בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת היום | "רם כרמי, פרויקט הולילנד הוא זוועה ארכיטקטונית?"

תגובות

רם כרמי, חתן פרס ישראל לאדריכלות, לא תיכנן את פרויקט הולילנד. בטעות, אולי מכוונת, כורכים את שמו בשמה של השכונה, על אף שסולק מהפרויקט כבר ב-1999, לפני שהחלו לבנות את הפרויקט שתוכנן בסופו של דבר על פי התב"ע של תישבי-רוזין. השוואה בין שתי התכניות לא מגלה אפילו קשר מקרי.

 "בדרך כלל, כשיזם זורק את השטח הציבורי של הבניין, הוא זורק גם אותי" | תצלום: ניר קידר
• רם כרמי, אתה לא חושב שהבניינים של הולילנד הם הזוועה הארכיטקטונית הכי גדולה בירושלים?

"אני חושב שהפרויקט הזה מאד מכוער, נורא, ומי שביצעו את הפרויקט רצחו את הרעיון שלי ואת הבניינים שתיכננתי".

• מי רצחו את הרעיון?

"הארכיטקטים שתיכננו אותו בסופו של דבר. רוזיו-תשבי שבנו את בנייני המגורים ומשה צור שבנה את המגדלים. אני לא מדבר רק על איך שהוא נראה מבחוץ, שזה איום ונורא. אני מתכוון גם לאיך שהפרויקט בנוי מבפנים. אנשים גרים בעיר מפני שהם רוצים להיות ביחד, לא לחוד, וגם הבניינים רוצים להיות ביחד. חשוב לא רק איך הבניינים נראים, אלא גם איך הם משתלבים במקום שבו הם נבנים. כשנותנים זכויות בנייה העיר נותנת את הקרקע ומגיע לה שהבניין ייתן לה משהו בחזרה - קנה מידה ציבורי של חיים מבפנים ומבחוץ. בכל פרויקט שאני מתכנן, אני אוהב שיש שטחי ציבור גדולים. היזמים כמובן לא כל כך אוהבים את זה. הם מרוויחים כסף ממכירת החלק הפרטי של הפרויקט, הדירות. החלק הציבורי עולה להם הרבה כסף ולא מכניס להם כלום. לכן מה שהם עושים, בהרבה מקרים, אחרי שהפרויקט עובר את הוועדות ומקבל את כל האישורים, דבר ראשון הם זורקים את החלק הציבורי שלו. בדרך כלל כשזורקים את החלק הציבורי זורקים גם אותי".

• זה מה שקרה בהולילנד?

"כן. בעל הקרקע היה הלל צ'רני שירש את השטח ואת המלון שהיה עליו ושהיה שייך להוריו. צ'רני רצה לבנות בתי מגורים וגם שלושה בתי מלון, שאחד מהם רצה לשמור לעצמו. זה התחיל כבר בשנת 1995".

• הוא בחר בך משום שאתה ארכיטקט מצוין וחתן פרס ישראל, והוועדות נוטות לקבל את הפרויקטים שלך?

"לא בגלל זה. הוא לקח לו כיועץ מאכער בשם משה דכנר, שיעץ לו לקחת אותי. אבל מכיוון שהארכיטקטים הירושלמים תמיד טוענים שהתל אביבים הורסים את ירושלים אז הוא לקח גם ארכיטקט ירושלמי, את משרד עמישר-ספקטור. תיכננו את הפרויקט ועברנו שלוש ועדות. הופעתי בכל הוועדות. אני יודע לשכנע ועדות שזה טוב לציבור. בדרך כלל מאשרים לי אחוזי בנייה ביד נדיבה משום שאני מתכנן שטחי ציבור נרחבים יחסית.

• אז באת לוועדות ושכנעת אותן שהפרויקט שלך יעשה טוב לציבור, ודיברת אתם, על זה שמה שייבנה בהולילנד יהיה דומה לכיכר בסיינה?

דיברתי על דברים אחרים. על הקשר בינו לסביבה ולשכונה הסמוכה, על הגובה שלו כלפי פנים וכלפי העיר. בתכנית שלי הגובה כלפי העיר היה צריך להיות הרבה יותר קטן ממה שנבנה. אם האדריכלות טובה אז את מרגישה שם בבית. המטרה של כל ארכיטקט טוב היא לעשות פרויקט שאנשים שנכנסים לשם ירגישו בבית. בסיינה כשאת נכנסת לשם את רואה אנשים שוכבים על הרצפה ומרגישים בבית. סיינה היא מקום שעובד כשהוא ריק ועובד גם כשנמצאים שם עשרת אלפים איש. אז המקום הזה, הולילנד כפי שאני תיכננתי, היה צריך לתת לאנשים שגרים ושמגיעים לשכונה תחושה של בית".

• וזה מה ששכנע את הוועדות?

"זה לא היה כל כך פשוט. היו איזה שמונה מאות התנגדויות. היו אנשים שהפריע להם שבונים על הגבעה בכלל, ארגונים ירוקים, ועדי שכונות. כל המתנגדים גם אספו יועצים מקצועיים וכתבו מסמכים. אז גם אנחנו אספנו שורה של יועצים וכתבנו ספר של 300 עמודים שבו הייתה תשובה לכל התנגדות ואני חושב שבסופו של דבר הבינו שהפרויקט הוא לתועלת הציבור כולו".

• צ'רני השתמש בך כדי לשכנע ועדות ואחר כך העיף אותך ועשה משהו מכוער אבל משתלם הרבה יותר?

"זה לא היה בדיוק ככה. צ'רני היה מאד מרוצה מהתכנון שלנו שענה היטב על הפרוגרמה שהוא ביקש. אבל אז אחרי האישור הוא היה צריך יזם שישקיע כסף והוא מצא את חברת קרדן. ואז נאמר לי שמכיוון שליזם החדש יש ארכיטקטים משלו, לא אוכל להמשיך בפרויקט. כמובן שהם אמרו לי את זה מכיוון שהשלב הראשון של הבנייה היה המגורים ואני הייתי אחראי על המגורים, ומשום שהייתי אחראי על שטחי ציבור שהם רצו לצמצם, וצומצמו מאד אחר כך. ספקטור נשאר בפרויקט ואחר כך גם הגיש תב"ע על שינוי הייעוד מבתי מלון למגורים ועוד שינויים רבים כמו שינוי בגובה הבנייה, צמצום שטחי הציבור והמסחר וכל הדברים שהיו חשובים לי. רק אחרי שהיה אישור גם לתב"ע הזאת בנובמבר 2005 העיפו גם אותו. בסופו של דבר מי שתיכננו את הדבר המכוער שאת רואה היום אלה תשבי-רוזין, שהתכנית שלהם אושרה באפריל 2006, ומשה צור שבנה את המגדלים".

• מה אתה מרגיש מול הקטסטרופה הזאת?

"אני לא רואה אותה. ברגע שפיטרו אותי הלכתי ומאז לא חזרתי להסתכל במה שעשו שם. זה מה שאני עושה בכל פעם שזה קורה לי. בעיה עם יזמים יש בכל פרויקט שאני בונה. אותו סיפור היה לי בסי-אנד-סאן. מה עשיתי בסי-אנד-סאן? תיכננתי ציר ציבורי שעובר בתוך הבניין ועושה את הירידה לים חגיגית לא רק בשביל מי שגרים שם אלא לכל מי שמעוניין לרדת לים. אבל אחרי שזה אושר העיפו אותי ומה שבנו שם זה פרויקט שעומד כמו חומה אטומה בין השכונה לבין הים".

• גם מהבימה יעיפו אותך?

"לא, משום שהמזמין והעירייה ומהנדס העיר מבסוטים.

• ומה הסיפור עם הנצנצנים האלה? זה אמור להיות קופסה עם פאייטים?

"תיאורטית בנייני ציבור כאלה מצפים באבן. אבל לא היה כסף לאבן אז שמנו טיח. תל אביב הלבנה בנויה מטיח. אבל מכיוון שאמרו שהבניין כבד מדי והיות ואני מומחה בכבדים אז שמתי את הטיח עם הניצוצות שאמור לעשות את זה יותר קליל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו