בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביר כל סופרי קדמוניות

קלמן שולמן, המתרגם הראשון לעברית של "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", ראה ביוסף בן מתתיהו דמות מופת: מצביא עשוי ללא חת, שעלילותיו לא נופלות מאלו של גיבורי מלחמת טרויה, והיסטוריון מעולה ופורה. בתרגומו הוא התאמץ לטהר את שמו, שהוכפש על ידי חכמי אשכנז

תגובות

במשך דורות נפקד "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" מארון הספרים היהודי, והזיכרון הקיבוצי על עלילות המרד הגדול וחורבן הבית השני ניזון בעיקר ממקורות התלמוד ומהחיבור העברי בן המאה העשירית "יוסיפון", שיוחס בטעות ליוסף בן מתתיהו. העניין בספר גבר במאה ה-19, בד בבד עם התפתחות המחקר ההיסטורי המדעי. ראשוני "חוכמת ישראל", כמו יצחק מרדכי יוסט וצבי גרץ, כבר ניצלו אותו בשחזור ההיסטוריוגרפי של העת העתיקה בתולדות היהודים. אלא שקוראי העברית הכירו את החיבור בשמו "מלחמות היהודים עם הרומאים" רק בתקופה מאוחרת מאוד יחסית, ומי שהעלה אותו לראשונה על המדף, בתרגום מן הגרמנית, היה קלמן שולמן (1819-1899) מווילנה, סוכן תרבות יהודי חשוב בזמנו אך נשכח ונידח יחסית בימינו. דווקא פרנסי העיר תל-אביב הנציחו את שמו ברחוב קטן המסתעף משדרות ההשכלה, לחוץ בין רחובות שניים מהמשכילים המתונים המובהקים ביותר בני זמנו, אברהם בר גוטלובר ואליעזר צווייפל.

שולמן, שנולד לאב חסיד ברוסיה הלבנה, למד בישיבת וולוז'ין והצטרף לחבורת המשכילים בווילנה בשנות פריחתה, היה אחד הפועלים השחורים המוצלחים והפוריים ביותר של פרויקט ההשכלה. החל במאה ה-18 קיבלו המשכילים היהודים עליהם את המשימה לכונן את התרבות היהודית המודרנית באמצעות בנייתו של ארון ספרים שירחיב את ארון הספרים התורני וישלים אותו. מפעל תרבות ענק זה גם בנה מדפי ספרים חדשים ועליהם ספרי מדע, פילוסופיה, גיאוגרפיה, היסטוריה, שירה ורומאנים; גם הכניס למחזור הדם של התרבות ספרים שלא הודפסו מעולם, וגם השיב אליו כאלה שהודפסו רק במאה ה-16 (לדוגמה, "הכוזרי" של ר' יהודה הלוי).

מדירתו הדלה והצפופה בסימטת סטפנוס הקטן בווילנה יזם המלומד האוטודידקט קלמן שולמן את מפעל השבת מכלול יצירתו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו לקהל קוראי העברית. בקול קורא שנועד לגייס חותמים מראש, למצוא מקורות כספיים למימון הוצאות הדפוס ואף להכניס רווחים למתרגם עצמו, הסביר שולמן שלא יעלה על הדעת שיצירת המופת של מי שכינה "אביר כל סופרי קדמוניות בדורותיו ועליון לכל כותבי דברי הימים בימי קדם" כבר תורגמה "לכל הלשונות המתהלכות בארץ" (הכרמל, א, 1861, עמ' 252), ורק בעברית לא הופיעה מעולם. ורק אני, העיד שולמן על עצמו בדימוי של מרטיר המוסר נפשו על מפעל התרבות העברית המתחדשת, "אחרי אשר הקדשתי עתי ועטי לשפת קדשנו, ואשר השלכתי נפשי מנגד לבנות את מזבחה ההרוס, ואת מבחר ימי בחורותי העליתי עליו עולה כליל, קנא קנאתי לכבוד שפתנו הקדושה ולכבוד ספרי הכהן המשוח הזה, ואקרב אל המלאכה הגדולה והכבדה הזאת להעתיק את הספרים הנפלאים ההם לשפה עברית צחה ונמרצה" (הכרמל, שם).

כאשר נכתבו הדברים הללו כבר הגיע שולמן לאחד משיאי הצלחתו בשוק הספרים העברי ההולך ומתרחב, והשלים את תרגום ארבעת חלקי רומאן ההרפתקאות המסעיר "מסתרי פאריס" מאת איז'ן סו, שהפך מיד רב מכר. אלפיים העותקים שלו נמכרו והועברו מיד ליד, והוא התחרה בהצלחה, למגינת לבו של אברהם מאפו, ברומאן העברי המקורי הראשון "אהבת ציון". אלא ששולמן נעלב מהביקורת של עמיתיו להשכלה, "הרוגנים בסתר רעם על העתקת מסתרי פאריס באמרם ראו הביא איש עברי ילדי נכר אל בני עבר" (הכרמל, שם), והאמין שתרגום כתבי יוסף בן מתתיהו יתקן את הרושם שהוא מפיץ ספרות נחותה ויעלה את קרנו בעיניהם.

הופעתם, ב-1862, של שני חלקי "מלחמות היהודים", שתפסו ביחד קרוב לשמונה מאות עמודים, אכן התקבלה בהתלהבות רבה. תרגומו של שולמן נקרא כרומאן היסטורי דרמטי, והשנים האחרונות לעצמאות היהודים בארצם נפרשו לפני קוראי העברית. כך למשל, עקבו הקוראים בנשימה עצורה אחר אותו רגע טראגי שבו לפי סיפורו של יוסף בן מתתיהו, נחרץ גורלו של בית המקדש כמעט במקרה, ביוזמת חייל רומאי אחד ובניגוד לרצונו של טיטוס, כפי שתואר בתרגומו של שולמן: "ואז חילה איש רומי את פני רעהו להרים אותו במרום, ומבלי פקודת שר ונגיד גם מבלי דעת את חטא משפט מות אשר הוא עושה, השליך לפיד אש בחלון הזהב אשר ללשכת הדביר מקום אשר בגדי הכהנים מונחים שם, ותאחז האש בבגדים, ותבער בבית פנימה, ותלחך את כל סביבותיה. והיהודים אשר ראו את האש הגדולה ואת השלהבת המתלקחת במקדש ה', צעקו צעקה גדולה ומרה, כאשר יאתה להצרה האיומה והנוראה ההיא, ובחרדת מות וקול יללה ובכי ונהי תמרורים קפצו אל נחלי האש לכבותם בדמיהם, כי יקר להם המות מלראות את בית מקדש אלהיהם מאכל באש" (מלחמות היהודים, ב, עמ' 304).

בתרגום "מלחמות היהודים" ראה שולמן חלק ממפעל לאומי שמטרתו גאולת שרידים שנותרו מעידן הזוהר של ההיסטוריה היהודית על אדמת ארץ ישראל; מעין חפירה ארכיאולוגית החושפת את הטקסטים הקדומים שהם "שרידים מאבני קודש אשר התנוססו בימי קדם על אדמת קודש" (תולדות חברת מרבי השכלה בישראל, ב, עמ' 31) ומציגה אותם לראווה. לא מעט מהקוראים קיבלו מספריו של שולמן השראה מרגשת להשקפת עולמם הלאומית והציונית. אחד העם ושמעון דובנוב ראו בו את מי שעורר בהם את הדחף למחקר היסטורי בתולדות האומה. "התרגום של ?מלחמות היהודים' שקניתי ובלעתי ממש כשהייתי בן י"א-י"ב", סיפר יוסף קלוזנר, היסטוריון וחוקר ספרות, "היה הדחיפה הראשונה לאהבה ולהתמכרות לתקופת בית שני" (היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ג, עמ' 384).

פרויקט התרגום של שולמן היה ארוג במרקם המיוחד של התרבות והחברה בקהילת וילנה. שולמן היה מהדמויות המרכזיות בחוג הסופרים והמלומדים המשכילים, ועם מקורביו נמנו המשורר אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל ועורך "הכרמל" שמואל יוסף פין. האחרון פתח לפניו את שערי כתב העת שלו, ושולמן הודיע באמצעותו על חיבוריו וגם פירסם בו מאמרים רבים ובכללם ביוגרפיה של יוסף בן מתתיהו. בית הדפוס של "האלמנה והאחים ראם", שלימים התפרסם במיוחד בשל הדפסת "ש"ס וילנה" הקלאסי, הדפיס את תרגומיו של שולמן לצד הספרים התורניים.

את פרנסתו מצא שולמן כמורה בבית הספר המכין את תלמידי בית המדרש לרבנים שנפתח בווילנה בשנות הארבעים של המאה ה-19 כחלק ממערכת החינוך הממשלתי הרוסי שנבנתה בימי הצאר ניקולאי הראשון והעסיקה משכילים רבים. שולמן וידידיו ייצגו בווילנה את ההשכלה המתונה, שאת מהפכת התרבות שלה בעולם הספר והחינוך ניהלה בתודעה שמרנית של ממשיכים ומתקנים אשר אינם ששים לעימות עם שומרי חומות המסורת. שולמן אף הוכר בווילנה כמי ש"הצטיין בין יתר המשכילים שבעיר בחרדיות". אמרו עליו ש"היה אורתודוקסי אמיתי ברוחו וגם בהנהגתו... ובפאות ראשו שירדו למטה מאוזניו, זקנו המגודל ובגדיו היה דומה למלמד תינוקות של הדור ההוא" (א"א פרידמן, "ספר הזיכרונות", עמ' 182).

את הפופולריות הרבה של ספריו אפשר לייחס לכך שלא נתפש כמאיים על ערכי הדת, וקהל קוראיו חרג גם אל חוגי תלמידי הישיבה. כמו המשכילים המתונים האחרים בווילנה הוא העריץ את הגר"א, והסכמה שקיבל ל"מלחמות היהודים" מאת הרב אברהם שמחה מקהילת אמצ'יסלב העניקה לו לגיטימציה ואישרה את כשרותו של פרויקט התרגום. באותה הסכמה מוצג שולמן כמי שעונה על משאלתו של הגאון מווילנה לתרגם לעברית את "ספרי החוכמות", משאלה שעברה על פי המסורת הליטאית מהגר"א לדיין ברוך משקלוב ולתלמידו המובהק ר' חיים מוולוז'ין וכללה במפורש שאיפה לראות את כתבי "היוסיפון לרומיים" בעברית, ככלי עזר ללימוד התלמוד, "שעל ידו נוכל לבוא אל מטרת כונתם של רבותינו ז"ל בתלמוד ובמדרשים" (מלחמות היהודים, ב, עמ' v).

ההקשר ההיסטורי, תנועת ההשכלה בווילנה בשנות השישים של המאה ה-19, גם קבע את יחסו של שולמן ליוסף בן מתתיהו. מחבר "מלחמות היהודים" הוא בעיניו דמות מופת: צאצא לכוהנים גדולים ולמלכי החשמונאים, מנהיג לאומי מסור, מצביא עשוי ללא חת שעלילותיו לא נופלות מאלה של גיבורי מלחמת טרויה, היסטוריון מעולה ופורה, יהודי שזכה להוקרתם של מנהיגי האימפריה הרומית, ואפילו - אחד מהתנאים. אף שבעצמו נמנה עם הלוחמים הרי שבכוחו היה למנוע את אסון החורבן. הוא ראה את הנולד, הסתייג מ"פריצי בני יהודה", המורדים הקנאים וצמאי הדם, ואומר ש"לו שמע עם יהודה בקולו לא אכל טיטוס את יעקב ואת נוהו לא השם" (פתח דבר למלחמות היהודים, א, עמ' III).

לאחר שנכשל, נהפך יוסף בן מתתיהו בעיני שולמן למייצגה של יהדות הגולה במיטבה ולמי שהניח את יסודותיה. כי "היהודי הנאמן לאלהיו, לא יחדל מהיות יהודי גם אחרי הרס מקדש אלהיו, וגם אחרי נודדו בארצות תבל ואיים רחוקים. את משואות בית המקדש ישא אז בקרב לבבו, ומחרבותיו יבנה שם מקדש חדש, וה' שמה, ואת מקדשו זה ישא אתו אל כל המקומות אשר תסערהו שם סערת חמת חלדו" (שם, עמ' iv). על פי הדברים האלה, הלאומיות היהודית בגולה מתממשת בנאמנות הדתית, שהיא התחליף לריבונות הפוליטית ולטריטוריה. שולמן נחלץ להגן על שמו של יוסף בן מתתיהו ויצא נגד האשמתו בבגידה, בפחדנות שגילה לכאורה בקרב ידפת ובעריקתו למחנה האויב.

מפעל התרגום של שולמן היה בה בעת מפעל להשבת יצירות קלאסיות למעגל "הליטעראטור העברית" וגם מפעל לעומתי, המציג חלופה לעמדה העוינת כלפי יוסף בן מתתיהו, שאותה מצא בהיסטוריוגרפיה היהודית הגרמנית ובמיוחד אצל גרץ. שולמן ביקש ל"הציל את יוסף בן מתתיהו מהדיבה הרעה אשר טפלו עליו בני עמנו חכמי אשכנז" (המגיד, 7 בספטמבר 1859). בעוד שגרץ ואחרים בחרו במחקרם ההיסטורי בשיטת "הביקורת החופשית", הוא דבק "בדרך אמונה" ודחה את הכפשת שמם של מי שראה בהם "אנשי שם" מכובדים. את יוסף בן מתתיהו הוא משווה, לא פחות ולא יותר, לירמיהו: "כמוהו אהבת את בני עמך אהבה בלי מצרים, וכמוהו רדפוך המה בלי חשך על רדפך טובם ואשרם, ויתנוך לבוגד ונופל אל צורריהם ומחריבי ארצם" (אל נשמת המחבר, הקדמה לספר תולדות יוסף, עמ' III).

כמו עמיתיו האחרים להשכלה ברוסיה, שולמן תלה בשנות השישים תקוות גדולות בצאר אלכסנדר השני. הוא החל בתרגום "מלחמות היהודים" כשהוא נתון תחת רושם הביקור המלכותי של הצאר בווילנה ב-1 באוקטובר 1860, שבו הקהילה היהודית יצאה מגדרה כדי לבטא נאמנות ללא סייג. דומה שהפטריוטיות הזאת הושלכה גם לאחור, אל העבר השימושי ששולמן סיפק לקוראיו, והיא מסבירה את ההסתייגות הנחרצת מהמרידה בשלטון הרומי ואת נחישותו לטיהור שמו של יוסף בן מתתיהו ולהצגת עמדתו כעמדה הראויה להנהגה היהודית.

פרופ' שמואל פיינר מאוניברסיטת בר אילן וראש מכון ליאו בק בירושלים הוא היסטוריון של תנועת ההשכלה היהודית, מחבר "השכלה והיסטוריה", "מהפכת הנאורות" ו"משה מנדלסון". ספרו "שורשי החילון, מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה-18" ראה אור לאחרונה בהוצאת מרכז זלמן שזר.



שער תרגומו של קלמן שולמן ל"מלחמות היהודים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו