בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת היום | "זהבה גלאון, איך זה להיות מי שהיתה?"

זהבה גלאון ממש לא יצאה לפנסיה. לקראת הדיון בחוק האזרחות, היא מדגישה: זאת לא סתם גזענות אלא גזענות בריש גלי

תגובות

נדמה כי מאז פרשה זהבה גלאון מהחיים הפוליטיים לפני כשנה, נעלם המנוע המרכזי בדיונים בנוגע לזכויות האזרח בישראל. אבל גלאון, כיום דוקטורנטית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן ומגישת תכנית הטלוויזיה "ראש בראש" יחד עם חגי סגל בערוץ הכנסת, ממש לא יצאה לפנסיה. היום ידון בית המשפט העליון בעתירות לביטול התיקון לחוק האזרחות. התיקון הזה, שיזם בשעתו שר הפנים אלי ישי, נועד למנוע מהערבים אזרחי ישראל את האפשרות לשאת בני זוג שהם תושבי השטחים ולהמשיך את חייהם כזוג נשוי או כמשפחות בתחומי מדינת ישראל.

כבר ב-2007, בעודה חברת כנסת של מרצ, עתרה גלאון לבג"ץ יחד עם הארגון עדאללה, התנועה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט. הבג"ץ שיידון היום נקרא על ידי בית המשפט העליון בשם הקיבוצי "בג"ץ זהבה גלאון ואחרים".

איך ההרגשה להיות מי שהיתה?

מה אני אענה לך על זה? אני חייבת לומר שאני לא מתעסקת בהרגשה הזאת. אני מתעניינת מאוד בסדר היום הציבורי ולפעמים גם מתחרפנת לגמרי כשאני רואה את הדיונים בכנסת. הגזענות שם עוברת כל גבול.

חברייך ממרצ פנו אלייך כדי להצטרף לעתירה?

לא. עתרתי לבג"ץ עוד כשהייתי חברת כנסת ב-2007 וכבר אז פעלתי על דעת עצמי, כשמי שמייצגת אותי כל השנים ועושה עבודה נפלאה היא עו"ד דפנה הולץ-לכנר.

האם מצב זכויות האדם בישראל הולך ומשתפר בשנים האחרונות, או הולך ומידרדר?

מצב זכויות האדם בשנים האחרונות הולך ומידרדר, ואחד הגורמים להידרדרות ולפגיעה בזכויות האדם בישראל הוא כנסת ישראל. חברי כנסת מתייצבים להגן על זכויות האדם רק כשהדבר הזה עולה בקנה אחד עם התפישה הפוליטית שלהם, והם מוכנים לדרוס ולהחריב את זכויות האדם כשהערכים האלה משרתים את היריבים שלהם. אנחנו רואים את זה בשורה של הצעות חוק גזעניות שעלו בעיקר בכנסת הזאת. הכנסת, בשטף של אקטיביזם חקיקתי, חוקקה חוקים גזעניים מפלים שמבטאים בעיקר את עריצות הרוב בדמוקרטיה הישראלית. מה שקורה זה שחברי כנסת - ולא רק מהימין אלא גם בקדימה - תופשים את זכויות האדם כאילו מדובר במשהו שמאלני, פוליטי, של יפי נפש. הם רואים מאבק לזכויות אדם כפגיעה בלתי נסלחת בביטחון ישראל, ואני כמובן חושבת שהמצב הפוך. ראינו את זה בקמפיין נגד נעמי חזן והקרן החדשה לישראל. אני פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי.

עם כל זה שאומרים שהכנסת היא לא דוגמה, עדיין אנשים מסתכלים על הכנסת, ומה שקורה שם משפיע על הלך הרוח בכלל החברה הישראלית. זה הופך לבון טון. אני מתחרפנת מזה שאין פה אופוזיציה וראש אופוזיציה שמתייצבת למלחמה למען זכויות המיעוטים. היא היתה אמורה מתוקף תפקידה להסביר שהגנה על זכויות המיעוט נבחנת דווקא ברגעים שבהם המצב הביטחוני איננו טוב. גם האופוזיציה שותפה למסע הדה-לגיטימציה נגד החברה הפלסטינית, במקום לייצג גם את המיעוט.

מה בגזענות מושך את הח"כים?

אני חושבת שאנשים מרגישים בנוח כשהם מסתופפים בחיקו החמים של הקונסנזוס. זה מאוד לא פופולרי להגן על זכויות של קבוצות מיעוט, בין אם זה פלסטינים ובין אם זה אזרחי ישראל הערבים, וכשמדובר בתקופת אלימות וטרור זה נותן צידוק לחקיקה שלא היתה עולה על הדעת בעתות שלום. אני תמיד אומרת שזאת לא חוכמה לשמור על זכויות האזרח בעתות שלום אלא לחשוב עליהם כשהדם רותח, ולא לחשוב מהבטן אלא לחשוב מהראש. פופוליזם זה הרבה יותר קל, זה מביא קולות והרבה יותר קל לחוקק חוקים גזעניים ולהוציא לאור את כל הפחדים הגזעניים שלך וכל התפישות הקמאיות. לא מבינים שכפי שאמר אהרן ברק, בדמוקרטיה מתוקנת גם את המאבק בטרור מנהלים כשיד אחת קשורה מאחור. העליהום על הערבים והפלסטינים משתולל. הבעיה היא שהיום העולם השתנה. וראש הממשלה, ראש האופוזיציה והשרים, במקום להתאים את עצמם לאוניברסליזציה של זכויות האדם, נוהגים להפך.

קראתי היום בעיתון שמתחיל שבוע האפרטהייד באוניברסיטאות בעולם, כשמדינת האפרטהייד שהם מתכוונים אליה היא ישראל. זה מזעזע, ואני שואלת את עצמי איך הגענו לכך? אז אם יש כנסת שמחוקקת חוקים גזעניים ומבקשת בחקיקה להכשיר כבישים ליהודים בלבד אז ככה הגענו לכך שאנחנו מדינת אפרטהייד. לכן בית המשפט העליון הוא המגן היחיד והאחרון של זכויות המיעוטים. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה שייתיחסו אלינו כאל מדינת אפרטהייד, אבל המעשים בפועל מאפשרים צידוק ולגיטימציה לתפישה כזאת ולצערי נשארו מעטים שמוכנים לעלות על הבריקדות ואלו הם ארגוני זכויות אדם. אבל גם אותם הכנסת מעוניינת למוטט באמצעות חוק השקיפות.

אני הייתי רוצה שלא נהיה משוקצים ומנודים בעיני העולם ואני הייתי רוצה שכאשר גולדסטון מפרסם דו"ח כזה אז גם אם חושבים שהוא מעוות צריך להקים ועדת חקירה ממשלתית. אבל אם ממשיכים במצב שהצבא חוקר את עצמו והארגונים מראים נתונים אחרים, אז זאת לא מדינה מתוקנת ולא פלא שלא מתייחסים אליה במדינות נאורות ככזאת.

מה יקרה אם התיקון לחוק האזרחות לא יבוטל?

זה אומר שביהמ"ש נותן לגיטימציה לנורמה גזענית לחגוג בספר החוקים הישראלי. רק לאחרונה שמעתי את רה"מ אומר שבאמצעות מודיעין יעיל, המחסומים והגדר, אין יותר סכנה ביטחונית. אז אם הסכנה הביטחונית אינה גדולה, אולי משתמשים בנימוק הזה כמסווה למשהו אחר. למשל, הנימוק הדמוגרפי. שרי הפנים של ישראל, והתחיל בזה אלי ישי, מנסים להטיל מגבלות על חיי הנישואים של האזרחים הערבים כדי שלא ילדו ילדים ערבים שיגורו כאן. באה המדינה ואומרת: אנחנו מטילים איסור גורף. כל פלסטיני שנישא לאזרחית ערבייה הוא מפגע, כל פלסטינית היא טרוריסטית.

אני חושבת שאם מדברים על מדינה מתוקנת המדינה צריכה להתנהג על פי מבחן התוצאה כפי שהייתה מתנהגת ליהודים. אבל זהו חוק שהוא הניגוד המוחלט לחוק השבות. המציאו חוק מיוחד לערבים. זאת לא סתם גזענות אלא גזענות בריש גלי. המדינה והכנסת אומרים - ועוד מעל המקפצה - אנחנו לא רוצים פה ערבים.



גלאון, אתמול. 'הכנסת, בשטף של אקטיביזם חקיקתי, חוקקה חוקים גזעניים מפלים שמבטאים בעיקר את עריצות הרוב בדמוקרטיה הישראלית'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו