בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' ג'ים פאלון יצא לבדוק מה הופך בן אדם לרוצח פסיכופת וגילה שהוא מסוכן לסביבה

מה הופך בן אדם לרוצח פסיכופת? פרופ' ג'ים פאלון יצא לבדוק את מבנה המוח והגנטיקה של רוצחים כאלה, וגילה דפוס קבוע. בשם המחקר המדעי החליט לבדוק גם את עצמו, וגילה שהוא מתאים לאותו הדפוס בדיוק

3תגובות

בנסיבות מעט שונות, פרופ' ג'ים פאלון היה הופך לרוצח. לפני כמה שנים החל המדען הבכיר להתעניין במבנה המוח ובבסיס הגנטי של רוצחים סדרתיים, ואחרי סדרה ארוכה של בדיקות, גילה דפוס קבוע בפעילות המוחית שלהם. פליטת פה מקרית של אמו בברביקיו משפחתי, "זה לא שאתה בא בדיוק ממשפחה נורמלית", הדליקה אצלו נורה אדומה. פאלון בחן את ההיסטוריה המשפחתית שלו וגילה לאורכה שמונה רוצחים, חלקם אכזריים במיוחד. בתום סריקות מדוקדקות של המבנה המוחי של בני משפחתו, גילה הפרופסור אדם אחד שעלול להפוך לרוצח - הוא עצמו.

פאלון מזכיר את השחקן ג'ון רייס דיוויס, שגילם את דמותו של סאלח "החופר הכי טוב בקהיר" בסרטי אינדיאנה ג'ונס. בדומה לשחקן ההוליוודי, גם הוא מזוקן, בעל מבנה גוף גדול, אוהב לאכול ונהנה לצחוק בקול גדול. "ברור שהסיפור הזה מעניין את כלי התקשורת", הוא אומר על מחקרו שהפך אותו לאישיות מפורסמת מאוד בארצות הברית, "כי האדם הזה, שחוקר פסיכופתים, פתאום מוצא כאלה במשפחה שלו, ובסוף, אחרי כל הבדיקות, מתברר שגם הוא כזה".

קשה להחמיץ את שביעות הרצון של פאלון מהסיפור. "כולם תמיד חשבו שאני חתלתול, ואני באמת חתלתול, אבל לפי הבדיקות יש לי מוח של רוצח פסיכופת ואני לא כזה. ולמה זה? כי גדלתי במשפחה מצוינת. זה מה שהיה חסר לי כדי להפוך לרוצח. אף פעם לא ניצלו אותי מינית ולא ראיתי שום דבר רע כשהייתי ילד. אולי זה מה שהציל אותי מחיים קשים כל כך, כי הייתי יכול להיות אדם מאוד רע".

הרעיון של "רוצח מלידה" מופיע מדי כמה שנים בספרות המדעית, אך נחשב לשנוי במחלוקת. בעוד אנשים רבים מוגדרים כאגרסיבים, תוקפנים או אלימים, שיעור נמוך מאוד מתוכם מבצע לבסוף מעשי רצח או פשעים חמורים אחרים. מבחינה מדעית, הסביר הנוירולוג אדריאן ריין מאוניברסיטת דרום קליפורניה בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", "אנחנו לא יכולים להגיד בשלבים מוקדמים איזה ילד יהפוך לרוצח פסיכופת עם התבגרותו".

מחקרים שניסו לבחון כיצד משפיע המוח האנושי על התנהגות אלימה נחשבים לנדירים יחסית, מאחר שרוצחים מעטים מוכנים לשתף פעולה עם הרשויות ולהסכים לסדרה מקיפה של בדיקות בגופם. בנוסף, רוב הבדיקות נערכות בדיעבד - אחרי שהנבדק נעצר בחשד לביצוע הפשע, ולא בשלבי "ההבשלה" שלפני התקיפה. עם זאת, הדעה המקובלת היום בקהילה המדעית גורסת, כי בני אדם הופכים לרוצחים בצירוף של שלושה גורמים: גנים "אלימים"; שינויים באזורים מסוימים במוח, שנגרמים לרוב כתוצאה מפגיעה מוחית; וחשיפה לאלימות, להתעללות מינית או לטראומה אחרת בגיל הילדות.

בתחילת שנות האלפיים גם פרופ' פאלון החל להתעניין בנושא. עד היום הוא סרק 70 מוחות של רוצחים, לרוב לבקשת עורכי דין, שניסו באמצעות הסריקות לשכנע חברי מושבעים בארצות הברית שלא לגזור עונשי מוות על הנאשמים שייצגו. במעבדה שלו בקמפוס אירווין של אוניברסיטת קליפורניה, גילה הפרופסור דפוס קבוע במבנה המוחי של הנבדקים. כדי להרחיב את המחקר ולגלות מה מניע בני אדם לבצע מעשי פשע, החליט פאלון להצליב את המידע שהשיג מרוצחים עם סריקות מוח של אזרחים מהשורה ללא עבר פלילי מוכר. "באותה תקופה עשיתי בדיקות למשפחה שלי, כחלק ממחקר גדול על אלצהיימר. להורים של אשתי יש את המחלה הזאת, הייתי מודאג ורציתי לראות מה מצפה לילדים שלי", נזכר פאלון. ההתלבטות אם להשוות את סריקות המוח של קרוביו לאלה של הרוצחים היתה קצרה.

"לא חשבתי שיש משהו בעייתי עם המוח שלי", הוא מתוודה במהלך ארוחת צהריים החודש במלון יוקרתי בסן פרנסיסקו. חבר של פאלון, מתיו, שמצטרף לשולחן, מביט בו בתמיהה ומתערב בשיחה: "כל מה שהיית צריך לעשות זה לשאול אותנו". פאלון מזדרז להכניס לפה עוד כמה פירות ים שהרים מהצלחת וצוחק, "בבדיקות אי-אי-ג'י (מעקב אחר הפעילות החשמלית במוח) של המוח שלי, של הבת שלי והבן שלי התגלה דפוס מאוד מעניין, שמזכיר אנשים שעושים מדיטציה. גנטיקאי וחוקר מוח שבדקו זאת, אמרו שהם לא מכירים דברים כאלה ושווה להמשיך לחקור. מה שהיה מיוחד בפעילות המוחית שלי זה שהיה נדמה כאילו אין לי מעורבות רגשית בשום דבר. אמא שלי, אשתי והרבה אנשים שמכירים אותי אומרים שזה כנראה נכון, כי מאוד קשה להגיע איתי לנושאים אינטימיים".

"ולא ידעת את זה?" שואל מתיו.

"לא, למה שאני אדע את זה? אדם לא יכול להכיר את עצמו עד הסוף", עונה פאלון בפה מלא שנמתח לחיוך גדול.

"אני מכיר אותך כבר שש שנים, ואכפת לך רק מאדם אחד בכל העולם, מעצמך", משיב מתיו.

"ומה עם אמא שלי?!" עונה הפרופסור בן ה-62. "לא, ברצינות, זה לא נראה כאילו אני אגואיסט, אבל זה אומר שאני סוציופת, שלא אכפת לי משום דבר, שאני מנותק רגשית. אני תמיד חשבתי שאני מאוד אמפתי ולא האמנתי לכל האנשים שאמרו שאני לא מצליח להתחבר לאף אחד. כשהגיעו תוצאות הבדיקות הבנתי שהם צודקים. כנראה שאתה אף פעם לא יודע מי אתה באמת, אבל אם כל כך הרבה אנשים מתלוננים ויש גם תוצאות אמפיריות שזה מה שקורה, אז זה כנראה נכון. עבורי זה היה סוג של שוק. זה הימם אותי".

אפשר להאשים את אמא

סריקות מוחו של פאלון גילו התנהגות חריגה בשני אזורים של המוח - אחד מהם אחראי על תגובות חברתיות, תוקפנות ואימפולסיביות ואילו האזור השני עוסק בניתוח וזיכרון של תגובות רגשיות. בעוד אצל רוב בני האדם נרשמת פעילות מוגברת בשני האזורים לאחר חשיפה לגירוי, מוחו של פאלון מתעלם מהסביבה ונשאר אדיש. אם לא די בכך, בגופו של פרופ' פאלון התגלו גם כמה גנים שיכולים להוביל להתפרצויות אלימות, בהם מוטציה המכונה "גן הלוחמים".

הגן MAOA (או monoamine oxidase A) שולט על אנזים בעל שם זהה שאחראי על שחרור כימיקלים למוח, בהם דופמין וסרוטונין. מחקרים מהשנים האחרונות מצאו מתאם בין פעילות נמוכה של הגן שגורמת לשחרור מועט של האנזים, לבין פעילות אגרסיבית בקרב בני אדם. הגילויים האלה הובילו להגדרתו של גן MAOA בעל פעילות נמוכה כ"גן הלוחמים". הוא מופיע על כרומוזום איקס, ולכן עובר בתורשה מאם לבנה. נשים יכולות לרשת את הכרומוזום מאביהן ואילו גברים יכולים לקבל אותו רק מהצד של האם.

ההורמון הגברי טסטוסטרון מקצין אף יותר את ההתנהגות של גברים שנושאים את המוטציה. כתוצאה מכך, שילוב בין הגן האלים להבדלים הורמונליים מסבירים את הסטטיסטיקה, שלפיה רוב הרוצחים הפסיכופתים הם גברים. מחקר שפורסם בכתב העת "Comprehensive Psychiatry" קבע, כי צעירים בעלי "גן הלוחמים" נוטים להשתייך לכנופיות רחוב ואף ידועים כחברים האלימים יותר בכנופיות אלה.

אולם הפרופסור לא הפך לפושע אכזרי. על פי התיאוריה שפיתח, בנוסף לתנאים הביולוגיים, כדי להפוך לרוצח פסיכופת יש להיחשף לאלימות בילדות. הוא מסביר כי בזכות כך שגדל במשפחה תומכת, נותר אדם נורמטיבי. אך עוד לפני הגילוי, בני משפחתו הרבו להתלונן על כך שמדובר באדם שקשה מאוד להגיע אליו. "אני לא אלים, אני לא נוטה להתנהג באווילות וגם קשה להוציא אותי מהכלים. אם אני כבר יוצא מהכלים, אני לא מפגין את זה כלפי חוץ ובדרך כלל מגיב בקלות", מנתח הפרופסור את השיתוק הרגשי שלו. "אף פעם לא רציתי להרוג אף אחד. אני לא כועס למשך זמן רב, אני נרגע די מהר. זה כנראה חלק מחוסר הרגישות שלי, ואולי זה סוג של מנגנון הגנה. אולי מה שאנשים מסביבי עושים לא מספיק חשוב לי ולכן אני לא נשאר כועס".

אבל לא כל קרוביו הצליחו לשמור על קור רוח. הוא חקר את אילן היוחסין שלו וגילה עקבות רבות של דם לאורך ההיסטוריה המשפחתית. בן משפחה קדום של החוקר הוא תומאס קורנל, אחד הפושעים המפורסמים בתולדות אמריקה שהוצא להורג בתלייה ב-1673 ונחשב למתיישב הראשון ביבשת שהורשע ברצח אמו. בעץ המשפחתי כלולים שבעה רוצחים נוספים, בהם ליזי בורדן, שב-1892 הורשעה ברצח אביה ואמה החורגת בגרזן.

"אמא שלי באה מאיטליה, מסיציליה, אבל הפושעים לא נמצאים בצד שלה. הייתי בטוח שיהיה לי שם עסק עם מאפיונרים וכל מיני גנגסטרים, אבל מתברר שמהצד שלה כולם אנשים מאוד נחמדים ומתוקים. קיוויתי שאני אמצא שם קצת מאפיה - רק כדי לתבל את הסיפור, אבל לא היה כלום. אצלי זה מגיע מהאבא, ובצד הזה של העץ מתגלים שמונה מעשי רצח שבוצעו לאורך 200 שנה. אני לא יודע מה המספר הממוצע של רוצחים בתוך משפחה אמריקאית טיפוסית, אבל לי זה נשמע המון, 2-3 מעשי רצח שביצעו קרובי משפחה שלי בכל מאה שנה? זה נשמע די רע. בגלל שברור שחלק מהגנים האלימים יכולים לעבור רק דרך האמא, אז אני עדיין יכול להמשיך להאשים אותה".

העובדה שמדובר במדען, ואולי גם היותו אדם משותק רגשית, גורמים לפאלון לדבר בחופשיות על ההיסטוריה המשפחתית המדממת. כמה מקרוביו מתעקשים להסתיר את הפרטים ובוודאי שלא לדבר על כך בפומבי, אבל פאלון לא חש בושה וממשיך לדבר ולדבר. "חלק מהאנשים במשפחה אמרו לי 'אל תדבר על זה, כי זה מביך'. בהתחלה, לפחות, זה נשמע לי מאוד רומנטי - אז היו רוצחים במשפחה שלי, אבל זה היה לפני המון שנים. זה הפסיק להישמע נחמד כשגיליתי איך זה קשור אלי", הוא אומר בשיחה נוספת בביתו שבארווין, בדרום קליפורניה. לאחר מכן הוא מסכם בתוגה, "מאיזושהי סיבה המאפיינים האלימים האלה לא הופיעו במשפחה שלי במאה ה-20". פאלון לא מסיים את המשפט אבל הסוף ברור - מבחינה מדעית, ההפוגה בשרשרת האלימות רק מחזקת את החשש שאחד מילדיו, נכדיו או בני משפחה רחוקים יותר ישחזר את הדפוס המשפחתי ויהפוך לרוצח.

"גם אצל הבן שלי ג'יימס התגלו תוצאות דומות לשלי", אומר פאלון כעבור כמה דקות כשבנו עובר בסלון הבית. "זה מאמא", מגיב הבן בהתרסה. "אם אתה מכיר אותו, הוא לא מזכיר רוצח סדרתי", מסביר פאלון הבן לאחר מכן. "הוא יכול להיות אימפולסיבי ויכול להתעצבן בקלות, אבל אני בטוח שהוא לא רוצח סדרתי והוא נמצא בשליטה. כשגיליתי את הנתונים האלה הייתי כמובן בשוק. ברור שזה משהו שקיים בגנים שלי, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה, במיוחד כי אני רוצה להביא ילדים. זה משהו שיכול להפוך את החיים ליותר מעניינים ואני לא נזהר במיוחד, למרות שאולי אני צריך להיזהר עכשיו כשאני ישן בבית שלו".

"אני מפחד לגבי הנכדים", אומר הפרופסור לאחר מכן. "הם קטנים מדי כדי לבצע בדיקות, אבל הייתי ממליץ לבדוק אותם כשהם יתבגרו. בעיקרון הם לא חשופים לאלימות במשפחה ולאלימות בשכונה ולכן גם אם יש להם גנים כאלה הם לא צפויים להפוך בהמשך חייהם לאנשים אלימים, אבל בכל זאת כדאי לוודא שהכל טוב".

רוצח בן שבע

שילוב של מחקרי מוח, מבחני אישיות ובדיקות פסיכיאטריות, מאפשרים לזהות כמה טיפוסים של רוצחים. הרצח הנפוץ ביותר הוא תגובה חריפה לגירוי חיצוני. חלק מהרוצחים אף מרגישים שהם עומדים לעשות משהו מעוות מבחינה חברתית, אך לא יכולים לעצור את עצמם. "זה כמו מה שאומרים לגבי חיות", מדגים פאלון, "אם אתה לוכד דג בטריטוריה של דוב, הדוב יכול להרוג אותך בגלל הדג הזה". הרוצחים המסוכנים יותר נחשבים לאנשים אימפולסיביים שרואים כל הזמן סדין אדום. "ילד כזה הולך מכות שלוש פעמים בשבוע וכששואלים אותו למה אתה רב כל הזמן, הוא אומר שהוא לא יכול לעמוד מנגד וחייב ללכת מכות. האנשים האלה מתפוצצים כל הזמן, כי זו הדרך שלהם להירגע".

הקרבות בבית הספר מתפתחים לעתים קרובות להתעללות בבעלי חיים ועלולים להסתיים ברצח. "במקרים רבים האבא של הרוצח היה מכור לסמים או ביצע בעצמו מעשי אלימות. אבל מעט אנשים מסתכלים על הצד של האמא, ושם במקרים רבים היא היתה זונה או מכורה לסמים. צריך להסתכל על שני הצדדים כדי לראות מאיפה הגיעו הגנים וגם עד כמה הילד היה חשוף לאלימות. ואתה רואה הרבה מקרים שהאבא חוזר הביתה שיכור והילדים בוכים ואז הוא מכה את הילד בן השלוש ובום, הוא סובל מנזק מוחי. הכל קרה כאן ברצף אחד. הילדים האלה נתונים בסיכון גבוה. זו כמעט סכנת מוות. חייבים לעשות משהו עם הילדים האלה, כי אם לא נעשה שום דבר הם יסתבכו בהרבה צרות".

על פי המחקרים האחרונים בתחום, ילדים כאלה ניתנים לזיהוי בקלות באמצעות בדיקות מוח ודי-אן-איי. לכאורה, כדי למנוע מהם מלהפוך לרוצחים, צריך לדאוג רק לסביבה שאין בה אלימות. מבחינה חברתית, זיהוי גורמים אלימים בגיל צעיר, ואף בידודם מהחברה, יצמצמו בצורה ניכרת את מספר מעשי הרצח ופשעים אלימים נוספים. אך לדעת פאלון, המחיר החברתי שתיאלץ האנושות לשלם על מדיניות המרסנת אלימות - גבוה מדי. "הנושא הזה כל כך מפחיד, עד שעדיף פשוט לא לדעת. בדרך כלל מדענים רוצים לדעת הכל, כי ככה מדענים עובדים, אבל כאן הגבול נחצה בקלות", הוא אומר מתוך שכנוע עצמי עמוק. "אפשר לזהות התנהגות אלימה כבר בילד בן שבע, אבל השאלה היא מתי אתה עוצר אותו. האם אתה מחכה לרצח הראשון? או שאתה לוקח אותו בגיל 13 ומרחיק אותו מהחברה? אם מזהים גנים ומבנה מוח בעייתי, הילדים האלה יתויגו מיד כפושעים. אנשים מבוגרים יכולים לסבול מנידוי חברתי ומפיטורים מהעבודה".

שילוב של גנים "אלימים" ומבנה מוחי "מעוות" מזוהה בקרב 1%-2% מכלל האוכלוסייה. מיעוטם יהפכו לרוצחים, אבל רובם דווקא ישתלבו היטב בחברה. "מה יקרה אם נרחיק את האנשים האלה מהחברה?" ממשיך פאלון כשהוא מתייחס גם לעצמו בתור חשוד מיידי. "שנשים אותם בבית כלא גדול? שנשים את כולם בצפון דקוטה? הרי 20% מהמנהלים הכי טובים במשק הם סוציופתים. הם לא מתחשבים באף אחד ורק אומרים, אנחנו פה בשביל בעלי המניות, ולא רוצים להיות נחמדים. חלק מהאנשים יגידו שמדובר באנשים אטומים שלא אכפת להם מאיש, אנשים אחרים יגידו שככה עושים עסקים - זו העבודה שלהם".

למרות הסכנות הכרוכות בכך, פאלון תומך בסריקות מוח ובדיקות די-אן-איי לצורך זיהוי ניצוצות אלימים בקרב ילדים. תוצאות הבדיקות, לדעתו, צריכות להיות מדווחות רק להורי הילדים. "בצורה כזו, ההורים יוכלו להיות הרבה יותר זהירים. הם יקפידו על כך שהילדים לא יהיו חשופים לאלימות, כי יש צעירים שהולכים מכות ולאף אחד לא אכפת. הם יעברו לגור בשכונה אחרת, כי בשכונה שלהם יש הרבה אלימות. למרות שסביר להניח שהכל יהיה בסדר, עדיף לא לקחת סיכונים מיותרים ולהוציא אותם כמה שיותר מהר מהסביבה הזאת. אם ניתן להעביר את המידע בצורה אחראית, אז יכול להיות טוב. אבל מצד שני, אם אתה אומר למשפחה שכדאי לה לעבור שכונה, מי משלם על זה? ומה עושים אם הם לא רוצים לעבור?"

קורבנות בכיסא החשמלי

בשנים האחרונות, מנסה פאלון לבחון את השפעת החשיפה לאלימות גם ברמה החברתית. את רמת האלימות הגבוהה בחברה האמריקאית הוא מסביר בהיותה חברת מהגרים. "בחברה הומוגנית כולם משחקים לפי אותם חוקים. זה מה שקורה בשוודיה או בנורווגיה, בחלק מהמדינות במזרח התיכון או באפריקה. בחברות האלה יש מעט מאוד אלימות, וזה לא שאין להם הזדמנויות לבצע מעשי פשע, אלא שמבחינה חברתית זה לא מקובל. בסקנדינביה אם אתה מתנהג בצורה לא ראויה מישהו מפנה כלפיך מבט זועם, מספיק במבט הזה כדי לשמור על התנהגות נורמטיבית. אלה חברות הומוגניות, לכולם יש אותה מנטליות ואנשים חריגים מקבלים איתותים חברתיים, שבולמים אותם כבר בגיל חמש או שש. הילדים האלה נמצאים בסוג של כלא חברתי, כי כולם כל הזמן בוחנים אותם וזה מגן על החברות האלה מפני אלימות".

בארצות הברית, מנגד, כמעט שלא קיימים ערכים משותפים או נורמות ברורות שמלכדים את הקבוצות השונות באוכלוסייה. "זו חברה של מהגרים וכל אחד מתנהג בצורה שונה", ממשיך פאלון. "כולם נמצאים כאן למען חיפוש ההזדמנויות, כולם פועלים לפי החוקים הקפיטליסטיים, אבל מעבר לכך אין כאן נורמות חברתיות שמקובלות על כל שכבות האוכלוסייה".

מדי שנה, נרצחים בארצות הברית 5 מתוך 100 אלף בני אדם - פי שניים מהממוצע במדינות דמוקרטיות אחרות. הסבר מקובל קושר את רמת האלימות בקלות שבה יכולים האמריקאים להשיג נשק חם. אבל בנובמבר 2009 פורסם הסבר מעניין, שתומך בתיאוריית חוסר ההומוגניות של פאלון. לפי המגזין "ניו יורקר", עלייה ברמת האמון של הציבור במוסדות השלטון, גורמת לירידה במספר מקרי הפשע. מחקרים דומים מדווחים על קורלציה הפוכה בין שיעור התמיכה בנשיא ארצות הברית למספר מקרי הרצח - או במלים אחרות, ככל שהנשיא פופולרי יותר, כך בטוח יותר להסתובב ברחובות ארצו.

ניסיונות הממשל בוושינגטון והמדינות השונות להגביר את האכיפה גרמו לעיוות חברתי חמור. 2.3 מיליון בני אדם - או אחד מכל מאה אמריקאים בוגרים - כלואים היום בבתי הסוהר של אמריקה. מעבר לעובדה שמדובר בשיעור הגבוה פי ארבעה מהממוצע הכלל-עולמי, שיעור ניכר מהאסירים הם שחורים, היספאנים או מגיעים משכבות אוכלוסייה חלשות.

ארצות הברית היא גם בין המדינות הדמוקרטיות היחידות שמטילות עונש מוות. המחקרים שביצע שיכנעו את פרופ' פאלון לצאת למתקפה חזיתית נגד הכיסא החשמלי. לדבריו, העובדה שמעשי הרצח מוכתבים באמצעות דפוס גנטי, מבנה מוחי וסביבה אלימה, מפחיתים ממידת האחריות של הפושעים. "אחרי שבחנתי את הראיות המדעיות במשך יותר מעשרים שנה, הגעתי למסקנה שרוב האנשים האלה לא יכולים לעצור את עצמם", מסביר פאלון. "מדובר באנשים מופרעים, שלא יודעים שהם עושים משהו רע. אין להם חוש מוסרי שאומר להם שזו התנהגות לא ראויה, הם פשוט לא מבינים את זה. נכון שהאנשים האלה הופכים לרוצחים בדם קר, אבל אני לא מבין למה אנחנו צריכים להרוג אותם. אין להם את ההבנה שיש לכל האחרים".

מנגד קורא החוקר שלא לשחרר אסירי עולם מבתי הכלא, מאחר שאלה לדבריו אינם ניתנים לשיקום ויחזרו לבצע מעשי רצח נוספים. "בדרך כלל יש להם היסטוריה ארוכה של אלימות, בתור ילדים קטנים הם הורגים בעלי חיים, מנצלים מינית ילדים אחרים, יש להם בעיות התנהגות ואז הם מתחילים להרוג אנשים אחרים. אני לא מדבר על אדם שמגיע לגיל 23 והוא כל כך מעוצבן שהוא הורג מישהו, כי זו תגובה אימפולסיבית בודדת ואנשים כאלה אפשר לשקם. אבל יש אנשים עם היסטוריה של אלימות והם לא יכולים לעצור את עצמם".

* * *

לאחר שגילה את האמת הכואבת על עצמו, הפך הפרופסור לרצח לכוכב תקשורת באמריקה. באחרונה הקדיש לו "וול סטריט ג'ורנל" כתבת שער והוא גם זכה לפרק שלם בתוכנית "האנשים המבוקשים ביותר באמריקה", בניסיון להסביר את דפוסי הפעילות של רוצחים.

מבחינה אישית, הוא מנסה להיגמל מלקיחת סיכונים מיותרים. אלה נרשמו בעיקר בשנות ה-90, כאשר ביקר במערה בקניה שמזוהמת בווירוס קטלני ולקח את בנו למסע דיג באזור המוגדר כמיועד להתקפות מצד אריות. אחרי שהבין שמבנה המוח שלו משפיע עליו לקחת סיכונים, החליט הפרופסור שלא לקבל החלטות נמהרות, אבל מנגד התמכר לאוכל.

כדי להיות קשוב יותר לבני המשפחה הוא שוקל להתחיל בשיעורי מדיטציה וכך לשמור על המצב שלו ולהירגע יותר. "זה עוזר מאוד להפיג מתחים", מסביר פאלון, "אולי זה משהו שהייתי ממליץ לעשות להורים לילדים אלימים". רעיון נוסף קשור לפיתוח רגישות מלאכותית. "כשניסיתי להיות רגיש יותר, זה לא עבד והבנתי שלא צריך להילחם בזה. לא נהייתי יותר רגיש, אבל אני מודע למצבי. אולי כדאי לי לעשות ניסויים על עצמי שיהפכו אותי ליותר רגיש. אולי אני יכול להשפיע על הסרוטונין, וסרוטונין אמור להרגיע אותך. אולי זה יעזור. נראה".*

מחשבות של מוח מעוות? כמה רוצחים פסיכופתים במאה העשרים

רוברט פרנקלין סטראוד, איש הציפורים מאלקטרז 1890-1963

בילדותו סבל מהתעללות קשה מצד אביו ובגיל 19 כבר ביצע את הרצח הראשון שלו. לפי חלק מהעדויות, הנרצח אנס קודם לכן את בת זוגו של סטראוד. בתקופת המאסר רצח אסיר אחר וסוהר. מוכר בעיקר בשל טיפולו בציפורים פצועות ובזכות סרט הוליוודי שתיעד את חייו.

מארי בל, אחת הרוצחות הצעירות בהיסטוריה

ילידת 1957

גדלה בבית הרוס לאם זונה וככל הנראה לאב עבריין. בגיל עשר חנקה למוות ילד בן ארבע וכמה חודשים לאחר מכן רצחה יחד עם חברתה, בת 13, ילד בן שלוש. השתיים חרתו על גופו בסכין את האות M. לאחר שריצתה 12 שנות מאסר, היא שוחררה ובית משפט בבריטניה אישר לה לשנות את שמה ולפתוח בחיים חדשים.

האחים לייל (יליד 68') ואריק מננדז (יליד 71')

ב-1989 רצחו האחים מננדז את ההורים שלהם, כדי לזכות בכספי ירושה. המשטרה לא חשדה בהם בביצוע הפשע, עד שאחד האחים התוודה על המעשה בפני הפסיכיאטר שלו. הפסיכיאטר החליט לספר על המעשה לאחר שספג איומים מהאח השני. במשפט טענו האחים לניצול מיני והתעללות מצד הוריהם. לאחר שבמשפט הראשון התקשו המושבעים להגיע להחלטה, הם נידונו למאסר עולם במשפט חוזר.

ג'פרי דאהמר, רוצח הנערים 1960-1994

רצח לפחות 17 גברים ונערים מאז היה בן 18. בילדותו נהג להתעלל ולבצע ניתוחים בגופות של בעלי חיים. לאחר שנשר מהלימודים והידרדר לאלכוהוליזם, כפה עליו אביו להתגייס לצבא. הנרצח הראשון שלו היה טרמפיסט עמו ביקש דאהמר לקיים יחסי מין. לאחר שהקורבן סירב להמשיך לשתות בירה עם דאהמר וביקש לעזוב, הוא רצח אותו בעזרת משקולת. שלוש שנים לאחר מאסרו הוא הוכה באכזריות על ידי אסיר אחר ומת כתוצאה מנזק מוחי.


מגפת הגן האלים הזווית הישראלית, איך לא

בחודשים האחרונים פונים מחקרי האלימות של פאלון לכיוון חדש. הוא מבקש להוכיח כי חברה שנתונה למאבק אלים ממושך, עלולה להצמיח מתוכה דורות של רוצחים. "בדרך כלל, אחרי שבחברה מסוימת נרשמים שניים-שלושה דורות שחשופים לאלימות גבוהה ברחובות, החברה עצמה הופכת לאלימה יותר", מהרהר הפרופסור. "בחברות כאלה, צעירות ירצו להתחתן עם בחורים קשוחים כדי שאלה יוכלו להגן עליהן, ולכן הגנים האלימים מתפשטים בצורה מהירה. כך נוצרת שכבה גדולה של ילדים שמוכנים להילחם. הם לא מבינים שזה רע, אבל האלימות מדגדגת להם באצבעות והחברה נמצאת על סף פיצוץ. אפילו אם המצב הפוליטי או החברתי נרגע, עדיין עומדים לפנינו 200-300 שנים של התמודדות עם גנים אלימים ונוצרת תרבות של לוחמים שהורגים אחד את השני. המסקנה שלי היא שכל מדינה שחשופה למלחמה, תשמיד את עצמה מבפנים".

בהסתייגות מסוימת פאלון צופה, כי גם החברה הישראלית תהפוך לאלימה יותר. "אני בטוח שזה יקרה בישראל, אבל ישראל תמיד נמצאת תחת מתקפה ולכן זה דפוס הגנתי. אז מה אתם כבר יכולים לעשות?" כדי לשפר את העתיד במזרח התיכון וגם בבוסניה, בסרי לנקה ובמדינות נוספות הוא מחפש כעת מימון למחקר נרחב, ש"ישמש כאות אזהרה למדינות או אפילו לארגוני טרור - אם לא תתרחקו מאלימות, אתם הולכים להרוג את עצמכם".



פרופ' ג'ים פאלון


שחקני הקולנוע ג'ון גודמן, מימין, בסרט ''ביג לבובסקי''וג'ון רייס דייויס כל כך דומים לפאלון, שאולי כדאי שיבדקו אם יש ביניהם קשר גנטי. לטובתם, אין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו