בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פותחים ספר: הגן של פינצי-קונטיני | ג'ורג'ו בסאני

תרגום מחודש לספרו של הסופר היהודי-איטלקי ג'ורג'ו בסאני, "הגן של פינצי-קונטיני" (עם עובד, מאיטלקית: דליה עמית) . הספר, שעובד לסרט קולנוע זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר (1972), עוסק בקורותיה של משפחת אצילים יהודית המתגוררת בווילה גדולה מוקפת בגן, בפאתי העיר פרארה:

תגובות

שנים רבות השתוקקתי לכתוב על הפינצי-קונטינים - על מיקול ואלברטו, על פרופסור ארמנו ועל סיניורה אולגה - ועל כל האחרים שהתגוררו או ביקרו, כמוני, בבית שברחוב ארקולה הראשון ד'אסטה בפרארה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה האחרונה. אך הדחף, הכוח המניע לעשות זאת בפועל, התעורר רק לפני שנה, ביום ראשון אחד של חודש אפריל 1957.

הדבר היה בשעת טיול שגרתי של סוף-שבוע. מיד אחרי ארוחת הצהריים התחלקנו כעשרה ידידים לשתי מכוניות ונסענו בדרך אורליה בלא מטרה ברורה. קילומטרים אחדים לפני סנטה מרינלה משכו את לבנו צריחי מצודה מימי הביניים שצצו פתאום לשמאלנו. פנינו לדרך עפר צרה, וסופנו שטיילנו מפוזרים על חוף הים החולי השומם הנמשך לרגלי המבצר: במבט מקרוב הוא נראה הרבה פחות ימי-ביניימי מכפי שהבטיח מרחוק, כשהצטייר לעינינו מהכביש הראשי על רקע מדבר התכלת המסנוור של הים הטירני. הרוח תקפה אותנו במלוא עוזה, חול חדר לעינינו, שאון הגלים הנשברים החריש את אוזנינו, ולא יכולנו להיכנס אל המצודה משום שלא היתה בידינו אשרת כניסה של איזה בנק אשראי ברומא. הרגשנו אפוא מפח נפש ורוגז על שהחלטנו לצאת מרומא ביום שכזה, שעכשיו על חוף הים התברר שהוא סוער כמעט כמו יום חורף.

כעשרים דקות שוטטנו אנה ואנה על קשת החוף. הדמות העליזה היחידה בחבורה היתה ילדונת בת תשע, בתם של הזוג הצעיר שאירחוני במכוניתם. משולהבת מהרוח, מהים וממערבולות החול הפרועות, קראה ג'נינה דרור למזגה העליז והחם. למרות מאמצי האם למנוע את הדבר, חלצה נעליים ופשטה גרביים, ורצה אל הגלים שהתנפצו אל החוף והניחה לרגליה להירטב עד הברכיים. בקיצור, נראה היה שהיא נהנית עד השמים: כל כך נהנית עד שכעבור זמן קצר, כששבנו ונכנסנו למכונית, ראיתי בעיניה השחורות הערניות, שנצצו מעל שתי לחיים רכות בוערות, צל חולף של צער אמיתי.

חזרנו אל דרך אורליה, וכעבור רגעים אחדים הגענו אל הפנייה לצ'רוטרי. הואיל והוחלט לחזור לרומא מיד, היה לי ברור שממשיכים לנסוע ישר. אבל באותו הרגע האטה מכוניתנו יותר מכפי הצורך, ואביה של ג'נינה הוציא את ידו מן החלון ואותת למכונית השנייה, שהייתה במרחק כשלושים מטר, על כוונתו לפנות שמאלה. הוא שינה את דעתו.

ככה מצאנו את עצמנו נוסעים בכביש אספלט ישר שהגיע כעבור רגע אל כפר קטן שבתיו חדשים רובם, ומשם המשיך והתפתל כלפי הגבעות הפנימיות, אל הנקרופוליס האטרוסקית הידועה. איש לא ביקש הסברים, ואף אני שתקתי.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו