בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי מלמן | אני הייתי מתייצב לחקירה

תגובות

ב-30 השנים האחרונות נחקרתי שלוש פעמים בידי המשטרה בשל מידע שהגיע לרשותי ושפירסמתי בישראל. באחת הפעמים השתתפו בחקירה קצינים ממשטרת לונדון שחקרו אותי אם קיבלתי מידע סודי מקצין ב-6-MI, "המוסד" הבריטי. התייצבתי לכל החקירות. זה לא היה נעים. החקירות היו ממושכות והשאלות נוקבות. פה ושם השמיעו החוקרים רמיזות על העונשים הכבדים הצפויים לי. סירבתי לחשוף את מקורות המידע שלי, טענתי שפעלתי על פי החוק ועשיתי את עבודתי העיתונאית כפי שמקובל בחברה דמוקרטית. בסופו של דבר גם החקירה לא היתה נוראה כל כך.

כך גם הייתי נוהג הפעם לו אני אורי בלאו. בסופו של דבר זה גם מה שמסתמן שיקרה. יימצא הסדר שיאפשר את שובו לישראל. אפשר שהוא יתבקש להגיע לחקירה. הוא יישאל כמה שאלות ויחזיר את המסמכים שקיבל בתוקף עבודתו העיתונאית מענת קם. את התוצאה הזאת היה אפשר להשיג כבר לפני כמה חודשים.

נראה כי בפרשת קם - שיש מי שמבקשים להפוך אותה לפרשת אורי בלאו ו"הארץ", כשהם מונעים מאינטרסים זרים, אולי אף עוינים - טיפסו כל המעורבים על עצים גבוהים מדי, ועתה הם מתקשים לרדת. יש בסיפור הזה יותר מדי יצרים, גאווה, דעה קדומה, משחקים על כבוד, רצון לנקמה ואגו. אין לי ספק שראש השב"כ יובל דיסקין, חש פגוע וסבור שהולך שולל בידי בלאו. אך אסור לו בשל עלבונו האישי גם לרמוז שלהבא יכביד השירות את ידו על עיתונאים. כלי תקשורת חופשיים מלחצים הם נשמת אפה של הדמוקרטיה ונדבך חשוב לביטחונה של ישראל, לא פחות מהשב"כ.

אפשר שגם "הארץ" צריך לעשות את חשבון הנפש שלו מהטיפול בפרשה. העיתון שגה כשהפקיד בידי הכתב ועורכי דינו את ההחלטה איזה מסמכים להחזיר. אך בשורה התחתונה אסור להתבלבל: בלאו עשה את מלאכתו נאמנה. החשיפה שלו על חשדות שבכירי צה"ל מתעלמים מהנחיות בג"ץ היתה חשובה וראוי היה שתתפרסם. קם, חיילת צעירה, הונעה מתחושת שליחות וביקשה לחשוף מה שנראה לה כמעשים בלתי חוקיים. יש חברות דמוקרטיות שהיו משבחות אותה כחושפת שחיתויות. בישראל, למצער, היא נתפשת בעיני רוב הציבור כבוגדת.

קם שגתה והיא ראויה לעונש. היא מודה בכך וגם הוריה. אך להאשים אותה בריגול חמור מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה, זהו טירוף. כלום העברת מידע לעיתונאי ישראלי שקולה לריגול החמור של פרופסור מרקוס קלינגברג וקצין הביטחון במשרד ראש הממשלה, אל"מ שמעון לוינזון, שריגלו בעבור ברית המועצות; או לנחום מנבר שמכר חומרי מוצא לתעשיית הנשק הכימית של איראן?

יש תחושה לא נוחה שמערכת הביטחון נוהגת יחס של איפה ואיפה, מתעמרת בחלשים ומתעלמת או מקלה ראש במעשי בכירים כמו ראשי ממשלות, שרים, אלופים בצה"ל שמדליפים מידע סודי לקדום אינטרסים פוליטיים או אישיים שלהם. והרשימה ארוכה. בנימין נתניהו, ראש המוסד לשעבר, דני יתום, ראש אמ"ן, אלי זעירא, ועוד.

נראה כי מחלקת ביטחון מידע בצה"ל ושירות הביטחון הכללי, בעזרת הפרקליטות, פועלים בעניין זה בלהיטות יתר ומתוך יצר נקמנות, משום שקם הציגה במלוא עליבותה את מערכת אבטחת המידע בלשכה כה רגישה כלשכתו של אלוף פיקוד המרכז.

ראוי שכל הגורמים המעורבים יתעשתו, יפעלו במידתיות הנדרשת ויפיקו את כל הלקחים, והם רבים, מפרשה זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו