בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון קריאה | גאולת הבדידות

תגובות

איך לזלזל בחופש של צ'ריטי? איך להמעיט בערך העצמאות המולד בה, עד שאינו מצריך ממנה כל מאמץ של אומץ או מחשבה תחילה? והאם לא מגיע לה, לצ'ריטי התוססת - דמות כטקסט - לשאת רק בשל כך את כתר הקלאסיקה?

בכל זאת, חוה זו ממחוז איגל, שעל אף שחסכה מפיה את פרי עץ הדעת (ואולי דווקא משום שחסכה), נחושה בלבה להפוך את הקיץ ההוא בדורמר-צפון לגן העדן שלה, משל היתה שווה לאדם. או משל היא אינה האסופית שלעד מזכירים לה שהיא בת ההר, תלויה בחסדיו של אלמן, ששב ומטרידה בהצעות נישואין, שלא לדבר על ליל השכרות שבו תבע אותה. ושהנה, לא זו בלבד שעמדה מולו, אלא שבהגיע הגבר הטוב בעיניה, נתנה דרור לחשקיה כאילו הימים אינם ימי תחילת המאה הקודמת, כאילו מקרה ג'וליה הרועה בזנונים אינו מקפיא נפש, וכאילו לאנשים, ולא חשוב באיזה זמן ובאיזה מקום, אין פיות נוטפי רעל. ובכלל, ממתי גאלה ההשכלה את האדם? ואם כך, האסור לו לאדם - ולחוה בפרט - לטעום את החיים לפחות פעם אחת כפי שנוצרו בראשיתם: טבעיים, חושניים, מיניים, ובעיקר חופשיים ממוסר ומוסרנות?

אדית וורטון עצמה, שמממשת בכף יד אחת את הפנטסיה האוניברסאלית הזאת, מענישה עליה באחרת. בבחינת תדע כל בת חוה שגם אם לא תישא בקלון החברה, הרי שלפחות תוכבד בפרי בטן ובחיים מוחמצים. כי לא די שאת גן העדן עליך לקחת במו ידיך, רק בן קיץ הוא! כן, אבל הוא גרעין הספר; מקדש רגע של אנרכיזם והדוניזם פרועים ונפלאים. כי מי לא היה מייחל לאהוב בלי לחשוב, כמאמר הפזמונים.

למעט ש"קיץ" אינו פזמון. הוא יצירת ספרות מתיימרת למורכבות שתבעה וקיבלה - אלמוות. ופה בדיוק מתערערות זכויותיו. כל אותן משיחות מכחול עזות צבע ושטחיות מרקם והסמלה, המשתלבות לכדי מקרא מסנוור. מקרא שלמעט חיוב החופש שבו אומר בעצם, מה? הדעות הקדומות סופן לנצח. החלומות אינם בני-השגה; לא כל שכן אהבת האמת. כל אשה היא אשת איש שתשלם מחיר. הנאורות אינה לפרובינציאלים, וההשכלה לא בהכרח נחוצה לנשים. המחשבה פחות חשובה מהרגש. והמודעות והפתיחות? אפשר בלעדיהן. בני אדם הם מין פלקטים שמונעים בידי יצרים חייתים וצביעות אנושית. הם נולדים, רבים, מתרבים, מתחתנים ומתים. בני דורמר-צפון המשיכו לישון, מאוששת וורטון את מוסכמות זמנה, מה שהיה הוא שיהיה.

ואולי זהו סיפור ערמומי? אולי רצתה הסופרת לומר לקוראות של 1916: ראו הוזהרתן, אם תוותרו על חינוך והשכלה, אם תשבו בספריות ותסרגו, ואם תמשיכו לחשוב מהלב כאילו אין מחר, כי אז סופכן יהיה כשל צ'ריטי? לא. למה לא? מפני שאילו היה זה הנמשל המוסרני, האם היתה וורטון זובחת ככה לתשוקה? ואולי רק בכדי לשכנע את המשוכנעים, חובבי הרומנים למשרתות, שממילא ספק אם יהיו רגישים למסרים חתרניים, הצטרכה להרחיק לכת? לא. אבל בעצם, כן. כלומר, כדי לחדש ברומנים ממין זה, הצטרכה לזעזע יותר.

אבל "קיץ" אינו רומן רומנטי. הוא רומן מיינסטרים שערורייתי שלא נועזותו הנשית-חברתית, המקורית לזמנו, והלא-תקפה בימינו, לפחות במערב, היא שהותירה אותו עמנו. הותיר אותו האידיאל נוגד "התרבות" וחסר הגיל המגולם בצ'ריטי, והוא הזכות לממש את יצריך בלי חשבון ומבלי שייפגם הסדר הטוב! כלומר, הסיפור רדיקלי, אך חתרנותו הפרימיטיבית ביסודה, לא מציעה שינוי. להיפך: היא מחזקת ראיית עולם שמרנית.

וורטון - מאוכזבת מנישואיה (ושובו לאחרית הדבר של לעאל), רוצה בשביל צ'ריטי אחד, וכותבת שניים. חומלת על צ'ריטי ומאפשרת לה, אך לא מאמינה, שאפשר גם השכלה ומוסר וגם מיניות והנאה. כך, שמתוקף אי-השחרור שלה, היא דנה אותה למה שאולי חשה בחייה יותר מכל, וברגע כתיבת "קיץ" במיוחד - בדידות. ובדידות זו שבאי-נישואים ובנישואים כאחת, היא שגואלת את הרומן בהעניקה לו כמה רגעי ענווה של עומק ממשי.

הבדידות הזאת מצלילה לעיני את הדמות המעניינת ברומן, מר רויאל. זה שבעיני צ'ריטי כפוית הטובה, נתפש לרוב כמפלצת. האומנם? והרי כל חטאיו הם גילו, אהבתו ו... אללי, תשוקתו. כן, ייצרו כמעט מכריעו, ובחגיגות 4 ביולי מלותיו פוצעות. אבל אז מה? אין הוא אביה, ורשמית אף לא אביה החורג! מר רויאל הוא גבר מצולק, מתחשב, כואב, דואג, כועס, מקנא, מנחם, מייעץ, גואל. היחיד ברומן שבא חשבון עם עצמו ועם המקום שבו נולד. ועושה זאת באמינות ובקול ספרותי צלול, שלא כרגע ההתפכחות החפוז והרפה של צ'ריטי. עומד בגבורה בכל תמרוניה המתחסדים של וורטון, צ'ריטי היא פשוט האשה שהוא אוהב. והאהבה, כידוע, היא נטולת היגיון.

בעוד שבועיים נתחיל לקרוא בספר "אצל הים" מאת ס' יזהר (הוצאת זמורה ביתן)

מועדון קריאה- לכל הכתבות




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו