בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האפיגרמים הוונציאניים: מבחר קטן

תגובות

זו איטליה

זו איטליה ההיא שעזבתי. עוד עולה בדרכיה

אבק. את הזר, מה שלא יעשה, מסדרים כמו תמיד.

לשוא תפשפש בפנות פה למצא הגינות גרמנית;

חיים רוחשים פה, אך אין פה משטר ומשמעת.

איש-איש לביתו, חושד בזולת, משתחץ לו,

ושועי המדינה גם הם רק עושים לביתם.

יפה היא הארץ; אך הה, פאוסטינה אבדה לי.

שוב אין זו איטליה ההיא שעזבתי בכאב.

הגונדולה הזאת

הגונדולה הזאת בעיני ערישה מתערסלת,

התבה על גבה ארון-מתים מרוח.

בין ערישה לארון אנחנו צפים נינוחים

דרך חיינו על פני התעלה הגדולה.

מתוק הוא מגע התלתן

מתוק הוא מגע התלתן באביב לכף-רגל רכה,

וצמר כבשה לרך היד המלטפת;

מתוק לראות נצני ענפים שהנצו,

לעורר במבט עורג את הסבך המוריק.

אך מתוק עוד יותר לעטר את חזה הרועה בפרח,

ירח מאי מעורר בי ערגה לאשר הזה.

את הארץ אמשיל לסדן

את הארץ אמשיל לסדן, את מושלה לפטיש,

את העם ליריעת הפח הנמעך ביניהם.

אללי, פח מסכן! חבטות עריצות מכות בו

כלאחר יד; הקמקום לא ישלם לעולם.

הרבה ניסיתי

הרבה נסיתי, צירתי, חרטתי בנחשת,

צבעתי בשמן כירתי בחרס, אבל

בלי להתמיד ובלי השגים של ממש.

רק כשרון אחד שכללתי: כתיבה גרמנית.

וככה אני מקלקל בחמר קלוקל

(הו פיטן לא-יצלח!) אמנות וחיים גם יחד.

הצדה נוטה צווארך

הצדה נוטה צוארך. מה פלא? הלא הוא נושא

את כלך; את קלה אך כבדה מדי לצואר.

אני אין לי כל התנגדות לנטית הצואר הנטוי -

מעולם לא נטה שום צואר תחת על כה מרהיב.

אל תתחצפו, אפיגרמים

"אל תתחצפו, אפיגרמים!" למה לא? הן אנחנו

כותרות בלבד; גוף הטקסט שיך לעולם.

אפיגרם - הטוב הוא

אפיגרם - הטוב הוא אם רע? לא פשוט להכריע.

לא תמיד ברור למה התכון המנול.

יש לי כוח סבל

יש לי כח-סבל נכר. את רב הצרות הצרורות

אני סוחב בלי תלונה, כמצות אלהים.

רק ארבע תועבה הן לי כצפע וכארס:

עשן הטבק, פשפשים, שום, משיח על צלב.

מה עליז המשחק

מה עליז המשחק! הדסקית שבקצה החבל

שנתרה מן היד, חוזרת אליה חיש קל:

כך לבי שנזרק לצדדים, לאשה זו או אחרת,

מקפץ וחוזר אלי בטיסה.

את "האפיגרמים הוונציאניים", אולי הפחות ידועים ופחות מוערכים בשיריו, חיבר גתה בוונציה בשנת 1790, בעת ביקורו השני באיטליה, ביקור שנכפה עליו ושהיה מלווה תחושת אכזבה וגעגועים הביתה. עם זאת מגלה מחזור השירים הקטנים האלה, המדלגים מעניין לעניין בלא משטר וסדר, את הצד הפרוע והבלתי-מרוסן שבמשורר, צד שהריחוק מאווירת ה"קום איל פו" של חצר ויימר איפשר לו להתבטא באורח חופשי.



גתה באיטליה. ציור מאת טישביין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו