שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ורד לי
ורד לי
ורד לי
ורד לי

קצין החקירות רפ"ק רם דינור מוזעק לפענוח פרשת רצח שבה מתגלית גופת נערה בחולות קיסריה. עד לאותו יום קיץ, ביולי 1973, הוא בטוח שזיכרונות ילדותו קבורים היטב ושהוא צועד על אדמה חדשה ויציבה. אט אט הופכת החקירה המשטרתית למסע אישי וטובעני שבמהלכו הוא נסחף אחר תרבות הסקס-סמים-ורוקנרול של חבורת צעירים תל אביבית. "בחול" (עם עובד) הוא רומן בלשי חדש שכתב הסופר והקולנוען אגור שיף, 55, המערבל יחדיו שואה, היפיות ומלחמה ומעניק ייצוג שונה למושגים זיכרון ושיכחה.

מדוע בחרת לעסוק במלחמת יום הכיפורים במסגרת רומן בלשי?

"רציתי לשלוח את הגיבור שלי לדרך שבמהלכה תיפרם הזהות המלאכותית שטווה לעצמו. הפרימה הזאת מתרחשת אל מול חברה העומדת לצנוח כולה אל תוך משבר של זהות וערכים. המלחמה היא גם נקודת הזמן שבה נאלצו בני דורו לשרטט מחדש את דמותם, ולא רק את קווי הגבולות. אבל אני חייב להודות שהתפאורה לרומן צמחה גם מתוך געגוע לתקופה ההיא, והטיול הנוסטלגי שערכתי ברחובות תל אביב ובחופי סיני של תחילת שנות ה-70 בהחלט הוסיף עונג לתהליך הכתיבה".

מה ייחד את ההוויה הישראלית בתקופה ההיא?

"בשנים ההן נוכחותה של השואה עוד היתה ניכרת, ובני דמותו של הגיבור, רם דינור, מהגרים שאיבדו את עברם, הם שקבעו את קווי האופי של הישראליות בשנת ה-25 למדינה. שמרנות ולאומנות היו האיפור שבאמצעותו הסתיר "דור התקומה" את הצלקות שביצבצו מתוך זהותו החדשה, המומצאת, כשברקע מהדהדת הכמיהה ליציבות בורגנית מוגנת בעוצמה צבאית. אלה היו פחות או יותר המרכיבים שאותם פגשה תרבות האהבה, הסמים והרוק הפסיכדלי, תרבות שיובאה לישראל באיחור, ושיגשגה בשולי הקונסנסוס המפא"יניקי. הכרתי היטב את יושבי בתי התה, מצטטי מרקוזה, מעשני הג'וינטים של התקופה, ואני יודע שנוכחותם היתה חשובה לאבולוציה של הישראליות. לכן, אגב, אני מציג אותם במבט כפול: אוהב, אבל גם ביקורתי".

דמותו של רפ"ק רם דינור שונה. הוא ניצול שואה, זר מוחלט לישראליות ונשוי בלי.

"יהיה לי קשה להסביר בקצרה את סיפור החיים המפותל הזה, שתחילתו בוורשה היהודית טרם מלחמת העולם השנייה, וסופו במיניבוס פולקסוואגן, אפוף עשן חשיש, כשברקע מתנגן פסקול פינק-פלוידי. בשביל זה צריך כנראה לקרוא את הספר. אבל כדאי רק לציין שהפוטנציאל של רפ"ק דינור לזנוח את מקומו הבטוח ולצאת למסע, טמון במערכת היחסים המורכבת שלו עם אביו, יאנוש, וב"זוגיות המושלמת" עם מילכי, אשתו. יחסיו עם אביו מספקים את החידה הביוגרפית שנהפכת לאובססיה. יחסיו עם מילכי, שאותה הוא מתאר שוב ושוב כ'אשה הטובה בעולם', מאלצים אותו לבדוק עד כמה אושרו תלוי בשכנוע עצמי".

בחרת בז'אנר הבלש. מדוע?

"הרומן בנוי - לפחות בחלקו - על פי כללי הז'אנר הבלשי, כלומר, איסוף הנתונים הוא שיוצר את שדרתו של המבנה העלילתי. כך בעצם יכולתי לנצל את החשיפה ההדרגתית של התעלומה כדי להציץ מעבר לכתפו של הבלש ולטפטף פרטים המרכיבים דיוקן של החברה הישראלית ערב הטלטלה הגדולה. אלא שככל שמעמיקים אל תוך הרומן וסיפורו של הגיבור נעשה דומיננטי יותר, מתחלפת השאלה הבלשית הקלאסית ?מי עשה את זה?' בשאלה ?לאן כל זה מוביל?'השאלה הזאת רלוו להבנת הרגע ההיסטורי".

מה באמת קבור מבחינתך "בחול"?

"הסיפור מתחיל ונגמר בגווייה שמונחת בחול, והחול חוזר כמוטיב לאורך הרומן כולו. נוכחותו של החול בהוויה הישראלית היא דומיננטית, ולא רק כאויבו הסמלי, הרומנטי, של המפעל הציוני (שלעולם ננסה לכסות אותו בדשאי נוי או בשלמת בטון ומלט), אלא גם כאיום על היציבות שאנחנו אוהבים להתהדר בה. גרגרי החול סימאו את עיניהם של החלוצים, מילאו את מנות הקרב של הכובשים, עד שנכנעו לחול והחליטו לטמון בו את ראשיהם".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ