בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צפרא טבא, אחי ואוחתי: הארמית הסורית מנסה לקום לתחייה

הארמית הסורית עומדת בדיוק בין העברית לערבית. זה גם המקום שבו מבקשים לעמוד דובריה, הארמים-הנוצרים-המרונים בישראל

3תגובות

שני ערוצי טלוויזיה ארמיים מתחרים בשוודיה זה בזה: סוריויו טי.וי וסוריויו סט. סוריויו הוא שמה של השפה הארמית המדוברת (בעברית: ארמית-סורית), והצופים מנהלים דיונים סוערים באינטרנט מי משני הערוצים טוב יותר. רובם מעדיפים את סוריויו טי.וי מפני שהיא תחנה ותיקה יותר, ואף טוענים שסוריויו סט העתיקה ממנה הכל ומשדרת יותר מדי שידורים חוזרים. חלק מהצופים המושבעים של הערוצים הללו הם דוברי הארמית בישראל, המתגוררים ברובם בחיפה ובגליל. שאדי חלול, תושב הכפר ג'יש (גוש חלב), טוען: "מה זה משנה איזה ערוץ טוב יותר, העיקר שהם קיימים. הערוצים האלה הם ההוכחה ששפתנו הארמית חיה ונושמת".

ארמית-סורית היא שפה שמית שדוברה בעבר בכל מרחב הסהר הפורה, אך עם השנים נהפכה לשפתם של הנוצרים המזרחיים. רבים חושבים שלשון זו נעלמה לפני שנים רבות, ויש חוקרים הלומדים אותה כאילו היתה שפה מתה. אלה ואלה טועים, שכן דיאלקטים מדוברים של השפה קיימים, חיים ונושמים בקהילות ארמיות גדולות בסוריה, בעיראק, בטורקיה ובאיראן. קהילות קטנות יותר אפשר למצוא בלבנון, בגיאורגיה, באזרבייג'ן ובישראל. קהילות מהגרים גדולות, בארצות הברית ובשוודיה, מדברות בשפה ודואגות לשומרה.

שאדי חלול ואחיו אמיר עמלים זה שנים להחיות את שפת הקודש של הארמים-הנוצרים בישראל ולהחזירה לשימוש יומיומי. המודל שעומד לפניהם הוא לא אחר מאשר זה של אליעזר בן-יהודה. "אם אתם, היהודים, הצלחתם להחיות את העברית ולהפוך אותה לשפה מודרנית, למה שאנחנו לא נצליח?" אומר חלול. "בשנה שעברה קיבלנו אישור ממשרד החינוך ללמד ארמית בכיתות א' וב' בבית הספר בג'יש, והיינו צריכים להמציא את תוכנית הלימודים מאפס. אמיר כתב ספרי לימוד ואני נסעתי בכל העולם וקניתי מילונים וספרי דקדוק כדי שנוכל להתאים אותם לשימוש בישראל. בעיקר הבאתי חומר לימודי משוודיה ומילונים מצרפת. רוב הספרים בארמית מודפסים בלבנון ואין לנו שום דרך לייבא אותם משם".

שלא כמו הארמית התנ"כית, הנכתבת באותיות עבריות, הארמית-הסורית נכתבת בכתב עתיק הנראה כשילוב בין אותיות ערביות לעבריות. השפה מורכבת מ-22 עיצורים, בדיוק כמו העברית, ונכתבת אף היא מימין לשמאל. אולם לשפה שני דיאלקטים: מערבי ומזרחי. לכל אחד מהם א"ב משלו, אך לשניהם כתב חגיגי משותף, "אסטרנגלו", השמור לכתיבת התפילות וכתבי הקודש. האתגר של הארמים הישראלים, שבפיהם שגור הניב המערבי, הוא כפול. מצד אחד הם מבקשים ללמד את הילדים לדבר בשפה ולשכנעם להשתמש בה בחיי היומיום בקרב המשפחה, בזמן המשחקים, בהפסקות בבית הספר, ומן הצד האחר - ללמדם לכתוב ולקרוא בשתי מערכות כתיבה מקבילות.

צינור מיוונית לערבית

גוש חלב היה יישוב יהודי בימי בית שני, שנודע באדמתו הפורייה ובמטעי הזיתים שבו. במקום שמורים שרידי בית כנסת עתיק ובית קברות יהודי, ולפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון. על ההר היפה הזה, שנגלה ממנו נוף עוצר נשימה, שוכן היום הכפר ג'יש בן 3,000 התושבים. כ-35 אחוזים מהם מוסלמים, כעשרה אחוזים יוונים קתולים ויותר ממחציתו הם ארמים-נוצרים-מרונים - עקורי הכפר בירעם השכן, שפונה על ידי צה"ל ב-1948 ושמעולם לא הורשו לחזור לאדמותיהם.

המרונים הם חלק מהעם הארמי ששורשיו נטועים באזור כבר אלפי שנים. העדה התגבשה בתוך העם הארמי כבר במאות הראשונות לספירה והתבססה באזור הסהר הפורה הארמי. בעקבות הכיבוש הערבי הקימו המרונים מובלעת אוטונומית בהר הלבנון ("מדינת המורדים המרונים"), הנלחמת על קיומה כבר 1,400 שנים ומנסה לשמר את מורשתה, שפתה ותרבותה הארמית.

הספרות הארמית הנוצרית התפתחה מאוד בין המאה השלישית לשמינית. מלומדים ארמים תירגמו כתבים יווניים לארמית וממנה לערבית, וכך שימשה השפה צינור להעברת המחשבה והמדע ההלניסטיים לעולם הערבי. אולם התנוונות השפה הארמית היתה כמעט בלתי נמנעת בעקבות הכיבוש הממלוכי, והערבית השתלטה לא רק על שפת החולין, אלא גם על מקומה של שפת הקודש.

ב-1517 כרתו המרונים, שעדיין היו הרוב בלבנון, ברית עם הדרוזים כדי לנסות לנער מעליהם את שלטון החסות שנכפה עליהם. התקופה שבאה אחר כך הביאה שגשוג לשני העמים, שהצליחו לשמור על עצמאותם ועל קיומם במרחב. הם היו בין אלה שהקימו את לבנון הגדולה, מדינת כלל אזרחיה. כיום רואים רבים במעשה הזה טעות היסטורית, שכן האיחוד הפך אותם למיעוט בתוך מדינתם עקב המלחמות הרבות, מעשי הטבח וההגירה הגדולה אל האזור, עד אשר איבדו את שליטתם בנעשה בלבנון.

הארמים-המרונים החיים בג'יש מקיימים חיי קהילה ענפים ושומרים על קשר הדוק עם הארמים-המרונים החיים באזורים שונים בישראל: בנצרת, בעכו ובעיקר בחיפה (מתוכם כאלפיים חיילי צד"ל לשעבר). "כשהגינו לראשונה את הרעיון ללמד ארמית לבני הקהילה", מספר שאדי חלול, "תושבי הכפר התרגשו מאוד. מיד נפתחו כיתות לימוד בכנסייה בג'יש: בימי שישי לילדים ובימי שלישי למבוגרים. השנה, כשהגיע האישור ממשרד החינוך, גברה ההתלהבות. לילדי בית הספר ניתנה הבחירה, ומתוך מאה תלמידי כיתות א' וב', 64 בחרו בשיעורי ארמית והעדיפו אותם על פני שיעורי אמנות וציור. מנהלת בית הספר, המוסלמית, תומכת בפרויקט ומעודדת אותו. אפילו בנה הצעיר בחר בשיעורי הארמית יחד עם עוד בן למשפחה מוסלמית ותיקה בכפר. הילדים פשוט רצו להיות בכיתה עם החברים שלהם, וההורים שמחו על כך שיכירו את התרבות והמורשת של השכנים בכפר".

לא בכדי נישאת המלה "מורשת" בפי כל חברי הקהילה. מבחינתם השפה חשובה להמשך קיומם כעם בדיוק כמו אצל היהודים והערבים. בשיעורים בבית הספר לומדים הילדים לא רק שיחות בסיסיות כמו "צפרא טבא, איכנא איתיכון?" (בוקר טוב, מה שלומכם?); "חלמנא דיל סגי שפירא, אית לי סדויץ' עם שוקולא" (שלומי טוב מאוד, יש לי סנדביץ' עם שוקולד), אלא גם את המורשת הליטורגית המרונית ואת התפילות בארמית ומשמעותן. בחגים המרכזיים, כמו חג המולד ופסחא, משכו הילדים את מרב תשומת הלב, מפני שהם כבר שולטים היטב בתפילות ובשירים, כמעט כמו זקני הכפר.

"אנחנו לא מזהים את עצמנו כאומה ארמית לעומת אומות אחרות", מדגיש שאדי חלול. "אנחנו שואפים להגדרה עצמית לצד היהודים ולצד מיעוטים אחרים בתחומה של מדינת ישראל. המדינה יקרה לנו מאוד, ואני גאה מאוד בשירותי הצבאי הקרבי כסרן בצנחנים. ארמים מרונים ישראלים רבים מתגייסים לצה"ל מרצונם החופשי, מתוך תמיכתם במדינה. בכלל, שפתנו הארמית היא אחות כמעט תאומה לעברית, ואנחנו מרגישים תחושת שייכות עמוקה למקום ולכל המסורות השייכות לו".

אכן, כל הזרמים המרוניים בלבנון קיימו מגע רצוף עם התנועה הציונית מאז שנות השלושים. במאורעות 1939 העבירו ארמים-מרונים ליהודי צפת אספקת מזון על גבי חמורים, וניצולי שואה הוברחו על ידי ארמים-מרונים מלבנון דרך מעבר הגבול בבירעם כאשר הבריטים סגרו בפניהם את הגבול. דוד בן-גוריון בכבודו ובעצמו תיכנן לפעול להקמת מדינה נוצרית-מרונית בלבנון ואף חשב לממן זאת מכספי הסוכנות היהודית ובכך לפתוח עידן חדש במזרח התיכון.

בג'יש נפתח לאחרונה "המרכז לאירוח מרוני בגוש חלב", שבו מציעים בני העדה לתיירים ישראלים וזרים סיורים באזור, טיולים רגליים, ביקורים בבתי כנסת עתיקים ובכנסיות בגליל, המלווים באירוח בבתי משפחות ובלינה. הכוונה אינה לפתוח רשת צימרים שבה כל אורח מתבודד בחדרו, אלא להזמין משפחות למפגש תרבותי ולהיכרות עם המורשת הארמית המיוחדת. "כל בני הכפר התגייסו להפעלת המרכז", אומר שאדי חלול, "ואחרי כל מפגש כזה כולם יוצאים מרוצים, גם המארחים וגם האורחים, שלומדים מהר מאוד לברך בארמית בצאתם: ?נחזוך בשלמא, אלוהא נברך לכון' (להתראות, אלוהים יברך אתכם)".

בסוריה, בעיראק ובטורקיה קיימות קהילות גדולות שבהן הארמית-הסורית נשמרה כשפת יומיום לצד הערבית או הטורקית. חלקן דוברות את הניב המזרחי וחלקן את הניב המערבי. אין הבדלים משמעותיים באוצר המלים או בדקדוק בין שני הניבים חוץ מהבדלי הגייה ניכרים. הסורית המערבית הוגה את התנועה המקבילה לקמץ העברי כ-O, ואילו המזרחית - כ-A; הסורית המערבית אינה מבחינה בין אותיות בג"ד-כפ"ת רפויות לדגושות חוץ מב' וג', ואילו הסורית המזרחית מחייבת את כל הבדלי ההגייה פרט לאות פ' (הנשארת תמיד דגושה).

בעיר הסורית קמשלי, השוכנת קרוב לגבול הטורקי, מתקיים בכל שנה פסטיבל לספרות ארמית, שבו סופרים ומשוררים קוראים מול קהל יצירות מפרי עטם. חברי המחלקה לשפות שמיות של ה"אקול נורמל סופרייר" שבליון, בהנחיית פרופסור ז'ורז' בוהס, שוקדים זה שנים אחדות על תרגום שירה ארמית מודרנית זו לשפות שונות, וביניהן צרפתית, אנגלית, איטלקית, גרמנית, ערבית ועברית. בראיון שפורסם באנתולוגיית השירה אומר המשורר יוחנן, שזכה כמה פעמים במקום הראשון בפסטיבל: "כשהתחלתי לכתוב שירה הייתי בן 12 וכתבתי בערבית. אחר כך ראיתי שלא חסרים משוררים בערבית והרגשתי חובה, בתור דובר ארמית, לכתוב בשפה זו. אמרתי לעצמי, חבל לתת לשפה כה יפה לגווע (...) שירה אני כותב בארמית-סורית קלאסית, בשפה העתיקה, אך כשזמרים מהמערב או מהמזרח מבקשים ממני לחבר בשבילם פזמונים או שירים, אני כותב אותם בדיאלקט. לדעתי, שירים המבוצעים על ידי זמרים חייבים להיות עכשוויים גם ברוחם וגם בשפתם, והניב השגור בדיבור מתאים יותר לכך".



שיעור ארמית בג'יש. התלהבות גוברת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו