בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לדינו | הלידה מחדש של שפת מגורשי ספרד

לדינו כבר אינה מדוברת ביומיום, אך חווה תחייה - במחקר, בשירה, בספרות - ובעיקר בגעגועים, עליהם שרה יסמין לוי שמשחזרת את שפת אביה ואמה

4תגובות

יסמין לוי אומרת שהיא כמו פרפר שמתעופף בין פרחים ומפזר אבקנים. הפרחים שלה הם מדינות ואנשים, ואילו האבקנים הם שירי הלדינו. "אני מפיצה את השירים האלה, כי הם הדבר היחיד שישרוד מהשפה. בעוד פחות מדור היא כבר תיעלם", היא אומרת.

נפגשנו בלובי של מלון בציריך שבשווייץ, שעות ספורות לאחר שהופיעה לפני קהל בן 500 איש. כעבור זמן קצר היא עלתה על הטיסה ליעד הבא - אחד מני רבים במסע ההופעות העולמי שלה, שהתחיל בינואר ויסתיים במאי. לוי, בת 34 מירושלים, מובילה בעשור האחרון מהפכה שקטה. עם צוות נגנים בינלאומי (שכולל אפילו נציג מדובאי), היא מופיעה בכ-80 אולמות בשנה ועושה נפשות לתרבות הולכת ונעלמת, בת 500 שנים. ניו יורק, לונדון, פאריס וסידני כבר אירחו אותה באולמות מלאים, לצד ערים קטנות יותר בספרד, גרמניה, הולנד, פינלנד, שבדיה, טורקיה ויוון.

"לקחתי שירים מסורתיים, שיניתי להם קצת את המקצבים והעיבודים, הוספתי כלים והפכתי אותם לצעירים ולמעניינים יותר", היא אומרת ומדגימה כיצד אלמנטים של ג'ז ופלמנקו ומקצבים קובניים משתלבים בשירת הלדינו המסורתית. "הבנתי שכדי להגיע לקהל צעיר, צריך להפוך את השירים האלה לנגישים ולמגרים יותר", הוסיפה. עם זאת, היא מדגישה שלעולם לא תשנה את המלים או המנגינות. "אין לי זכות לעשות זאת. הם לא השירים שלי", היא אומרת.

ספרדית ישנה

לדינו, שנקראת גם ספניולית או ספרדית-יהודית, היא שפתם של היהודים שגורשו מספרד ב-1492. לצד חפציהם האישיים, לקחו עמם המגורשים גם את הזיכרונות, את השירים ואת שפתם - הספרדית של המאה ה-15. המרחק הגיאוגרפי והתרבותי מהמולדת מנע מהמגורשים ומצאצאיהם להתעדכן בשינויי השפה, וכך הם שימרו את אוצר המלים והדקדוק של הספרדית הישנה, בשעה שבספרד כבר דיברו ספרדית מודרנית. מפגש עם דובר לדינו במאה ה-21 הוא לפיכך חוויה מיוחדת במינה, שניתן להקבילה לפגישה עם דוברי עברית מתקופת המשנה.

מגורשי ספרד, שהצטרפו לקהילות היהודיות באימפריה העותמאנית, הנחילו להן את הלדינו ותוך מאה שנה היא נהפכה לשפה השלטת בקרב היהודים סביב הים התיכון, תוך שינויים קלים בין האזורים. בשואה הושמדו רוב הקהילות היהודיות שבהן דיברו לדינו - סלוניקי, רודוס, סרביה ובוסניה. אלה ששרדו עלו ברובם לישראל, אך כאן לחצו עליהם לדבר עברית, והלדינו הלכה ונשכחה. בשנים האחרונות, עם זאת, ניכרת תחייה של השפה.

"יש גל של רנסנס בכל העולם, כי אנשים חוששים להפסיד דבר מאוד חשוב - את התרבות שלהם", אומרת הסופרת מתילדה כהן-סרנו מירושלים, שכתבה את המילון העברי-לדיני הראשון, שיצא לאור לאחרונה (הוצאת ש. זק). 50 אלף ערכים יש במילון החדש, שהעבודה עליו נמשכה שבע שנים. "הופתעתי לגלות שיש קהל גדול מאוד לשפה - כזה שלא הכרתי בעבר", אומרת סרנו. קהל זה כולל לדבריה "סטודנטים, שלומדים את השפה באוניברסיטאות, זמרים, אמנים ואנשים שנתקפים בגל נוסטלגי". כעת היא שוקדת במרץ על הפרויקט הבא - ספר בישול עם מתכונים מהמרחב הקולינרי של דוברי הלדינו.

בלדינו יש מאות מלים שמקורן בספרדית, אך נעלמו זה כבר מהשפה המקורית, לצד מלים משפות שונות שספגה מהמקומות בהם דיברו היהודים לדינו - עברית, ערבית, טורקית, יוונית, צרפתית ואיטלקית. עד המאה ה-20 נכתבה הלדינו באותיות עבריות (כמו יידיש) או בכתב רש"י, אך כיום היא נכתבת באותיות לטיניות.

כשמבקשים מסרנו לתת דוגמאות למלים מלדינו שעשו דרכן לעברית, היא פותחת במונולוג ארוך שקשה לקטוע. רשימה חלקית: פוסטמה, קלבסה, פלאברה, דמיקולו, סוליקו, קומבינה, ספונג'ה, פסוליה וכמובן - חמינדוס ובורקס.

לצד הפריחה התרבותית והפופולרית של הלדינו, בשנים האחרונות יש תנופה גם במחקר האקדמי שלה. "ללדינו אין עתיד כשפה מדוברת, אלא כשפה של מחקר. זה עצוב, אבל לצערי אלה פני הדברים", אומרת פרופ' תמר אלכסנדר, מנהלת מרכז משה דוד גאון לתרבות הלדינו באוניברסיטת בן-גוריון. איש לא יודע בדיוק כמה דוברי לדינו חיים כיום בעולם. ההערכות הרווחות של החוקרים הן שיש כמאה אלף דוברים - רובם בישראל.

עשרות סטודנטים לומדים כל שנה לדינו בבן גוריון ובאוניברסיטאות אחרות בישראל. "בינתיים הם מדברים לדינו עם סבא וסבתא, אבל בעתיד לא יהיה להם עם מי לדבר. אפילו הבן שלי לא יודע לומר מלה אחת בלדינו, חוץ משם החיבה שלו, ?עיניים שלי'", מוסיפה אלכסנדר. עם זאת, היא מסרבת להתייחס ללדינו כאל שפה נכחדת. "הלדינו היא חלק מהתרבות הישראלית והיהודית. במחקר, בפרסומים, בספרים ובכתבי העת, בכנסים ובתרבות יש פריחה אדירה ללדינו בכל העולם", היא אומרת. "יותר ויותר אנשים מבקשים לחזור לשורשים, מוצפים בגל נוסטלגי ונוהים אל הלדינו".

לצד לדינו עוסק הצוות של אלכסנדר בשימור שפה נוספת - חכתיה - שהיא עירוב של לדינו, עברית וערבית, ודוברה בקרב יהודי צפון מרוקו. "זו באמת שפה נכחדת שכבר עברה מהעולם. כעת זו הדקה האחרונה והפעילות בתחום היא בגדר מפעל הצלה של ממש", אומרת החוקרת.

פרופ' שמואל רפאל, ראש המרכז לחקר הלדינו באוניברסיטת בר אילן, לא ממהר לקבור את הלדינו. "יש שטוענים שבשל העובדה שהלדינו לא נשמעת ברחוב, היא קרוב לוודאי מתה. אבל אין לכך כל הוכחה מדעית", הוא אומר, "אולי יש מקומות שרחוקים מהאוזן, אך בהם עדיין מתקיימת הלדינו? ומי בכלל קבע מה המספר המינימלי של דוברי שפה כדי שזו תיחשב ?חיה' או ?מתה'?"

לצד זאת, מציע רפאל לבחון את שימושי השפה מהיבט נוסף. "השימוש בלדינו אולי נמצא בירידה, אך נותר לה מקום מרכזי בהגדרת זהותם של היהודים הספרדים, ובמיצובם בפאזל הישראלי המורכב", הוא אומר. לדבריו, "הטריטוריה של דוברי הלדינו אינה מוגדרת והיתה תמיד בתנועה, אך לשונם היא מרכיב קבוע, חזק ואיתן, שסייע להם להגדיר את מוצאם, להתגאות בו ולהרים ראש בגאווה".

שירי חול, שירי קודש

את המשיכה ללדינו ספגה יסמין לוי בבית. אביה, שמת כשהיתה בת שנה, היה המוסיקולוג והפייטן יצחק לוי, שהקדיש את חייו לליקוט מאות שירי לדינו. "הבאתי את השירים האלה מהמטבח של אמא. זו לא שירה שנועדה להיות על הבמות, אלא כזאת שנשמרה בלב ובנשמה", היא אומרת. "הנשים שרו שירי חול במטבח - על אהוב שעזב, למשל - והגברים שרו חזנות ופיוטים בבתי הכנסת. כך זה עבר מדור לדור, כמו תורה שבעל פה".

ההתחלה לא היתה קלה. במשפחתה של לוי רצו שתלמד מקצוע ותשמור על חיבתה למוסיקה כתחביב בלבד. לוי הלכה בתלם, והחלה לטפל ברפלקסולוגיה. אלא שאחרי זמן קצר הבינה שמשיכתה לשירה גדולה יותר, והחלה לשיר בשפה ששמעה בילדותה. "היה לכך מחיר כבד", היא אומרת. "הסתבכתי עם קהילת דוברי הלדינו בישראל, שהאשימו אותי בנגיעה בקודש הקודשים ובחילול השירים שלהם".

להופעות הראשונות באו רק מעט אנשים. "באחת הפעמים התקשרו אלי ממרכז סוזן דלאל ביפו ואמרו לי ?יש רק 30 איש באולם של 180 מקומות - תזמיני את כל מי שאת יכולה, כדי שלא יהיה ביזיון'", נזכרת לוי. אלא שבעודה מנגבת את הדמעות, בחדר השירותים, היא הבחינה באשה כבת 80, אחת מהבודדים שבאו להופעה. "היא הסתרקה, התבשמה ועשתה הכל כדי להיות יפה במופע שלי, אז החלטתי שאני נותנת לה את כל הנשמה", אומרת לוי.

כעבור שמונה שנים וארבעה אלבומים, האלבום האחרון של לוי, "סנטיר", נכנס לרשימה המכובדת "מאה האלבומים הטובים ביותר" לשנת 2009, שפירסם העיתון הבריטי "טיימס". רוב השירים של יסמין לוי עצובים. "אני לא יכולה לשיר על השמש ועל הפרחים, זה לא מי שאני", היא מסבירה. "אני שרה על עצב, על אהבה ועל ייאוש. ככה אני מביעה את עצמי, זה מי שאני. יש מי שנוגע בך דרך שמחה ויש מי שנוגע באמצעות העצב. אני מהסוג השני", הוסיפה.

בתום ההופעה בציריך, דקה לפני שהיא קורסת במיטה, התפנתה לוי לחתום למעריצים על האלבום שלה. "אני לא יודעת מאיפה האנשים האלה באים, אני לא מבינה את זה, זה ממש לא ברור לי", אמרה במבוכה, כשנשאלה מה מחבר את תושבי ציריך לשירת הלדינו. ערימת הדיסקים שלצדה הולכת ומתרוקנת, אך התור רחוק מלהסתיים. "אם אבא שלי היה רואה את מה שקורה, הוא לא היה מאמין. הוא פשוט היה צוחק", היא ממלמלת. בחודש הבא היא תבוא לארבע הופעות בישראל.

לדינו שם: לדינו, ספניולית, ספרדית-יהודית מוצא: ספרד הדוברים: צאצאים של מגורשי ספרד והקהילות היהודיות שבהן התערו מספר הדוברים כיום: כמאה אלף עוד משהו: בלדינו יש מקבילה לעיר הפולנית חלם, בירת הטיפשים. שמה מקידה - עיר השוטים

מילון כיס קלבסה - דלעת (בהשאלה: טיפש) דמיקולו (De Mi Culo) - מהתחת שלי (בהשאלה: אדם חסר כישרון או חשיבות) פוסטמה - צלקת, פצע מוגלתי (בהשאלה: אשה רעה או טיפשה) פלאברה - מלה (בהשאלה: שטויות) צ'פצ'ולה - בחורה מרושלת ומעצבנת (גבר יכונה צ'פצ'ול)



יסמין לוי עם אמה ובהופעה - בתצלום למטה. ''אלה שירים שנשמרו בלב ובנשמה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו