בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא אחים ולא מלחמת אחים

קריאה מחודשת ב"תולדות מלחמת היהודים ברומאים" עוזרת להילחם במיתוס המטעה והמסוכן בעזרת ידע היסטורי

תגובות

הבה נתאר לעצמנו שתייר בא לביקור במדינה זרה ובערב הוא יוצא למסעדה נאה שידידים המליצו עליה. והנה הדלת סגורה, והמסעדה חשוכה, וכן גם מסעדות ובתי שעשועים אחרים אפלים ונעולים. התייר המאוכזב פונה אל שני עוברי אורח ושואל לפשר הדבר. אכן, מסביר לו המקומי, המסעדה סגורה כי הערב ומחר מוקדשים לצום לזכר אסון לאומי כבד, ולא נאה להתענג בערב כזה. הו, יקרא התייר בצער, קרה משהו חדש שלא שמעתי עליו? על מה אתם מתאבלים? אנו מתאבלים, יענה האיש, על כי ביום הזה לפני אלפיים שנה נחרב בידי אויבינו ארמון מלוכה של מלך קדמון.

עוד התייר עומד ומשתאה על התמדתו העקשנית של זיכרון היסטורי כה עתיק יומין, מתערב השני לתקן את דברי חברו. סליחה אדוני, לפני אלפיים שנה זאת היתה הפעם השנייה שבה נהרס אותו ארמון מלוכה. בפעם הראשונה הוא נהרס לפני אלפיים ושש מאות שנה, ולכן ניתן להבין למה האבל הלאומי שלנו תקיף ועמוק כל כך, כי הוא לא כולל רק חורבן אחד, אלא שני חורבנות שהתרחשו בהפרש של שש מאות שנה זה מזה.

- ובשתי הפעמים הם נהרסו על ידי אותו אויב? ישאל התייר הנדהם.

- לא, בכל פעם היה זה אויב אחר לגמרי, יאמרו השניים, ובסיטואציה היסטורית שונה לגמרי, ואפילו אין לנו ביטחון שזה היה באותו יום, שהרי המאורעות הללו אירעו לפני אלפי שנים, אבל בשבילנו חשוב האבל, חשובה תודעת החורבן, ולכן מיזגנו את שני החורבנות לסיפור אחד, סיפור-על, ואפילו היינו מוכנים לצרף לסיפור הזה סיפורי אסונות אחרים שעבר עמנו במשך הזמנים. שהרי בין כה וכה הפרטים ההיסטוריים לא הם החשובים כאן, אלא תודעת החורבן שאנו מבקשים לשמר בקרב בני עמנו.

במאמרו המצוין של יוסף קפלן, שהתפרסם ב-19 בפברואר ב"תרבות וספרות", לזכרו של ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי שהלך לעולמו לפני זמן מה, מסכם קפלן את אבחנתו של ירושלמי לגבי מקומה של התודעה ההיסטורית בקרב היהודים, כפי שניסח בספרו המונומנטלי "זכור". "תוצאות המחקר ההיסטורי אינן רלבנטיות לחלקים נכבדים של הציבור היהודי, המעדיפים את דרכי הזיכרון המסורתיות, או את ההישענות על המיתוס, על פני העיון הביקורתי", נאמר שם.

ואמנם, התודעה היהודית צרפה כבר בשלב מוקדם של ההיסטוריה את חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה עם חורבן בית המקדש הראשון שהתרחש ב-580 לפני הספירה, ומיזגה את הטקסטים המלווים את שני החורבנות הללו לטקסט אחד. מגילת איכה והקינות הנלוות לה מימי בית ראשון נשזרו באגדות החורבן מימי המרד ברומאים ומלחמות האזרחים שנלוו אליהן. וכך, מחריבי המקדשים, הבבליים והרומאים, השונים אלו מאלו בכל כך הרבה מובנים, נהפכו ליישות אחת, וכך גם התמזגו הסיבות להתרחשותן של שתי סיטואציות היסטוריות שונות כל כך וההבדלים בין תוצאותיהן, כך נדמה, טושטשו.

כך למשל נדד סיפור הגליית היהודים ביד הבבלים בבית ראשון וקנה לו נחלה בסיפור חורבנו של בית שני, בעוד שבפועל הרומאים הגלו מן הארץ רק חלק זעיר ביותר מתושביה, ורוב העם נטש אותה מרצונו במשך השנים והצטרף אל הפזורה הגדולה שהתקיימה כבר בימי הבית השני. ובתהליך העזיבה מרצון שנמשך מאות בשנים הידלדל עד מאוד היישוב היהודי בארץ ישראל. אותו ערבוב בין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני גם טישטש לחלוטין את הבדלי הזהות הרבים, האתניים והדתיים, בין בני ישראל של תקופת בית ראשון לבני ישראל מתקופת בית שני. והרי היהודים בסוף בית ראשון אפילו לא הכירו את התנ"ך כספר מכונן תודעה כפי שהכירו אותו יהודי בית שני.

הדוגמה של צירוף זיכרון שני החורבנות ליום זיכרון אחד, היא רק אחת מני רבות לתיזה שירושלמי ניסה להעמיד במחקריו. ומאחר שהדת היהודית מילאה תפקיד דומיננטי בעיצוב הזהות היהודית, במשך דורות רבים, העדיפה תודעתו של העם לטפח ולעצב סיפורי-על, בעלי אופי נצחי, שהיו מנותקים ככל האפשר מהקשרים היסטוריים של זמן ומקום. ומכיוון שהיהודים היו גם מפוזרים בארצות ובציוויליזציות שונות וקשורים להיסטוריות מקומיות של עמים השונים זה מזה, גם לא יכולים היו ליצור שותפות תודעתית ממשית הקשורה להיסטוריה טריטוריאלית קונקרטית, והסתפקו במין "שותפות גורל" סתמית שמבססת את עצמה על בסיס זהותי קבוע של כמה מיתוסים, שלא שהם רק חוצים זמן ומקום אלא יש להם גם תביעה לחזור על עצמם - בבחינת "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". לכן, החורבנות הקדומים של בית ראשון ובית שני אינם מאורעות היסטוריים שמקומם במוזיאונים ארכיאולוגיים, אלא מיתוסים חיים שיש ביכולתם לחזור ולהשתחזר מחדש ויש בהם גם דחף לעשות זאת.

מכאן החשיבות העצומה בהופעתו מחדש בעברית של "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" מאת יוסף בן מתתיהו, בתרגום קולח ומאיר עיניים ובתוספת הערותיהם ומבואותיהם של שני מלומדים מעולים. קריאה מחודשת בספר ההיסטורי העשיר הזה מסייעת לאלה שעדיין מבקשים לרכך את התודעה המיתית המושלת בנו בעריצות לטובתה של תודעה היסטורית מפורטת יותר. או במלים פשוטות יותר: להגן עלינו מפני המיתוס על ידי הלימוד ההיסטורי. שהרי המיתוס, בעל מעמד גורלי ומחזורי, ניתן לפירוש אבל לא לתיקון. בעוד שלימוד מעמיק של מאורעות היסטוריים, גם כאלה שמצויים במרחק זמן עצום מאתנו, מגלה שיש בהם כמה מרכיבים קבועים שיכולים לחזור על עצמם, ורק בלימוד ובהכרת המציאות שהיתה באמת אפשר להפיק לקח למען תיקון ושינוי בהווה ובעתיד.

כשאתה קורא בתרגום החדש את ההיסטוריה המפורטת של חורבן שרידי העצמאות היהודית שלפני אלפיים שנה בארץ ישראל, שממנה נמתח קו היסטורי, אמנם ארוך מאוד, אבל בהחלט ישיר, עד לשואת היהודים במלחמת העולם השנייה, אתה מבין לפרטי פרטים איך הוכחשו לאורך כל תקופת המרד ברומאים אופציות טובות וראויות שהיו יכולות למנוע את החורבן הסופי. מדובר למשל, לא רק בנאום המרגש של אגריפס שמזהיר את המורדים מן התוצאות האיומות של המרד, אלא גם בהצעות הפיוס ושביתת הנשק של הרומאים שדחו היהודים, כולל הצעת פשרה הוגנת של טיטוס עצמו לנצורים בירושלים אחר שריפת בית המקדש.

רק בקריאה קפדנית בספר אפשר להבין עד כמה הביטוי "שנאת חינם", שהיה למטבע לשון פשוט בכל ריטואל דתי, הוא בעצם ביטוי מטעה. כי השנאה לא היתה שנאת חינם; היו לה סיבות אידיאולוגיות ממשיות מצד זה או אחר, ולכן אל לנו לטייח אותה היום בדברי נועם, אלא רק בהבנה אידיאולוגית ומוסרית מה היו הסיבות שגרמו לה, ומי מרוויח מטשטושה עד עתה. גם הביטוי "מלחמת אחים" מקבל מובן אחר בקריאה מדוקדקת בתיאורי יוספוס על האכזריות של כיתות הקנאים כלפי הציבור הכללי ועל שפיכות הדמים חסרת הרסן במאבקים בינם לבין עצמם. היו שם "אחים" שאינם ראויים לתואר אחים, ומלכתחילה צריך היה להגדיר אותם כאויבים כדי להתמודד ביתר הצלחה מול אכזריותם ואווילותם.

בוודאי, בספר ההיסטורי החשוב הזה יש גם טעויות והגזמות והערכות מוטעות, כפי שיש בכל ספר היסטורי שהוא, וכפי שיש אולי גם בעיתון שבו נדפסת רשימה זו. אבל עדיין זאת היסטוריה שעומדת במבחן העובדות ומנסה להיות נאמנה להן. ומאחר שהתודעה המיתולוגית היא עדיין דומיננטית בקרבנו, גם בגלל המרכזיות של הדת בעיצובה של הזהות היהודית בעבר ובעיקר בגלל התחזקותה ההולכת וגוברת בקרבנו עכשיו, טוב לקחת ליד ספר היסטורי, שאמנם נכתב לפני אלפיים שנה, אבל הוא מלא פרטים, שמות תאריכים, מפות ותרשימים. טוב לנסות ולהבין בעזרתו מה קרה באותה נקודת שבר כה גורלית וחשובה בתולדות עמנו, כדי שלא תחזור עוד לעולם.



איור: ערן וולקובסקי


יוספוס משתדל למען היהודים באוזני אספסיינוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו