בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל פוליטיקה: מה בין טוני בלייר לבין קיקרו

רוברט האריס חיבר שני ספרים המובילים למסקנה אחת: מדינאי המעדיף את האינטרס האישי עלול להביא לתוצאות הרות אסון

תגובות

אימפריום רוברט האריס. תירגם מאנגלית: מרדכי ברקאי. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 348 עמ', 88 שקלים

סופר צללים רוברט האריס. תירגם מאנגלית: מרדכי ברקאי. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 300 עמ', 84 שקלים

על פי רוברט האריס פוליטיקה היא סם מעורר ומרגש, היסטוריה בהתהוות והתחום המאלף ביותר בחוויה האנושית, שחושף את בני האדם בעוצמתם ובשפלותם. הפוליטיקה על תחבולותיה וקנוניותיה, על שאפתנותם, יוהרתם, צביעותם והאופורטוניזם של העוסקים בה (שהרי, לטענתו, פוליטיקה היא עסק לכל דבר), מרתקת את האריס, ששימש פרשן פוליטי בכיר במיטב עיתוני בריטניה בטרם נהפך למחברם של ספרי מתח רבי מכר, כולם בעלי ניואנסים פוליטיים.

לנוכח הצלחתו של הרומן "פומפיי", שהתפרסם ב-2003, ועסק באירועים הדרמטיים שהתרגשו מתחת לפני האדמה ומעליה בארבעת הימים שקדמו להתפרצות הווזוביוס באוגוסט, 79 לספירה, פנה האריס, שנשבה בקסמה של רומא העתיקה, לפרויקט שאפתני הרבה יותר: כתיבת טרילוגיה שאמורה לשחזר את הביוגרפיה של מרקוס טוליוס קיקרו (601-43 לפני הספירה), שאבדה עוד בעת העתיקה. את הביוגרפיה חיבר טירו, שהיה עבדו, איש סודו ומזכירו של המדינאי והנואם הרומי, וזכה לחיות כשלושה עשורים נוספים לאחר הירצחו של אדונו בעת מלחמת אזרחים עקובה מדם, שבסופה קרסה הרפובליקה הרומית ונפלה כפרי בשל לידיו של שליט יחיד - אוגוסטוס.

"אימפריום", הראשון בספרי הטרילוגיה המתוכננת, ראה אור בבריטניה ב-2006 ואולם מיד לאחר צאתו נסחף האריס אחר האירועים הפוליטיים בני זמננו, והשהה את הפרויקט הרומי שלו. במקום ספר שני בטרילוגיה, הנפיק תוך שבעה חודשים את "סופר צללים", רומן מפתח, שכולו ביקורת על מה שנראה בעיניו כהתמוטטות האולטימטיבית של מדיניות החוץ הבריטית העצמאית. הקש ששבר את גב הגמל, מבחינתו, קשור באזורנו, כלומר היגררותה האוטומטית החוזרת ונשנית של בריטניה אחר ארצות הברית, והימנעותה מלגנות את ישראל על מלחמתה בלבנון.

כ-2,000 שנים מפרידות בין עלילותיהם של שני הספרים ועדיין קיים דמיון רב ביניהם הן בתפישה הבסיסית והן במתכונת. משפטים כמו "בפוליטיקה החתירה אל הצמרת קושרת לא פעם את האדם עם שותפי מסע לא נעימים וחושפת לפניו נופים מוזרים", או "אידיאולוגיה אולי לא היתה לו, אבל ברור כשמש שהיתה לו תוכנית" אמנם לקוחים כל אחד מכותר אחר, אך אפשר להעבירם בטבעיות רבה מאחד למשנהו. גם טענתו של קיקרו כי "הטעות האומללה ביותר שמדינאי יכול לעשות היא לתת לבני ארצו, ולו להרף עין, עילה לחשוד בו שהוא מעדיף את האינטרסים של זרים על פני אלה של בני ארצו", יכולה לשמש בנקל כמוטו של "סופר צללים". ובכלל, קשה להשתחרר מן הרושם שמנבכי העבר שבו מתרחש "אימפריום", פוזל האריס תדיר אל המציאות הפוליטית בת ימינו, זו של "סופר צללים".

"אימפריום" סוקר את הקריירה הפוליטית של קיקרו מאז כניסתו לחיים הציבוריים ב-79 לפני הספירה ועד לבחירתו למשרת הקונסול של 63 לפני הספירה. טירו, המספר ועבדו של קיקרו, היה אדם משכיל ואף המציא את שיטת הקצרנות כדי להעלות על הכתב במהירות וביעילות את שפעת הנאומים, המסות הפילוסופיות והאיגרות שהכתיב לו אדונו. טירו מתאר את דרכו רבת המכשולים לצמרת של בעליו רב הכשרונות, שבא ממשפחה עשירה אך חסרת ייחוס, תוך שהוא נאלץ להתמודד עם מי שהיו נטולי כישורים כלשהם, אך בכל זאת "קונסולים מן העריסה", וזאת, רק משום שיכלו להתגאות באבות מפורסמים ורבי מעללים. אלה העבירו את הקונסולאט "מיד ליד", כפי שגרס ההיסטוריון הרומי סאלוסטיוס, ועשו ככל יכולתם להכשיל את דרכם של "אנשים חדשים" ורבי יכולת, דוגמת קיקרו, מלהיבחר למשרה הפוליטית הבכירה ביותר של הרפובליקה הרומית.

האריס הקדים לכתיבת הספר עבודת מחקר עצומה ומעוררת השתאות. הוא משתמש בשום שכל בנאומיו ובמכתביו של קיקרו ובביוגרפיות שכתב פלוטארכוס על הדמויות המרכזיות של התקופה (קראסוס, פומפיוס, קיקרו ויוליוס קיסר). ואמנם, כפי שהוא גורס: "רוב התיאורים בספר אכן התרחשו, שאר האירועים היו עשויים להתרחש ואין אף אירוע שלא התרחש". אלא שפרשנותו לאירועים דומה יותר לביוגרפיה ספרותית מאשר לספר מתח.

אם האריס ניסה לחקות את "אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל" המופלאים של רוברט גרייבס, הרי שנחל כישלון חרוץ. גם גרייבס הסתמך בדקדקנות על המקורות העתיקים, אך פרשנותו חיה, בועטת ורוויית מתח, וזאת למרות שפרטי העלילה ידועים מראש. "אימפריום", לעומת זאת, יבשושי ונקרא ככרוניקה. אולי משום שגרייבס העלה את הנשים של המשפחה הקיסרית לקדמת הבמה ואילו ב"אימפריום" הדמות הנשית המשמעותית היחידה, טרנטיה הדעתנית, אשתו של קיקרו, נדחקת אל מאחורי הקלעים.

חלקו הראשון של הספר מושתת על עלילה בלשית שרקח האריס, אולי מתוך ניסיון להוסיף לביוגרפיה ההיסטורית סממן ספרותי, והיא נסמכת על פרטים הלקוחים מן הנאומים שנשא קיקרו כפרקליט בבית הדין נגד וורס, המושל המושחת של סיציליה. ואולם, גם ניסיון זה אינו עולה יפה ונקרא כמעין אינוונטר המפרט את עוולותיו של הנציב האכזר. מי שמבקשים בכל זאת לדעת כיצד אפשר להפוך נאום הגנה שנשא קיקרו בבית הדין לעלילה בלשית מרתקת - מוזמנים לקרוא את ספרו של סטיבן סיילור, "Roman Blood".

גם חלקו השני של הספר, המתמקד במערכת הבחירות האינטנסיבית שניהל קיקרו כדי להיבחר למשרת הקונסול, על כל האינטריגות שבה, אינו מתנשא אל מעל לסיקור עיתונאי של מערכת בחירות בידי כתב פוליטי המקורב לצמרת.

למדנותו של האריס מעוררת הערכה, אך התעכבותו הטרחנית של טירו על מורכבויותיה ותחכומה של המערכת הפוליטית של הרפובליקה הרומית מייגעת, ומי שאינו מכיר את השיטה יתקשה להבינה. העובדה שהמתרגם אינו בקיא בהיסטוריה הרומית לא תורמת לעניינו של הספר. כך, למשל, הוא הופך את שיטת ההצבעה באסיפת הקנטוריות על פיה, כשהוא מתבלבל לחלוטין בין היחס שבין מספר הקנטוריות לבין מספר המצביעים בכל אחת ואחת מהן (עמ' 142-143), מכנה את סיעת הפופולארים "פופולאריסים" וגורס כי הקנטוריות ערכו את מפקד העם, בעוד שהעושים במלאכה היו הקנסורים, כפי שאכן דייק האריס. המתרגם גם מטעה את הקוראים בכנותו את בני החסות של הפוליטיקאים ברומא (קליינטים) בשם "לקוחות", את הפרשים - "אבירים", ומתרגם "כיבוש מיתרידאטס" במקום ניצחון על מיתרידאתס (מלך פונטוס). חוסר הדיוק פולש גם אל התרגום מן האנגלית: קאטו (המכונה הצעיר) הגן על עקרונותיו (pillar) של אבי סבו (קאטו הזקן) ולא על ה"עמוד שלו" (עמ' 90), החיילים שרו שירים גסים ולא "מלוכלכים", בעת תהלוכת הניצחון, וקיקרו לא "היה בבית בבטחה" אלא פשוט הצליח במשימתו.

כמו טירו, כך גם המספר של "סופר צללים" הוא דמות המשקיפה על האירועים מן הצד, מעלה אותם על הכתב, ולכאורה, אינה נוטלת בהם חלק. הספר נקרא באנגלית "The Ghost" קיצור מכוון של "Ghostwriter" ללמדנו שרוחות (רפאים) נוספות מסתתרות בין דפי העלילה. המספר הוא, כמתבקש, סופר צללים מקצועי, ששמו אינו מוזכר ולו פעם אחת, שהתמחה בכתיבת אוטוביוגרפיות של כוכבי רוק וספורטאים שתהילתם חלפה. בתחילת הספר מוצעת לו עסקה מפתה: להחליף את סופר הצללים של אדם לאנג, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שעזב את תפקידו בבושת פנים לאחר שתמך במחויבות מלאה בפלישה האמריקאית לעיראק. הסופר הקודם טבע בנסיבות מסתוריות, ולאנג, שקיבל מקדמת ענק כדי לכתוב את קורות חייו ונאלץ להתמודד עם לוח זמנים דוחק - מציע לגיבור סכום עתק תמורת שכתובו של הספר תוך חודש.

הסופר המאותגר טס כמעט מיד למרתה'ס ויניארד שבקייפ קוד בארצות הברית, שם שוהה לאנג בביתו המבוצר והמוקף שמירה של המו"ל שלו. מסייעת לו במלאכה עוזרתו (וכנראה גם מאהבתו) הבלונדינית הנאה של לאנג, אמיליה (ולא אמליה, כפי שגורס המתרגם) בליי. בבית שוהה גם רות, אשתו הפיקחית, חמת המזג ובעלת תווי הפנים החדים של לאנג, המתעבת את אמיליה ומגלה עניין בסופר. עוד בטרם מצליח הסופר להתחיל במלאכה, מפרסמים כלי התקשורת השונים כי לאנג מואשם בבית הדין הבינלאומי בהאג בביצוע פשעי מלחמה, לאחר שהתיר את חטיפתם של ארבעה אזרחים בריטים ואת העברתם בחשאי לידי הסי-איי-אי. אחד מן העצירים מת בעינויים קשים ואילו האחרים הועברו למתקן המעצר של ארצות הברית בגואנטנמו, לאחר שעונו אף הם. לאנג ומקורביו מקווים כי האוטוביוגרפיה המתוכננת תאפשר לראש הממשלה לשעבר להציג את גרסתו, והלחץ על סופר הצללים לסיים את המלאכה גובר.

הסופר נובר בחומר שהותיר קודמו ומשכתבו במרץ. אם בתחילה נראה היה שהטקסט משמים ולא ראוי לפרסום, הרי שבהדרגה צצות ועולות עובדות שאינן מתיישרות עם הגרסה הרשמית של לאנג ואשר מעלות חששות כבדים בנוגע לנאמנותו של ראש הממשלה לשעבר ולערכים שאליהם היה מחויב.

בלבו של הסופר מתעוררים ספקות באשר לנסיבות מותו של קודמו, והוא תוהה אם סקרנותו, שדוחפת אותו לעבודת בילוש קדחתנית ומסוכנת, עלולה לעלות גם לו בחייו. כל פרט נוסף יגרע מהנאת הקריאה, ואין ספק כי כל מי שחובב תיאוריות של קונספירציות, יתענג על המארג שטווה האריס.

אף שהאריס הכחיש נמרצות בכלי התקשורת השונים כי יש דמיון בין גיבורי הרומן שלו לבין טוני ושרי בלייר - קשה להתעלם מן ההקבלה בין אופיים, מראיהם וקורות חייהם של לאנג ואשתו לאלה של מי שישבו עד לפני שנתיים ברחוב דאונינג 10. גם שר החוץ לשעבר של לאנג, רייקארט, שפוטר על רקע התנגדותו למלחמה בעיראק והביא להאשמתו בפשעי מלחמה, אינו אלא בן דמותו של רובין קוק המנוח.

האריס היה בעבר תומך נלהב של טוני בלייר ושל מה שכונה ה"ניו לייבור", ואף הוזמן על ידי בלייר לשמש ככתב נלווה במסע הבחירות שלו ב-1997. מאוחר יותר התאכזב מבלייר, בעיקר על רקע פיטוריו החפוזים של ידידו פיטר מנדלסון מן הממשלה ובשל ההחלטה להצטרף לארצות הברית בפלישה לעיראק. ניתן לראות בספר מעין קינה על אובדן התקווה הגדולה שתלה האריס בבלייר ועל מה שנראה בעיניו כהכפפת האינטרסים הבינלאומיים של בריטניה לאלה של ארצות הברית.

ברומן גם מובלעת חרדה סמויה לנוכח התוצאות העלולות לנבוע ממדיניותה הלא מאוזנת של בריטניה. בלונדון האורווליאנית-משהו של האריס, הטרור הוא בן בית. מטעני חבלה המתפוצצים ברחבי העיר, ריח של אבק שריפה, צפירות אמבולנסים, עומסי תנועה, הודעות על הרוגים ופצועים ודברי ניחומים למשפחות שכולות - כל אלה הם עניין שבשגרה.

שני ספריו של האריס מובילים למסקנה אחת: מדיניות המעדיפה אינטרסים אישיים או זרים על פני טובת המדינה, בין אם המדובר בלאנג או ביריביו של קיקרו, עלולה להביא לתוצאות הרות אסון. גורלה של הרפובליקה הרומית - ידוע. האם ניתן להקיש מכך גם על גורלה של בריטניה?

Imperium \ Robert Harris The Ghost \ Robert Harris

ספרה של הד"ר רחל פייג וישניא, "בחירות, בוחרים ונבחרים ברפובליקה הרומית העתיקה", ראה אור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב



טוני בלייר וקיקרו. מה שהיה הוא שיהיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו