בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כווייה נישאת ברוח: משה סקאל על ספרו של אנטואן דה סנט-אקזופרי

ככל שנסק אנטואן דה סנט-אקזופרי גבוה יותר עם מטוסו לשמים, כך צלל עמוק יותר לתהומות התודעה ושלה משם שברי זיכרונות מילדותו, מבית הוריו ומלימודיו. בעת ששייט מעל פני הארץ הוא ירד לעומקם של הדברים

תגובות

טייס קרב / מכתב לבן ערובה אנטואן דה סנט-אקזופרי. תירגם מצרפתית: גדעון טיקוצקי. הוצאת ספרית פועלים, 198 עמ', 82 שקלים

לקראת סוף הספר "טייס קרב" מתוודה המחבר: "זלזלתי בשעתו במבוגרים". המשפט הזה, המובא כבדרך אגב, אינו יכול שלא להזכיר את גיבור ספרו הידוע יותר של אנטואן דה סנט-אקזופרי, "הנסיך הקטן" (שראה אור שנה אחרי "טייס קרב"), אותו נסיך עיקש המפטיר: "המבוגרים מוזרים מאוד", ומאוחר יותר: "המבוגרים באמת מוזרים מאוד-מאוד", עד שלבסוף הוא חורץ: "המבוגרים הם באמת תמהוניים גמורים" (עם עובד, 1993).

"טייס קרב", שראה אור לראשונה ב-1942 בארצות-הברית, מספר על הגיחה המבצעית לעיר אראס, שאליה יצא סנט-אקזופרי במאי 1940 לשם איסוף מודיעין על הכוחות הגרמניים. ממעוף הציפור עשויים מוראות המלחמה להיראות מזוויעים ומרהיבים כאחת: "הלהבה של אראס זוהרת באדום כהה, כברזל על סדן, להבה זו של אראס הניזונה היטב ממאגרים תת-קרקעיים שבהם זיעת בני האדם, המצאותיהם, אומנותם, זיכרונותיהם ומורשתם הופכים, בעלותם בבלורית אש זאת, לכוויה הנישאת ברוח". ככל שנסק סנט-אקזופרי גבוה יותר עם מטוסו לשמים, כך צלל עמוק יותר לתהומות התודעה ושלה משם שברי זיכרונות מילדותו, מבית הוריו, מן האומנת הטירולית שלו ומלימודיו בבית הספר. בעת ששייט מעל פני הארץ הוא הבחין בפרטים הקטנים והצליח לרדת לעומקם של הדברים. במרוצת הטיסה הוא ראה כפרים שלמים עולים באש; הוא הבחין בנחיל העקורים השוטף את האדמה, וראה איך עוזבים התושבים באופן מוכני את בתיהם ומשתרכים בדרכים לכל עבר.

זהו ה"אקסודוס": שיירות העקורים בתחילת המלחמה - "הסירופ השחור האינסופי", כהגדרתו המבעיתה - שהתנהלו לאורך הגבול הצרפתי בתחילת מלחמת העולם השנייה. "העקירה הזאת היא טירוף מדבק", כתב סנט-אקזופרי. "שהרי לאן הם הולכים, בני-בלי-בית אלה?" באחד הפרקים הוא מתאר כפריים שנחפזו להימלט מכפרם, פשוט משום שמרגע שעזב האופה, אין מי שיאפה להם לחם. והוא מסכם: "הכל מואט, כתגובותיו של אדם גוסס. מדובר בעדר עצום, מתמוטט, המדשדש מול בית מטבחיים... עם שלם, מדשדש, מיוגע ורצוץ, על סף הנצח".

באחרית הדבר היפה מזכיר גדעון טיקוצקי, מתרגם הספר, את ספרה של אירן נמירובסקי, "סוויטה צרפתית", שנכתב אף הוא בזמן המלחמה, ב-1942. ואכן, גם נמירובסקי כתבה בהרחבה ובזעזוע על שיירות העקורים האלה ודיווחה על המאורעות פחות או יותר בשעת התרחשותם. בזה כוחם של שני הספרים הללו, אך זה גם מקור חולשתם, משום ששניהם נכתבו מבלי שתהיה למחבריהם שהות להרהר ביצירתם ולעבדה. לטוב או לרע, העדר הפרספקטיבה הזה ניכר מאוד ב"טייס קרב", והוא נוכח כל העת בתודעתם של הקוראים היום.

בעודו בשמים, המחבר מתוודה על כך שהמלחמה בין המערב לבין הנאציזם נהפכת "למאבק בשסתומים, בהגאים ובמצערות" - ממש כפי שמיתרגמת אהבת הבורא אצל שמש הכנסייה לאהבה של הדלקת נרות הדונג. ואכן, אזכורי הדת מרובים ב"טייס קרב": באחד הפרקים כותב סנט-אקזופרי כי הוא מכיר "ממש כאחד מאבות הכנסיה" את הפיתוי ללכת שבי אחר שיקולי התבונה "שעה שרוח האדם נמה" (עניין זה מזכיר את הנסיך הקטן, כשהוא פוגש במלך: "הסמכות מבוססת בראש-ובראשונה על התבונה", אומר המלך לנסיך הקטן. "אם תצווה על בני עמך שישליכו עצמם לים, הם יקומו ויעשו מהפכה").

בפרק אחר הוא מטפח "התרוממות-רוח כבדת ראש ומתמדת... כבסיומו של סקרמנט", קושר בין "המידות הטובות" של הנצרות לבין ההומניזם, טוען כי בשל זניחת ההומניזם הטהור, "איבדנו את האדם", או כלשונו, בהקשר אחר: "כל זה אבסורד. שום דבר אינו מתפקד. העולם שלנו עשוי מנגנונים של גלגלי שיניים שאינם תואמים אלה את אלה. לא החומרים הם הגורמים לכך, אלא השען. השען חסר". ואף קובע כי "כל אחד נושא את כל חטאיהם של כל בני האדם".

בהקשר זה מעניין לציין כי בפרקים האחרונים של "טייס קרב" עושה סנט-אקזופרי שימוש נרחב במלים כמו: אדם, אל, קהילה, חירות - המסומנות במקור הצרפתי באותיות רישיות גדולות, אותיות רבתי שנועדו לרמז לערכים כלליים וראשוניים. זוהי פרוצדורה רווחת למדי בספרות הצרפתית של המאה ה-19 ושל המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובתקופת כתיבתו של סנט-אקזופרי היא כבר היתה בנאלית למדי. אך בעברית בחר המתרגם לכתוב את המלים הללו בגופן גדול יותר משאר הטקסט, וכך אנחנו מקבלים תוצאה משונה למדי מן הבחינה הגרפית והתוכנית, המשווה נופך מיותר של מסתורין לאקט שקוראי הצרפתית כמעט שאינם מתעכבים עליו. עם זאת, בחירתו של המתרגם מעלה לעצמה הרהורים בדבר האפשרות לדון בשפה העברית במושגים אלה באופן מופשט וכללי, ומבחינה זו יש בה עניין רב, ואפשר שיש בה גם מן הצדק.

ב"סוויטה צרפתית" בחרה אירן נמירובסקי לא להתמקד בשאלה היהודית דווקא, אלא להתמודד עם התמוטטות החברה הצרפתית כולה בזמן המלחמה. סנט-אקזופרי מדבר אף הוא במונחים אוניברסליים, אך באותה נשימה הוא מזכיר באהבה, טבולה בקורטוב בריא של אנטישמיות, את חברו האמיץ לטייסת, ז'אן ישראל, שהיה בעל "אף גדול, יהודי מאוד ואדום מאוד" (מטוסו של ישראל הופל ב-1940, הוא ישב בשבי הגרמני ועמד לימים בראש אגודת ידידי סנט-אקזופרי).

"מכתב לבן ערובה", היצירה הקצרה השנייה המובאת בספר, כתובה כמעין מכתב גלוי לחברו הקרוב של סנט-אקזופרי, היהודי לאון ורת, שלו מוקדש הספר "הנסיך הקטן". ברשימה שפירסמה דליה רביקוביץ על "טייס קרב", המופיעה אף היא בספר, כתבה כי "ספר זה נקרא מתוך חדווה סוערת, או שאינו נקרא כלל... הוא ספק רומן ספק דברי הגות, וגם בצורתו הוא מאחד ניגודים, כשם שאיחד אותם המחבר באישיותו". ואיך קוראים את הספר בישראל של ימינו? אפשר שבחדווה גדולה ואפשר שכלל לא. מכל מקום, יש משהו בתיאורי המלחמה של סנט-אקזופרי העלול להפך את הקרביים מפני הפחד היהודי המאכל-כל, המרחף תמיד מעל כולנו: שגם אנחנו נהיה, יום אחד, סירופ שחור אינסופי, המשתרך בדרכים. סנט-אקזופרי ניסח זאת כך: "מתים למען בית. לא למען החפצים שבו או קירותיו... מתים למען עם, לא למען המון... מתים רק למען מה שאפשר לחיות למענו".

מטוסו של אנטואן דה סנט-אקזופרי נעלם ב-1944. שרידיו נמצאו ב-2000 בים התיכון, סמוך למרסיי. רביקוביץ' כתבה בשיר הקינה שלה על הטייס המת: "העולם כבר איננו מה שהיה/ עשב ורוח,/ רוח וחול./ זה בוודאי מראה העולם/ שאין בו יותר/ סנט-אקזופרי".

Lettre a un otage, Pilote de guerre \ Antoine de Saint Exupery

משה סקאל הוא סופר וחבר מערכת בכתב-העת "הו!"



סנט-אקזופרי בתא הטייס. נחרד מה''סירופ השחור האינסופי''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו