בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדינה הכי יהודית באירופה

ספר ראשון בעברית מוקדש לסיפור העצוב והמסתורי של קהילת יהודי פורטוגל

תגובות

יהדות פורטוגל במוקד - מחקרים על יהודים ויהודים בסתר, עורכים יום טוב עסיס, משה אורפלי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, מרכז דינור לתולדות ישראל, 2009, 259 עמודים

במבוא לספר "יהדות פורטוגל במוקד" כותב יום טוב עסיס: "ספר זה, המוקדש כולו ליהדות פורטוגל, הוא הראשון מסוגו בעברית. יהדות פורטוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות". ואכן, זה ספר רב עניין, המגלה פנים חדשות בקהילה יהודית נכחדת. אבל כפי שילמד הקורא, אין זה מקרה שחקר יהדות פורטוגל הוזנח. שכן, כפי שאומר עסיס במבוא, "מבחינת התרבות היהודית היתה פורטוגל חלק מספרד של ימי הביניים המוקדמים, אשר בתקופה המוסלמית כללה כמעט את כל חצי האי האיברי".

פורטוגל היא מדינה צעירה, שצמחה כתוצאה מן הכיבוש-מחדש מידי המוסלמים. שפתה הייחודית התפתחה במאות ה-11 וה-12, כתוצאה ממפגש הלשונות הגליסיאית והלוזיטאנית והשפעה ערבית. ב-713 נכבשו חלקים גדולים של פורטוגל על ידי המוסלמים. אבל לקראת סוף המאה התשיעית, בעקבות הכיבוש מחדש, נוצרה יחידה מדינית, שעליה מונה דוכס, שמקום מושבו היה בפורטוקלי (Portocale, פורטו של היום). רק במאה העשירית נפרדה פורטוגל מגליסיה. יצירת פורטוגל היתה מסובכת ואטית. רק במחצית השנייה של המאה ה-12, כאשר הפורטוגלים הסתייעו בצלבנים, נכבשה ליסבון. המוסלמים עזבו ואילו היהודים נשארו במקום. היתה זו ארץ קטנה, לא מפותחת, שתושביה מעטים, שחיו בה פחות מ-35 אלף תושבים. רוב הרכוש היה בידי הכנסייה והמלך, והפעילות הכלכלית נשענה על מרעה צאן ובקר, גידול סוסים וחקלאות.

המלך הפורטוגלי הראשון אפונסו אנריקיס עודד יהודים לבוא ולהתיישב בשטחים שכבש. אפונסו אנריקיס מינה את היהודי יחיא אבן יעיש לגזבר המדינה, וכך סלל את הדרך למלכים שבאו אחריו להעסיק יהודים בתפקידים פיננסיים וניהוליים. אבן יעיש היה "רבי מור", כלומר רב ראשי, וגם "קאוולירו מור", כלומר פרש ראשי. יורשיו של המלך הראשון העניקו זכויות ליהודים והרחיבו את העסקתם בניהול הממלכה. וכך, "בימי חמשת המלכים הראשונים היה מצבם של היהודים בפורטוגל טוב והם חיו בביטחון". אחר כך התחילו הבעיות, אבל דווקא בתקופת פרעות קנ"א בספרד, היתה פורטוגל מקלט ליהודי קסטיליה.

מדובר איפוא בהיסטוריה קצרה, של כ-500 שנה בלבד, אבל עסיס הופך את המאות הללו לרבות עניין במבואו לספר. הקהילה היתה מאורגנת היטב ובראשה עמד רבי מור. היא היתה מוכרת בחוק ונקראה "אלפאמה" (נגזרת מהמלה הערבית אלג'מאעה). היהודים חיו בין החומות בשכונות משלהם (Juderia) והמלך הגן עליהם. הרדיפות, כמו ברוב ארצות הנצרות, באו מצד הכנסייה.

זרם המתיישבים בפורטוגל גבר והלך עם השנים. עם הגירוש מספרד ב-1492 היתה פורטוגל ארץ מקלט לאלפי יהודים. 120 אלף נפש הגיעו, ו"התוספת הזאת שינתה לחלוטין את פניה של יהדות פורטוגל (...) אלפי המגורשים (...) היו סלתה ושמנה של יהדות קשטיליה" (עמ' 25). בהמשך הוא מכריז: "גירוש יהודי פורטוגל בשנת 1496 לא התרחש מעולם" (עמ' 30). המלך מנואל, שחפץ לשאת לאשה את איזבל, בתם של "המלכים הקתולים", כי שאף לאחד את כל חצי האי האיברי תחת שלטונו, לא הסכים לאבד את יהודיו. אבל "המלכים הקתולים" דרשו ממנו לגרש אותם. פורסמה אם כן תוכנית ליציאת היהודים, אבל במקום האוניות שהובטחו להם, חיכו להם בנמל כמרים שניצרו אותם. היציאה נאסרה. אחר הטבילה באונס הוכרז שלא נשארו יהודים בפורטוגל.

כך נותרו רוב יהודי פורטוגל במדינה כאנוסים, ואחוז היהודים בה היה מהגבוהים ביותר. "סיפורה של יהדות פורטוגל הוא סיפור עצוב ומרתק כאחד. הוא עצוב, כי רבים מאוד מהיהודים שטבלו ונשארו בפורטוגל, הם וצאצאיהם, לא רצו להתנצר ולהתנתק מעמם ומאמונתם וטבילתם היתה מאונס (...) הוא מרתק כי חלק מאנוסי פורטוגל הצליח לצאת ולהגיע ליעדים בטוחים". החזרה ליהדות של נוצרים חדשים בפורטוגל ככלות 500 שנה (בלמונטה) מעוררת ללא ספק השתאות.

כל המאמרים המכונסים בספר מעניינים ומצטרפים ליריעה עשירה המתארת קהילה מיוחדת, גם לאחר שנהפכה לקהילה של נוצרים חדשים, או יהודים נסתרים. עניין מיוחד מצאתי במאמרה של אלווירה דה אזבדו מאה, "נוצריות חדשות בסבך הלשכה הקדושה", המתבסס על חקר של תיקי האינקוויזיציה. לדבריה, העברת המסורת היהודית בקרב הנוצרים החדשים היתה באחריותן הבלעדית של הנשים כמעט עד למאה העשרים. זו הסיבה שמספר האסירות היה רב ממספר האסירים. אחת מהן, "גרסה דה מדיירוס, בת שישים, מווילה דה קונדה, לא הודתה במאומה, שמרה על שפיותה והצליחה לתלות את עצמה בתא בעזרת מגבת מבד הודי, אחרי שלבשה את בגדיה הטובים ביותר, חצאית ומעיל קצר" (עמ' 87).

אריק לוי כתב על הביוגרפיה האינטלקטואלית של יצחק אברבנאל לאור כתביו הפורטוגליים. מעזבונו של אליהו ליפינר מובא מאמר העוסק בבעיות ההלכתיות שהעסיקו את האנוסים, ומאמרו של משה אורפלי "יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס הנוצריים בפורטוגל", מראה שגם לאחר העלמם לכאורה של יהודים מפורטוגל, לא נפסקה כתיבת "כתבי פולמוס" נגדם. "אין ספק", כותב אורפלי, "שהימצאות יהודים ספרדים-פורטוגלים רבים יחסית בגואה נחשבה בעיני הכנסייה להתגרות מתמדת והביאה להתגברות הקנאות המיסיונרית. זו הסיבה שרשויות הכנסייה ( ...) המליצו בפני השלטונות בליסבון להעביר את האינקוויזיציה אל המושבות שבמזרח". ואכן, מספר אורפלי, ב-1560 הוקם בגואה מרכז של האינקוויזיציה, שפעל בכל אסיה הפורטוגלית, ורדף יהודים, הינדים ומוסלמים.

אחת המשפחות היהודיות המעניינות מפורטוגל היא משפחת קוריאל. אדגר סמואל כותב עליה סיפור מרתק שנמשך מאה שנים, ובו מחפשים בני המשפחה מקלט במקומות שונים בעולם, מועלים על המוקד, חוזרים ליהדות בדרום אמריקה, יוצאים זכאים ממשפטי האינקוויזיציה, או נעשים נוצרים אדוקים. למרבה האירוניה הסתיימו הרדיפות רק ב-1982; אנרי קוריאל, מנהיג קומוניסטי יליד מצרים שגורש ממולדתו, נרצח בנסיבות עלומות בפאריס.

מאמרו של ז'וזה נונס קראירה "גולי פורטוגל במזרח הקרוב (במאות הט"ז והי"ז) באור סיפורי נוסעים" ריתק אותי ביותר, ופתח לי חלון לספרות המסעות העשירה של נוסעים פורטוגלים, ספרות שלא תורגמה ללשונות אחרות, ולפיכך אינה מוכרת. מאמרו של נונס מתבסס על מידע שמביאים נוסעים, המספרים על פגישות עם יהודים פורטוגלים בחלב, בטריפולי, בבצרה, בקהיר, בפרס ובארץ-ישראל. כך גילה האח גספר דה ברנרדינו שרוב חברי הקהילה היהודית בחלב הם דוברי ספרדית ופגש יהודי פורטוגלי בגליל, שבו היו יותר מ-400 בתי אב ממוצא פורטוגלי. מדיווחי הנוסעים מתברר כי היהודים שחיו בהורמוז או בסוריה התגעגעו למולדתם והגו חיבה עזה לפורטוגל.

האח פנטילאו גילה יהודים פורטוגלים רבים במזרח הקרוב. בירושלים מצא שלושים יהודים מפורטוגל, ומצא אחרים בגליל ובדמשק. בטריפולי היו כאלפיים יהודים, רובם פורטוגלים. בין השאר מספר האח פנטילאו על אשה פורטוגלית עשירה שקנתה את העיר טבריה מן השולטן. הפגישות היו מלוות בוויכוחים דתיים. בדמשק פגש יהודי מבראגה, שנמלט משום שאביו הועלה על המוקד. "בעוד שהשפה והמולדת המשותפות איחדו את הנוסעים הנוצרים הפורטוגלים והיהודים הגולים, הרי ששסע עמוק הפריד ביניהם, זה של האמונה, אשר גרם לדחייתם ההדדית. אך עובדה היא, שאפילו בזמנים של מסעי צלב ומיסיונריות, היות פורטוגלי בארצות נכר - גבר על כל הבדלי האמונה".

במאמרו "זהות דתית נוצרית חדשה ופעילות כלכלית: בדיקה מחדש" מטפל דב סטוצ'ינסקי בקשר בין זהותם "היהודית" של אנוסי פורטוגל לבין תדמיתם כבעלי הון, או בטענה של הוגים כוורנר זומברט או מקס ובר, שהיהדות ילדה את הקפיטליזם המודרני. זומברט מסיק זאת ממכתבו של מנשה בן ישראל לקרומוול הבריטי, שבו הוא מנסה לשכנעו בנימוקים כלכליים לפתוח את שערי אנגליה ליהודים. הוא מציין כי ההיסטוריון יוסף קפלן מתח ביקורת נוקבת ומשכנעת נגד ההקשרים של יהדות, נוצרים חדשים וצבירת הון. אבל הוויכוח נשאר בעינו.



סימטה ב"ז'ודריה" של ליסבון ופסל המלך אפונסו אנריקיס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו