בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים | גם הכפר נבי סאלח מצטרף ל"אינתיפאדה הלבנה"

"האינתיפאדה הלבנה" מתפשטת. אחרי בילעין ונעלין, מצטרף גם הכפר נבי סאלח למעגל המחאה העממית. מדי יום שישי יוצאים להפגין תושביו, בלוויית פעילי שמאל מישראל ומהעולם. הפעם עילת ההפגנה היא המעיין שהמתנחלים הפקיעו לעצמם, בגיבוי המינהל האזרחי

תגובות

המים מפכים חרש בין חגווי הסלע, נקווים לשתי בריכות זעירות במורד. שדות השלף ניבטים בעמק למטה, הנוף קסום, רוח אביבית מלטפת את פנינו, שלווה גדולה, מדומה. מי המעיין זכים, אבל שוב דבר מסביב לא זך. כמעיין המתגבר, המלחמה על המעיין הזה הוציאה עוד כפר פלסטיני אל "האינתיפאדה הלבנה". זה ארבעה חודשים יוצאים תושבי הכפר בלוויית פעילי שמאל מישראל ומהעולם להפגין על המעיין שהמתנחלים הפקיעו לעצמם, עוד פיסת אדמה פרטית גנובה, להיות להם הספא של חלמיש, הפיקניק של נווה צוף, נופשון בשומרון. חלמיש או נווה צוף, אותה ההתנחלות בשני שמות, והמעשה אותו מעשה.

צה"ל, כמובן, כבר מיהר להכריז על המעיין שטח צבאי סגור בימי שישי; שלטים מטעמו של קצין מטה ארכיאולוגיה של המינהל האזרחי כבר אוסרים את הכניסה אליו, בגלל היותו "אתר עתיקות"; מישהו כבר הוסיף בכתב יד על שלטי המינהל את המשמעות האמיתית: "הכניסה לערבים אסורה", וגם: "ה' הוא המלך"; על המבנה החקלאי הלבן שבמרכז השדות הפלסטיניים למרגלות המעיין כבר מרחו המתנחלים אין-ספור מגיני דוד כחולים; הם גם המציאו שם למעיין הפלסטיני וכמובן הציבו שלט זיכרון בכניסה אליו: "מעיין מאיר, לזכרו של מאיר סגל ז"ל, ממייסדי נווה צוף, איש אמונה ועשייה, בעל מידות החסד והענווה, אוהב ארץ ישראל, לוחם על שלמותה ודבק באדמתה".

חמושים במידות החסד והענווה או לא, הם גם הציבו במקום שולחנות, ספסלי קמפינג וסככות, שולחן אחד קשור לעץ בשרשרת ברזל. יש גם מתקן מנגל ושרידי חאפלה, עם בקבוק מיץ תפוזים ריק זרוק בצד. הנה עוד אתר פיקניקים בארץ הגדולה והמובטחת, מומלץ לשבתות ולחגים. "מעיין מאיר" מאז ולתמיד, כולו שלהם. רק פרט שולי קטן נשכח מלב: המעיין הזה נמצא בלב האדמה הפרטית של תושבי הכפר הסמוך, נבי סאלח. עכשיו הם כבר מנועים מלעבד את השדות סביבו בגלל איומי המתנחלים בגיבוי צה"ל, עכשיו הם החליטו לצאת למאבק אחר, לא-אלים במוצהר: אל המעיין, להשבת אדמותיהם. יש כבר כמה עשרות פצועים ועצורים.

מדי יום חמישי הם מתכנסים במעין "בית העם" של הכפר, לצפות יחדיו בסרטים תיעודיים על הכיבוש ולתכנן את ההפגנה של יום המחרת; מדי יום שישי הם מנסים לצאת אל המעיין ושדותיו, שהם שדותיהם, אבל צה"ל מונע זאת מהם. אחרי בודרוס, מאסחה, בידו, בילעין ונעלין, מצטרף גם נבי סאלח, כפר קטן, חילוני ומתון, אל מעגל המחאה. כאן מבקשים ליצור דגם אחר של התנגדות לכיבוש, בלי טרור. "גם הישראלים לא יעריכו אותנו אם לא ניאבק נגד הכיבוש", אומר אחד ממחוללי המחאה האזרחית המרשימה הזאת, באסם תמימי.

זה סיפור על כפר קטן, שאדמותיו נגזלו ותושביו החליטו לא להבליג. זה סיפור על כפר שהחליט להיאבק בלי נשק. "נווה צוף זה הכל בשבילכם", מצהיר השלט בכניסה לבתי הלגו הלבנים והאחידים-להחריד של ההתנחלות, שנבנתה על אדמות הכפר ועכשיו מבקשת גם את מעיין המים שלו. "לא למדינה פלסטינית", מכריז שלט אחר בכניסה להתנחלות, כאות כבוד לנשיא המדינה, וגם: "למכירה בית דו משפחתי, 101 מ"ר + 101 מ"ר מעטפת". ליד תחנת הדלק בכניסה לנבי סאלח עומדת צחנה קלה באוויר. קרן מנור, פעילת ארגון הצלמים "אקטיב-סטילס" ועובדת "בצלם", מסבירה שאלו שיירי ה"בואש" שהפעיל צה"ל לפיזור ההפגנה ביום שישי שעבר. חלונותיהם של כמה בתים מנותצים מכדורי הגומי שירו החיילים.

באסם תמימי, עובד משרד הפנים הפלסטיני, בן 43, אב לארבעה, הוא האיש שמנסה לצקת תוכן חדש, אולי תמים, למאבק נגד הכיבוש. עד 2004 נעצר 12 פעמים במעצרים מינהליים. ב-1993 עונה וטולטל בידי חוקרי השב"כ, עד ששקע בתרדמת למשך שמונה ימים והפך למשותק לחודש ימים. באותה שנה נהרגה אחותו, באסמה, לאחר שבאה לצפות בהארכת מעצרו בבית הדין הצבאי ברמאללה. מתורגמן צבאי הדף אותה במורד המדרגות והיא נפלה, שברה את מפרקתה ומתה, מותירה אחריה חמישה ילדים קטנים. אבל זה היה מזמן. עכשיו תמימי מציע לכפרו, ובעצם לכל בני עמו, מודל חדש למאבק.

חלמיש בשמה הקודם, נווה צוף, קמה על אדמות הכפר נבי סאלח. השם לא אושר בידי השלטונות ולכן שונה לחלמיש, אבל ההתנחלות אושרה. היא נוסדה ב-1976 על שרידי תחנת משטרה בריטית. עם פרוץ האינתיפאדה הרחיבה חלמיש את גבולה ובנתה גדר חדשה, רחוקה כ-100 מטר מהראשונה, הכל כמובן על אדמות נבי סאלח. בעקבות עתירה לבית המשפט פורקה הגדר, אבל חלמיש לא הפסיקה להתרחב. בקיץ 2008 השתלטו המתנחלים גם על המעיין. הם החלו לפתח את מתחם המעיין, אפילו הביאו דגי זהב לבריכה. אדמת המעיין שייכת לדודנו של באסם, באשיר תמימי. באסם מספר שהמתנחלים החלו לתקוף את תושבי הכפר כל אימת שהעזו להתקרב למעיין. הם גם עקרו ושרפו עצי זית סביב המעיין.

התושבים החליטו להתארגן כדי לתמוך בבעל המעיין ולהגן על רכושו. באחד מימי שישי, בשלהי שנת 2009, יצאה ההפגנה הראשונה לדרך. "אמרנו שצריך להתחיל במאבק עממי להגן על אדמותינו. זו הדרך הטובה ביותר להגן על האדמה. המתנחלים רוצים לדחוף אותנו לטרור, אבל אנחנו לא ניתן. אנחנו לא שונאים איש, אנחנו שונאים את הכיבוש ואנחנו מאמינים שיש לנו זכות על האדמה שלנו", אומר תמימי. "החיילים תקפו אותנו כבר בהפגנה הראשונה ברימוני גז ובכדורי גומי, כדי להדוף אותנו מאדמותינו. המתנחלים עמדו על הגבעה וצפו במתרחש עם כלי הנשק שלהם. החיילים לא עשו דבר כדי להגן עלינו כשהמתנחלים תקפו אותנו. אחזנו בעלי זית בידינו כדי להמחיש שזאת הפגנה של שלום, אבל באותו יום שישי המתנחלים עקרו לנו 153 עצי זית. בהפגנה השנייה התושבים כבר לא הסכימו לשאת עלי זית. אני חושב שזה מה שהמתנחלים רוצים. שנהפוך כולנו לחמאס וננקוט אלימות. הם דוחפים אותנו לפאזה הזאת".

בהפגנה השנייה לא הצליחו להגיע למעיין, והתושבים נהדפו על הכביש בידי צה"ל. בהפגנה השלישית כבר היו פצועים ועצורים. גם אשתו של באסם, נרימן, שנולדה בשנה שבה נולדה חלמיש, נעצרה ושוחררה בערבות של 10,000 שקל. מאז הם מפגינים מדי יום שישי. 70 תושבים נפצעו עד כה, 15 מהם פציעות בינוניות וקשות. כרגע נתונים במעצר 18 צעירים, ובהם קטינים. באחת ההפגנות האחרונות נפצע קשה הילד איהאב ברגותי, בן 13, מכדור גומי שנורה בראשו מטווח קצר. ביום שישי שעבר כבר לא הצליחו לצאת מהכפר להפגין. באחת ההפגנות האחרונות, כשנמנע מהתושבים להגיע לשדותיהם, יצא אחד מתושבי חלמיש עם טרקטור והחל לעבד את השדה לא-לו, לעיני החיילים שלא נקפו אצבע. תמימי אומר שמאז הם לא יכולים לבוא לשדות סביב המעיין ולעבדם.

"אנחנו נמשיך עד שנשתחרר מהכיבוש, עד שנזכה לשוויון", אומר תמימי. הם החליטו לא להקים ועדה עממית שתוביל את המאבק, כדי לא לתת עילה לעצור את חבריה. "כל תושבי הכפר הם חברי הוועדה העממית וכולנו גם יושבי הראש שלה", אומר המנהיג המקומי החדש הזה. מה ייחשב לכם להצלחה? "אם נסיר את הכיבוש", אומר תמימי וצוחק. וברצינות? "אם נצליח לייצר דגם מוצלח של מחאה אזרחית, אם נוכיח שאנחנו לא טרוריסטים ושאנחנו בעלי האדמה הזאת. אנחנו רוצים להעביר לעם הפלסטיני ולעם הישראלי מסר, שיש מודל אחר של התנגדות, התנגדות לא אלימה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "דובר צה"ל מבקש להדגיש שאין מניעה לפלסטינים להגיע לאדמות הכפר נבי סאלח. על כן הטענות כי ההפגנות הן על רקע זה נראות לא ברורות ותמוהות. יתרה מזאת, לעתים קרובות הפרות הסדר והאלימות באזור מתקיימות במקביל לעבודות החקלאיות".

דוברות המינהל האזרחי מסרה בתגובה כי "בסמוך למעיין חלמיש נתגלו שרידים ארכיאולוגים ועל כן אסורה במקום כל עבודה העלולה לפגוע בממצאים. יחד עם זאת, וכפי שהובהר לפלסטינים בערוצי התיאום האזרחי, הכניסה לאזור המעיין מותרת ובמקרים שהדבר נדרש אף זכו הפלסטינים לליווי של צה"ל על מנת לאפשר זאת. השלט שהוצב במקום עם תחילת העבודות כלל כיתוב שגוי ולאור זאת הוסר ויוחלף בימים הקרובים".



המעיין בנבי סאלח. בקיץ 2008 השתלטו עליו המתנחלים והחלו לפתח את המתחם, אפילו הביאו דגי זהב לבריכה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו