בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תולדות המונדיאל | הגביע הרביעי של ברזיל בגמר שלא השאיר טעם של עוד

הכדורגל הגיע לראשונה לארה"ב ושיאי הצפייה נותצו, אבל המונדיאל ב-94 ייזכר גם בגלל רצח אחד, של כדורגלן שהעז לטעות

תגובות

ההחלטה להעניק את אירוח מונדיאל 94' לארצות הברית, עוררה לא מעט ביקורת. ארצות הברית אינה אומה של כדורגל, נטען, רוב האמריקאים לא מבינים דבר ב"סוקר", ובאותו הזמן אפילו ליגת כדורגל לא היתה פעילה שם. אבל פיפ"א רצתה לפרוץ לשווקים חדשים, האמריקאים שאפו להוכיח שגם בכדורגל הם מסוגלים להצליח, והמונדיאל נחת בארצות הברית. הכדורגל אמנם לא באמת תפס והוא עדיין ענף משני באמריקה (למרות הצהרת כוכבם המזוקן של האמריקאים אלכסי לאלאס, "הייתי שם כשהכדורגל בארצות הברית נולד"), אולם בטורניר עצמו, התחזיות השחורות התבדו.

עם אצטדיוני ענק, מגזרים שלמים - כמו ההיספאנים - שאוהבים את המשחק, ואוכלוסייה עצומה עם תרבות ספורט מפותחת, גביע העולם ה-15 היה הצלחה כבירה, לפחות במספר הצופים. 69 אלף צופים בממוצע למשחק שברו את השיא ההיסטורי של ברזיל 50' ומספר הצופים הכולל, כ-3.6 מיליון, הוא עדיין שיא כל הזמנים, למרות שהמונדיאל הוגדל ל-32 קבוצות ומספר המשחקים עלה מ-52 ל-64. המונדיאל היה אירוע הספורט עם הצופים הרבים ביותר בהיסטוריה האמריקאית.

עם שלוש נקודות לניצחון, איסור על השוער לתפוס בידיו כדור שנמסר אליו והקפדה על עבירות, ניסתה פיפ"א - בהצלחה חלקית - להתגבר על מוראות איטליה 90' ולנפק כדורגל התקפי יותר. מי שהיתה אמורה לספק אותו, בנוסף למועמדות הרגילות, היתה הנבחרת המדוברת ביותר ערב הטורניר, קולומביה של המאמן פרנסיסקו מטוראנה, עם קרלוס "הרעמה" ולדראמה, פרדי רינקון ופאוסטינו אספרייה. במוקדמות, הדהימו הקולומביאנים את ארגנטינה בבואנוס איירס עם 5-0 בכדורגל מושלם, כונו "ברזיל החדשה" והיו אמורים להיות הרוח החדשה והרעננה בכדורגל העולמי.

המציאות היתה טרגית ממש. קולומביה הפסידה לרומניה ואפילו לארצות הברית, במשחק שבו הבלם אנדרס אסקובר כבש בשגגה שער עצמי. ההדחה המוקדמת מהמונדיאל גרמה להפסדי ענק לקרטלי הסמים, שהשקיעו כסף רב בהימורים על קולומביה. אסקובר נרצח כמה ימים אחרי ששב לקולומביה, על ידי מורה שצעק "גול" לפני שירה בו 12 כדורים.

הקוקו הקדוש

ארגנטינה, שנזקקה לפלייאוף מול אוסטרליה כדי להעפיל לטורניר והחזירה לצורך כך את דייגו מראדונה, ניצחה בשני משחקיה הראשונים, כשדייגו - שחזר רזה אחרי השעיה של שנה ורבע בגלל שימוש בקוקאין - הרשים. אולם לפני המשחק השלישי הוא הושעה בגלל שימוש בחומר אסור שהתגלה כאפדרין, הנמצא בתרופות רבות. הפעם נראה היה שיש צדק בטענתו לקנוניה נגדו. בלעדיו, ארגנטינה הפסידה פעמיים, כולל בשמינית הגמר - 2-3 לרומניה המצוינת - והודחה.

בין האכזבות של הטורניר אפשר למנות גם את קמרון שהודחה בשלב המוקדם (אך רוז'ה מילה, בן 42, היה למבקיע המבוגר ביותר במונדיאלים) ורוסיה שהודחה גם היא בבתים (אך אולג סאלנקו כבש חמישייה יחידה אי פעם).

המפתיעות היו רומניה, שוודיה שהיתה היחידה שהוציאה נקודה מברזיל בבית המוקדם וסיימה שלישית בטורניר, ובייחוד בולגריה. עם חלוץ ברצלונה חריסטו סטויצ'קוב ושחקנים כמו קרסימיר בלאקוב, יורדן לצ'קוב, אמיל קוסטאדינוב והשוער בוריסלאב מיכאלוב, עברה בולגריה את מקסיקו בבעיטות הכרעה, וברבע הגמר שימחה מאות מיליונים עם ניצחון דרמטי על גרמניה, לפני שנעצרה בחצי הגמר על ידי איטליה.

האיטלקים, עם המאמן המהפכן אריגו סאקי, התבססו על שחקני מילאן פראנקו בארזי, פאולו מאלדיני, אלסנדרו קוסטהקורטה, רוברטו דונאדוני ודמטריו אלברטיני. אולם מעליהם זרח רוברטו באג'ו מיובנטוס. "הקוקו האלוהי" (על שם זנב הסוס בשערו) שהפך לבודהיסט, הציל את איטליה מהדחה, ובמסלול קשה הוביל אותה עד לגמר. איטליה פתחה בהפסד לאירלנד, וכמו ב-82' העפילה מהבית המוקדם רק בגלל שכבשה שער יותר מיריבתה. בשמינית הגמר כמעט הודחה על ידי ניגריה, אבל באג'ו השווה בדקה ה-88 וניצח בהארכה. מול ספרד הוא כבש שער ניצחון (2-1) ובחצי הגמר, בתצוגה נדירה נוספת, כבש צמד מהיר והוביל את איטליה ל-2-1 על בולגריה ולמקום בגמר.

ברזיל, אחרי כמעט דור ללא גביע, השיבה למשרת האימון את קרלוס אלברטו פריירה, שנקט שיטת משחק "אירופית". היועץ שלו היה מריו זגאלו האגדי. ברזיל הגיעה עם התקפה מרשימה: רומאריו, שהעלה את ברזיל למונדיאל ברגע האחרון, בבטו, ועל הספסל מילר הוותיק, ויולה הכישרוני וילד בן 17 וחצי שכל ברזיל דיברה עליו, רונאלדו לואיש נזאריו דה לימה (שכונה אז עדיין רונאלדיניו, ולא קיבל דקת משחק). גם ההגנה של ברזיל, עם טפארל בשער, אלדאיר, בראנקו, ז'ורז'יניו וריקארדו רוצ'ה, היתה טובה. בקישור היה אמור אחיו של סוקרטס, ראי, להוביל את הנבחרת, אבל הוא היה גרוע והודח מההרכב. סרט הקפטן עבר לדונגה, שהפך למנהיג האמיתי של הנבחרת. אולם כשקשר אחורי מנהיג את ברזיל, גם רומאריו בשיאו לא הצליח להתגבר על חוסר הנחת של אוהבי הסלסאו והמשחק היפה.

מי ינקום

רומאריו, בבטו וההגנה עשו את שלהם, עברו את הולנד ברבע גמר דרמטי (2-0 לברזיל, הולנד משווה ל-2-2 ושער ניצחון בבעיטת עונשין מדהימה של בראנקו), את שוודיה בחצי הגמר, והגיעו לגמר ברוז-בול של פסאדנה מול הארכי-יריבה איטליה. תריסר שנים קודם לכן עצר פאולו רוסי את סוקרטס וחבריו במשחק בלתי נשכח בברצלונה; 24 שנה עברו מאז פלה וז'ארז'יניו ניצחו את איטליה בגמר עצום. הכל היה מוכן למפגש מרתק בין רומאריו ובבטו לבאג'ו וחבריו, בהם בארזי שהתאושש מפציעה קשה. מי תהיה הראשונה שתזכה בגביע עולם רביעי?

הסלסאו, הגנתית יחסית לעצמה, והאזורי, הגנתית בהגדרתה, הגיעו לגמר לא מעט בגלל הגישה הזהירה שהפגינו לאורך הטורניר. כך גם נראה הגמר, שלא הראה לאמריקאים את יופיו של הכדורגל. אפס שערים ב-90 דקות (בפעם הראשונה והיחידה), אפס גולים ב-120 דקות וגמר גביע העולם הגיע לבעיטות הכרעה, פתרון בעייתי ביותר במשחק גמר (עד 82', התקנון הורה על גמר חוזר במקרה של תיקו בתום ההארכה).

בארזי, שהשלים בגבורה 120 דקות, החמיץ את הבעיטה הראשונה, אך כך עשה גם מרסיו סנטוס. אלברטיני, רומאריו, אלבריגו אבאני ובראנקו כבשו את הבעיטות הבאות, 2-2. דניאלה מסארו - שפחות מחודשיים קודם לכן היה גיבורה של מילאן בגמר ליגת האלופות נגד ברצלונה - החמיץ, דונגה כבש. באג'ו היה חייב להבקיע כדי להשאיר את איטליה בתמונה, אך האיש שהביא את האיטלקים אל הבאר שלח כדור גבוה מעל המשקוף. הברזילאים שטפו את כר הדשא. דונגה קיבל מאל גור את הגביע הנכסף.

24 שנה חיכו הצהובים-ירוקים ומאות מיליוני אוהדיהם ברחבי הגלובוס, שהגביע החשוב מכולם יחזור ל"מקומו הטבעי". אבל הכדורגל של קרלוס אלברטו פריירה ושל הקנריות היה פרגמטי. זה אולי טוב מספיק לנבחרות כמו גרמניה, איטליה או ארגנטינה, אבל זו לא ברזיל האמיתית. יש הטוענים שלפריירה לא היתה ברירה אמיתית, אבל אצל הרומנטיקנים נשאר טעם חמוץ-מתוק.



רומאריו והגביע. ברגע האחרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו