הסוס הזה, כי זה הסוס שיפיל אותה ויבעט בה. הדרך היחידה לשרוד היא להכיר בכל הדברים הטובים שקורים לך, מעטים ככל שיהיו. מי שאסיר תודה שמח בחלקו. הדרך היחידה למצוא את גן עדן היא לסגת מהגיהנום".

היא נגעלת מהניים-דרופינג שלה עצמה, אבל באותה נשימה מגלה שאוזי אוסבורן היה איתה באחת מתוכניות הגמילה מסמים, שהציגה את מריל סטריפ לבוב דילן באיזו מסיבה והוא ניסה להחמיא לסטריפ על הופעתה בסרט שלא הצליח לזכור, ושאמה עשתה מה שכל אם רגילה היתה עושה לו היה נודע לה שבתה מכורה לסמים: ביקשה מקרי גרנט (שהנושא לא היה זר לו) שידבר עם הבת מלב אל לב. גרנט, אגב, ציית, ואחרי שנתקל באדי פישר בהלווייתה של גרייס קלי ("מהנשים היחידות בדורו שאבא שלי לא שכב איתן"), אפילו התקשר לשיחת מוטיבציה נוספת.

"עושה חיים משוגעים. חבל שאני לא פה". זה היה אחד הסלוגנים של הסרט "גלויות מהחיים". אחרי שנים של אובדן שליטה על חייה שלה, קארי פישר שוב על הסוס, והפעם היא לא תיתן לו להפיל אותה. "שרלוק הולמס אמר שיש כמות מוגבלת של חומרים שמוח אנושי יכול וצריך להכיל, אז אני מנסה להיפטר מכל מה שלא חיוני למוח שלי. אני מצטטת מדמויות פיקטיביות, כי גם אני סוג של דמות פיקטיבית". בסוף המופע נשמעת סירנה של אמבולנס. "אני חייבת ללכת", היא מתנצלת, "ההסעה שלי הגיעה".

אלה הם חייה. ובאשר למותה, "ביקשתי מהחברים שלי לדאוג לכך שלא משנה איך אתפגר באמת, העיקר שיכתבו בעיתון שטבעתי לאור הירח אחרי שנחנקתי למוות על ידי החזייה שלי".*



קארי פישר בתלבושת הנסיכה ליאה, 1980


פישר היום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו