בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | לו אתם ענת קם

תגובות

נניח שהחשדות המיוחסים לענת קם נכונים. על סמך ההנחה הזאת, שכל אחד ינסה לצייר לעצמו את התסריט הבא: תארו לעצמכם שאתם ענת קם, חיילת צעירה בלשכת אלוף פיקוד המרכז. מגישה קפה, מעבירה שיחות, מתעדת פגישות. שלא כמו מרבית בני גילכם, אתם גם דעתנים, אולי אפילו מצפוניים, עניין נדיר עוד יותר בזמן האחרון. בין קפה לטלפון אתם נחשפים לישיבות שבהן עוסקים בפשעי מלחמה. אתם יודעים, למשל, שבג"ץ קבע שאסור לחסל מבוקשים אם יש דרך לעצור אותם. והנה, אתם שומעים את אלוף הפיקוד מוריד פקודה לחיילי צה"ל לחסל מבוקשים בלי לנסות לעצור אותם, ואפילו להרוג חפים מפשע בסביבתם - אם אין ברירה. יש שפות שבהן קוראים לזה רצח.

מה הייתם עושים? מה הייתם צריכים לעשות? לשתוק? לשכוח? לא לעשות דבר? להבליג ולהתמקד בבילוי הבא שלכם? בדייט הבא? בושה. ומה היו עושים במקומה כל הפרשנים המתחסדים שישבו בימים האחרונים באולפנים ושאלו למה היא עשתה את זה - שותקים? ואנשי הפרקליטות, שגם הם צבאו על האולפנים, מתגוללים על מעשיה של קם בלא רסן - מאסר עולם, מאסר עולם - ולא אומרים מלה, שומרי חוק שכמותם, על ההפרה הבוטה של החוק בידי הצבא? גם הם היו שותקים? שתיקה היא שיתוף פעולה עם הפשע. ואם החלטתם שלא לשתוק מה עוד יכולתם לעשות חוץ מאשר להביא את הראיות המפלילות לידיעת הציבור, שחייב, אבל חייב, לדעת אותן?

ומה הייתם עושים אילו הייתם אורי בלאו, עיתונאי-תחקירן אמיץ, שמקבל לידיו חומר כזה? לא מפרסמים אותו, אחרי שהצנזורה הצבאית אישרה אותו? עיתונאי שלא היה מפרסם דברים כאלה איננו עיתונאי. הוא היה מועל בתפקידו, בוגד בשליחותו.

אינני מכיר את קם ואת בלאו, אבל מניעיהם העקרוניים די ברורים. בכתב האישום נגד קם נטען שהיא פעלה מנימוקים אידיאולוגיים. בעברית טובה צריך לקרוא לזה מצפון. הרי אילו חשפה שחיתויות במשרד החקלאות היינו מריעים לה. אילו קראו לה מיה קוך, האשה שחשפה שחיתויות בתנובה, היינו חושבים שהיא לוחמת צדק. למה בתנובה מותר ובצה"ל אסור?

מותר להעריך, שקם לא רצתה לפגוע בביטחון המדינה. אילו זו היתה שאיפתה, היתה מוצאת דרך אחרת להעביר את המידע ולא מעבירה אותו לעיתונאי ישראלי, שכפוף להוראות הצנזורה. גם בלאו לא רצה לפגוע בביטחון. שני הצעירים הללו, איש בדרכו, דווקא רצו לתרום למדינה. הם ראו עוולות ולא הסכימו לשתוק. את זה ראוי להגדיר בתואר פטריוטיות ואהבת הארץ - בוודאי יותר מאשר שיגור חיילים לחסל מבוקשים בדם קר. אולי חלק ממה שעשו שני הצעירים הללו, לכאורה, היה צריך להיעשות מעט אחרת. אולי לא היה צריך להעתיק 2,000 מסמכים, אם הטענה הזאת נכונה, ואולי לא היה צריך לשמור את כולם במחשב. אולי היה צריך לוותר על המסמכים שלפיהם צה"ל נהג כשורה. אבל על זה לא שולחים למאסר עולם ולא שופכים את דמו של אדם בראש חוצות.

אחרי חודשים של אפילה מסוכנת יצא בסוף השבוע המרצע מהשק של מערכות הביטחון והמשפט, שאצלנו חד הן: לא רק את סודות הביטחון הם מבקשים לשמור, הם מבקשים לנקום במי שהעזו, על פי המיוחס להם, לחשוף דברים שעלולים להאיר את צדו האפל של צה"ל. מותר היה לצפות שהעיתונאים בישראל יידעו להעריך את אומץ הלב של עמיתם וגם של החיילת קם. איפה. כאיש אחד כמעט קמו להתגולל עליהם, מדקלמים במקהלה את המסרים שניפק בעבורם שירות הביטחון הכללי.

אפשר היה גם לצפות, שמישהו בפרקליטות יאמר משהו על העובדה המצמררת שבצה"ל נותנים פקודות לא חוקיות בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליהן. איפה. אף מלה למורגנשטרן, וגם לא למשנה לפרקליט המדינה שי ניצן ודומיו. מתגוללים רק על חושפי השחיתות ועוצמים עיניים לנוכח השחיתות הגדולה באמת.

קם אולי תיפול, אולי גם בלאו, אבל יום יבוא ומעשיהם יצטיירו באור אחר: עוד נתגאה בהם. העיוורון והשתיקה שנפלו על הציבור והתקשורת לנוכח גילוייהם הם הנפילה האמיתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו