בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודי כעד נוצרי

סופרים נוצריים בראשית הנצרות מצאו לדבריהם בכתביו של יוסף בן מתתיהו הוכחה ניצחת לדמותו העל-אנושית של ישו ולמשיחיותו ועטו עליה כמוצאי שלל רב. את מה שלא מצאו בטקסט המקורי השלימו כנראה בכוח דמיונם

תגובות

יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי הנודע של שלהי ימי הבית השני, מוכר אמנם ליהודים בני זמננו, אך אין לדעת כמה היה מוכר ליהודים בני זמנו וליהודים שבאו אחריו במאות הראשונות לספירה. שמו נעדר ממסורותיהם של חכמים, ורק לאפיזודות ספורות בחיבוריו ההיסטוריוגרפיים נמצאו מקבילות, אף הן חלקיות, בספרותם. עם סיום מפעלו "היה זה כאילו הדחף להיסטוריוגרפיה נקטע בחטף (לזמן ניכר) בקרב היהודים" (יוסף חיים ירושלמי, "זכור", עמ' 35), ונראה כי חיבוריו של סופר זה - ולא נתפרש כלל בשל מה - נדחו מ"ארון הספרים היהודי" של זמנו.

והנה, דווקא בקרב הוגיה של הכנסייה אומצו כתביו וזכו למעמד ייחודי כמעט מראשית דרכה. הגם שלא נודע בבירור היכן התגלגלו חיבוריו וכיצד הגיעו לספריותיה של הכנסייה ולארכיונים שלה, מעט האזכורים מספריו בחיבוריהם של הוגים נוצריים קדומים מן המאה השנייה נותנים בידינו תמונה חלקית אשר למקומו של מחבר זה בעולמם ולמעמדו שם. הוא מופיע לראשונה באופן נרחב בחיבוריהם של אבות הכנסייה הבולטים אוריגינס (185-253 לערך) ויותר מכך בכתבי אוסביוס מקיסריה (260-339 לערך).

בחיבורו האפולוגטי "נגד קלסוס" האלילי, שחיבר בסוף ימיו, היפנה אוריגנס לראשונה ובאופן ברור את תשומת הלב לחיבורו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים" ולמידע האצור בו לתועלת השקפתם ההיסטורית של הנוצרים בני זמנו. אוסביוס, יורשו, בחיבורו ההיסטוריוגרפי החלוצי ה"היסטוריה הכנסייתית", כבר עט על יצירותיו ההיסטוריוגרפיות של בן מתתיהו - "קדמוניות היהודים" ו"תולדות מלחמת היהודים ברומאים". אוסביוס השתמש בשתי היצירות כדי לבסס את המצג ההיסטורי הרחב שיצר על תולדותיהם של הנוצרים, מנהיגיהם ומאבקיהם, למן ראשיתם בימי המושיע ועד לראשית המאה הרביעית, עת זכו לראשונה בהכרה ב"פקודת הסובלנות" הקיסרית בימי קונסטנטינוס הגדול.

אוריגנס ואוסביוס גייסו את עדותו החיה והכואבת של יוספוס על מר גורלם של אחיו עד לחורבן עירם ומקדשם, והפכוה עדות מרכזית ואף מרשיעה בהשקפה ההיסטורית שטוו: על פי תפישתם, כל התלאות החלו להתרגש על היהודים למן הרגע שהחלו במזימתם נגד המושיע. היה במצג זה משום חידוש של ממש, שכן אף שעד לימיהם של שני המחברים הנזכרים הוצגה הזיקה הנסיבתית שבין חורבן המקדש, שיממון העיר והגלייתם של היהודים ממנה וממחוזות

סמוכים כעונש שהטיל עליהם האל בגלל הפגיעה שפגעו במושיע; כעת, לאורם של כתבי בן מתתיהו, יצאו העובדות הללו מקטגוריית ההיסק ונהפכו לטענתם לעובדות היסטוריות ממשיות. עתה התגלגלו סוף סוף לידיהם של אוריגינס, ובעיקר אוסביוס, הראיות ההיסטוריוגרפיות האמינות שהיו לדעתם טמונות בין דפי חיבוריו של יוסף בן מתתיהו לקיבועה של ההשקפה הזאת.

וכך, במלאכת מחשבת של העתקה ועריכה, שזר אוסביוס (כדרכו בחיבוריו) קטעים נרחבים מספריו של בן מתתיהו בין קטעי המידע שמקורם במסורות שמציגים ספרי הבשורה, תוך יצירת נראטיב רציף ומכונן. אוסביוס, שפעם משווה את הכתוב בספרי הבשורה עם כתבי יוספוס ופעם משתמש בכתביו כראיות תומכות לטקסטים המופיעים בהם, חתם את תיאורו המשרטט את גורלם של היהודים עד לחורבן עירם בכתב שבח נמלץ למחבר, לחיבוריו ולמעלתו, ברמיזה ברורה, שכתביו, כהיסטוריון יהודי, תורמים רבות לגיבושה של התודעה הנוצרית. נראה עם זאת כי יוסף בן מתתיהו זכה בשבח הזה בעיקר הודות לעדויות הישירות על מייסדיה של הנצרות, ובעיקר זו שבה הוא מספר על יעקב "אחי ישו", והאחרת, חשובה ממנה, על המושיע עצמו, שלדברי ההוגים הללו נמצאו בכתביו.

קשה לדעת איזה נוסח מכתבי יוספוס החזיקו אבות הכנסייה הקדומים הללו, ועל כן, כשאוריגינס מייחס ליוסף בן מתתיהו ("נגד קלסוס", א, 47) את הטענה כי החורבן אירע בשל הוצאתו הבלתי מוצדקת להורג של יעקב הצדיק "אחי ישו" ("היסטוריה כנסייתית", ב, כג, 20) הוא מצטט קביעה זו ישירות מיוספוס (ציטוט שאינו מצוי בנוסחי החיבור שהגיעו אלינו), והדבר מתמיה מאוד ומעורר את המחשבה שמא חלו ידיים בנוסח החיבור. תחושה זו התעצמה אף יותר בשל הימצאם של דברי שבח נמלצים על ישו עצמו בספר "קדמוניות היהודים" (יח, 63-64). קטע זה נודע יותר בשמו "העדות הפלאביאנית".

עדות זו, שבניגוד לקודמתה התגלגלה לכלל נוסחי החיבור שבידינו, מעוררת פולמוס חריף זה מאות שנים. משפטים שנמצאו בה כמו "הוא (ישו) היה המשיח... כשהוציא פילטוס (הנציב הרומי) דינו לתלייה... נתגלה אליהם (למאמיניו) ביום השלישי כשהוא חי", הם שעוררו את הפולמוס הנמשך עד לימינו אלה בדבר שאלת ייחוסה ליוסף בן מתתיהו. והנה, יש שקיבלו אותה כפשוטה, יש שדחו אותה ואת שילובה בטקסט שלו מכל וכל ואף האשימו את אוסביוס בזיופה (אוריגינס, אך כשני דורות לפניו מעיד במפורש שיוסף בן מתתיהו אינו מאמין שישו הוא המשיח), ויש עוד אחרים, והדעת נוטה אחריהם, שקיבלו מקצתה.

גם האחרונים נחלקו: מהם שטענו כי אין לתלות את זיוף הטקסט בידי אוסביוס ומהם שנתלו בגילוי הבאות של עדות זו במסורות הערבית והסורית-הנוצרית הימי-ביניימית. הבאות אלו היו מתונות יחסית, עובדה שהכשירה בעיני החוקרים את עצם ייחוסה של "העדות" לבן מתתיהו, גם אם לא כפי שהובאה במסורת המקובלת של החיבור (זכור לטוב אברהם שליט המנוח, שבתרגומו המופתי ל"קדמוניות היהודים" הותיר קטע זה בסוגריים כדי הביע את הספק בנוסח הזה של העדות ובנכונותו. כך או כך, נראה כי מעמד העל שהוקנה ליוסף בן מתתיהו בחיבוריו של אוסביוס, אביה-יוצרה של ההיסטוריוגרפיה הנוצרית, הביא לאימוצם של חיבורי "העד היהודי" לחיקה הצעיר של הנצרות, כחלק אינטגרלי ומהותי בספרייה הנוצרית ההולכת ומתגבשת.

על גלגוליהם של חיבורי יוסף בן מתתיהו במסורת הנוצרית במזרח ובביזנטיון ועל השימושים השונים שנעשו בהם לא נוכל להרחיב במסגרת זו. ברם, מעניינת ממנה היא פרשת תפוצתם במסורת הנוצרית הלטינית. וכך, לקראת שלהי המאה הרביעית, ובשולי כישלונה של תוכניתו מרחיקת הלכת של הקיסר הפגאני יוליאנוס "הכופר" לקומם מחדש את מקדש היהודים בירושלים, חובר בידי מחבר אנונימי בלשון הלטינית תקציר מעובד מחיבור "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" ובו שולבו גם מקטעים מ"קדמוניות היהודים" שנודע מאז כ"יוספוס (או הגסיפוס) הלטיני".

מכאן ואילך התעצמה נוכחותו של יוספוס בספרייה הכנסייתית. הוא אומץ בידי היירונימוס, אב הכנסייה המתרגם והפרשן שפעל בבית לחם במפנה המאה הרביעית. ברגע של גילוי דעת הודה היירונימוס באוזני ידידו מספרד, לוקיניוס, שנמנע מלתרגם את חיבוריו של יוסף בן מתתיהו ללטינית מפני שלא הצליח לשמר את קסמם הלשוני. ואולם הזהירות והצניעות לא האריכו ימים, וההשקפה בדבר חשיבותו העילאית של יוספוס בעיניו של הסופר הנוצרי מן המאה השישית קאסיודורוס גרמה לו להעסיק בסקריפטוריום שלו ב-Vivarium שבאיטליה צוות שתירגם את "קדמוניות היהודים" ללטינית.

התרגום, ובעיקר העיבוד הנזכר לעיל של חיבורי יוספוס, הפכו עד מהרה לחיבורים פופולריים, ותפוצתם במערב הלטיני רבתה. בהקשר זה למשל כדאי לציין את גאוותו הרבה של אב המנזר הבנדיקטיני של מונטה קאסינו שבאיטליה, דסידריוס (1058-1087), על שבספריית המנזר שלו נמצא חיבורו של יוסף בן מתתיהו. בד בבד התגלגל אותו העיבוד עצמו לידי היהודים והשפיע, כפי שהעלה לפני כמה עשורים דוד פלוסר, על גיבושו של החיבור היהודי הימיביניימי המפורסם והחשוב, "ספר יוסיפון" (מאה עשירית). כך כמדומה, מאות שנים לאחר חיבורה, הושבה מורשתו הספרותית של יוסף בן מתתיהו לחיקם של אלו שמהם יצאה ולמעמד הראוי לה.

ד"ר עודד עיר-שי הוא מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ועוסק בחקר השיח היהודי-נוצרי, התרבות היהודית ותולדות הכנסייה הארצישראלית בשלהי העת העתיקה.



יוספוס ומולו דמות ישו הצלוב מתחנן באוזני הנצורים להיכנע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו